בכורי שלמה חלק א שי

הא דר"י דבעל שאמר גרשתי נאמן והיינו על להבא וע"כ דבמה שבידו אמרינן מיגו לחצי טענה אבל למאי דמסיק חוש לה דאינו נאמן אף להבא וע"כ דגם במה שבידו ל"א מיגו לחצי טענה. ומה שהעיר שם א"ז רש"א בד"ה חזיא דלעיל כ' דלא חשיב רק לפוטרה מיבום אבל לכהן אסורה י"ל כמ"ש בחרשב"א וא"ז רש"א בקידושין שם דהתם איירי בשעת קידושין דבעו מיגו דפטר לה בגיטא משא"כ בשעת מיתה דל"ל שאמר כן שתתרצה לו דהא כבר נשואה אליו ואלו לא הי"ל בנים לא הי' משקר בכדי דאא"ח ולא לו. ולכן הכא דקאמר דהוה קא שכיב דל"צ למיגו דאי בעי הי' פוטרה. וגם בדברי' יש לפקפק למ"ש הר"נ בהא דמבע"ל ביבמות אי אתי מ"ל לשקר ומירע לחזקה שמחלק להיכי שבידו לעשות כמו אי בעי פטר לה בגיטא דמירע לחזקה ולא היכי דאי בעי טען טענה אחרת ואכמ"ל. והא דלא ניחא להר"נ בתי' התו' לחלק דבעל שאמר גרשתי שאינו נאמן דגירשה קלא אית לי' וכ"פ הרשב"א והוכיח מזה דאינו נאמן במיגו לסתור החזקה לגמרי דהיינו לומר אין לי אחים במוחזק באחים דאל"כ הי"ל להיות נאמן במיגו הואיל ובידו לגרשה וע"כ כיון דאיכא חזקה דאינה גרושה אינו נאמן במיגו אבל בלאו טעמא דאי גירשה קלא אית לי' אפשר דאח"כ גירשה דליכא סתירת החזקה לגמרי אבל להר"נ בקידושין דאף נגד החזקה לגמרי נאמן שכתב דאינו ראי' מההיא דהי' מוחזק דאית לי' אחים ואמר בשעת מיתה דל"ל אחים דא"ל רבא לר"נ בר אמי זיל חוש לה דהתם שאני דאיכא קלא דיש סהדי במדה"י כו' ולכן הוכרח הר"ן לחלק שאין להאמינו לחצי טענה ואפילו מה שבידו וכנ"ל

ובעיקר דהר"ן דלענין הלכה קיי"ל כר' דאין נאמן לאיסור דמה לו לשקר כעדים דמי ואף דאבע"ל במיגו במקום חזקה הכא בידו הוא שהי' יכול לומר לעדים כתבו גט לאשתי סמוך למיתתי כו' וע"ש ברא"ש שמחלק בין עוקר החזקה לגמרי. וגם לרמ"ה וסייעתו שפסקו כר"נ דמ"ל לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה כו' רק בדלא הדר בי' מדבורי' מטעם חזקה אא"ח ולא לו וכפרש"י ועב"י טאה"ע סקנ"ו. וא"כ אף מיגו דבידו לא עקרה לחזקה. רק י"ל דהכא דאמר בשעת קידושין יש לי בנים די"ל לפטרה מיבום ואי דמצי אמר פטרינא בגיטא והא קודם הקידושין לא הוי בידו כיבמות נ"ב ע"ב וע"ש בתוס' דלמ"ד מקנה דשלב"ל הוי כמו שטר שחרור וא"כ לר' לשיטתי' יבמות צ"ג וקידושין ס"ג דמקנה דשלב"ל ומצי ליתן גט ולכשאקחך תתגרש שעה א' קודם מותי ולכן ס"ל לר' דמ"ל לשקר כעדים כיון דהוי בידו. אבל לר"נ ביבמות צ"ב א' דאא"מ דשלב"ל וערשב"ם ב"ב קמ"ב א' ורק בדלא הדר מדיבורו הוי כעדים דעכשיו הוי בידו ואי בעי פטרה בגיטא ולכן ב"ב קל"ד זה בני נאמן משום מיגו דשלא בשעת קידושין הוי בידו ולכן פוסק רמ"ה כר"נ דלדידן דאין אמ"ק דשלב"ל לא מתוקמי הא דר' וא"כ גם לרמ"ה היכי דהוי מיגו דבידו עקרה לחזקה לכ"ע

והנה בשעה"מ פכ"ב ממכירה ה"ט העיר ליישב עפ"ד המוהרי"ט ח"א סל"ג וסי' ק"ה ועי' בתומים בקכ"מ אות ל"ב שהביא ג"כ חילוק זה וע' בדברי משפט בחי' בנו הגר"מ אוירבאך לסי' פ"ב סי"א שהביא ג"כ מדרמב"ן בחי' לב"ב ל"ג בד"ה אמר רב זביד מפ' האומר קדשתי' וגרשתי' כשהיא קטנה וכן בפי"נ בני הוא וחזר ואמר עבדי אינו נאמן דמוכח דאף דיכול לעשות שתיהן ל"א מיגו לחצי טענה יע"ש וע' במוהרי"ט ח"א סי' ס' דהא קיי"ל בשט"ע דנאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו ואינו משלם אלא מחצה היינו דוקא בטוען החזרתי מחצה אבל אי טוען החזרתי הכל אינו נאמן על החצי במיגו דנאנסו דהוי לחצי טענה דאם יטעון נאנסו יצטרך לשלם החצי יע"ש. וע"כ דאף דיוכל לטעון אח"כ דפרע לו הפלגא מלוה שנאנס מ"מ הוי בכה"ג מיגו לחצי טענה. וע' ש"ך סע"ח סק"ח מש"כ לחלק דש"ה דמאן פליג לי' ומשמע דלא ס"ל כמוהרי"ט דאל"כ איך יוכל לטעון על הכל החזרתי כיון דלא יוכל לטעון נאנסו כ"א על החצי ולסברת מהרי"ט הרי כשטוען על הכל החזרתי אינו נאמן במיגו דנאנסו. ובל"ה דהש"ך צ"ב דא"כ למה נאמן אח"ז לומר החזרתי במיגו דנאנסו כיון דעל פלגא מלוה איכא חזקת שטרא בידך מאי בעי. א"כ מאי מהני מיגו דמאן פליג לי'. והארכתי בחי' לשבועות מה"ב וע' במפה"י ב"ק עג"ב אות כ"ח בים התלמוד בענין מיגו לחצי טענה. וע' תוס' כתובות פט"ב ד"ה יכול דאזלי בקושיתם לשיטתם ב"ב לה"ב ד"ה ואם יע"ש בתו' לג"ב ד"ה ואם טען ועשו"ת מים חיים חיו"ד סנ"ג בחי' לב"ב לג"ב רשב"ם ד"ה והדרי פירי משש"ב וע' תוס' ב"ב קלד"ה ד"ה הואיל וע' תו' יבמות קיו"ב ד"ה באותו שעה אמאי לא מהני במיגו דגרשתני ואף דתפסול עצמה מכהונה וכתו"י כתובות כ"ב ועשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ק"ט אות ד' ובספרי זכ"י בחי' ליבמות קי"ח משש"ב. ועתוס' כתובות טז"ב ד"ה וליחוש וערש"א דאף שטוען שפרע כולו מ"מ יהי' נאמן אמנה במיגו דאלמנה נשאתיך ומבואר מדבריו דבכה"ג הוי מיגו לחצי טענה. ואולם יש לדחות לפמ"ש בתומים בקכ"מ ס"ק צ"ז ליישב קושית השמ"ק לכתובות פ"ט דבאין לה עדי גירושין נאמן במיגו דלא גרשתיך ונתתי לך כתובה והא נייח לי' לטעון פרעתיך דאף דימות לא יצטרכו יתומים לפרוע לה כתובתה וכ' דבאמת מיגו לחצי טענה מיגו גרוע הוא דסתם אשה משמרת גיטה ולכך איפא במיגו כל דהוא מהימן הבעל. ומיושב גם דרש"א הנ"ל כיון דיש כאן ריעותא שאין גיטה בידה. ובל"ה אין סתירה למ"ש בהא דב"ב ל"ו בהני עיזי דאכלי חושלא דיכול לטעון עד כדי דמיהן לקוח בידי וברשב"ם דאף דטען טובא יותר מכדי דמיהן דמ"מ יש לו מיגו לטעון שחייב לו בעד אכילתן ואח"כ לקחן ממנו בשביל ההיזק ומגיע לו יותר מכדי דמיהן וע"ע בתומים בכ"מ אות ע"א ע"ב ע"ג ובשו"מ תליתאה ח"ב סי' ס"ה ואכמ"ל. והכ"נ י"ל דיוכל לטעון אלמנה נשאתיך ופרעתיך מנה. ובזה ניחא ג"כ קו' התוס' דלעיל דהרי הכא ג"כ י"ל מיגו דלא גרשתיך ושפרע המזונות עד עכשיו ולהבא בידו לגרשה וע' בהפלאה לכתובות פ"ח ד"ה הוציאה בא"ד אבל אין לומר כו' וע' בשער משפט בכ"מ אות ג' במש"כ לדחות דברי מהרי"ט הנ"ל יע"ש. עוד בסי' קמ"ב ס"א ואין כאן מקום להאריך

ובמ"ש כתו"ר במה שכתבתי ובלא"ה אכתי לא הועיל לסלק קושית הקצה"ח בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר דאכתי לא נחית לחלק בנכסים שנפלו לאחר מכאן כו' ותמה דהרי קושית השעה"מ דאף בנכסים שישנן בעולם ג"כ הוי מיגו לחצי טענה. כוונתי בפשטות דלמאי דמשני ל"צ בנכסים שנפלו לאחר מכאן וא"כ י"ל ממילא למאי דאסיק אדעתי' לענין נכסים שנפלו לאח"כ ממילא ה"ה איכא לאוקמי גם על נכסים של עכשיו כיון דליכא מיגו דהוי לחצי טענה וכן למאי דמסיק לאוקמי בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ממילא גם על הני נכסים ליכא מיגו וכן מצאתי אח"כ בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ט' שהביא לפרש כן. ורק דלפ"ז קשה לרשב"ם ותו' לעיל קלד"ב באמר זה בני דאנכסים שנפלו לאח"כ לא מהימן רק בידוע שהוא בנו ואמר שהוא בכור ועל אותן נכסים נאמן מטעם מיגו וא"כ למה מהימן הא הוי מגו לחצי טענה ורק בל"ה אין זה קושיא בפשיטא ממה שאינו יכול להקנות נכסים שנפלו לאח"כ או כשהוא גוסס שאנו דנין על עיקר הטענה שהוא טוען עכשיו ולא נחית אדעתא שישעבד לו הנכסים שאח"כ ולא איכפת לי' בזה וכה"ג כתב בשו"מ תליתאה ח"ב סי' ס"ה וע"ש ברביעאה ח"ג סל"ג דמיגו לחצי טענה לא שייך רק בטוען על שתיהן ולא היכי שהחיוב בא ממילא אח"כ לענין מודה בשטר שצריך לקיימו שנאמן לומר פרוע במיגו דמזויף והא במזויף גוף השטר של המלוה לצור ע"פ צליחותו אבל כשטוען פרוע הנייר של הלוה וליכא מיגו להפטר גם מהחוב דהוי לחצי טענה ולא מסתבר דזה הוי כמחילה מצד שהניח השטר בידו וכן הקשה בשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ט' דדוחק לאוקמי שאין הנייר ש"פ או דמודה שהנייר זייר לי' המלוה אפשיטא דספרא. וע"כ כיון דבאמת אינו טוען על הנייר רק על גוף הלואה כו' וע"ש עוד במ"ש בדהתו' ב"ק עב"ב יעש"ב. והכ"נ כיון שיכול ליתן לו במתנה