בכורי שלמה חלק א שט

כו' ותדע דאי נימא הא דלא משתעבד בדבר שא"ק משום אסמכתא ולמה לא נשתעבד הערב בדבר שא"ק ג"כ בההוא הנאה דמהימן לי' ואטו באופן דלית בי' משום אסמכתא כגון בבד"ח וכה"ג יהי' משועבד ג"כ בדבר שא"ק ובזה נסתר ג"כ דברי השער המשפט (בסי' ס') עכ"ל כ"ג. א"כ כיון דכ"ג בעצמו העלה דדבר שא"ק דלא מהני אינו משום אסמכתא. נסתרו דברי כ"ג שכ' דבמעכשיו דליכא אסמכתא מהני בדבר שא"ק. ועולה תירוצי כהוגן ומה שכ' כ"ג דמה שהערותי על דברי הטור דעדיין יוכל להקנות לו בשבועה הרגיש בזה בס' מנחת עני בחלק שמן כתית. יאמין לי כ"ג שמעולם לא ראיתיו. ואשמח כי כוונתי לדברי ספר הנ"ל

אלה דברי יד"נ אוהבו מקרב ולב עמוק מוקירו ומכבדו כערכו הרם. משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו דו"ש באהבה רבה ואהבת עולם מצפה לתשובתו

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן י

ב"ה יום ד' שופטים תרמ"ה לפ"ק שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד יד"נ הרב כו' כקש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י ולכל אל"ש וברכה

מכתבו היקר מיום ד' ראה הגיע לפה בשבוע העברה בעת לא הייתי בביתי ועתה בשובי מדרכי מצאתי את מכתבו בצירוף מכתבים שונים בדברים משאלות הנחוצים למעשה. ובכל זאת שמחתי לשמוע משלום תורתו אשר חכיתי לשמוע זה ימים רבים. ולקחתי לי מועד על רגעים אחדים לשום עיני גם על מכתבו ומפה"כ אשיב לו בקצרה

במה שכ' כתו"ר שי' בפלפולא על קושית הקצה"ח (סי' רע"ט) על הרשב"ם מהר"ן דקידושין דמיגו דבידו לעשות מעשה בלא טענתו מהני אפילו נגד חזקה והביא דלמש"כ בשערי תורה בישוב קושית השעה"מ מהא דמיגו לחצי טענה דלהר"נ דמיגו דאי בעי עביד מהני אפילו לחצי טענה ולכן י"ל דבכאן דיש ריעותא אחרת שלא יוכל ליתן לו נכסים הבאים לאחר מכאן ולא עדיפא משאר מיגו דאי בעי טעין דלא מהני במקום חזקה. וע"ז כתבתי דאינני רואה שום סברא בזה לומר דמיגו דאי בעי עביד מהני אף לחצי טענה כיון דבידו גם בלא טענתו וממילא מהני גם במקום חזקה. וע"ע בשו"ת חת"ס חאה"ע ח"ב סי' ס"ז ד"ה ועתה נחזור כו' שהזכיר ג"כ הא דיהיב לי' במתנה ע"פ סברת הרמב"ן דהואיל ובידו לעשות מועיל אפילו לחצי טענה ועש"ב והרבה יש לדון על דבריו ואכמ"ל. וע' בית מאיר אה"ע סל"ה ס"ט דדבר שנאמן מכח מיגו מה שבידו עדיף מדין מיגו דאלו במגו שנאמן מכח שאלו רצה לשקר הי' משקר בטענה שנאמן בזה מוכרח להיות הטענה מעולה בכל פרטית כו' יעש"ב. וע"ז השיב דהרי מבואר בדבריו כיון דהכא יש ריעותא אחרת נגד העדיפות ושממילא הוי כשאר מיגו. ואינני רואה שום סברא לחלק בזה דמה נ"מ שיש עוד ריעותא שהוא לחצי טענה כיון דאמרינן דמשום דהוי בידו לא מגרע בזה המיגו דלא שייך רק היכי דאי בעי טעין אבל בכיון שבידו לעשות א"כ אין הריעותא שהוא נגד החזקה מגרע כחו וא"כ ממילא אין נ"מ ג"כ אף שהוא לחצי טענה אינו מגרע כח המיגו במה שבידו לעשות דכמו במה שהוא נגד החזקה דאיתרע ג"כ כח המיגו ומ"מ אין בידו לגרע מלהאמינו במה שהוא בידו והכ"נ אף אם יש בו עוד גריעותא דחצי טענה שאינו מועיל לסברתו במה שבידו וכמ"ש בשו"ת ושב הכהן סוף סי' כ"ח בהא דב"מ ה"ב דחזקה דאא"ח ולא לו דיש להסתפק דאפילו יש לו הנאה בזה מ"מ כיון שבידו להתירה נאמן כיבמות גבי טבל דנאמן משום שיש בידו להפריש ואף שנהנה במה שאמר שכבר הפריש דהא סתמא קתני אפילו בתרומת מעשר ועוד דגבי הקדש שאם לא הי' אומר שכבר פדה הי' צריך לפדות היום וע"כ דלאו מטעם מיגו אתינן עלה אלא כל שיש בידו להתירה ע"י איזה דבר האמינוהו וכ"מ ג"כ מהרא"ש פרק הנזקין וכפשטא דש"ס ב"ב דלא קתני משום מיגו אלא הואיל ובידו לגרשה. וביאר בזה סברת התוס' שם קלד"ב אע"ג שאם הי' מגרשה הי' פוסלה מן הכהונה מ"מ חשיב מיגו לפוטרה מהיבום. ואף שמרויח בזה שמותרת לכהן וקשה לכוין בסתימת דבריהם למ"ש בחרמב"ן כו' אבל הפשוט דחשיב מיגו משום שיש בידו להתירה ואף שאינו מרויח כ"כ כמו בטבל והקדש. וצריך לחלק להך דקידושין דקתני בהדיא דאי בעי פטר לה בגיטא וכמש"ש בחי' רשב"א דהתם מיירי בשעת קידושין ורוצה להבטיחה שלא תצטרך להתיבם וע"ש שהניח בצ"ע במ"ש התו' לפטור מיבום דבש"ס סתמא קתני נאמן וכ"מ לקמן קל"ה א' בתוס' ד"ה חזיא וכמש"ש רש"א לפרש דרשב"ם ולא כמו שפי' כאן דאינו נאמן להתירה לכהן עכת"ד. וע"ע בנתה"מ בכללי מיגו אות יו"ד גבי זה בני נאמן דבידו לגרשה להתירה רק לישראל דש"ה דהא כ' הרא"ש בגיטין מ"ד דכיון דבידו הוי כבעליו וגבי כהן אינו נגדו כבעלים וכן בבעל שאמר גרשתי למפרע יעש"ב לפי דרכו. ועכ"פ לפ"מ שנמשך מעלתו בישוב קושית השעה"מ ע"פ סברת הר"נ וכמו שהביא בשם השערי תורה דלא שייך מגו לחצי טענה דלאו משום טענתו הוא אלא שהוא בידו כיון דמהני מה"ט נגד חזקה ואין זה ענין לשאר מיגות שדנין על חשיבות הטענה רק שכאן הי' בידו לעשות כן גם בלא טענתו ומה נ"מ בזה שמגרע כחו עוד יותר שהוא ג"כ לחצי טענה דמ"מ על מה שטוען בידו לעשות וכמו שהביא בעצמו דלא שייך בזה ג"כ משום מיגו לחצי טענה כיון שהוא בידו וא"כ מה נ"מ שמגרע כחו יותר נאמנותו מצד הטענה ושיתחברו שני הריעותות יחד שהוא נגד החזקה וגם לחצי טענה. דמ"מ אנן לאו מצד טענתו מהימנין לי' רק מצד שיוכל לעשות כן ושלא לטעון כלל וכנ"ל. וכבר נתבאר כ"ז במכתבי הראשון ולא ראיתי לבאר הדברים יותר באשר חשבתי כי מעלתו כתבו רק דרך פלפול בעלמא מה שיש לצדד בזה. ותמהני שלא העיר מדהר"נ שמבואר בדבריו דאפילו במה שבידו לא אמרינן מיגו לחצי טענה שכתב שם וא"ת כו' והא בפי"נ גבי זה בני נאמן מפרשינן טעמי' הואיל ובידו לגרשה ואייתי למיפשט מיני' דבעל שאמר גרשתי כו' נאמן ומסיק דאינו נאמן אלמא חיישינן לה ואפילו מכאן ולהבא אין מאמינין אותו י"ל שאין אומר מיגו ואפילו מה שבידו לחצי טענה אבל הכא הרי בידו לפוטרה מן היבום ולא מרויח טפי במאי דקאמר השתא עכ"ל. ובמקור מים חיים בשו"ת בדיני עגונא דאתתא בד"ה וחזות קשה ראיתי בדהר"נ בקידושין כו' שתמה בהבנת דהר"נ שאינו מרויח במה שאמר השתא דהא דיש לו בנים כשרה לכהן ואי מגרש לה פסולה לכהן אבל באומר גרשתי' גם עכשיו פסולה לכהן אבל כוונתו בפשיטות דבאומר גרשתי את אשתי מכבר דלמפרע אין לו מיגו ולכן לא מהני לי' מיגו דאי בעי מגרש דהוי לחצי טענה אבל באומר י"ל בנים י"ל שאינו מכוין רק להתירה לעלמא וכמ"ש בחרמב"ן במ"ש מפ"מ אמרו בני נאמן הואיל ובידו לגרשה והא אי מגרש לה אסורה לכהן ועוד דאפילו לישראל נמי לא הו"ל למישרי דמיגו לחצי טענה ל"א וי"ל דהתם צריך לגרשה שלא תזקק ליבום ולא איכפת לי' שתנשא לכהן וכיון שאינה זקוקה ליבם מפני טענה זו מותרת אף לכהן. וכן מוכרח בהא דקידושין ס"ד דאי למיפטרה מיבם הא מצי פטר לה בגיטא והא ממש הוי לחצי טענה שלא תפסל לכהן דהא סתמא קתני ואפילו היכא שלא היתה גרושה קודם שנשאה. וצ"ל ג"כ כסברת הרמב"ן שאינו חושש רק לפטרה מזיקת יבום. ובז"מ קושית תו' ב"ב קלה"א ד"ה חזיא לכהנא רבא. דהא אפילו להדיוט אסורא כיון דהמיגו שהי' מגרשה ולא שהי' אומר שהי"ל בנים דא"כ הי' נאמן כדתנן זה בני נאמן ומאי מייתי עלה מלתי' דר"י בעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן. דדוקא באומר יש לי בנים אמרינן שכוונתו רק שלא תהא זקוקה ליבום אבל באמר חזיא לכהנא ממילא אף לישראל הוי מגו לחצי טענה ולז"א רבא מאי ניחוש לה ומייתי