בכורי שלמה חלק א ל

רש"י דנימא רש"י ס"ל באמת לחלק כן דשאני הלל דהוא דברי קבלה ויש לו דין תורה [שוב ראיתי בראש יוסף מבעל פמ"ג בסוגיא שם דתירץ באמת כן] אולם אחר העיון לא נמצא מזור בתי' זה לדברי רש"י. דעדיין יקשה מפסחים (ד' קח:) מד' כוסות שהיו נשים פטורות מטעמא דזמן גרמא אי לאו טעמא דאף הם היו באותו הנס ושם אינו מדברי הקבלה רק דרבנן כמו תפלה. אמנם גם לשיטת התוס' יקשה אמאי לא פריך גבי ק"ש פשיטא כדפריך גבי אחריני דהא הוה זמן גרמא ואי משום דהוה דרבנן מ"ש מהלל אבל לגרסת רש"י ניחא. ויעיין בתוס' ר' יהודא חסיד על מסכת ברכות שהקשה כן לשיטת התוס'. ונלפע"ד לתרץ קו' התוס' על רש"י ע"פ מ"ש בתוספת ר' יודא חסיד בברכות שם ד"ה וחייבין בתפלה פשיטא תימא מאי פשיטא והלא מ"ע שהזמן גרמא הוא. ואי משום דרחמי נינהו פריך פשיטא וכי זה כל כך טעם פשוט שיש לו להקשות פשיטא. י"ל דמשום דפריך על אחריני פשיטא פריך ליה נמי גבי תפלה אע"פ שאין פשוט כל כך עכ"ל הזהב א"כ מעתה צדקו דברי רש"י דל"ג פשיטא דהא אינו פשיטא כמ"ש ר' יודא החסיד. ואין לתרץ דמשום אינך נקט הלא גם בברכת המזון לא פריך פשיטא וז"ב

כא) שוב מצאתי דמה שכתבתי דמצוה דרבנן דינו כלאו דגם נשים חייבות כוונתי לדעת הגדולים דכ"כ באורחות חיים (דף פ"ג) וז"ל דנשים חייבות שהוא מ"ע דרבנן וכל מ"ע דרבנן אף שהוא זמן גרמא נשים חייבות וכ"כ ר"ת בספר הישר הובא בס' יעיר אוזן וכתב עוד שם בדעת מהר"מ מרוטענבערג דפוס פראג (סי' תע"ג) וכתב דבספר מחזיק ברכה תירץ מה שקשה על כלל זה. ונלפע"ד להביא עוד ראיה לתי' זה מדברי הגרע"א (בתשובה סימן קס"ט) וז"ל נסתפקתי לר"י דס"ל דסומא פטור ממצות אם מ"מ מחויב בכל לאוין רק מעשיות פטור או דפטור גם מח"ל. ומצאתי בספר המכריע להריא"ז (סי' ע"ח) דדיבר מזה ונראה ראיה מהתוס' דס"ל דחייב בלאוין ממ"ש ר"ה (דף ל"ג) די"ל דסומא מברך משום דחייב במצות מדרבנן ולהכי מברך והא מאי דמברכין על מצות דרבנן אמרינן בשבת (דף כ"ג) היכן ציונו מלא תסור. והא סומא גם מזה יפטור אע"כ דחייב בלאוין ומש"ה חייב בלאו דלא תסור וכוונתי בזה להטורי אבן מגילה (דף ל"ד) עכ"ל. [יעיין בפמ"ג לאו"ח בפתיחתו ח"ג אות כ"ט ובנוב"י מה"ת חא"ח סי' קי"ב] א"כ מבואר דהמצות עשה כיון דהוא מחוייב רק דרבנן דינו כלאו משום לא תסור. ומש"ה סומא חייב בדרבנן דבלאוין חייב א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ מגילה יש לו דין לאו וממילא לא איתקש לתפילין. דאם נימא דאף דהוה דרבנן דינו כעשה יקשה למה הסומא מברך דהא אינו מצווה על לא תסור דכיון דדינו כעשה אע"כ דדינו כלאו. א"כ ה"ה בנ"ד דינו כלאו ולא איתקש לתפילין וז"ב. שוב מצאתי בספר גבורות ד' ממהר"ל מפראג (פרק מ"ח) וז"ל ועוד דלא דמי מצוה דרבנן דכל מצות דרבנן הם תלוים בלאו דלא תסור כו' ולא שייך בלאו דלא תסור מצות עשה שהזמן גרמא דזהו לא תעשה עכ"ל יע"ש

כב) אולם יש לסתור זה ממאי דכתבו התוס' שם בערב פסחים וז"ל ר"ל שאף הן היו באותו הנס ואי לאו האי טעמא לא היו חייבים משום דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא אע"ג דארבע כוסות דרבנן כעין דאורייתא תקנו. עכ"ל. ועיין בשו"ת חות יאיר (סי' י') ב' תלמידו שביאר דברי התוס' שהיה קשה להם דגם בלא טעם שהיו באותו הנס נשים חייבות משום דהוי דרבנן ובדרבנן לא שייך מ"ע שהז"ג משום דשרשו מלא תסור והוי לאו וע"ז תירצו התוס' דכעין דאורי' תיקנו נשים פטורות במ"ע שהז"ג יע"ש א"כ מוכח משם דדעת התוס' דגם במצוה דרבנן דינו כדאורי' והוי עיקר מ"ע שהז"ג והדרא קושית כ"ג לדוכתי' דכאן לא שייך לומר כיון דאף הם היו באותו הנס כשרין לכתוב. דזה שייך על הקריאה ולא על כתיבת המגילה כמובן דלא עדיף ממזוזה דכעין דאורייתא תקנו

כג) אולם נלפע"ד להצדיק סברתי ולא קשה מדברי התוס' פסחים הנ"ל לנ"ד די"ל דאין כוונת התוס' במה שאמרו כעין דאורייתא תקנו לומר דבדרבנן יש לו חומר דאורייתא רק לקולא כלומר דדרבנן לא יחמירו בתקנתם יותר מדאורייתא וכיון דבדאורייתא נשים פטורות גם בדרבנן נשים פטורות מש"ה צריך לטעמא דאף הם היו באותו הנס אבל בנ"ד באמת נימא כמ"ש הפמ"ג והברכ"י דאשה כשרה משום דאף הם בחיוב שמיעה. ואין להקשות דהא איתקש לתפילין משום דהוי מ"ע שהז"ג וממילא פסולה לכתוב כמו בתפילין. ז"א דהא מקרא מגילה הוי לאו מלא תסור ואין לומר כמ"ש התוס' כעין דאורייתא תיקנו. דלהחמיר לא אמרינן כעין דאורייתא תקנו דיהיה כעשה ולא עדיף מלאו דהא כל כחו הוא רק מלא תסור וממילא הוא לאו ולא איתקש לתפילין ואף דנמצא כמה פעמים בש"ס דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה כמ"ש בכתובות (דף נ"ו.) מ"מ כבר כתבו התוס' בב"ב (דף מ"ט:) דלא אמרינן חכמים עשו חיזוק רק בדבר שיש לו עיקר מה"ת כמו בירושה דירושה מה"ת לכך אף בירושת הבעל דרבנן עבדו חכמים חיזוק אבל בדבר דליתא דכוותה בדאורייתא כגון אכילת פירות של הבעל לא עבדו חיזוק יעי"ש. ואני מצאתי כדברי התוס' מפורש במס' גיטין (דף ס"ה.) [ונפלאתי שלא הביאו התוס' שמפורש כן בש"ס דגיטין] א"כ ה"ה במגילה דג"כ לית ליה שורש מה"ת ממילא לא עבדו ביה חיזוק. וא"כ לכאורה קשה על התוס' בערבי פסחים הנ"ל דכתבו דכעין דאורייתא תקנו הלא ד' כוסות ג"כ לית להו עיקר מה"ת לא שייך ביה לומר דכעין דאורייתא תקנו. אולם הוא הדבר אשר דברתי דאין כוונת התוס' לומר חומרא דרבנן תיקנו כעין דאורייתא. רק קולא דדרבנן לא יהיה חמור מדאורייתא. א"כ א"ש אדרבה כיון דאין לו שורש מן התורה לכן לא יעשו שיהיה חמור הדרבנן מן הדאורייתא. וא"כ ה"ה בנ"ד במגילה דג"כ אין לו שורש מה"ת לא יעשו בה חיזוק וא"כ אמרינן באמת דיש לו דין לאו ולא איתקש לתפילין ומשום הכי אשה מותרת לכתוב מגילה

כד) היוצא לנו מזה דמצוה דרבנן או מדברי קבלה דשרשו מלא תסור הוא לאו רק אם הקולא הוא אם יהיה כעשה אז אמרינן כעין דאורייתא תקנו כמ"ש התוס' בפסחים ואם הקולא דהוא לאו כמו בנ"ד אז אזלינן לקולא ודינו כלאו [ומדי דברי בענינא דנשים חייבות לשמוע מקרא מגילה משום דאף הן היו באותו הנס כמ"ש במגילה (דף ד'.) וכ"ה בירושלמי מגילה וכ"ה במרדכי יע"ש. אכתוב מה דקשה לי ע"ז למה לי הטעם משום דהיו באותו הנס דהנה בברכות (דף כ':) ובשבועות (דף כ:) אמרינן זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה והני נשי הואיל ואיתניהו בשמירה ישנן בזכירה. והנה במגילה (דף ב':) אמרינן דכתיב ימים האלה נזכרים ונעשים אתקש זכירה לעשיה יע"ש והנה אמרינן במגילה (דף ה':) תני רב יוסף יום י"ד וט"ו אסורים בהספד ותענית משום דכתיב שמחה. ובסוף מועד קטן כתיב במשנה דהנשים מענות בהם שכולם עונות כאחת ומטפחות אבל לא מקוננות ע"ש הובא במגילה (דף ג':) ע"ש. ופשוט דאף אם לא היו באותו הנס והוי מ"ע שהז"ג מ"מ במאי דלא מקוננות דהוי שב וא"ת וודאי היו אסורים דזה איתקש לכל ל"ת דשוים נשים לאנשים בכל מקום כמ"ש בקידושין (דף ל"ג). ובפרט לפמ"ש האבודרהם בריש ספרו דלכך נשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום דהנשים משועבדות לבעליהן א"כ זה שפיר על דבר שהוא בקום ועשה אבל דבר שהוא בשב וא"ת לא שייך שיעבוד הבעל עליהן א"כ פשוט דנשים בכלל שמחה עכ"פ בשב וא"ת דלא יקוננו על מת וממילא כיון דהן בכלל עשייה הן בכלל זכירה ג"כ וחייבים במקרא מגילה כמו דאמרינן בברכות דכשם שחייב בשמירה כן נתחייב בזכירה והדר אמרינן כיון דהוה חייב בזכירה חייב בעשייה בכל הדינים דזכרים חייבים בעשיית יו"ט ומשתה ולמה לי הטעם דאף הן היו באותו הנס ודומה לזה קשיא