בכורי שלמה חלק א שח

לקידושין ס"ב שהרגיש ג"כ בזה יעש"ב. וע"ע בשו"מ תליתאה ח"ב סי' קס"ב מה שהאריך לפלפל בהא דשבועה מועיל לקנין דשלבל"ע, ואין רצוני להכנס בזה בפלפולים לכן אשים קנצי למלין. ודי בזה אשר גם אנכי אינני מופנה לזה לבוא בפלפולים ובפרט בענינים אלו שהאחרונים האריכו על כל גדותיהם. ממני אוהב נפשו המתרפק באהבתו ומחכה לשמוע ממנו בשורות טובות ומשמחות הכותב בחפזון רב ובטרחה רבה ומצפה לישועה

יוסף זכרי' שטערן אבדפ"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף

סימן ט ב"ה יום כ"ד מנ"א שנת תרמ"ה לפ"ק פה אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה ושפע רב טוב לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המובהק סיני ועוקר הרים נזר הגאונים. רכב ישראל ופרשיו. שר התורה. חכם חרשים. נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב. נזר הקודש כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ה' ולחושבי שמו

יקרת מכתבו השגתי לנכון. מה מתקו לי רגבי אמרותיו היקרים בבשורת שלומו הטוב ושלום תורתו. כן הנני לבשרהו כי הודות לד' החיים והשלום אתי. כן אזכה לשמוע כל טוב מכבוד גאונו כל הימים. עתה הנני להשיב לכבודו מה שיש להליץ בעד השגותיו לתרץ את דברי

א) מה שכ' כ"ג וז"ל ואיני רואה שום סברא בזה לומר דמיגו דאי בעי עביד מהני אף לחצי טענה כיון דבידו גם בלא טענתו וממילא מהני גם במקום חזקה עכ"ל הזהב. לא זכיתי להבין השגתו דסברתי מובן היטב. דנהי דהעלה הר"ן דמיגו דבידו עדיף משאר מיגות דמהני גם במקום חזקה. משום דבלא טענתו ג"כ בידו לעשות מעשה נגד החזקה מ"ה מהני אף נגד חזקה, מ"מ זה דוקא כשאין בה ריעותא אחרת נגד העדיפות. אבל בכאן דיש ריעותא נגד העדיפות דשמא אינו רוצה לעשות מעשה שלא יוכל ליתן נכסים הבאים לו לאחר מכאן. שוב לא עדיף משאר מגו דלא מהני במקום חזקה. ודי למגו זו שיהי' שוה לשאר מגות דאי בעי הי' טוען טענה אחרת

ב) ומה שכ' כ"ג וז"ל ובלא"ה אכתי לא הועיל לסלק קושית הקצה"ח (סי' רע"ט) בה"ד בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר דאכתי לא נחית לדידי' לחלק בנכסים שנפלו לאחר מכאן דאלו למסקנא ע"כ דמיירי בצריך היכירא וא"כ להי"צ לאוקמי גם לר"י משום מגו במקום חזקה עכ"ד היקרים ג"כ אינו השגה. דהלא השעה"מ בה' מכירה (פכ"ב ה"ט) תמה לשיטת הרמב"ן דלא אמרינן מגו לחצי טענה לא הוי מיגו דאינו רוצה לתת במתנה כי לא יוכל ליתן נכסים שיפלו לאחר מיכן לכן אמר זה בני בכורי כדי שיהי' לו כל נכסיו וא"כ מאי מקשה הש"ס בשלמא לר"י כו' אבל לרבנן יכיר ל"ל. והוצרך תרץ ל"צ לנכסים שנפלו לו לאחר מיכן משמע לנכסים שיש לו עכשיו נאמן במיגו ול"צ קרא. הא הוי מיגו לחצי טענה. וא"כ גם בנכסים שישנן בעולם ג"כ אינו נאמן מטעם מיגו וצריך קרא ע"ש. וא"כ מקשה יפה בשלמא לר"י א"ש דלא מהימן משום מיגו מפני דהוי במקום חזקה מ"ה צריך קרא דיכיר. דנהי דאכתי לא נחית לדידי' לחלק בנכסים שנפלו לאחר מיכן. מ"מ אף בנכסים שישנן בעולם ג"כ אינו נאמן משום מגו. דעכ"פ הוי מיגו לחצי טענה כקשית שעה"מ הנ"ל. אע"כ משום דהוי מיגו דבידו עדיפא ומועיל אף לחצי טענה. א"כ עכ"פ תו לא עדיף משאר מיגות דלא מהני במקום חזקה כנ"ל. ומ"ה א"ש דצריך קרא דיכיר. אבל לרבנן קשיא דס"ל דלא מהני במקום חזקה יכיר ל"ל. דהא מהני בלא זה מטעם מיגו. שלא במקום חזקה. וע"ז מתרץ שפיר בנכסים שנפלו לו לאחר מיכן פי' דצריך קרא דיהי' מהני אף על הנכסים שנפלו לו לאחר מיכן וכיון דבזה ליכא מיגו דבידו. כיון דהוי דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל מ"ה צריך קרא דיכיר דנאמן בדיבורו אף דלא הוי בזה בידו כלל ול"ש מיגו בזה כלל. אבל בס"ד מיירי רק מנכסים שישנן בעולם. שעל זה אמר קרא דיכיר. ופריך שפיר בשלמא לר"י א"ש. דצריך קרא דיכיר. כיון דס"ל דמהני גם במקום חזקה ואף דמיגו דבידו מהני אף במקום חזקה מ"מ הוי כאן מיגו לחצי טענה דשמא רוצה להקנות גם הנכסים שנפלו לאחר מיכן מ"ה אומר שהוא בכור. ולא הוי מגו. ונהי דמהני משום דהוי מיגו דבידו. מ"מ תו לא עדיף משאר מיגות דלא מהני במקום חזקה אבל לרבנן דס"ל דצריך היכירא. למה לי יכיר כיון דאית לי' מיגו. ונהי דהוי לחצי טענה. מ"מ כיון דיש לו מעלה דבידו מהני אף בחצי טענה כשאר מיגות וא"כ למה לי קרא

ג) ומה שהביא כ"ג ראי' לדברי מה שכתבתי לדחות קשית החת"ס (חח"מ סי' ק"א) ע"פ דברי הבני יעקב עפ"י שיטת הרשב"א במעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם משבל"ע קנה מכ"ש בגוסס. וכ' כ"ג ראי' לדברי מדברי התוס' ביבמות (דף צ"ג.) בד"ה קנוי'. ומדברי הנודע בשערים תנינא בחי' ליבמות דבריו ראוים למי שאמרם ודפח"ח

ד) ומה שכ' כ"ג להשיג על מה שכתבתי בישוב כמה קשיות דדשלב"ל ודבר שאינו קצוב ביחד לא מהני לרבנן גם במעכשיו. וע"ז השיג וז"ל ואף דהשעבוד מעכשיו דאמר מהני דלא הוי דשלב"ל והרי דשלב"ל גרוע מאינו קצוב כו' וע' בלח"מ בפכ"ה מה' מכירה בדהרמב"ם דהא דבר שא"ק לא משתעבד דדמי לאסמכתא. וא"כ להסוברים דגם מעכשיו לא הוי אסמכתא עי' בח"מ סי' ר"ז סי"ד וא"כ ליתא ג"כ משום דבר שא"ק. ועי' בשער המשפט סי' מ"ב כו' עכת"ד. הנה קושיא הראשונה שהקשה דדשלב"ל גרוע משאינו קצוב. וכיון דלמבי"ט מהני להקנות הדשלב"ל לבנו ובתו. א"כ כ"ש דמהני בדבר שא"ק. לא זכיתי להבין נהי דלמבי"ט מהני בדשלב"ל לבנו ובתו. מ"מ זה דוקא בריעותא דדשלב"ל לחוד. אבל לעולם ביש עוד ריעותא דדבר שא"ק ג"כ. דהוי תרתי לריעותא דשלב"ל ודבר שא"ק י"ל דמודה המבי"ט דלא מהני וס"ל כשיטת הסמ"ע בח"מ (סי' קל"א ס"ק כ"ה) יע"ש ורמזו כ"ג. ואף שהש"ך חולק עליו מ"מ ליכא קושיא אם פוסקים הנ"ל ס"ל כשיטת הסמ"ע

ה) ומה שכ' כ"ג כיון דעיקר הטעם דדשא"ק דלא מהני משום אסמכתא. וא"כ שוב כיון דמעכשיו מהני דלא הוי אסמכתא שוב מהני אף בדבר שא"ק עכ"ד הקדושים. הנה לפי תירץ זה שתרצתי לא מיירי כלל במעכשיו וא"כ הוי אסמכתא רק דמבי"ט ס"ל דלגבי בנו ובתו מהני אף באסמכתא משום דדעתו קרובה אצל בנו ונוכל לומר דזה דוקא בריעותא דדשלב"ל לחוד. אבל אם יש עוד ריעותא דדבר שא"ק מודה דלא מהני. דכולי האי לא אמרינן דסמכה דעתו. ואם כוונתו דנוכל לאוקמי קרא במעכשיו. דאז מסלק אסמכתא. וליכא ריעותא דדשלב"ל כלל משום דאמר מעכשיו. ושוב מהני גם בדבר שא"ק משום דדעתו קרובה אצל בנו כ"ש מדשלב"ל לחוד. ז"א דנהי דבדשלב"ל מהני במעכשיו זה דוקא לר"מ. אבל לרבנן מהני רק כשבא לעולם. אבל קודם שבא לעולם יכול לחזור כנ"ל. ושוב צריך קרא דיכיר דלא יוכל לחזור גם קודם שבא לעולם. ואי משום דלמבי"ט מהני מצד דשלב"ל אצל בנו זה דוקא בריעותא דדשלב"ל לחוד אבל בשני ריעותות מודה דלא מהני כנ"ל. וכעין סברת הפוסקים דגם לשיטת הסוברים דמיגו לאפטורי משבועה אמרינן מ"מ מיגו דהעזה לאפטורי משבועה אף דכל אחד בפ"ע הוי מיגו. בכל זאת בתרתי לריעותא לא הוי מיגו. וא"כ ה"ה לענין קנין בתרתי לריעותא לא מהני: ו) ובלא"ה יש לתרץ ע"פ מה שכ' כ"ג בעצמו בתשובתו אלי בצאת השנה שנת תר"ם הבאתיו לעיל (חיו"ד סי' כ"ד) וז"ל וגם בעיקר היסוד שכ' הלח"מ בפכ"ה מה' מלוה דהא דמחייב בדבר שא"ק משום דדמי לאסמכתא