בכורי שלמה חלק א שז

א"ע ג"כ דזה ג"כ מתנה הוא. ומ"ה הוי נגד חזקה. משא"כ לפי תירץ הש"ס דלא מיירי בתנאי או בשבועה. כנ"ל. ומ"ה אפשר לומר דיכול לחייב א"ע. ומ"מ צריך יכיר דמגו עכ"פ ליכא כתירץ מהרי"ט משום אחריות ולא הוי נגד חזקה כיון דיכול לחייב א"ע כנ"ל. ומ"ה כיון דכתיב יכיר אביו נאמן. ומיושב קשית האחרונים

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו ומצפה לתשובתו הרמתה הדוש"ת באהבה עזה

שלמה אברהם בלא"א המופלג כו' כמ"ש דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ח

ב"ה יום ב' ט"ו מנ"א תרמ"ה שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד יד"נ הרב כו' כמוהר"ר שלמה אברהם רזעכטע נ"י

מכתבו הגיעני ביום צום החמישי בצירוף שאר כמה תשובות למעשה ובאשר לא הייתי בקו הבריאה ל"ע ולטרדות שונות נתאחר מכתבי איזה ימים והנני להשיבו לע"ע בקצרה. ואם כי נגד רצוני להאריך בדברי פלפול ובפר במה שכבר דשו רבים מ"מ ראיתי לצמצם עקבותי לבלי לבוא באריכות דברים במה שכבר האריכו זולתי

הנה בעיקר קושית הקצה"ח (סי' רפ"א) על הרמב"ן עי' בשו"מ מהדורא קמא ח"ג ר"ס קכ"ג וגם בקושית החת"ס חח"מ סי' ק"א ע"ש בשו"מ שהביא ג"כ קושיא זו בשם אביו וע"ש עוד בסוף הסי' משש"ב ובתחלת הס' במכתב אביו להמחבר וע"ש עוד במה"ת ח"א סי' כ"ג משש"ב בישוב קושיא הנ"ל דהא אצטריך למצוה יעש"ב בטוב טעם. וע"ע בשו"מ רביעאה ח"ב (סי' י"א) בקשית הח"ס הנ"ל וע"ע בח"ס חח"מ (סי' קע"ג) בד"ה ורגיל אני כו' ובסו"ס קפ"ו בד"ה ודכירנא כו' שהאריך ג"כ בקושיתו הנ"ל ועשו"ת בנין ציון ח"ב ססי' ק"ך דהא צריך למעט בבכור שנולד לאחר מיתת אביו ע"ש. וע"ע בכורות מו"ב בתוס' ד"ה מ"ט כו' וע"ע בגופי הלכות לנדה מד"ב שהרגיש ג"כ בזה ומה שמשיג על הרמב"ן מויק"ר פרשה ך' ובמדבר פ"ג ועש"ב וע"ע בשו"מ תניינא ח"א (סי' נ"ט) בישוב קשיות השעה"מ פ"ג מעבדים להסוברים דקנין אגב מדרבנן ועשו"ת רע"א סו"ס קל"ב שנתכוין ג"כ לקושיא זו ועשו"ת אור לי סי' ל"א אות ל"ד מש"כ ליישב עפ"ד הקהלת יעקב בתוספות רבנן באות ל"ב שהאריך דבמתנה קנין אגב מדאו' דקרא דילפינן מיני' קנין אגב איירי במתנה יעש"ב. ובהשמטות לדף כ"ה ע"ד. וע"ש עוד בשו"מ תנינא ח"ג סו"ס ק"א וע"ש עוד בח"ד סי' ט"ז דל"א הנ"מ במתנה דלר"מ לשי' בבכורות דבמתנה ג"כ אינה חוזרת ביובל ובזכרוני שכן ראיתי בשם הרש"ז ראפפורט ממינסק וע"ע בשו"ת פורת יוסף דף ט"ו ע"ד וע"ש בסי' פ"ד ובזרע אהרן לב"ב קכז"ב וע"ש קי"ט א' ובמקצוע בתורה סי' ס' סי"ב משש"ב וע' בשו"מ רביעאה ח"ג סי' ע"ג וע' באוהל דוד בחי' ליבמות מ"ז ע"א ומקנה לקידושין עח"ב ועשו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ט' אות י"ב י"ג ובסי' י"ג אות י"א ועשו"ת כתר כהונה סוס' נ"א ועשו"ת שער נפתלי סי' ב' בדפי הס' ל"ו ע"ב משש"ב ובדברי חיים בדיני נחלות סי' ג' ובשו"ת בשמים ראש החדש סוס' ח' וע' בס' המקנה על סוגית בסוגיא דיכיר כלל י"ז פרט א' וע' בשעה"מ ה' נחלות פכ"ג הלכה יו"ד וע"ע בשו"ת רע"א סוס' קל"ה ובנודע בשערים הלכות גיטין סי' קכ"א בדף פ"א ע"ב וע"ש בשו"ת נחמי' סי' ז' שהביא ג"כ קשיות האחרונים בקידושין נ"ד דהא דבעינן שיהי' המקנה בעולם היינו דוקא אם יכול לחזור בו עד שלא בא לעולם אבל הרשב"א לטעמי' ודאי אמר מעכשיו א"י לחזור ומיד נגמר הקנין מעיקרו יעש"ב וע' בזית רענן ח"ב משש"ב בישוב קושיתו וע' באבני מלואים סוס' מ' וכבר הארכתי במקא"ח בכמה קושיות בסוגיא זו ואין רצוני כאן להאריך יותר

ובעיקר פלפולו בישוב קשית הקצה"ח סי' רע"ט דנהי דבמגו דבידו אמרינן גם במקום חזקה אבל בנ"ד יש בה ריעותא דהוי לחצי טענה דאף דמיגו דאי בעי עביד עדיף ממיגו דאי בעי טען כר"נ קידושין ס"ד מ"מ לא עדיף בזה משאר מיגות ולא מהני במקום חזקה והאריך בזה בישוב שאר הקשיות. ואינני רואה שום סברא בזה לומר דמיגו דאי דאי בעי עביד מהני אף לחצי טענה כיון דבידו גם בלא טענתו וממילא מהני גם במקום חזקה. ובלא"ה אכתי לא הועיל לסלק קושית הקצה"ח סי' רע"ט בה"ד בשלמא לר"י היינו דכתיב יכיר דאכתי לא נחית לדידי' לחלק בנכסים שנפלו לאחר מכאן דאלו למסקנא ע"כ דמיירי בצריך היכירא וא"כ להי"צ לאוקמי גם לר"י משום מגו במקום חזקה. וע"ע בשבות יעקב ח"ב סי' קל"ז ואכמ"ל

ומש"כ עוד בישוב קשית החת"ס חחו"מ סי' ק"א עפ"ד הבני יעקב שהובא בשעה"מ דהא לרבנן נמי יהא נאמן במיגו דיהיב לי' במתנה מעכשיו וע"כ דצריך קרא לרבנן שלא יוכל לחזור קודם שבא לעולם. ורק שלשי' הרשב"א במעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבל"ע משבל"ע קנה וכ"ש בגוסס דמהני. ועתו' יבמות צג"א בד"ה קנוי' לך מעכשיו קנה כו' דבשעה שקונה השדה כבר נקרע השטר אפ"ה קונה יע"ש בנודע בשערים תנינא בחי' ליבמות שהרגיש ג"כ מסוגיא דהכא דמשני לנכסים שנפלו כשהוא גוסס דמה לי אם האי גברא אינו בר הקנאה או שהשטר שקונה על ידו כבר אינו בעולם. דגם כשהוא גוסס בר מיקני הוא ונכסיו ברשותו לענין שיכול לירש בנכסי האב להנחיל לאחים מן האב רק שאינו בר הקנאה לאחרים ומזה ראי' לשיטת ריטב"א קידושין ס"ג דבנקרע השטר דלא מהני גם מעכשיו דאי מעכשיו מהני אכתי יוכל להקנות נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס במעכשיו ולכשיבא ברשותו כו' יעש"ב ועתו' ב"מ ט"ז סוע"א ד"ה קניי' לך מעכשיו כו' וע"ע באחרונים במש"כ לחלק בדהרמב"ם בדבר שאינו קצוב מהא דיכיר דכיון שלא באו לעולם א"כ אין הקנין חל אלא עד לאחר שבאו לעולם ואז הוי קצובין ולכן אינו יכול להקנות מעכשיו דאז הוי קצובין

וביתר דבריו שהאריך בישוב כמה קושיות דדשלב"ל ואינו קצוב ביחד לא מהני לרבנן גם במעכשיו ואף דהשיעבוד מעכשיו דאמר מהני דלא הוי דשלבל"ע והרי דשלבל"ע גרוע מאינו קצוב דבפ"ו מזכי' הי"ז דאף בדברים הנקנין באמירה צריך שיהי' מצוי ברשותו שאין אדם מקנה דשלבל"ע ובפי"א ממכירה הי"ז דבאינו קצוב משתעבד בהנקנין באמירה יע"ש בכ"מ מהא דכתובות ק"ב דאגרשה ואהדרה וממילא מוכח דאף לבנו ולבתו אין מקנה דשלבל"ע דאל"כ מכש"כ דהוי מהני להשתעבד מצד אינו קצוב ואף שלא בשעת קידושין. וע' בלח"מ פכ"ה מה' מכירה בדהרמב"ם דהא דדבר שאינו קצוב לא משתעבד דדמי לאסמכתא דכיון שאין לו קצבה לא גמר ומקני וא"כ להסוברים דגם מעכשיו לא הוי אסמכתא ע' בחו"מ סי' ר"ז סי"ד וא"כ ליתא ג"כ משום דבר שאינו קצוב וע' בשער משפט סי' מ"ב בישוב קושית ר"נ ורמב"ן להש"ך בסי' ר"ז ס"ק י"ח מהב"ח ולכן פריך יכיר ל"ל כיון דמדאורייתא קני גם באינו קצוב. הגם דלמעין במוהריב"ל ח"א שהטעם דכל מילי דערבות הוי אסמכתא אלא דבהאי הנאה כו' וי"ל דאלים האי טעמא דאפילו בדשא"ק משעבד נפשי' ואפשר שזאת היא סברת רבותיו של הרמב"ם ולכן ל"כ בהך דערבות וכן הורו רבותי והארכתי בכ"ז במקא"ח. וע' סמ"ע סי' קל"א ס"ק כ"ה דאף המחייבים בעלמא במקנה בדבר שאינו קצוב מודים הכא דפטור כיון דנצטרף ריעותא דאסמכתא דערבות ואע"פ דכ"א בפ"ע אמרינן דקנה כו'. וע"ש בש"ך ס"ק ט"ו שחולק עליו ג"כ בזה והארכתי בכ"ז במקא"ח

בדבר קושיתו דלהטור עדיין יוכל להקנות לו בשבועה ע' בס' חידושי מנחת עני בחלק שמן כתית בחי'