בכורי שלמה חלק א שו

מלוה בשטר אם מכירת שטרות דרבנן כמו שאין יכול להקנותן א"י להנחיל ע"ש. ואני מצאתי שכבר קדמו בראי' זו במהרי"ט אלגזי סוף מס' בכורות וגם העיר שם בקושיא שהבאתי (באות ל"ב) ב' האחרונים ואשתמיטתייהו במחכת"ר שכבר קדמם בהערה זו במהרי"ט אלגזי. היוצא לנו מזה דא"ש תירץ הש"ס דיכיר איצטרך לדבשלב"ל או לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. דבזה ל"ש מיגו דאי בעי יהיב בתורת ירושה כיון דהוי דשלב"ל

לו) לפ"ז יהי' מיושב קשית הגר"ע איגר על קשית הש"ס יכיר ל"ל. הא בלא"ה נאמן במיגו דאי בעי יהיב לי' במתנה. והקשה הא איכא נ"מ רבתי לענין חזרה ביובל דמתנה חוזרת וחלק בכורה דהוי כירושה אינה חוזרת וא"כ איצטרך קרא להכי עכ"ד. אולם לפי מה שהעליתי דכוונת הש"ס מיגו דאי בעי הי' יהיב בתורת ירושה. א"כ א"ש דאז ג"כ אינה חוזרת ביובל וא"כ למה איצטרך קרא

לז) וראיתי באחרונים שתירצו קשית הגר"ע איגר דאם קשיתו רק על קשית הש"ס מה שהקשה מתחלה לרבנן יכיר למה לי בקל נוכל לדחותה דהש"ס עדיפא מיני' מתרץ נפקא מיני' לדהשתא לנכסים שנפלו לאחר מכאן. ותירץ זה עדיף מדנוקי קרא לענין חזרה ביובל. אבל אפשר שקשית הגרע"א על קו' הש"ס ולר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דליכא למימר כתירץ הש"ס דנ"מ לנכסים שנפלו לאחר מכאן. מ"מ נ"מ לענין חזרה ביובל. אלא דלפ"ז כיון דאליבא דר"מ קיימינן לדידי' בלא"ה לא קשה דהא ר"מ ס"ל בבכורות (דף נ"ב) דמתנה ג"כ אינה חוזרת וא"כ לר"מ מתנה וירושה שוין ושפיר הקשה הש"ס לר"מ יכיר למה לי וא"ש ודפח"ח וכן תירץ בשו"ת שו"מ מד"ת ח"ד סי' ט"ז ע"ש

לח) בס' מרכבת המשנה ה' שמיטה ויובל (פרק י"א) מקשה על ר"מ בבכורות שם דס"ל מתנה אינה חוזרת ביובל דהרי מבואר בפסוק ביחזקאל (קפיטל מ"ו פסוק ט"ז י"ז) כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נחלתו היא לבניו תהי' אחוזתם היא בנחלה. וכי יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא. ע"כ. א"כ מבואר דמתנה חוזרת ביובל. ותירץ בדוחק. וראיתי תירץ נכון על קושיא זו בפירוש הגאון המלבי"ם המנוח ז"ל. בפירושו ליחזקאל שהקשה קושיא זו מדעתא דנפשי' וז"ל ויש פלוגתא במתנה אם דינה כמכר לחזור ביובל. ולמ"ד דמתנה אינה חוזרת ביובל נשתנה דין הנשיא בזה כמו שיבאר הטעם ולא יקח. כדי שלא יקח הנשיא מנחלת העם שאם יועיל מתנותיו ותיסב נחלתו לזרים יצטרך להונות את העם ולקחת נחלתם כדי להוריש לבניו יע"ש

לט) הנה על תירוצי על קשית האחרונים הנ"ל ע"פ מהרי"ט דכוונת הש"ס משום מיגו דאי בעי יהיב בתורת ירושה. יקשה כמו שהקשה מהרי"ט למה כ' בש"ס מיגו דאי בעי למיתב במתנה. אע"כ כתירץ של השעה"מ דמצינו למימר דקרא דיכיר איצטרך להיכא שיש לו ב' בנים ואנו יודעים בוודאי שאחד מהם שהוא הבכור כגון שבכרה וילדה תאומים ואין אנו יודעים איזה מהם נולד ראשון ובא זה ואמר על אחד מהם שהוא הבכור דאי משום מיגו דאי בעי יהיב לי' פי שנים בלשון ירושה לא מהני דאפשר שהאחר הוא הבכור ולענין חלק הבכור לא מהני לשון ירושה אלא לשון מתנה ומ"ה פריך בגמ' משום מיגו דאי בעי יהיב לי' במתנה ע"ש. וא"כ הדרא קשית האחרונים הנ"ל דצריך יכיר כגון היכא שיש לו ב' בנים וא"י איזה הבכור ואביו קבל מתנה ע"מ שלא לתת מתנה אף לבניו רק להורישו דאז ל"ש מיגו. וצריך קרא דיכיר. או באופן הנ"ל כגון בנשבע שלא לתת במתנה כנ"ל

מ) ונלפע"ד לתרץ דבאופן זה גם אם הי' כתיב יכיר ג"כ אינו נאמן כיון דליכא רק שני בנים ואחד בודאי בכור וא"כ הנכסים בחזקת שניהן. והוי כמו שהי' כ"א מוחזק בהחצי כיון דאביו תופס בחזקת שניהן וכמ"ש התוס' בב"מ (דף ב'). ד"ה ויחלוקו. ובשלמא אם האב הי' יכול לתת במתנה לאחיו אז לא הי' כ"א מוחזק מטעם חלק בכורה כיון דאף אם הוא בכור רשאי אביו לתת במתנה לאחר ושוב לא מקרי מוחזק בזה ומ"ה אביו מהימן דאף דרבנן ס"ל דלא אמרינן מיגו נגד חזקה. מ"מ מיגו בעיקר החזקה אמרינן דמגו דבידו לתתו במתנה לאחיו או באופן שיש יותר משני אחים דאז ג"כ בידו להורישו לאחד מבניו. ואז לא מקרי כ"א מוחזק דהוי מגו בעיקר החזקה כמ"ש בס' הפלאה בכתובות (דף ע') בסוגיא דפ"פ דאף דמגו נגד חזקת ממון לא אמרינן. מגו נגד עיקר החזקה אמרינן. כמבואר בח"מ (סי' ע"א) לענין מגו בעיקר הנאמנת ע"ש ומ"ה דוקא באופן זה מהימן האב כיון דהוי מגו בעיקר החזקה אבל בציור דלעיל כגון דליכא רק שני בנים ואחד בוודאי בכור וא"י איזה בכור. ואביו קבל מתנה ע"מ שלא לתת במתנה או שנשבע שלא לתת במתנה ואז כל הכסף בחזקת שניהן כל דלא הוברר מי הבכור והוי ממון המוטל בספק וחולקין וא"כ כ"א מוחזק בחצי כסף. כיון דכאן ל"ש מגו דאי בעי יהיב במתנה להשני כיון דצריך לקיים התנאי או השבועה שלא לתת במתנה. וגם אין בידו להנחילו להשני החלק בכורה. דהא חלק בכורה אינו יכול להנחיל לאחר כנ"ל. ושוב שניהם מוחזקים בכסף בשוה. ואיך האב מהימן לומר על אחד שהוא הבכור. דע"י דיבורו מוציאו החצי מחזקתו והא רבנן ס"ל דנגד חזקה לא מהימן האב אף דכתיב יכיר וכיון שזכינו לזה מתורץ קשית האחרונים הנ"ל דשוב לא נוכל לומר דצריך יכיר על ציור הנ"ל. ז"א דבזה אף דכתיב יכיר ג"כ אין האב נאמן מדהוי נגד חזקה. וע"כ דקרא לא מיירי בתנאי או בשבועה כנ"ל מ"ה שפיר מקשה יכיר ל"ל מגו דאי בעי למיתב במתנה. ומ"ה לא קאמר מגו דאם הי' מוריש משום דצריך גם על אופן זה כגון שהי' לו רק שני בנים וא"י מי הבכור כמ"ש השעה"מ. ובאופן זה כיון דהי' יכול לתת במתנה לא מקרי נגד חזקה מ"ה מקשה שפיר יכיר למה לי. כנ"ל

מא) לפ"ז מתורץ נמי קשית הקצה"ח (סי' רע"ט) הנ"ל (באות ה') שהקשה על רשב"ם לפמ"ש הר"ן דמיגו דבידו עדיפא דמהני אף במקום חזקה. א"כ אף לר' יהודה קשה יכיר ל"ל ע"ש. אולם לפי מה שהצעתי אינו קושיא דלר"י באמת יש לתרץ דאיצטרך יכיר כגון בציור דלעיל שלא הי' לו רק שני בנים וא"י מי הבכור. וקבל מתנה ע"מ שלא לתת במתנה או שנשבע שלא לתת במתנה כנ"ל ואז ל"ש מיגו. ואפ"ה נאמן משום דאמרה התורה יכיר. ונהי דבזה הוי נגד חזקה כנ"ל. הא ר"י ס"ל דנאמן אף נגד חזקה מ"ה איצטרך יכיר שמהני אף במקום חזקה כציור הנ"ל. אבל לרבנן דס"ל דאינו נאמן נגד חזקה שוב לא נוכל לתרץ דאיצטרך יכיר לציור הנ"ל וא"כ קשה יכיר למה לי

מב) אמנם לכאורה יש להקשות על זה. דא"כ מאי משני בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן כו' בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. הלא באופן זה דאין בידו ליתנו במתנה. וע"כ מיירי ג"כ באופן שאין לו רק שני בנים. דאל"ה יקשה יכיר ל"ל. הא יכול להוריש לא' מבניו כמ"ש השעה"מ. א"כ כיון דמיירי באופן זה הוי שניהם מוחזקים בנכסים ושוב אף דכתיב יכיר אמאי מהימן האב

מג) אולם באמת אינו קושיא דהנה הבאתי לעיל (אות כ') קושיא ב' מהרי"ט (חח"מ סי' פ"א) שהקשה הא יכול לחייב א"ע וא"כ מאי פריך דוקא לר"מ גם לרבנן קשה יכיר ל"ל דאית לי' מיגו לחייב א"ע. ומתרץ דאין זה מיגו דיצרוך לקבל עליו אחריות ושמא אינו רוצה לקבל עליו אחריות יע"ש א"כ זה תינח לענין מגו. דעכ"פ מגו אינו משום סברא זו. אבל עכ"פ בציור הנ"נ בשני בנים. ובנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. דנהי דלית לי' מיגו דאי בעי יהיב. או מגו דאי בעי הי' מחייב כנ"ל. עכ"פ לא נוכל לומר דנקראים מוחזקים שניהם על החצי. כיון דאביו יכול לחייב א"ע לאחיו. ויקבל עליו אחריות. ומ"ה לא נקרא מוחזק שנאמר בזה דאביו לא מהימן נגד חזקה ומ"ה צריך יכיר דיהי' נאמן. אבל מיגו ליכא כנ"ל. ומיושב ק' האחרונים

מד) ואין להקשות דלפ"ז גם בציור דלעיל (דאות מ') שכתבתי דאביו אינו נאמן דהוי במקום חזקה הלא יכול לחייב א"ע א"כ לא הוי נגד חזקה. ז"א דשאני התם שנשבע שלא לתת מתנה או שקבל ע"מ שלא לתת מתנה א"כ אינו יכול לחייב