בכורי שלמה חלק א שג

דס"ל לרמב"ן דמאי דפריך בשמעתין לא יהי' אלא אחר כו' לאו משום מגו דאי בעי יהיב לי' במתנה דהא ודאי לא חשוב מגו דהוי לחצי טענה. אלא הכי קפריך כיון דזה קאמר זה בני בוודאי כוונתו לזכות לו פי שנים בנכסיו וא"כ לו יהי' דשקורי קא משקר במה שאמר זה בני בכורי. מ"מ הא איהו גלי דעתי' דרוצה לתת פי שנים במתנה מנכסיו ומשני שפיר ל"צ לנכסים שנפלו אח"כ דלנכסים שיש לו עכשיו ל"צ קרא שהרי נתנם לו במתנה. יע"ש. אולם בס' שערי תורה (כלל י"ח פרט ב') יפה השיג על תירץ של השעה"מ. חדא דאם הכוונה בקו' הש"ס לרבנן משום מתנה אמאי אינו נאמן האב אפילו נגד חזקה או עדים דמה בכך שעדים אומרים אמת הא בלשון מתנה יוכל להעביר מבכורה עי' בח"מ (סי' רפ"א ר"ז) ותו דא"כ לר"י קשה למה לי יכיר פשיטא כשהוא נותן במתנה שהוא נאמן אף נגד עדים דהא אינו סותר עדותן. ותו קשה דאם הוא בתורת מתנה בעי קנין והא התורה רצה להורות לן שיהיה נאמן בדיבורו לומר זה בני בכורי ע"ש. ומה שרצה הרב שערי תורה לחלק בהא דלא אמרינן מגו לחצי טענה הוא דוחק כמ"ש בעצמו אח"כ לדחות. אולם תירץ קשית השעה"מ בטוב טעם לפמ"ש הר"ן בקידושין (דף ס"ד.) דמגו דאי בעי עביד עדיף ממגו דאי בעי טעין יש לומר אף דבמגו דאי בעי טעין סובר רשב"ם ורמב"ן דלא אמרינן מגו לחצי טענה מ"מ מגו דאי בעי עביד עדיף ומהני אפילו לחצי טענה יע"ש

ז) לפ"ז נלפע"ד לתרץ כל קשיות הנ"ל חדא בירך חברתה. ואמינא נהי דמהני מגו בנ"ד אף דהוי לחצי טענה משום דהוי מגו עדיפא משאר מגות כיון דבידו הוא מ"מ כיון דיש בו ריעותא דהוי לחצי טענה עכ"פ תו לא עדיף משאר מגות. לפ"ז מיושב קשית הקצה"ח (סי' רע"ט) הנ"ל. דנהי דבמגו דבידו אמרינן גם במקום חזקה. זה דוקא כשאין בה ריעותא נגד העדיפות. אבל בנ"ד יש בה ריעותא דהוי לחצי טענה ושוב לא עדיף משאר מגות. ולא מהני במקום חזקה כמו בשאר מגות. ומ"ה אינו יכול לחזור ולהגיד כיון שנאמנת שלו הוא מתורת עדות. והא ראי' דמהני אף במקום חזקה. אולם לרבנן דס"ל דאינו נאמן במקום חזקה ע"כ דלא ס"ל דיכיר הוי מצוה. ומ"ה אין הנאמנת מתורת עדות רק משום מגו. ומ"ה לא מהני במקום חזקה כנ"ל

ח) לפ"ז מיושב קשית הקצה"ח (סי' רפ"א) הנ"ל שהקשה לרמב"ן אמאי פריך לרבנן יכיר למה לי הא צריך למצוה. ולפי הנ"ל א"ש. דדוקא לר' יהודה דס"ל דנאמן אף במקום חזקה מוכח דהוא מצוה ומ"ה אינו יכול לחזור ולהגיד אבל לרבנן דס"ל דאינו נאמן במקום חזקה ע"כ דס"ל דאינו מצוה. ואינו מתורת עדות. מ"ה שפיר פריך לרבנן יכיר למה לי. דבלא"ה מהני מטעם מגו שלא במקום חזקה. אבל להלכה דקיי"ל כר' יהודה שפיר פסק הרמב"ן דיכיר הוי מ"ע

ט) לפ"ז מיושב קשית החת"ס (חח"מ סי' ק"א) הנ"ל שהקשה לשיטת הרמב"ן דאב שהעיד על בנו לא מצי הדר בי' א"כ קשה הא גם לר"מ נ"מ לענין חזרה. אולם לפי מה שהצעתי מיושב. דדוקא לר' יהודה דס"ל דיכיר הוא מ"ע והנאמנת מתורת עדות ומהני אף נגד חזקה. מ"ה אינו יכול נחזור ולהגיד אולם לרבנן דס"ל דאינו נאמן במקום חזקה ואין הנאמנת בתורת עדות ורק מטעם מגו נאמן שלא במקום חזקה א"כ אף דכתיב יכיר אינו רק דין מדיני נחלה ולא מתורת עדות ושוב יכול לחזור ולהגיד א"כ יכיר למה לי

י) לכאורה רציתי לתרץ קשית החת"ס הנ"ל באופן אחר ע"פ מה שהעלה בס' בני אהרן ב' הרא"ש דכמו לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אהני מעכשיו שא"י לחזור אפילו כשלא בא לעולם ה"ה לדידן דס"ל א"א מקנה דשלב"ל עכ"פ מהני כשאומר מעכשיו שא"י לחזור לכשיבא בעולם ע"ש. לפ"ז מיושב קשית החת"ס הנ"ל דכיון דלר"מ באומר מעכשיו אינו יכול לחזור אף קודם שבא לעולם. וא"כ יפה פריך בש"ס יכיר למה לי. כיון דבלא"ה משכחת לה דא"י לחזור כגון שיאמר מעכשיו

יא) לפ"ז יהי' מיושב קשית הרב בני יעקב שהקשה על הרב בני אהרן הנ"ל דלדבריו אמאי איצטרך לאקשויי אליבא דר"מ ליקשי לי' לרבנן נמי דאכתי יכיר ל"ל יהא נאמן במיגו דאי בעי יהיב להו במתנה מעכשיו ע"ש. אולם לפי מה שהעליתי מתורץ קשייתו. דדוקא לר"מ שפיר פריך יכיר ל"ל כיון דמיירי באמר מעכשיו דאז אינו יכול לחזור אף קודם שבא לעולם. אבל לרבנן דאף להרב בני אהרן באמר מעכשיו אינו יכול לחזור היינו כשבא לעולם. אבל קודם שבא לעולם יכול לחזור. וא"כ שוב יוקשה כמו שהקשה החת"ס לר"מ דצריך יכיר שלא יוכל לחזור אף קודם שבא לעולם. מ"ה פריך דוקא לר"מ דלדידי' אם אמר מעכשיו א"י לחזור אף קודם שבא לעולם. ומיושב קשית החת"ס וקשית הבני יעקב בירך חברתה

יב) אמנם באמת זה התירץ ליתא. דהנה בשעה"מ ה' כירה (פכ"ג ה"ה) הקשה קושיא עצומה לשיטת הרשב"א שס"ל לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל כל שאמר מעכשיו אפילו חוזר בו או שמת המזכה קודם שבא לעולם אפ"ה משבא לעולם קנה דדשלב"ל לר"מ כדבר שבא לעולם לרבנן ובדבר שבא לעולם לרבנן פשיטא דכל שאמר מעכשיו ולאחר שלשים יום אפילו מת קודם שלשים יום הקנאתו הקנאה א"כ מאי משני הש"ס בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ופירש רש"י ורשב"ם דאפילו לר"מ דוקא בנכסים שנכלו לו בשעה שיש בו כח ליתנו לאחרים הא לרשב"א כל שאמר מעכשיו אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם הקנאתו הקנאה ומכ"ש בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ע"ש. ואם נימא כתירוצי דמיירי באמר מעכשיו ומ"ה מהני דאינו יכול לחזור. א"כ מאי משני הש"ס בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. הא במעכשיו לשיטת הרשב"א אפילו מת המזכה קודם שבא לעולם אפ"ה משבא לעולם קנה. וכ"ש בגוסס דמהני. אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא קשית הרב חת"ס. אולם קשית הרב בני יעקב אינו מתירץ עוד

יג) ונלפע"ד לתרץ קשית הרב בני יעקב על הרב בני אהרן הנ"ל (באות י"א) ע"פ מה שהקשה הר"ן ז"ל בקידושין (דף ע"ח) וסה"ת שער ס"ד על הרמב"ם שפסק בה' מכירה (פרק י"א) שאין אדם יכול להתחייב בדבר שאין לו קצבה. א"כ מר"מ נשמע לרבנן בדבר שבא לעולם ואין לו קצבה מתחייב. ותירץ בגדולי תרומה לרמב"ם דשלב"ל ודבר שא"ק ודבר שאינו ברשותו כלהו כי הדדי נינהו. וטעם אחד לכולם הלכך פריך לר"מ דפליג בדשלב"ל פליג בדבר שאין לו קצבה. אבל לרבנן כי היכא דלא מקנה דשלב"ל ה"נ אינו מקנה דבר שאין לו קצוב ע"ש. ויעי' באור החיים פ' תולדות (פסוק ל"ג) ואף שבתומים (סי' ס' סק"ה) פקפק על דברי הגד"ת מיושב היטב השגתו המעיין בס' שער המלך בה' מכירה (פי"א הי"ו) ובקצה"ח (סי' ס' סק"ב). לפ"ז מיושב היטב קשית הרב בני יעקב הנ"ל דמ"ה הוכרח הש"ס להקשות דוקא מר"מ. דהא לרבנן לא קשיא יכיר למה לי. דהא מצי ליתן מתנה במעכשיו דהא בלא"ה לא מהני משום דהוי דבר שאינו קצבה. ורק הקושיא לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ע"כ דס"ל גם בדבר שא"ק מהני כסברת גד"ת הנ"ל. אבל לרבנן נחית חד דרגא דאם הי' דשלב"ל עם דבר שא"ק לא מהני כלל אף דלר"מ מהני בשניהם ביחד

יד) לפ"ז נלפע"ד לתרץ קשית שער המלך בה' מכירה (פכ"ב ה"י) על הרב מבי"ט (ח"ב סי' קל"ז) שכ' אע"פ דקיי"ל שהמזכה לעובר לא קנה ואם הי' בנו הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו קנה. וה"ה שאדם מקנה לבנו ובתו דשלב"ל דדבר שלב"ל או לדשב"ל כי הדדי נינהו והשתא לדעת מבי"ט דס"ל דלבנו אדם מקנה דשלב"ל לכ"ע א"כ מאי הא דפריך ולר"מ דאמר אדם מקנה כו' יכיר ל"ל הא אפילו לרבנן דר"מ תיקשי לי' דכיון שהוא בנו יהא נאמן לומר זה בני בכור במיגו דאי בעי יהיב להו במתנה ואפילו לנכסים שנפלו לאחר מכאן ומתרץ דמ"ה לא פריך התם לרבנן דר"מ. יכיר למה לי דאיצטרך קרא דיכיר לאשמעינן היכא דמת הבן והניח בנים או בנות שנאמן האב לומר דאביהן של אלו הי' הבכור כדי שיטלו הבנים פי שנים בנכסיו דהשתא ליכא מיגו