בכורי שלמה חלק א שב

יע"ש עוד בחי' הרי"ם שהעיר בזה הערות נפלאות

כג) ומה שכ' כ"ג באות ה' וז"ל ואמנם מה שהעלה באות י' דיש לחשוב אונאות השתות מה ששוה למכרו לאחדים כיון דלא הי' רצונו למכור בפעם אחת זה צריך ראי' ותבלין דמה בכך שהי' מוכרח למכור בב"א מצד שרצה להציל הזיקו שנתהוה לו ע"י עסק החדש וכי במוכר שדהו מפני רעתה אין בו משום אונאה עסי' ק"ץ סי"א וע' ש"ך סקע"ה ס"ק ל"ח כו' עכ"ל. ואינו מובן כוונתו דמר קדשו בהשגתו לכן נראה לי דיש ט"ס בדבריו ותחת תיבת וכי במוכר שדהו כו' צ"ל והא במוכר שדהו כו'. וכוונתו למאי שכ' בחו"מ (סי' רכ"ז ס"ט) דבמוכר שדהו מפני רעתו לא שייך בי' אונאה יע"ש. וא"כ גם בנ"ד דראובן מכר יער הישן מפני דוחקו שהי' יירא שיזיק לו עסק החדש לא שייך בי' אונאה. וקשה על מה שכתבתי דטענת ראובן מעליא משום אונאה]

כד) ולנפע"ד לתרץ השגתו דמר דהא מפורש שם בש"ע (סי' רכ"ז ס"ט) וז"ל וכן אם מכר מפני דוחקו וזלזל במכירתו יותר מכדי שהדעת טועה שניכר שמפני דוחקו הוצרך לזלזל אינו יכול לחזור דידע ומחל עכ"ל וכ"ה בעיר שושן יע"ש. א"כ מפורש יוצא שהי' ניכר שמפני דוחקו זלזל במכירתו וידע ומחל. אולם בנ"ד דמיירי שראובן לא הי' בדעתו למכור עסק הישן בפחות משוויו. רק אדרבא שראובן שלח איש מבין לשום לו יער הישן וכפי השומא אמרו הב"ד שצריך שמעון להוסיף על המקח משויו סך חמשה מאות רו"כ שבזה יתפייס ראובן לחזור לשמעון חלקו מעסק החדש העשרים פראצענט שהי' לו שטר מכירה משמעון אולם אח"כ נודע שטעה המבין של ראובן. רק ששוה יותר משתות מכפי השומא באם ימכור לאחדים כדרכו. א"כ לא שייך בזה דידע ומחל. רק אדרבא שמכר רק שישיג עבור עסק הישן יותר מכפי שוויו. וזה פשוט

כה) וראי' למה שכתבתי דאזלינן בתר דידי' כיון דדרכו למכור רק לאחדים ואז נתאנה על יתר משתות דחוזר. מדברי הריטב"א בקידושין (דף ח') ד"ה לעולם וז"ל ושמעינן מהכא שהמוכר חפץ לחבירו בשיתא ובשוק לא שוי אלא חמשה אי להאי לוקח שוי שיתא אין בו משום אונאה דבתר דידי' אזלינן כו' יע"ש. וכ"ה הר"ן שם. ואף דבקצה"ח שם (בסי' רכ"ז סק"א) השיג על הריטב"א. יעי' במח"א ה' אונאה (סי' כ') דתלוי באשלי רברבא

כו) ומה שכ' כ"ג ורק מצד שמה שרצה להזיקו הי' שלא כדין כו' עד סוף סק"ה. הוא הסכם לדברי. ומה שפלפל כ"ג באות י' ומראה מקום מענין קני את וחמור בבקיאות נפלא. ג"כ הוא הסכם לדברי. והנני כעת להוסיף יעי' בשו"ת מהרשד"ם חח"מ סי' רנ"א ובשו"ת מהרי"ט ח"ב חח"מ סי' י"ב ובשעה"מ ה' מכירה פכ"ב ה"ה ובשו"ת חות יאיר סי' קס"ח ובשו"ת רמ"א סי' נ"ב ובשו"ת לחם רב סי' מ"ט ובאה"ע (סי' מ"א) בחלקת מחוקק סק"ד ב' הר"ן ובשו"ת רח"כ ראפפורט (חח"מ סי' ט"ז) ובשו"ת נטע שעשועי' סי' מ"א ובשו"ת הגרע"א (ח"ב סי' צ"ז וסי' קמ"ח) יע"ש

כז) ומה שכ' כ"ג באות ז' מענין צריך קצת לקרקע בשיעור אונאה בבקיאות נפלא הוא הסכם לדברי דיכול המוחזק לומר קים לי בזה. ויעי' בשו"ת מהרי"ט צהלון (סי' רס"ה) במכר לו קורת ביתו כיון שעיקר המכירה לעוקרם ולתולשם הוי כמטלטלין ויש בהם אונאה והוא כעין מה שכתבתי בתשובתי הראשונה ב' שו"ת הרי"ף. ומה שכ' כ"ג באות ז' ג"כ הסכים לדברי. ומה שנוגע על דבר ביאורו למגילות. דבריו נפלאים וא"צ חיזוק. ואם היו כתובים בארוכה היו שוים לכל נפש

אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרב דוש"ת באהבה רבה ואהבת עולם

שלמה אברהם בהמופלג ויר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ז

ב"ה יום ד' עשירי מנ"א תרמ"ה אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המובהק המפורסם בקצוי ארץ. סיני ועוקר הרים נזר הגאונים. רכב ישראל ופרשיו. חכם חרשים. נזר הקודש נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב כו'. כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

לאשר ידעתי את כ"ג כי חפצו לשמוע משלומי ומשלום תורתי. לזאת באתי לבשרהו משלומי הטוב בעזרת רוכב שמים ומשלום תורתי. כן אזכה לשמוע בשורת שלומו וטובתו כל הימים. והנני להציע לפני כס כבודו מה שעלתה במצודתי בעזה"י היום בסוגיא דיכיר למען שישים כ"ג עינו עליו עינו הבדולח

א) בקידושין (דף ע"ח:) א"ל ר"נ בר יצחק לרבא בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי כשצריך היכירא למאי הילכתא לתת לו פי שנים פשיטא למה לי קרא מגו דאי בעי מיתבא ליה מתנה מי לא יהבי ליה. בנכסים שנפלו לאחר מיכן. ולרבי מאיר דאמר אדם מקנה דשלב"ל יכיר למה לי שנפלו לו כשהוא גוסס עכ"ל

ב) הרמב"ן בס' המצות בהשגותיו (מצוה י"ב) כ' וז"ל והנראה שיש עוד בזה מצות עשה שאמר יתעלה כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים וגם זו מצוה שהוא חייב להכירו ולתת לו פי שנים והנה המעביר בכורה מן בנו הגדול עובר בעשה ול"ת כו' ולא תחשוב שיהי' זה לאו הבא מכלל עשה בלבד אבל הוא מצוה להנחיל לו וכן שיודיע אותנו מי הוא הבכור ויצוה עליו בבכורה ואמנם שתתקיים המצוה בשתיקתו אם נודע מבכורה עכ"ל. וכ"כ הרמב"ן בנימוקיו לתורה פ' תצא

ג) בקצה"ח (סי' רפ"א סק"א) השיג על הרמב"ן מאי מקשה הש"ס לרבנן יכיר למה לי בצריך הכירא לא יהי אלא אחר אילו בעי למיתבא לי' במתנה. הא איצטרך למצוה דאם לא נודע לנו מי הוא הבכור שהוא יכיר ויודיע אותנו מי הוא הבכור שיצווה עליו בבכורה והניחו בצ"ע

ד) ונלפע"ד לתרץ קשית הקצה"ח בהקדם קשית החתם סופר (חח"מ סי' ק"א) שהקשה לשיטת הרמב"ן דאב שהעיד על בנו לא מצי הדר בי' דיכיר מטעם עדות ואינו חוזר ומגיד. א"כ קשה הא גם ר"מ מודה בפירות דקל עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו. וא"כ נ"מ טובא במאי דכתיב יכיר שלא מצי הדר בי'. יע"ש שמתרץ בדוחק

ה) ואקדים עוד קשית הקצה"ח (סי' רע"ט) על הרשב"ם שכ' לרבנן יכיר ל"ל בשלמא לר"י טובא אשמעינן דמהימן אב ואפילו במקום חזקה כו' דהא קיי"ל דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן ע"ש. וקשה לפמ"ש הר"ן בקידושין גבי אומר לי יש בנים דנאמן אפילו היכא דמוחזק לן באחים. ואע"ג דביבמות איבעיא לן אי אמרינן מגו במקום חזקה התם הוא מגו שהי' יכול לטעון טענה אחרת דלא עדיף האי מגו כולי האי. אבל הכא מגו דבידו הוא ליתן גט ומבואר מגו דבידו לעשות מעשה אפילו נגד חזקה מהימן א"כ קשה מאי פריך יכיר ל"ל לרבנן גם לר"י נמי קשה דאם יש עדים שאינו בנו ודאי אינו נאמן גם לר"י. ואי נגד חזקה כיון דאית לי' מגו דבידו למיתבי' אפילו נגד חזקה מהימן יע"ש

ו) ואקדים עוד קשית השעה"מ ה' מכירה (פכ"ב ה"ט) דתמה לשיטת הרמב"ן דאמרינן מגו לחצי טענה לא הוי מגו דאינו רוצה לתת במתנה כי לא יוכל ליתן נכסים שיפלו לאחר מיכן לכן אמר זה בני בכורי כדי שיהי לו כל נכסיו. וא"כ מאי מקשה הש"ס והוצרך לתרץ לא צריכא לנכסים שנפלו לו לאחר מיכן משמע לנכסים שיש לו עכשיו נאמן במגו ולא צריך קרא הא הוי מגו לחצי טענה וכתב לתרץ