בכורי שלמה חלק א ש

שייך בנ"ד עני מהפך בחררה. דמקור דין זה הוא בקידושין (דף נ"ט) רב גידל הוי מהפך בההיא ארעא אזל ר' אבא כו' ואף דרש"י כ' שם וז"ל מהפך אחרי' לזכות בה מן ההפקר. מוכח דס"ל דאף בדבר שזוכה מן ההפקר שייך בי' עני מהפך בחררה. אולם הר"ת השיג על רש"י דבחררה של הפקר ליכא איסור שאם לא יזכה בזאת לא ימצא אחרת. וכ"ה דעת הרא"ש והסמ"ג ומהר"ם כר"ת כמ"ש בשו"ת מהרי"ק (שורש קי"ח) ובש"ע חו"מ (סי' רל"ז) מביא דעת ר"ת בראשונה בסתמא. ודעת רש"י ב' י"א. ובזה כיילו לנו הפוסקים דעיקר כדעה הראשונה. והרמ"א ג"כ כ' שם להדיא דהעיקר כסברא הראשונה שהיא דעת ר"ת. וכ' שם וז"ל וכן אם קונה דבר אחד ובא חבירו ויוכל לקנותו בזול שאינו מוצא לקנותו כך במקום אחר הוי כמו מציאה ויוכל לקנותו כל זמן שלא זכה בו הקונה (תשובת מהרד"ך בית ל"א) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דהיער הוא בזול מאד ג"כ הוא דומה להפקר ולא שייך בזה דין עני מהפך בחררה. ועוד דהא הרמ"א העלה שם דכל זה מיירי כשכבר פסקו הדמים שביניהם ואין מחוסרין אלא הקנין אבל אם מחוסרין עדיין הפסיקה שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה יותר בזול מותר לקנותו בין אם המוכר עכו"ם או ישראל (ב"י ב' מרדכי) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמיירי ששמעון לא פסק עוד הדמים ורצה לקנות בזול יותר א"כ שוב הי' ראובן רשאי לקנותו ולא הי' לו דין עני מהפך בחררה. ויעי' בשו"ת רשד"ם סי' נ"ט ושנ"ב ושו"ת הר"ם אלשיך סי' ס"ז ושו"ת מהרי"ט ח"א סי' קצ"ד ובשו"ת חת"ס חח"מ סי' ע"ט ויעי' בח"מ סי' קצ"ד ובשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' נ"ט). וע' בשו"ת רש"ל (סי' ל"ו) שהעלה דהעיקר כשיטת ר"ת וכ"ה בשו"ת הרמ"א מפאנו סי' ס"ז ושו"ת ב"ח הישנות סי' ס"א

ב) ובלא"ה לא שייך בנ"ד משום עני מהפך בחררה. לפמ"ש מהר"ם הביאו הב"י (בסי' רל"ז) על ראובן שהי' מהפך לקנות קרקע מגוי שעל מצר שמעון וקדם שמעון וקנאו דלא מקרי רשע יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דהיער החדש הזה הוא במיצר של היער הישן שיש לו שם. ומ"ה רוצה ראובן לקנותו שלא יזיק לו אחר בעסק החדש. ורצה ראובן לקנותו בשותפות עם שמעון כמו שיש לו שותפות עמו ביער הישן. א"כ פשוט דלא שייך בזה עני מהפך בחררה וז"ב

ג) ומה שכ' כ"ג וז"ל דכיון שהתפשר אתו קודם שתבעו לדין ולא התרה בו אינו מכיר שום אונס בזה עכ"ל נראה לי כיון דבנ"ד מיירי שהאדון שקנו אצלו היער הי' בכפר בשעת הקני'. ולא הי' בכדי שיעשה לשלוח להב"ד להזמינו לדין ולהתרות בראובן י"ל דהוי אונס. אולם בלא"ה לא מקרי אונס. כיון דראובן עשה כדין כמו שהעלתי (באות א' ב') מדברי הש"ע (סי' רל"ז). דכיון דראובן רצה להציל עצמו מההיזק. א"כ איזה התראה שייך בזה משמעון לראובן. ולא שייך בזה מה ששמעון מסר מודעא כיון שראובן עשה כדין אז לא מהני מסירת מודעא כמבואר בפוסקים

ד) באופן אחר י"ל דאין שמעון מקרי אנוס כיון דראובן רצה לקנות שיהי' בשותפות עם שמעון ואז לא הי' מזיק לשמעון לעסק הישן. רק ששמעון לא רצה כיון שראה שהיער החדש הוא מציאה ורצה להרויח בעצמו הרבה א"כ הוי רק מניעת ריוח וזה לא מקרי אונס. כיו"ד (סי' רל"ב סי"ב) ב' מהרי"ק שכ' במהרי"ק לענין מודעא רבה לאורייתא דהוי רק מפני שכפה עליהם ההר כגיגית. ולא מטעם שאם לא יקבלו התורה לא יתן להם ארץ ישראל. דזה הוי רק מניעת טובה וזה לא מקרי אונם יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לא מקרי אונס בשביל מניעת ריוח וצ"ע בזה

ה) ומה שכ' כ"ג בשם הב"ח דבלא הוציאה מתוך אפינדותו רק שאמר אין לי עדים וראי' ומצא אח"כ דאם נתן אמתלא מקובלת סותר הדין עכ"ל דבריו ברורים כשמש. וה"ה בנ"ד יש לו אמתלא טובה שמקודם לא ידעו. שיעיד משרתו של שמעון עבור ראובן ולא הי' לו רק ע"א וחשב דמה יועיל ע"א לכן הגיד שאין לו עדים אבל עתה נודע שגם המשרת ירצ' להעיד ואף אם לא ירצה להעיד עכ"פ יש לו עד אחד כשר

ו) ומה שכ' כ"ג ב' הב"ח דצריך תרתי שאלוהו ואמר. אמת היא דכן הסכימו כל האחרונים לדינא. וגם מה שהעלה ע"פ דברי השער המשפט דהכ"נ י"ל דמיירי רק מה שנוגע לנתבע לידע שיביא ראי' שפרעו אבל מנין לו לידע במילי דשמעון שלא בפניו שיהי' מי שיודע עדות שלא גמר אתו עכת"ד קדשו. דבריו ברורים וכנים

ז) אך יש לעורר בנ"ד לפי מה שחקר בחידושי הרי"ם (סי' כ' סק"ב) בגאון קדשו. וז"ל דנראה במביא ע"א מהני לחיוב שבועה דלא הודה רק שאין לו ב' עדים וא"כ גם כשמביא ב' הא עכ"פ כיון שאין הודאתו רק על ב' חייב שבועה דיש א' כשר וא"א לו לישבע דיפסול לעדות ולשבועה דאנן אעדים סמכינן ויהי' חייב לשלם כהאי דמשכון שבועות (דף מ"ג.) במשנה יע"ש ולתוס' סנהד' (דל"א.) ד"ה שב"ש דכשא"י מי הפסול לא אמרינן נמצא אחד מהם קא"פ עדותן בטלה א"כ נשאר עדות א' כנ"ל. דהא א"י מי הפסול ואינו פסול בצירופו עכ"ל

ח) לכאורה יש להעיר בו לפי מה שהעלה התומים (בסי' ל"א סק"ב) דהראב"ן חולק על סברת התוס' ופוסק כתירץ השני שכ' התוס' שם וז"ל אי נמי כמ"ד תתקיים העדות בשאר יע"ש. א"כ הדרא קשית החי' הרי"ם לדוכתא אולם מצאתי בס' עצי לבונה על חו"מ שהשיג על התומים והעלה דגם הראב"ן ס"ל כתירץ זה של תוס' דאם אינו ידוע מי הפסול ל"ש בי' לפסול כל העדות בצירופו יע"ש (בסי' ל"א) אם כן צדקו דברי אדומו"ר הגאון הקדוש החידושי הרי"ם זצוק"ל

ט) לכאורה יש להעיר עוד בדברי קדשו שהיה יכול לתרץ קשייתו ע"פ מה שנסתפק הרב מל"מ בה' עדות (פ"ה ה"ד) אהא דנמצא א' מהם קא"פ עדותן בטלה. במי שאינו פסול לכל העולם אלא לאיש א' וכגון בהא דאמרינן בכתובות (דף מ"ד.) נ"מ לאורועי סהדי והעיד עם עדים אחרים אי אמרינן בזה דבטלה כל העדות ובס' אבי הנחל הוכיח דלשיטת הש"ס דילן לא אמרינן בזה דכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו. מהא דאמרינן בב"ב (דף ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא הוא ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ואמר ר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתי. והקשה הרשב"א דלפי מאי דקיי"ל בב"ק (דף ע"ג) דאם אמרו תכ"ד אטביחה כיון דהוזמו אטביחה אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל נמצא דלמפרע פסולין אגניבה ובטלה עדות גניבה ואמאי לא אמרינן ה"נ. ותירץ דהטעם היא דהתם הוא פסול בעצם ע"כ הוי כנמצא קא"פ ובטלה כל העדות אבל בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא קיי"ל דאלו באים בפ"ע ומעידין ואלו באים בפ"ע ומעידין וכמו דאיתא בשבועות (דף ז':) אלא דלאותה עדות נפסלים משום דהוכחשו ואינם יודעים איזה אמת. ע"כ לא אמרינן כיון שנתבטל העדות בחזקה נתבטל נמי העדות באבהתי והא דאמר רבא עדות מוכחשת היינו משום דכחדא עדות משווינן יע"ש א"כ לפ"ז מתורץ ג"כ קשית החידושי הרי"ם דהכא אין פסולם בעצם דהא פסולים רק לבע"ד זה אבל לאחרים כשרים ובאופן זה כבר כ' הרשב"א דלא מקרי פסולים בעצם ושוב ל"ש בי' נמצא א' מהם קא"פ לפסול כל העדות,

י) אמנם יש לתרץ דברי החי' הרי"ם והצדק אתו שלא תירץ כן קשייתו. דהנה בס' נועם ירושלמי בסנהדרין (פ"ג ה"א) הביא דבריו שבס' אבי הנחל. וכ' דיש לחלק דהתם בהכחשה אינם פסולים בעצם דהא אלו באים בפ"ע ומעידין ואלו באים בפ"ע ומעידין ע"כ לא הוי פסולים בעצם וע"כ לא אמרינן כיון שבטל מקצתו בטל כולו משא"כ בהא דאמרינן בכתובות (דף מ"ד.) בהא דלאורועי סהדי דכיון דהודה הבע"ד שהוא פסול והוא לדידי' פסול מחמת הודאת בע"ד ע"כ אפשר לומר דאפילו אם נצטרף אחרים פסול כל העדות ג"כ משום הודאת בע"ד דהוי לדידי' פסול לגמרי יע"ש. לפ"ז י"ל ה"ה בנ"ד כיון דמצד הודאת בע"ד הוא פסול אצלו לגמרי שוב מקרי פסולו בעצם. גם העלה שם