בכורי שלמה חלק א כט

(פ"י ה"ו) וז"ל אבל קטן שיש בו דעת כשר להזות יע"ש ואף שבהל' ז' כתב שם המזה צריך לכוין ולהזות על הטמא לטהרו ואף לפמ"ש הראב"ד שם עכ"פ בעינן שיתכוין לו יע"ש. ויעיין בפי' המשניות להרמב"ם מס' פרה (פי"ב מ"י) ובתוי"ט שם ד"ה ותינוק שאין בו דעת יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד לענין כתיבת מגילה קטן שיש בו דעת כשר לכתיבת מגילה

טז) היוצא לנו מזה דלשיטת הרמב"ם קטן שיש בו דעת עכ"פ כמ"ש הרשב"א הובא בראש יוסף חולין י"ב שם כשר לכתיבת מגילה וכמ"ש הרב המגיד דלא השוה לכל דבר לס"ת. אלא אפילו לשיטת הפוסקים דחולקים על הרמב"ם ז"ל וס"ל דמגילה צריך עיבוד לשמה מ"מ נלפע"ד דמודים דקטן כשר לכתיבת מגילה וא דומה לעיבוד לשמה דזה הוא פסול בגוף המגילה אבל פסול דכתיבת קטן אינו בגופו וכמו שמחלק הרמב"ן הובא בר"ן ז"ל שהבאתי לעיל ואם הרוצה לדחות יאמר דכתיבת קטן מקרי ג"כ פסול בגופו. אבל לשיטת הרמב"ם והרב המגיד נראה ברור דבנ"ד כשר כנ"ל ונפלנו ברבוותא. והנה בש"ע (סימן תרצ"א) הביא בסתם דעת הרמב"ם ז"ל דא"צ עיבוד לשמה ואח"כ כתב הש"ע וי"א דצריך עיבוד לשמה והנה כבר כתב הכנה"ג באו"ח (סי' שי"ח) בהג"ה בשם המהרי"ק ומהר"ש הלוי ומהרי"ט דכשכותב בשלחן ערוך סברא אחת בסתם והסברא אחרת בלשון י"א דעתו לפסוק כאותה סברא שכתב בסתם וכ"כ הרמ"ע בתשובה (סי' צ"ג) והש"ך בחו"מ (סימן ס"ו ס"ק ט"ו). והפר"ח ביו"ד (סי' נ' סק"ד) ובאו"ח (סי' פ"א) ובחלקת מחוקק אה"ע (סי' א' סקי"א) אם כן נראה ברור דדעת הש"ע כדעת הרמב"ם דא"צ עיבוד לשמה אולם המג"א כ' כתב הרמ"א (בסי' ס"א) דצריך עיבוד לשמה יע"ש. וכן נראה מהלבוש ששינה והביא דעת המקילים ב' י"א ונהי דאנן בתר רמ"א גרירין מ"מ הפר"ח והברכ"י העלו כש"ע אם כן מכלל ספק לא נפק לפע"ד

יז) גם נראה דמ"ש הרמ"א דצריך עיבוד לשמה לאו משום דפשיטא ליה בוודאי דשלא לשמה פסול דא"כ היה לו להגיה כאן (בסי' תרצ"א) דהלא משמע מש"ע דדעתו כדעת הרמב"ם דא"צ עיבוד לשמה מדכתבו בסתמא היה לו להביא דעיקר כסברא הב'. אע"כ דלרמ"א מספקא ליה ומספק צריך עיבוד לשמה ומש"ה לא הגיה כאן דעיקר כסברא הב' משום דאינו בוודאי דצריך לשמה רק מספק ונ"מ לדינא כגון שקרא מקודם במגילה שלא היה העיבוד לשמה ואח"כ השיג מגילה שהיה העיבוד לשמה שוב אינו רשאי לקרות בברכה דשמא העיקר כדעת הרמב"ם דכבר יצא אף שלא היה העיבוד לשמה רק דצריך לחזור ולקרות בלא ברכה וכנלפע"ד עיקר לדינא. ומלבד זה המג"א כתב דהרמ"א (בסי' ס"א) העלה דצריך לשמה ובסי' ס"א לא נמצא ברמ"א כן והרב הפמ"ג הרגיש בזה וכתב ואפשר שהרמ"א כתב כן בתשובה רק שלא היה בידו התשובה מהרמ"א יע"ש. ואני בעניי יגעתי ולא מצאתי בשום מקום בתשובת הרמ"א כן ולו יהא שכתב כן בשום מקום בתשובה כבר כתב הנחלת שבעה (בסימן י"ב) דכשסותר עצמו מתשובה להג"ה פסק בהג"ה עיקר יע"ש א"כ כיון שלא מצינו בהדיא ברמ"א שחולק וגם מדברי המג"א אינו מוכרח דס"ל כן רק שכתב על הי"א דכן נמי דעת הרמ"א אבל לא כתב דזה עיקר להלכה. לכן נלפע"ד דנוטה יותר להיתר ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכן נראה מהפמ"ג שכתב דאם אין לו מגילה אחרת רק מגילה שלא נעבדה לשמה יקרא בה וטוב שלא לברך עליה עכ"ל. נראה דמספקא ליה ג"כ. היוצא לנו מזה דדין זה אם מגילה בעי עיבוד לשמה הוי ספיקא דדינא כיון דמש"ע נראה ברור דס"ל דא"צ עיבוד לשמה כדעת הרמב"ם ז"ל וברמ"א מספקא לן אם ס"ל בוודאי כדעת ר"ת דצריך עיבוד לשמה או דמספקא ליה ואין ספק מוציא מידי וודאי

יח) שוב ראיתי בבאר שבע בשו"ת (סי' מ"ז) שנשאל אם מותר בשעת הדחק לכתוב במגילה טעמי הקריאה ולקרות בה החזן כתב דלכאורה לשיטת הר"ת שכתב כיון דנקראת ספר נותנין לה כל דין ס"ת חוץ ממה שמפורש בהדיא דהיינו אם הטיל בה שלשה חוטי גידין כשרה אבל לכל שאר דברים הוא כס"ת א"כ גם בנ"ד פסול כיון שכתב במס' סופרים ס"ת שפוסקו או שאיבד ראשי הפסוקים לא יקרא בו א"כ ה"ה מגילה דשוה לו ושוב סותר זה וסיים ועוד דהא ע"כ צריך אתה לומר דמ"ש בשם הר"ת ז"ל חוץ ממה שמפורש בהדיא דהיינו שאם הטיל בה שלשה חוטין גידין כשרה כו' לאו דוקא דהא מצינו גם כן עוד דברים הרבה מפורשים בגמרא שאין למגילה דין ס"ת כדאיתא בפרק שני דמגילה ת"ר השמיט בה הסופר אותיות כו' וכתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דמאי דאמרינן במקצתה כשרה קל הוא שהקילו חכמים במגילה אבל בס"ת אפילו לא השמיט בה הסופר רק אות אחת פסולה ועוד שהתם תנן פרק הקורא את המגילה עומד ויושב יצא ובגמרא תני משא"כ בתורה. והרבה דינים דשנינו במגילה מקילי מגילה והא דנקט ר"ת שאם הטיל בה ג' חוטי גידין כשרה לפי שנקט לשון הגמרא דאיתא בפ"ב דמגילה אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה ונקראת אגרת שאם הטיל בה ג' חוטין גידין כשרה ע"כ וע"פ דברים האלה נ"ל להורות דמותר לחזן לקרות המגילה מתוך מגילה כשרה שכתוב בה טעמי הקריאה עכ"ל א"כ מבואר דגם לר"ת אינו דומה מגילה לס"ת וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דגם לר"ת אינו דומה מגילה לס"ת א"כ עכ"פ מידי ספיקא דדינא לא נפקא וממילא גם נ"ד אם קטן כשר לכתיבת מגילה תלוי בפלוגתא זו של עיבוד לשמה כמ"ש כבוד גאונו א"כ הוה ג"כ ספיקא דדינא

יט) ומה שהקשה כבוד גאונו על הפמ"ג שהעלה דאשה כשרה לכתוב המגילה משום דאף היא חייבת בשמיעה וכן רצה לומר הברכי יוסף והקשה כבוד גאונו הלא הוי מ"ע שהזמן גרמא ואיתקש לתפילין דשם פסולה לכן אף כאן פסולה אף דחייבת בשמיעה וראיה ממזוזה דגם כן חייבת ואפ"ה פסולה לכתיבת מזוזה עכ"ד קדשו. הנה בהשגה זו כבר קדמו ה"ה הגאון ר"ע איגר בגליון לאו"ח (סי' תרצ"א) והרב מלאכת שמים על סת"ם (כלל כ"ד סקי"א) והניחו בקושיא

כ) ונלפע"ד לתרץ דדוקא במזוזה שהוא מ"ע דאורייתא אז אמרינן דאיתקש לתפילין ותלוי בתפילין דהוה ג"כ מ"ע דאורייתא אבל במגילה דהוא דרבנן כמ"ש הר"ן ורוב הפוסקים [ויעיין לקמן אות ל'] או דברי קבלה מ"מ הם בכלל לא תסור כמ"ש הרמב"ם בס' המצות (שורש א') ויעיין בזוהר הרקיע ובספר מגילת אסתר שהאריך לתרץ דברי הרמב"ם ובל"ת השוה הכתוב אשה לאיש אם כן תו לא דמי לתפילין דהא לא אתקש לתפילין רק עשה. אבל לא ל"ת אף שהז"ג כמ"ש בקידושין (דף ל"ג) ויעיין בס' תיבת גומא פרשת וילך אות ב') ונהי דמקרא מגילה מקרי עשה מ"מ יש לו דין לאו ולא עשה. ונלפע"ד להביא ראיה לזה דמ"ע דרבנן יש לו דין לאו ולא שייך ביה מ"ע שהז"ג מדברי רש"י בברכות (דף כ') וכמו שהבינו התוס' שם בד"ה בתפלה בדברי רש"י ממ"ש דל"ג פשיטא דרחמי נינהו ולאו דאורייתא דכל דהוא מדרבנן לא שייך ביה מ"ע שהז"ג יע"ש. אם כן מוכח דדעת רש"י דבדרבנן אין דינו כעשה רק כלאו מש"ה לא שייך ביה מ"ע שהז"ג מש"ה לא דמי לתפילין. ואין לחלק דשאני התם דתפלה הוא רק דרבנן אבל מגילה דהוה דברי קבלה יש לו דין תורה ז"א דא"כ יקשה מאי קשיא ליה להתוס' על רש"י מהלל דהא גם הלל עיקרו מדברי קבלה שהרי ישראל אמרו על הפסחים ודוד המלך תיקנו אע"כ דאין לחלק בזה ונהי דהתוס' חולקים על רש"י דהא הלל ג"כ דרבנן ואפ"ה נשים פטורות מ"מ י"ל דכוונת רש"י עפ"י מ"ש הרמב"ן בסוף שורש א') דהלל מועדים הוי דאורייתא. ורק מה שכתב בש"ס דהלל דרבנן היינו דחנוכה א"כ י"ל דמש"ה תיקנו כעין דאורייתא אף בהלל דחנוכה. אבל תפלה דכולה דרבנן נא שייך דתיקנו כעין דאורייתא וראיה לחילוק זה מדברי התוס' בב"ב (דף מ"ט ע"ב) לכאורה נוכל לתרץ קושית התוס' על