בכורי שלמה חלק א רצח

בטל המקח ודו"ק. היוצא לנו מזה דבין בעסק הישן ובין בעסק החדש בטל המקח והמחילה וזכה ראובן בדינו

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו המבקשו שישים דברי בכור בינתו ולהודיעני חות דעתו הגדולה אם כנים דברי להלכה. דו"ש באהבה רבה מצפה לתשובתו

שלמה אברהם בהנגיד המופלג כש"מ דניאל זאב נ"י

סימן ה

ב"ה יום ד' כ"ה סיון אמר"ת לפ"ק שאוול

החיים והשלום לכבוד הרב כו' כמו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכאל"ש

א) מכתבו הגיעני כהיום בהיותי טרוד באמצע תשובה בענין עמוק ושאר טרדות שונות ואחרי אשר כ"ת שואל למעשה ויראתי לבל יתעכב ביותר עד אשר אהי' מופנה להשיב כראוי ולכן לקחתי מועד על רגעים אחדים להעביר את עיני על תשובתו הארוכה ואני משיב בקצרה במה שנוגע לדינא. והנה בעיקר הענין כתב מעלתו שהוא נבחר משני הצדדים לדיין בהסכם הב"ד באופן שאין לחוש בזה לדעת המרדכי והריב"ש (בסי' קע"ט) שהובא בח"מ (סי' י"ז ס"ה) בהג"ה שאין מהראוי להשיב פס"ד בדרך אם כן יע"ש בתשובה (סי' ה' וסי' קע"ה) וכבר הזכיר מעלתו חבילות תשובות בזה אשר באמת נמצא בזה הרבה קולות בתשובות ועי' בכנה"ג בהגהת הטור (סי' י"ז אות כ"ט) מ"ש מוהרשד"ם חחו"מ (סי' קנ"ג) יע"ש בשם מוהרי"ט (בח"ג סי' כ"א) דעכ"ז נהגו המורים להשיב כשהמקום רחוק יעש"ב. ועי' בשו"ת מוהר"ם מלובלין (סי' כ"ב) ובשו"ת חוות יאיר (סי' רט"ז) יע"ש (בסי' מ"ד) שכ' אף כי מצד שאין לכתוב תשובה בדרך אם כן לא נמנעתי מאחר שזה השואל הי' בלתי נוגע בדבר המשפט. כלל ב' די"ל דלא הזהירו רק בשלא נכתב גוף התביעה ומה שהנתבע משיב. הג' אם הנשאל אינו משיב בפרטות הנידון והטענות רק בכלל דבר המשפט כו'. ועי' בשו"ת עה"ג (סי' ד') שהשיב לבע"ד בעצמו ושהעלים ממנו טענות שכנגדו מ"מ אשיב לו במקצת ואצמצם הדבור עד שלא יוכלו ללמוד ממנו לשקר יע"ש (בסי' מ"ד ונ"ח) יע"ש (בסי' מ"ז) שבנ"ד אם אין אנו משיבים להתובעים לא ישיגו לברירת דיינים שע"ז מדיינים ויהי' שורת הדין נלקה ויש נספה כו' יע"ש (בסי' ע"ה) שהשיב מאחר שלדעתו לית בה בית מיחוש שמתוך דבריו ילמדו לטעון כו' יע"ש (בסע"ד) ושם (בסקכ"א) שהשיב לא' מהצדדים משום דררא דמצוה. וע"ע בשו"ת מעיל צדקה (סט"ו) וכו' (ובסנ"ג) שמסיים פוק חזו רבנן קשישאי דסמכו להשיב למי שהוא בדוק להו ומכש"כ שידע שאין הדבר נוגע בו. ועי' בשו"ת קרית חנה (סל"ב) במה שהחמירו שלא להשיב לא' מבע"ד ל"נ בדבר שאין בו הכחשה רק שאלה והוראה. ועי' בשו"ת פ"י ח"ב חחו"מ (סי' צ"ז) יע"ש (בסי' ק"א) משש"ב. ועי' בשו"ת משיבת נפש (ח"ב סמ"ו) שאף שאין להשיב בד"מ לצד א' אכן כתבתי לפי העתקת השאלה ובשינוי הסיבה ישתנה המסובב אך ידעתיו מאז שאינו חשוד להחליף ומה גם במלתא דעדל"ג. ועי' בשו"ת רשב"ש (סי' ר"ל) בשם אביו התשב"ץ וזולתו מהרבנים שנדרשו לשואל להשיבו כפי שאלתו ודייני המקום יראו אם השאלה היא אמת וכדמשמע בפרק יש נוחלין בהא דרבא אי חזיתו בי' פירכא לא תקרעוני' כו' ואם על הדין שעבר מאי דהוה הוה וע"כ דקאי על פסק דין דרך שו"ת והתם הולכים בתשובתו אל הדיינים לדון ובפ' חזקת הבתים מייתינא אגרתא ממערבא דאין הלכה כרשב"א א"ל לכי תיתי ובפ' כל הנשבעין א"ל ההוא צמ"ר לר"ס כה"ג וכדאיתא בפ' במה אשה כו' והמשיב להם קיים מצות ולהורות את ב"י ועי' בתשובת הרמב"ם לר' פנחס הדיין בנוא אמון שמתברר מדבריו איך שהיחידים היו שואלים לו והוא משיב להם והמעלים עיניו הוא בכלל אוטם אזנו מזעקת דל עכ"ל

ב) ועתה הנני להשיבו בקצרה אם כי לא יכולתי לעמוד על תוכן הענין אשר לפ"ד שמעון שהוא מהפך בחררה כיון שהיה בידו לגמור אתו ושהי' אנוס להתפשר אתו מצד שהלך אל האדון שלא יזיקנו דכיון שהתפשר אתו קודם שתבעו לדין ולא התרה בו איני מכיר שום אונס בזה. וגם בענין מה שלא הביא אז העדים לא נתברר היטב במכתבו אשר כנראה שאמר בפני בע"ד בלי שאלה שאין לו עדים ויעוין בב"ח (סי' כ') בשם הרא"ש דה"ה אם לא שאלוהו והוא בעצמו אמר אין לי עדים יכול לסתור ולהביא ראי' דתרתי בעינן שאלוהו ואמר יע"ש בברכי יוסף שפקפק די"ל דהרא"ש אורחא דמלתא נקיט דמסתמא אין הבע"ד אומר בעצמו בלי שאלה ומסיק דמ"מ הכי נקטינן ועי' בכנה"ג וע"ש בב"ח דבהוציאה מתוך אפינדותו אפי' נותן אמתלא מקובלת למה אמר תחלה אין לי עדים וראי' אין שומעין לו משא"כ באומר אין לי עדים וראי' ומצא אח"כ דאם נתן אמתלא מקובלת יותר הדין כו' יע"ש. ולכאורה הדעת נוטה דבהאי גוונא שלא הי' לו לידע במה שנוגע להקונה שידעו מי המה העדים שידעו בעדות שלא היה שמעון אצל האדון בעצמו ולא גמר הקנין ובזה אין לחייבו רק כשתיכף שנתחייב בדין אמר קרבו פו"פ והעידוני דניכר שהי' יודע הראי' מקודם וכמ"ש בשער משפט דנראה פשוט דהלוקח שדה ובא בע"ח של המוכר לטרוף ממנו בשטר שבידו ואמר הלוקח אין לי עדים וראי' ואח"כ הביא הלוקח עדים שהשטר פרוע דמקבלין עדותן דדין לוקח כדין יורש שאין הלוקח יודע בראיות של מוכר כו' יע"ש. והכ"נ י"ל דמיירי רק מה שנוגע לנתבע לידע שיבוא ראי' שפרעו אבל מנין לו לידע במילי' דשמעון שלא בפניו שיהי' מי שיודע עדות שלא גמר אתו. וכ"ז אני כותב לרווחא דמלתא

ג) והנה בענין פשרה בטעות כבר האריך כ"ת בכל הפרטים שבזה אשר מצד האונאה גם אם אין בו שיעור אונאה לכאורה הדין כמוהרי"ק (בסו"ס כ"ה) בנתפשר בירושתו במועט ונודע שנכסיו מרובין ולא שייך דברים שבלב דאלו היה יודע לא היה מקבל על עצמו וע' בשו"ת נאות דשא (סי' י"ז) ובשו"ת שו"מ (תליתאה ח"א סי' מ"ח וקמ"ח וש"י וח"ג סי' ק"ך) וע' בשו"ת חו"י (ס"ס מ"ד) ובהשמטות לתשובה (סקצ"ג בדקנד"ב) בענין פשרה בטעות. וע' בשו"ת ושב הכהן (סי' כ"ה) שהאריך בדין פשרה בטעות דהרמב"ם ל"כ דפשרה כמכר אלא דמודעא לחוד לא מהני אבל באונס מהני וע' במל"מ פ"ו ממכירה ה"ג וע"ש בפ"ד ה"א

ד) ומה שהאריך במ"ש התוס' כתובות (דף מ"ז:) ד"ה שלא דאומדנא גדולה מהני אף היכי דתלוי בדעת שניהם ע' במל"מ פ"ו מהלי"ז בשם תשו' פני משה ונסתייע מתשו' הרא"ש (סי' ס"ד) בנדר לבתו ונתקלקלו חובותיו המובא בטושו"ע יו"ד (סי' רל"ב) ואף דתלוי בדעת שניה' ומ"מ אתי עלה מטעם אומדנא גדולה ובשם תשו' מהר"ש הביא המל"מ דבמוחזק מהני כל אומדנא אף דתלוי בדעת שניהם וע' בשו"ת רמ"ץ (חיו"ד סי' ג') משש"ב

ה) ואמנם מה שהעלה באות י' דיש לחשב אונאת השתות מה ששוה למכרו לאחדים כיון דלא הי' רצונו למכור בפעם אחת זה צריך ראיה דמה בכך שהי' מוכרח למכור בבת אחת מצד שרצה להציל היזיקו שנהוה לו ע"י עסק החדש וכי במוכר שדהו מפני רעתה אין בו משום אונאה עי' (סי' ק"ץ סי"א) ועיין ש"ך (סי' קע"ה ס"ק ל"ח) ורק מצד שמה שרצה להזיקו הי' שלא כדין שיכול למחות עלי' כיון שהוא שותפו שמחויב לעסוק לטובת השותפות ולא לסבב למשוך הקונים לעסק החדש שלו ואף דעביד אינש דגזים ולא עביד מ"מ הרי כ' התוס' שבועות (דף מ"ו.) דדוקא בסתם אדם ומסתמא ראו הב"ד שיש לחוש לזה ובפרט מה דלא משמע לאינשי איסורא ועשו"ת דברי ריבות (סי' ס"ז). וממילא הוי כיהיב זוזי מאונס דצריך ליתן לו כל שויו והרי לטוש"ע חו"מ (סי' ר"ה) דאפילו במכר בעי דוקא שיווי כל המקח וע' בשו"ת משכנות יעקב (חאה"ע סי' ל"ח) מהרשב"א פ' חזקת דהא כל לוקח מסיקריקין קצת דמים הוא נותן דקתני וחזר ולקחו מבעה"ב יע"ש.