בכורי שלמה חלק א רצז

ומציל ה"נ בנתן לו שט"ח י"ל כך דטרח ומציל ע"ש. ועי' בנתיבות המשפט (בסי' ר"ד) בביאורים סק"א שהשיג עליו דלא קנה רק למי שפרע מדהוי קנין מעות יע"ש מ"מ נראה שהסכים להמח"א דהוי עכ"פ קנין מעות. וא"כ בקרקע קנה לגמרי אמנם דעת ריב פוסקים דשטר שכתב על עצמו לא הוי קנין כסף כלל כמו שאבאר בעזה"י. עי' בש"ך ח"מ (סי' ל"ט ס"ק מ"ט) ועי' בשו"ת בית אפרים (חח"מ סי' כ') שהשיג על המח"א ועל הש"ך (בסי' ל"ט) והעלה דהקונה קרקע ונותן שטר על הדמים לדעת הרמב"ן אין זו נתונה כיון שהכסף לא יצא מרשותו ומה שזה מתחייב בדמים שהי' המוכר מחוייב ליתן בעד שטר זה לדעת הרמב"ן בזה א"י לקנות דאף אם יש לו מלוה ביד המוכר לא קנה כדאיתא (בסי' קצ"ט) כו' ואם כותב בשטר השעבוד עבור המעות המגיע לו ורוצה שיקנה החפץ בתורת חליפין ודאי לא מהני. וגם אם כותב בפירוש שמשעבד קרקעותיו עבור החפץ פלוני י"ל ג"כ דלא מהני דש"ק אינו נקנה בחליפין ואין נעשה חליפין יע"ש. וכ"כ בשו"ת משכנות יעקב (חח"מ ססי' י"ח) ועי' בקצה"ח (סי' ל"ט) שהאריך בזה וסיים וז"ל. ולפ"ז בהא דמכר צמר שהובא בש"ך בשם המבי"ט לפמ"ש ודאי אין הצמר נקנה אף שנתן שט"ח דשט"ח אינו עושה קנין כלל וכמ"ש עכ"ל. יע"ש שהעלה דבין לרמב"ן בין לרשב"א גם במכר לא מהני כל זמן דאגיד גביה הכסף גבי דלוקח יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לשיטת הקצה"ח פשוט דלא קנה הקרקע ואף לשיטת הבית אפרים ומשכנות יעקב לא קנה בנ"ד כנ"ל. ומ"ש בש"ך שם (בסי' ל"ט) בשם תשובת מבי"ט שנחלקו במי שמכר צמר ונתן לו שטר עליו דתליא בשיטת הרמב"ן דלרמב"ן קנה הצמר ולרשב"א לא קנה הצמר עי' בספר מקצוע בתורה [מהרב יעלת חן] (בסי' ל"ט) שהשיג על הש"ך דלפ"ד אין ראי' דבהך דרמב"ן לפמ"ש דאיירי בשטר הקנאה וכבר קנה אף אם לא ילוה. אבל בהך אפשר לומר דזה לא קנה הצמר וממילא זה לא קנה השטר יע"ש שהאריך בזה. וסיים וז"ל אם באנו לדון אם שטר קונה לפמ"ש רש"י בבכורות (דף י"ג) בקנין כסף משום דיליף מהקדש דכתיב כו' ונתן הכסף וקם לו. א"כ משמע דכיון דאין פודין בשטרות גם לקנות לא מועיל מדין כסף וגם לפמ"ש התוס' דרוב קנין בכסף וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והר"ן בשיטה מקובצת ב"מ (דף מ"ז:) א"כ משמע דבשטר אין רוב קנינים כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד השטר שנתן שמעון לראובן אינו קנין כסף כלל כנ"ל ודו"ק. ועי' בשו"ת הרי"ם (חח"מ סי' ב') שהעלה בשם הרשב"א דבנותן שט"ח על עצמו להמלוה יכול המלוה לחזור שלא להלוות עליו וכן דעת רוב פוסקים. ואפילו לדעת הרמב"ן שס"ל דלא יכול לחזור היינו מטעם חליפין וגם להרבה פוסקים בשטר הקנאה דוקא אבל בשטר אחר לא יע"ש. וא"כ לא מבעיא לשיטת הרשב"א דודאי אינו קנין כסף כלל. רק אפילו לשיטת הרמב"ן דמהני רק מטעם חליפין. וא"כ בנ"ד דבקניית היער נכלל בו גם שכירת קרקע. ושכירת קרקע מבואר בח"מ (סי' קצ"ה) די"א דאינו נקנה בחליפין וא"כ ה"ה בנ"ד השכירת קרקע אינו נקנה בחליפין וכשלא קנה השכירת קרקע אין היער שוה לו כלום כנ"ל (באות כ"א) ויכול ראובן לומר קים לי דשכירת קרקע לא נקנה בחליפין כמו שהארכתי בזה באות הנ"ל ע"ש. ועוד דיכול לומר קים לי כדעת הרשב"א דג"כ בטל המקח מדלא הוי כאן קנין כסף וגם שטר לא כתבו כלל על זה. ובלא"ה כבר העלתי דלאו מטעם קים לי זכה ראובן. חדא דלא התכוונו כלל בהוועכסיל לקנין כסף רק להחזיר לראובן הסך ב' אלפים רו"כ שקבל ממנו שמעון. ובמחילת ראובן סגי. כיון דקרע השטר מכירה. אולם באמת לא מהני מחילה זו רק צריך קנין חדש ולא קנה שמעון עסק החדש שנית דאפשר הדין כשיטת הרשב"א הנ"ל וכן דעת רוב פוסקים כמו שהבאתי בשם שו"ת הרי"ם דלדידי' לא מהני נתינת שטר במקום קנין כסף. וא"כ לא הי' קנין כלל בעסק החדש עי' לקמן (באות ל"ט) וא"כ לא קנה שמעון עוד עסק החדש. ושלישית דאף לשיטת הרמב"ן דמהני מטעם חליפין אפשר דהלכה כי"א דשכירות קרקע לא נקנה בחליפין אף של שוה בשוה וכיון שהעלתי דדעת הרב בית אפרים והרב קצה"ח והרב מקצוע בתורה והרב משכנות יעקב והרב שו"ת הרי"ם ועו"פ העלו להלכה דבנותן שט"ח על עצמו לא מהני במקום קנין כסף. וא"כ הוי בנ"ד כמו שלא הי' כלל קנין כסף

לט) עתה נחזי אם בעסק החדש הי' קנין אחר. הנה בעת שנגמר בעסק החדש לא הי' ק"ס רק שהי' ק"ס בעת מכירת עסק הישן באמצע כתיבת השטר בטרם שנכתב שנעשה בק"ס. א"כ נראה שהק"ס קאי דוקא על מכירת עסק הישן. ואח"כ כאשר נגמר מעסק הישן נתן שמעון השטר ע"ס ב' אלפים רו"כ וקרע ראובן שטר מכירתו של עסק החדש ואז כבר הדר סודר למארי'. וכמ"ש לעיל (באות י"ב) דדומה למ"ש בח"מ (סי' רס"ח) כיון דנפל עלי' גלי דעתי' דבנפילה ניחא לי' לקנות יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד גילה בדעתו דבמחילתו בקריעת השטר מכירה ניחא לי' לקנות ולא בק"ס דלא הגידו כלל דהק"ס קאי גם על זה כיון דהי' פשוט דבקריעת השטר מכירה והחזרת הוועכסיל ע"ס ב' אלפים רו"כ סגי לעסק החדש. ובזה אמרינן דטעו. ואף דהי' אצל הבעלי דברים הב"ד והם ידעו. מ"מ כיון שהבעלי דברים לא ידעו שהק"ס נצרך להם גם על עסק החדש ולא הי' דעתם להקנות ולקנות בזה. שוב לא מועיל אף אם העדים הי' באמת דעתם גם על עסק החדש בהק"ס דצריך להיות דעת קונה ומקנה. ועוד דכבר העלתי לעיל (באות י"ח) בשם הרמ"א בח"מ (סי' מ"ב ס"ט) דבמקום דאיכא למיתלי בטעות מבטלין השטר יע"ש בש"ך דהיינו במקום דאיכא פלוגתא בזה חיישינן דטעה כאידך פוסק. וה"ה בנ"ד כיון דלדעת המח"א והנה"מ גם בנתינת וועכסיל על עצמו הוי כקנין כסף איכא למימר דהב"ד טעו כסברתם. דבנידון זה סגי בכסף לחוד בלא שטר אולם באמת כאשר כבר העלתי לעיל (באות ל"ח) דדעת רוב פוסקים דלא כוותייהו דזה לא מיחשב ככסף לקנין וגם הק"ס חשבו שאינו נצרך בנ"ד דסגי בכסף לחוד כיון ששמעון כבר יש לו שטר מהאדון על עסק החדש. וחשבו דבכסף לבד יקנה. וכיון שהעלתי דזה לא מקרי כסף שוב לא קנה שמעון עסק החדש

מ) ואף אם נימא בדוחק דהק"ס שהי' על עסק הישן קאי גם על עסק החדש ג"כ נלפע"ד דלא מהני. דהא מבואר בח"מ (סי' ר"ג) במקנה קרקע ומטלטלין ומעות ביחד די"א דלא קנה כלל. ויכולים לומר קים לי כוותייהו כמו שהעלתי (באות י"ט) ואף די"א דקנה מחצה וכ"נ להלכה מ"מ בנ"ד מודו דלא קנה כלל. דכבר העלתי לעיל (באות כ"ב) בשם שו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' רנ"א) ובשם התומים (סי' ס') בדעת הרמב"ן דכל שמכר לו שני דברים ותלוים זה בזה שלא רצה למכור אחד בלא השני גם דעה זו דקנה מחצה מודה דלא קנה כלל יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שכל מכירת עסק החדש הי' תלוי בשביל שקנה אצלו עסק הישן שירויח ע"י המכירה כנ"ל (באות ב') ובלא"ה לא הי' רוצה למכור לו בחזרה עסק החדש אז כ"ע מודו דלא קנה כלל. וא"כ כיון שבטל הק"ס לגבי עסק הישן כמו שהעלתי בעזה"י שוב בטל הק"ס גם לעסק החדש דאין קנין לחצאין. בפרט דזה תלוי בזה כידוע לב"ד. ועוד י"ל דאף דלא בטל הק"ס מ"מ לא מהני בנ"ד כיון דכלול במכירת היער גם שכירת קרקע ושכירת קרקע י"א דלא נקנה בק"ס כמו שכ' בח"מ (סי' קצ"ה) הבאתיו בארוכה לעיל (אות כ"ב) ובזה גם להי"א דקני את וחמור קנה מחצה מודה בזה דלא קנה כלל כיון דמכירת היער תלוי בשכירת קרקע דזה א"א בלא זה וא"כ יכול ראובן לומר קים לי דשכירת לא נקנה בק"ס וממילא בטל הקנין מדהוי קני את וחמור עוד יש לצדד בנ"ד אף אם נימא דלא בטל הק"ס מ"מ לא מהני. כיון שהוכחתי לעיל (אות ג') דבמכירת עסק החדש הוי מחמת אונס דהפחדה ששמעון לא יראה לראובן חשבון מכירת העסק ועי' בסמ"ע (סי' ר"ה סק"ה) בקנה קרקע בקנין כגון שטר או בחזקה או בק"ס רק כיון דלא יהיב זוזי אלא שט"ח על המעות לא אמרינן אגב אונסא וזוזי גמר ומקנה יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד כיון דלא קבל מזומן אף פרוטה אחת רק שטר על עצמו בזה לא גמר ומקני מחמת אונס ושוב