בכורי שלמה חלק א רצו

לומר דלא מהני כו' [עי' נוב"י מהד"ק חאה"ע סי' ס"ד שזכה לקושית הרשד"ם ותירוצו והדחוי' בענין קידושין שחב לאחרים מדעתא דנפשי' ולא ראה דברי הרשד"ם ועי' בשו"ת חתם סופר חא"ע (סי' ק"נ) מה שהביא בשם מהר"ם מינץ דאשתמיטתי' ג"כ במחכת"ר דברי הרשד"ם אלו] וליישב מיימר בר אשי יש לדקדק בגמרא דאמר אמרו לי' את תופס לבע"ח וכו' הי' די שיאמרו הא אר"י התופס לבע"ח ומדאמרו לי' את תופס רצו לומר לו דרך שאלה את כשתפסת ודעתו שהיית חב לאחרים והבינו מדבריו שלא ידע שהוא חב לאחרים שאלו ידע לא הי' עושה כן וא"כ הוי כמו קנין בטעות דלא קנה. אבל אם הי' אומר להם א"ה דאדעתא דהכי תפסתי קנה ודאי ולא היו הם תופסים כי קנה מטעם שליח ש"א כמותו ע"כ לשון הרשד"ם. והוא ממש כדברי הנוב"י הנ"ל דכיון שלא ידע ואפשר לבטל המעש' עדיף לבטל דהשליחו' בטעות וא"כ ה"ה בנ"ד ממילא הקנין בטעות שאילו ידע שהוא עבירה לא רצה לקנות לעשות עבירה וא"כ השליחות בטל לגמרי והוי כלא עשה שום ק"ס. וז"ב

לג) ואף דמדברי התירץ הראשון בתוס' ב"מ (דף י') ד"ה נראה דלא בטל המעשה אף אם נימא אשלד"ע. מ"מ לתירץ השני מוכח דהשליחות בעל לגמרי. ואף שהגאון מו"ה יצחק אבד"ק אה"ו בנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ע"ו) האריך בראיות דלא קיי"ל כתירץ זה דיהי' השליחות בטל. מ"מ הנוב"י (בסי' ע"ז) החזיק בדברי התוס' דהשליחות בטל ודחה כל ראיותיו. וגם הקצה"ח (בסי' קפ"ב) הסכים להנוב"י. וכן הסכים הגר"ע איגר בתשובה (סי' קצ"ד) דהשליחות בטל. ועי' בס' הפלאה בפ' האומר גבי תן שחרור זה לעבדי שכ' שם שמדברי המרדכי בשם רש"י גבי רבית ע"י שליח הובא ביו"ד (סי' ק"ס) מוכח דהשליחות בטל לגמרי דאל"כ אכתי רבית הבאה מיד לוה למלוה וניהו דאינו חייב דאשלד"ע מ"מ איסורא איכא אע"כ דהשליחות בטל לגמרי ע"ש וכן דעת עוד הרבה מגדולי האחרונים וא"כ הוא דין ברור דבנ"ד הק"ס בטל כיון שנעשה ע"י העדים והמקח הוא באיסור ואין שלד"ע והמעשה בטל לגמרי וכ"ש דליכא מי שפרע כיון דהוי במקום איסור כנ"ל

לד) באופן אחר נלפע"ד דבנ"ד ל"ש כלל מי שפרע כיון דמי שפרע אינו ענין ממון כלל. דהא אם רצה החוזר לקבל עליו מי שפרע אין יכולים הב"ד לירד לנכסיו ועי' בשו"ת אלשיך (סי' י') אביאו בארוכה באות שאח"ז רק שהדבר נמסר לשמים. וכיון דזה ברור דאם הקנין הי' בטעות ליכא מי שפרע. דהא אף אם הי' קנין גמור אם הי' בטעות חוזר כמ"ש בח"מ (סי' י"ב) וא"כ כ"ש דהיכא דלא נגמר הקנין לגמרי כיון דהוי אתרא דכתבו שטרא ובלא שטר אינו קונה רק למי שפרע כמ"ש בח"מ (סי' ק"ץ) דוודאי היכי דהקנין בטעות ליכא מי שפרע כנ"ל. וא"כ נהי דבנ"ד אין המוכר יכול לברר בב"ד דהי' הקנין בטעות מ"מ כלפי שמיא גליא דהקנין הי' בטעות. וא"כ שוב לא שייך מי שפרע כיון דכל ענין מש"פ הוא רק כלפי שמיא וא"כ אין יכולים הב"ד להגיד להמוכר שיקבל עליו מי שפרע. רק בתנאי אם לא הי' הקנין בטעות אבל אם הי' הקנין בטעות ליכא מי שפרע והמוכר ידע בעצמו דהקנין הי' בטעות. א"כ ליכא חשש מי שפרע וז"ב. אולם בלא"ה כבר הוכחתי דגם בלא"ה דהקנין הי' בטעות ליכא מי שפרע כלל דהקנינים בטלים, א"כ פשוט דיכול המוכר לחזור מהמקח וא"צ לקבל עליו מש"פ

לה) ואין להתעקש לומר דבנ"ד נהי דהמקח שעשה ראובן עם שמעון בטל מ"מ כיון ששמעון כבר מכר ללוי המקח קיים. מלבד שהדבר בטל מצד השכל אעתיק דברי השו"ת אלשיך (סי' י') וז"ל הלכך כיון דראובן לא קנה ויכול ליטול מעותיו משמעון מכ"ש דלוי לא קנה מראובן ולא מבעיא השתא דקנה לוי מראובן במעות דאינו קונות אלא אפילו הי' קונה בסודר לא קנה דלא עדיף מגברא דאתי מחמתי' וכלל שגור הוא בגמרא מה מכר ראשון לשני כו' וא"כ כמו שראובן חוזר בלי קבלת מי שפרע כשנאנס הסחורה כן יחזור לוי כראובן ועוד דבשלמא ראובן אם הי' שמעון מקנה לו נכסים הי' אפשר שיהיו נקנים לו בסודר. אבל ראובן שאין לו בגוף הסחורה כלל רק עונש מי שפרע על חזרתו איך יקנה אותה אף בק"ס כיון שאין ממש בדבר הנקנה כ"ש שאפילו קנין של לוי זה לא הי' מ"א מעות בעלמא שאפילו למי שפרע לא קנה שהרי הסודר במקום מעות דמן התורה קאי וכי היכי דסודר לא קני אלא דבר שיש בו ממש ה"נ מעות לא קני אלא מטלטלין או מקרקע אבל מי שאין לו בסחורה קניה אלא מש"פ בעלמא איך יקנהו לחבירו אפילו במעות ע"כ לשונו הזהב יע"ש. א"כ מבואר דכיון שלא קנה שמעון רק למי שפרע לא קנה לוי יותר משמעון רק גרוע כחו עוד משמעון

לו) לפ"ז יש לומר בנ"ד. לפי מ"ש הש"ך בח"מ (סי' צ"א ס"ק י"ב) בחנוני על פנקסו וז"ל דוקא התם [גבי מנה לי בידך והלא אומר א"י דלר"נ ור"י פטור] שייך לומר כן דאוקי ממונא בחזקת מארי' והיכא דקאי קאי לא תיפוק מרשותי' משא"כ הכא דס"ס האי ממונא תיפוק מרשותי' ולא קאי בחזקתי' עכ"ל יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד ממנ"פ אם דנין נגד שמעון ג"כ אין לו חזקת ממון כיון דס"ס האי קרקע תיפוק מרשותי' כיון שמכרה לראובן. וכשאנו דנין נגד לוי גם מי שפרע ליכא כמו שהוכחתי בשם שו"ת האלשיך כיון דשמעון לא קנה רק למי שפרע אין לו בו תפיסה למכרו אף למי שפרע בין בק"ס בין במעות. היוצא לנו מכל זה דשמעון לא קנה יער הישן אף למי שפרע וכ"ש דלוי לא זכה בו כלל

לז) עתה נחזי אנן אם מהני הקנין ליער החדש על העשרים פראצענט נלפע"ד דלא קני שמעון כלל. אף דראובן קרע השטר מכירה בהי' לו משמעון ושמעון נתן לראובן וועכסיל ע"ס שני אלפים רו"כ [כי ראובן נתן לשמעון בעת קנייתו ממנו העשרים פריצענט סך ב' אלפים רו"כ במזומן וכתבו שטר מכירה בלשון פולאנית שמוכר לו מהעסק החדש עשרים פראצענט וקנה אותו ראובן משמעין בקנין גמור בכסף ובשטר]. בכל זאת לא נסתלק ראובן עדיין מיער הזה. דהא ידוע דראובן קנה שפיר משמעון העשרים פראצעט ע"י קנין כסף מזומן סך ב' אלפים רו"כ בתחלת פרעון וגם בשטר בשפת לוע"ז דמהני גם בדיניהם. וא"כ נהי דראובן קרע הקאנטראקט ושמעון נתן וועכסלין ע"ס ב"א רו"כ לראובן בזה עדיין לא קנה שמעון כמו שאבאר בעזה"י. וכמו שכ' בח"מ (סי' קפ"ט) ברמ"א דאפילו מחלו זה לזה אח"כ [פי' אחר שעשו קנין גמור] לא מהני אלא צריכין לחזור ולהקנות זה לזה (תה"ד סי' שי"א) וריב"ש (סי' תק"י) ע"ש ועי' מהריב"ל (ססי' ס"ב) דאחר שנגמר המקח אע"פ שאמר הלוקח הנה קרקע בידך עשה הטוב בעיניך לא מהני אם לא יחזור לקנותו באחד מדרכי הקניה. וכ"כ במבי"ט (ח"ג סי' קל"ה) ובשו"ת רשד"ם (חח"מ סי' קע"ד וסי' רמ"ג) ובהראנ"ח (ח"א סי' ל"ח) יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד אם לא הי' הוועכסיל קנין גמור לא קנה שמעון במה שראובן קרע השטר מכירה דזהו הוי רק כמחילה וכל שצריך קנין לא מהני מחילה והוועכסיל ע"ס ב' אלפים רו"כ שנתן שמעון לראובן מלבד שלא הי' כוונתו לקנין כלל רק נראה דהחזיר לראובן הסך ב' אלפים רו"כ. ובמה שקרע השטר מחל לו תביעתו והי' דעתו שיקנה בזה וא"כ הוי דומיא דמה שכ' בח"מ (סי' רס"ח) בנפילה ניחא לי' דליקני בד' אמות לא ניחא לי' דליקני יע"ש. א"כ ה"ה כאן היו סבורים שניהם דבזה שקרע השטר מכירה נתבטל המקח ולא הי' צריך לזה שום קנין אחר. רק מה שהחזיר לראובן הסך ב' אלפים רו"כ רק מפני שלא הי' לו כסף נתן לו וועכסיל וא"כ אינו בתורת קנין כסף כלל. ובקריעת השטר לא קנה כיון דהוי רק מחילה דהוי דומיא דנפילה יש עוד לומר באופן אחר כיון דלא נתן כסף רק שנתן שטר על עצמו ע"ס ב' אלפים רו"כ ולא נתן כלל כסף מזומן על זה אף פרוטה אחת אינו קנין כסף כלל

לח) אף דבס' מחנה אפרים (ה' קנין מעות סי' ה') העלה באם קנה מטלטלין ולא הי' לו מעות ונתן שט"ח על עצמו ופסק דקנה לגמרי כיון שכתבו התוס' בב"מ (דף מ"ו) ד"ה ש"מ מטבע נעשה חליפין דבק"ס ליכא למיחוש לשמא יאמר נשרפו חיטיך בעלי' מטעם שלא נתן המעות עדיין טרח