בכורי שלמה חלק א רצב

כיון דהרא"ש סובר דמהני י"ל שהנותן טעה וסובר כו' אבל בלשון אתננו דליכא למ"ד דמהני אין לומר שהנותן טעה בכך כו' עכ"ל. וא"כ בנ"ד דיש פלוגתא בזה נמי אמרינן דטעו שס"ל כהש"ך והנה"מ. ובאמת יכולים לומר קים לי כהסמ"ע ורוב פוסקים דבלא ע"מ אף באמר מעכשיו בטל הק"ס. ואף (דבסי' רי"ב ס"י) כ' בש"ע הרבה מהמפרשים כתבו שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונה עכ"ל. חדא דבנ"ד לא כתוב בשטר דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. ועוד הא כתוב בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' ק"א) הובא בפ"ת שם שכתב דהרבה דעות חולקין על זה וגם בכנה"ג מביא הרבה פוסקים ותשובות דלית להו האי פיסקא. ומלשון המחבר משמע נמי שלא החליט הדבר. מדכ' לשון הרבה מהמפרשים. ע"ש בב"י (ס"ס ס"א) מביא דעת הרשב"א דאין כח בידינו לומר לישנא יתירא לטפויי כ"א אלו המבארים בגמרא ואחריו נטו כמה תשובות אמנם הקשו דברי הרשב"א אהדדי כי נמצא בכמה תשובות להרשב"א שדרש לישנא יתירא. והנכון בזה מה שתירץ הרדב"ז דלהוציא אין לומר לטפויי כ"א הנזכר בגמרא אבל למוחזק וודאי אמרינן לטפויי יע"ש. ועי' שו"ת נוב"י (חח"מ סי' ג') דלא סמכינן למידרש לישנא יתירא נגד דעת הרשב"א להוציא מיד המוחזק יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דראובן מוחזק לא יכולין להוציא מידו הקרקע בשביל הלשון יתירה דלטפויי אף שנכתב שנעשה באופן המועיל יותר ועי' בשו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' ר"מ) דלא אמרינן לישנא יתירה לטפויי אתי לסתור מה שכתבנו למעלה וע"ש (סי' קט"ו). וא"כ ה"ה בנ"ד כיון שכתוב למעלה דיחזיקו המקח בכתב רעיענטנא א"כ כוונתם דאז יהי' גמר הקנין ומעכשיו יתחיל הקנין א"כ אין בכח הלישנא יתירה לטפויי לסתור מה שכתוב למעלה שוב מצאתי בשו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' רפ"ח) שכ' וז"ל אבל מה שאומר לחבירו קנה סודר זה ותקנה חפצך לי אחר שלשים יום לא קנה דבשעת שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה אבל אמר לו ע"מ שתקנה לו מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה כ"כ הטור בפשיטות משמע דדוקא שאמר ע"מ כו' בפירוש. הא לאו הכי לא מהני שהרי כל קנין מעכשיו הוי אלא ודאי דכל עוד שלא אמר כן בפירוש לא מהני כו' יע"ש א"כ שפתיו ברור מללו דלענין ע"מ לא הוי כמפורש עד שכתוב להדיא ע"מ. ולא דמי למעכשיו דגם בסתמא אמרינן דכוונתו מעכשיו. א"כ פשוט בנ"ד כיון דלא כתוב ע"מ דהק"ס בטל אף לענין מי שפרע

יט) באופן אחר נוכל לומר דבנ"ד הק"ס בטל אף לענין מי שפרע. כיון דכתוב בשטר ויחזיקו המקח בכתב רעיענטנא. ואח"כ כ' נעשה בק"ס כו' וא"כ קאי הק"ס על כל מה דלעיל דהיינו גם על כתיבת הכתב רעיענטנא וזה לא מהני דהוי קנין דברים כמ"ש בשו"ת הרא"ש (כלל ל"ד סי' ג' וכלל ס"ו סי' א') וכ"ה בש"ע ח"מ (סי' רמ"ג ס"י) ואפי' קנו מידו על השטר שאמר בפי' אני מקנה לכתוב את השטר ולא אוכל למחות קנין דברים היא ויכול לחזור בו יע"ש. וכיון שנתברר לן דהוי קנין דברים ממילא בטל הק"ס גם על המקח כיון דהוי קני את וחמור כמ"ש בח"מ (סי' ר"ג) ועי' בב"י בח"מ (סי' קצ"ה) שכ' בשם פסקי מהרא"י (סי' קע"ג) בק"ס שנעשה על גירושין וקנס על מי שיעבור דכיון דהק"ס לגרש הוי קנין דברים. ולא מהני גם אקנס לא מהני הובא בסמ"ע (סס"י ר"ג) ומסיק דאף דאיכא פלוגתא מוקמינן על חזקתי' יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דבטל הק"ס לענין כתיבת השטר בטל גם לענין גוף המכירה. ואף די"א דקני את וחמור קנה כולו. וי"א קנה מחצה מ"מ המוחזק יכול לומר קים לי כסברא דלא קני כלל ועיין בקצה"ח (סי' ר"י) שמביא בשם חכם אחד מ' יצחק פרענקיל ליישב את הרמב"ם על פי הג"ה במרדכי דהיכא דקנין הוא לאחד בשני דברים אמרינן מגו דלא קנה זה לא קנה זה אבל אם הוא לשני בני אדם אע"ג דאחד לא קנה השני מיהת דבר קנין הוא קנה מחצית והיינו האי דר"נ והאי דכולכון מקודשות לי הוי דומיא למי שהקנה לאחד ע"פ תוס' ב"מ (דף ע"א:) דכל המזכה לחבירו ע"י אחד צריך הזוכה להיות שליחו של המזכה וא"כ ה"נ זאת שקיבלה בעד כולן שליחותו של המזכה והוא המקדש ופריך שפיר את וחמור כיון שבטל השליחות לגבי אחיות בטל לגמרי אפי' לגבי נכריות דהא באדם אחד אמרינן מגו דלא קנה זו לא קנה כלום. וניחא דברי הרמב"ם עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד שהי' הק"ס ע"י העדים דהוי שליחים של המזכה וכיון שבטל השליחות לגבי כתיבת השטר דהוי קנין דברים ממילא בטל לגבי גוף המקח. ואין להתעקש לדחות זה כיון דמבואר שם (בסי' רמ"ג ס"ט) דיש מי שאומר דהא שחוזר בשטר היינו דוקא כשאומר לאחרים זכו לפלוני אבל אם אמר ללוקח או למקבל עצמו זכה ואכתוב לך שטר כיון שזכה אינו יכול לחזור מלכתוב את השטר ע"כ. וא"כ בנ"ד כיון ששמעון הי' לנוכח אפשר לומר דלא יכול לחזור משטר. ז"א דבנ"ד כיון דהקנה הק"ס ע"י העדים מקרי ע"י אחרים וכ"כ להדיא בדרישה ופרישה אף דהבעל דבר ג"כ בפניו מ"מ כיון דמקנה ע"י העדים מקרי ע"י אחרים [ועיין לקמן שהארכתי לברר דזה מקרי ע"י אחרים] ואף שכתב שם (בסעיף ח') דהמוכר יכול לחזור מלכתוב השטר כו' משמע אבל לבטל המקח לגמרי אינו יכול המוכר רק הלוקח. ז"א קושיא דזה דוקא כשלא אמר ע"מ כמ"ש (בסעיף ח') שם. אבל אם אמר ע"מ שיכתבו שטר פשוט דגם המוכר יכול לחזור כמ"ש (בסעיף ז') ובסמ"ע (סק"י) דכיון שאמר על מנת הרי תלוי המתנה בהכתיבה וזולת הכתיבה לא תחול המתנה יע"ש. וא"כ ה"ה לענין מכירה. ועיין בשו"ת הרא"ש (כלל ס"ו סי' ד') וז"ל ראובן שנטל קנין והתנה ע"מ שיכתב ויחתם ומיחה בטרם נכתב כל תנאי שבממון קיים ואם לא נכתב ונחתם ומיחה בו קודם כתיבה יכול לחזור בו דכיון שהקנה ע"י תנאי הקנין עד שנכתב ונחתם וכל זמן שלא נתקיים יכול לחזור בו עכ"ל. א"כ שפתיו ברור מללו דאם הי' ע"מ גם המוכר יכול לבטל המקח. לפ"ז בנ"ד ממנ"פ בטל המקח. דאם הי' דעתו בע"מ ואף שלא כתב להדיא ע"מ א"כ שוב בטל המקח לגמרי כיון דכל זמן שלא נכתב רעיענטנא יכול לחזור מלקיים התנאי והמקח. ואם לא הי' דעתו בע"מ שוב בטל הק"ס אף דאמר מעכשיו בלא ע"מ כמו שהוכרחתי לעיל דבק"ס כל שלא אמר ע"מ והקנין יהי' נגמר לזמן כתיבת הקאנטראקט רעיענטנע שוב הדר סודר למארי' ובטל הק"ס. היוצא לנו מזה דבנ"ד אין לחשוב כלל הק"ס לקנין

כ) באופן אחר נלפע"ד דהק"ס בטל בנ"ד. דהנה ידוע שכל שקונה יער לחטוב במשך איזה שנים שוכר ג"כ הקרקע שנצרך ליער העומד עלי' על איזה שנים וגם לעמידת הקלאפטער במשך הזמן דהא גוף הקרקע חוזר להאדון וא"כ כשהקנה ראובן לשמעון בק"ס את היער עם כל זכותו הקנה לו ג"כ השכירת קרקע בצירף היער. והא מבואר בח"מ (סי' קצ"ה) בשם י"א [והוא דעת התוס' ועו"פ] דשכירות ושאילת קרקע לא נקנה בקנין סודר יע"ש. ואף דכ' בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' צ"ז) והש"ך בח"מ (סי' ס"ו) דכשכותב בש"ע סברא אחת בסתם והסברא אחרת בלשון יש אומרים דעתו לפסוק כאותה סברא שכתב בסתם וכ"כ התומים (בסי' כ"ה) והב"ח ביו"ד (סי' ק"ץ סעיף ל"ד) ע"ש, מ"מ אפשר דבנ"ד דעת הש"ע דהלכה כי"א. או דעכ"פ לא מקרי הכרעה כדעה הא'. וחילי דילי ממ"ש הב"ח בא"ח (סי' רס"ח ס"ג) שכתב וז"ל. ובש"ע כתב תחלה כלשון רבינו ואח"כ כתב ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה ונראה דדעתו דנקטינן כדעת יש אומרים שכתב לבסוף חדא דאיכא ספק ברכה לבטלה ועוד שהם רבים ע"ש, ועי' בשכנה"ג שם דתמה דזה סותר למ"ש הב"ח גופי' שיש לפסוק כסתם ותירץ וז"ל ואולי הכא שאני משום דלא הוצרך לכתוב הסברא ראשונה בסתם אלא מפני שכלל כל התפלות ובשאר תפלות חוץ מתפלת מוסף כולי עלמא מודו דאינו חוזר ע"כ יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דכתוב בש"ע וז"ל בדרכים שהקרקע נקנה בהם שכירות ושאל קרקע נקנין ובזה כלל כל הקנינים כסף ושטר וחזקה חוץ ק"ס דכ"ע מודו דמהני. מ"ה כתבה בסתם. אבל לעולם יכול להיות דפוסק כהי"א. ועין בס' מנחת כהן בס' התערובות (חלק א' ספ"א) והב"ח בח"מ (סי' פ"א סל"ד) שכתבו דלא הכריע מקרי. ועיין בס' בני יעקב (דף רי"ד ע"ג) שכתב דבכמה מקומו'