בכורי שלמה חלק א רצא

מדבריהם. לכן העיקר כמו שכתבתי דליכא שום סתירה בהכתב שעשו. כיון שכוונתם לקנות מעכשיו לענין מי שפרע דלא למיהדר בי' ויחזיקו את המקח בכתב רעיענטנא לקנות לחלוטין וזה פשוט. וברור

טז) עתה נחזי אנן מה שכתוב בשטר שנתן כעת חמשה מאות רו"כ על עסק הישן אם מהני בתורת קנין כסף. נלפע"ד דלא מהני חדא מדכתוב בשו"ת מים חיים (חח"מ סי' ה') וז"ל וגדולה מזו יראה לי שאפילו אם רק הי' נותן סתם אדרויף ואמר איך געב דיר איין אדרויף כלשון הסוחרי' הנהוג בעתים הללו. יראה לי לפענ"ד דהוי בעתים הללו כאומדנא דמוכח המבואר בח"מ (סי' ר"ז ס"ד) בהג"ה דמהני. וא"כ לפי הידוע שעתה נהגו כל הסוחרים ליתן אדרויף ואין כוונתם לקנות באדרוף כלל א"כ לא הוי כערבוני יקון וכו' המבואר בש"ס ובש"ע ח"מ (סי' ק"ץ ס"ו) בהג"ה. דהא אומדנא דמוכח דלא רצה כלל לקנות באדרוף רק שיהי' אדרוף מחול לו במתנה אם יחזור. וכבר שאלתי כמה סוחרים מפה ומשאר עיירות ואמרו בפירוש שיהי' אדרוף אם יחזור במתנה או במחילה אצל המוכר ואין דעתם כלל שיקנה האדרוף עכ"ל. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ החמשה מאות רו"כ שנתן הוא רק אדרוף דאינו קונה אף למי שפרע. ועוד נראה דבנ"ד אפילו אם לא אמר להדיא לשון אדרוף ג"כ הכוונה רק לאדרוף כיון דסיים לבסוף נעשה בקגא"ס כו' ולא כתב שנעשה בקנין כסף ובק"ס באופן כו' מוכח דהחמשה מאות רו"כ שנתן הם רק לאדרוף ואינו לקנין מ"ה לא זכר שוב הקנין כסף רק הק"ס. עי' ר"ן בקידושין בפ"ק במקום שכותבין שטר לא קנה בכסף וכ' הר"ן ז"ל בשם אחרים דטעמא דמילתא משום דכל שיש שתי קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין שהוא יותר מועיל ושטר יותר מועיל מכסף כו' יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד לא הי' דעתו לקנות בכסף רק בק"ס או בשטר דעדיפא מכסף ועי' בר"ן גבי הא דאמרינן דלא קנה עד שיתן כל הדמים שהובא בב"י (סי' קצ"א) דכי אמרינן דבמקצת דמים קנה הכל ה"מ אם נתן מקצת דמים לשם קנין דכיון שקבל דמים לשם קנין גלי אדעתי' דניחא לי' דליקני בהכי אבל הכא דמים הללו לא לשם קנין נתונה לו שהרי בשטר הוא קונה אלא לשם פרעון הוא נותנן וכו' דכיון דבשטר הוא קונה א"א לו לקנות בו מקצת השדה שעל כל השדה נכתב ולא על חציו וכיון שבטל כח השטר במקצתו בטל בכולו יע"ש. א"כ מבואר בר"ן ז"ל דבאתרא דכתבי שטרא אז הכסף אינו נותן בתורת קנין רק בתורת פרעון לבד. וא"כ ה"ה במקום שקונה בק"ס או בשטר אינו קונה בכסף רק בק"ס או בשטר והכסף הוא לפרעון. ולא בתורת קנין כלל ועיין בח"מ (סי' קצ"ח סי"ב) שכ' היתה עומדת בר"ה ולא אמר להם המוכר כלום והלך הלוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מר"ה לסימטא אע"פ שנקנית במסירה בר"ה ומסירה אינה צריכה שימסור לו מיד ליד אפ"ה כיון שהתחיל למשוך כבר גילה בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה אלא רק משיכה ע"כ ומקורו מדברי הרשב"א בשם הרב מיגאש. ועי' בס' שושנת יעקב שהקשה על זה מח"מ (סי' רס"ח ס"א) ברמ"א בראה את המציאה ונפל עלי' ובא אחר והחזיק בה במקום שד' אמות קונה קנה ולא גרע משום דנפל עלי' [דלא כיש חולקין הוא דעת הר"ן בשם הרשב"א דאמרינן בי' גילה דעתו] וא"כ חזינן דרמ"א פוסק דלא אמרינן גלי אדעתי'. ותירץ דשאני במציאה דבזה לא אמרינן גלי' אדעתי'. אבל במקח וממכר מודה להרשב"א דאמרינן גלי אדעתי'. יע"ש. וא"כ בנ"ד קיי"ל כהרשב"א דכשעשה הק"ס גלי אדעתי' דאינו רוצה לקנות בקנין כסף וא"כ אין לנו לדון רק אם הק"ס הוא כדין. ועי' במשנה למלך (בפ"ב מה' זכייה) הבאתיו לעיל (אות י"ב) דדוקא כשעושה שני קנינים בפעם אחת אז אמרינן כיון דדעתו לקנות אם אינו קונה באחד קונה בהשני או להיפך. אבל כשאינו עושה השני קנינים בפעם אחת רק מעיקרא עושה קנין ואח"כ קנין שני אז מודה דאמרינן גלי אדעתי' דלא ניחא לי' לקנות בראשון יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד מקודם עשו הנתינת כסף. ואח"כ כתבו השטר ובאמצע כתיבת השטר עשו ק"ס וכתבו נעשה בק"ס א"כ גילו דעתם שאין רצונם לקנות בהכסף רק בהק"ס

יז) עוד באופן אחר נלפע"ד לבטל הקנין כסף כיון דבנ"ד מכר לו הקרקע וגם מטלטלין קלאפטער ומעטריאל כמו שכתוב בשטר שעשו ביניהם ובזה בטל הקנין כסף לפי מה שחקר המל"מ (בפ"ו מה' מכירה) דיש להסתפק אם הקנה קרקע ומטלטלין במעות כאחד מי אמרינן כיון דמטלטלין לא קנה מתקנת חכמים אף קרקע לא קנה. או דילמא שאני הכא דד"ת מעות קונה ולא חשוב חמור יע"ש. וא"כ מספק לא נוכל להוציא הקרקע מחזקת המוכר שיש לו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא שעדיין תחת רשותו כל זמן שלא נעשה אקט רעיענטנא

יח) עתה נחקורה לענין הק"ס שהוכחנו דלא נגמר הקנין לחלוטין על ידו מפני דבמקום דכותבין שטרא לא קנה בלא שטר. ובפרט בנ"ד דגילו דעתם דאין רצונם לקנות לגמרי בלא שטר רעיענטנא מי נימא דהק"ס מהני עכ"פ לענין מי שפרע. נלפענ"ד דאינו מועיל כיון דכ' בש"ע (סי' קצ"ה) דאם אמר לו ע"מ שתקנה לי מעכשיו ולאחר שלשים יום קנה יע"ש בסמ"ע. דמעכשיו לחוד לא סגי דמעכשיו הוא שיור בקנין וכאילו אמר מעכשיו יתחיל הקנין לא יוגמר עד אחר שלשים. וא"כ בק"ס בשעת גמר הקנין כבר הדר סודר למרי' אבל כשאומר ע"מ אין כאן שיור בקנין אלא תנאי יע"ש. וכ"ה הקצה"ח והג"ר אלי' מווילנא והעטרת צבי וכ"נ דעת העיר שושן מדסתם יע"ש. ואף דהש"ך והנה"מ העלו דמהני מעכשיו אף בלא ע"מ מ"מ רוב פוסקים ס"ל כדעת הסמ"ע. בפרט דהמוכר מוחזק ויכול לומר קים לי כדעת רוב פוסקים דלא מהני מעכשיו בלא ע"מ. לפי"ז בנ"ד שכבר הוכחתי (באות י"ב) מדכתיב בשטר שיחזיקו המקח בכתב רעיענטנא גילו דעתם שהקנין לא יגמר עד שיכתבו הכתב רעיענטנא. א"כ הי' צריך לכתוב גם לשון ע"מ שיקנו מעכשיו עד לאחר שיכתבו האקט רעיענטנא וכיון שלא כתב ע"מ שוב הדר סודר למארי'. ובטל הקנין. ואף דכ' הרמ"א (בסי' רצ"ה) דגם בסתם אמרינן דהוי מעכשיו כמ"ש בשו"ת תרומת הדשן דודאי בכדי לא הוי עבד יע"ש. וא"כ ה"ה לענין ע"מ לדעת הסמ"ע. ז"א דאפשר דוקא היכא דלא כתב כלל אופן הקנין סודר איך נעשה. אז מסתמא אמרינן דנעשה במעכשיו. דאל"ה הדרא סודר למארי' וזה ידוע גם לתינוקת של בית רבן. אולם בנ"ד לענין ע"מ כיון דכתוב שנעשה הק"ס בקנין מעכשיו ולא כתוב ע"מ גרע דנראה דסברו דמעכשיו לחוד סגי כסברת הש"ך והנה"מ. והוי ק"ס מעליא. אולם באמת בלא ע"מ יכול המוחזק לומר קים לי כדעת הסמ"ע ורוב הפוסקים דלא מהני. ואף שכתוב בשטר דנעשה כו' באופן המועיל יותר כבר הבאתי לעיל (באות ט"ז) בשם שו"ת הראנ"ח (ח"א סי' ע"ז) דלא מהני מ"ש כתיקון חז"ל רק היכא שחסר בשטר לשון ההקנאה. אבל כשיש שם לשון הקנאה ואין ההקנאה ההיא מועלת שם לא מהני לשון זה לתקנו יע"ש. וגם כתבתי בשם הכנה"ג (בסי' ר"ב ור"ז) דרבים חולקים דלשון כתיקון חז"ל אינו מועיל והמע"ה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דכתב לשון הקנאה דנעשה בקאג"ס במעכשיו ולא כתב בע"מ גרע מאם לא הי' כתוב כלל לשון הקנאה של מעכשיו דאז הוי אמרינן דמסתמא נעשה במעכשיו ובע"מ אבל כיון דכתוב שנעשה בקנין מעכשיו. ומ"מ לא קתני נראה דסברו כשיטת הש"ך והנ"מ וטעו במה שלא חשו לדעת רוב פוסקים והסמ"ע. ואף דאצל הקנין היו ב"ד מ"מ כבר כ' מהרי"ט (בח"א סי' ל"ט) דאפילו היו הב"ד מומחין אם לא הוזקקו לדון שם אלא להעיד חיישינן לב"ד טועין יע"ש. ובפרט במקום דאיכא פלוגתא בוודאי חיישינן דטעו העדים בזה. וכמ"ש בח"מ (סי' מ"ב ס"ט) דהא דלא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בכל הני גוונא דלעיל שאין השטר בטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל בו לא כו'. וי"א היינו דוקא בדבר דליכא למיתלי בטעות אבל בדבר שאפשר שטעה בו הנותן כגון דאמר לשון דלא מהני במתנה ודאי נתבטל השטר (תשובת הרשב"א רמ"א) ועי' בסמ"ע שם ועי' בש"ך שכ' עליו דיותר הו"ל לאתויי הך דמהרי"ק שכתוב בשטר הצוואה. אני מניח לפלוני כו' וגם דינו דחתנו לו צל"ע דנראה דמהרי"ק לא קאמר אלא בלישנא דהנחה