בכורי שלמה חלק א רצ

החזיק עדיין בנכסים אפשר שלא נתקיים המקח וכיון שנתחייב המוכר לפנות ולצאת מהבתים בסוף י"ב חודש לא סמכה דעתו דלוקח עד שיצא המוכר והוא לא יצא נמצא שביד הלוקח לבטל המקח וכיון שהוא לא גמר לקנות גם המוכר לא גמר למכור ולא נגמר המקח יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד שלא גמר לקנות ולהקנות עד שיכתבו שטר רעיענטנא כדרך כל הסוחרים ולא סמכה דעת הלוקח בלא זה וא"כ גם המוכר לא סמכה דעתו ויכול לחזור ואף דלא כתב ע"מ מ"מ בגילוי דעת סגי כמו בנידון הרשד"ם שלא כתוב ג"כ ע"מ ואפ"ה בטל המקח דסגי בגילוי דעת יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד. ונלפע"ד להביא עוד ראי' דא"צ בזה ע"מ עי' בנתיבות המשפט (סי' ר"ז בביאורים סק"א) וז"ל משפטי התנאים. ונראה דדוקא אם אמר בלשון אם הוי תנאי ובעינן למשפטי תנאים אבל אם אמר בלשון כשיהי' כגון בהא דלכשיהי' לי דמים אחזור לך לא בעינן משפטי תנאים דהוי כמו לזמן דלא בעינן למשפטי תנאים כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד שכתוב בזמן אשר יתן כו' יחזיקו את המקח במכתב רעיענטנא כו' ע"כ א"כ א"צ למשפטי התנאים ומהני אף בלא ע"מ. ועי' בפ"י בקידושין (דף מ"ט) שכ' לשיטת הרשב"ם דפסק דלא בעינן תנאי כפול דהוא ספק אי בעינן תנאי כפול אי לא ולכך אם נתן לחבירו מתנה והתנה תנאי ולא כפלי' לתנאי ולא נתקיים התנאי לא הוי מתנה דמוקמינן לי' בחזקת מרא קמא דלא בעינן תנאי כפול יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד מוקמינן בחזקת מרא קמא. ועי' בס' יד יוסף בב"מ (דף ט"ז) שכתב כה"ג בדין אם כתב תחלה שטר ונפסל דחזינן שרצה בשטר לא קנה בלא שטר וכ"כ המקור חיים בה' פסח (סי' תמ"ח) בלא חתם שמו וכ"נ משו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' רנ"א). ועי' במל"מ (בפ"ב מה' זכיה) שכתב ג"כ לחלק דדוקא כשעושה שני קנינים בפעם אחת אמרינן כיון דדעתו לקנות אם אינו קונה באחד קונה בהשני אבל כשאינו עושה שני קנינים בפעם אחת רק מעיקרא עושה קנין ואח"כ קנין שני אז מודה דאמרינן גלי אדעתי' דלא ניחא לי' לקנות בראשון יע"ש והאחרונים הביאו בשם שו"ת תוע"ר (חח"מ סי' י"ג) שהעלה דאף דקונה בלא שטר מ"מ אם השליש דבר לבטחון שיעשה לו טאבליצע מוכח דלא סמכה דעתו והוי כהתנה שלא יקנה בלא שטר יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד שכתוב להדיא דיחזיקו המקח בכתב רעיענטנא נראה בעליל דלא סמכא דעתייהו כל זמן שלא נכתב האקט רעיענטנא. היוצא לנו מזה דאפילו להפוסקים דס"ל דק"ס קונה בלא שטר מ"מ אם נראה דגילו דעתם שלא סמכו על ק"ס לחוד לקנות לגמרי לחלוטין לא נגמר הקנין בלא כתב רעיענטנא. וא"כ ביד שניהם לחזור

יג) ומה שטען שמעון שיש לו שטר שנכתב בו אחריות בכתב פולאנית אינו טענה דזה לא נכתב לשם שטר מכירה. רק שימשוך על הקאנטראקט שיעשו בזמן פלוני וא"כ כל זמן שלא נכתב הרעיענטנא אין לו שום שויא רק כחרס הנשבר וגם לא נזכר בו סכום המקח ולא הטערמינען וגם לא נעשה בשני עקסעמפלארען דראובן לא קבל משמעון כתב כזה וא"כ ראובן לא סמך דעתו על המכר כיון ששמעון יכול לגנוז את שטר הזה ולחזור מהמקח ולהפסיד את האנדגעלד. וא"כ כל שאחד יכול לחזור בטל המקח. ועוד כיון דגילו דעתם דיחזיקו המקח בכתב רעיענטנא. א"כ נראה בעליל דלא סמכה דעתם על כתב של האחריות הזה כיון דלא נעשה רעיענטנא. ובפרט שידוע להעדים שזה אינו שטר רק כתב של אחריות שיומשך על האקט רעיענטנא. ואז בעת כתיבת השטר רעיענטנא. יקרעו לגמרי כתב הזה ויכתבו אחרת. א"כ אין לו שום דין שטר מכירה וא"צ להאריך בזה

יד) ומה שטוען שמעון כיון דכתוב בשטר זה נעשה בק"ס בקנין מעכשיו באופן המועיל יותר דלא למיהדר בי'. נראה דהי' הקנין שיגמור תיכף. דאם נימא שכוונתם הי' שהקנין יהי' נגמר בעת כתיבת השטר רעיענטנא אז יכלו למהידר בי'. א"כ מוכח דכוונתם הי' שיגמר הקנין תיכף וא"כ לא יכלו לחזור בהם. ז"א טענה. חדא דכיון דמשורש לעיל שרצונם שיחזיקו את המקח בכתב רעיענטנא נראה שלא הי' כוונתם לגמור מיד הקנין וא"כ ע"כ מה שכתבו אח"כ שנעשה הק"ס באופן המועיל כו' כוונתם דהק"ס הי' באופן המועיל יותר שהי' במנא דכשר למיקנא בי' ובכליו של קונה ומה דכתוב דלא למיהדר בי' פי' כיון דהק"ס הי' באופן המועיל יותר נהי דהוי באתרא דכתבי שטרא דלא נגמר הקנין לגמרי לחלוטין מ"מ קני מיהת לענין מי שפרע דלא יכלו שניהם לחזור דלא יעברו על מי שפרע. אבל לעולם לא הי' כוונתם שיהי' נקנה בקנין גמור ע"י ק"ס וכסף. דא"כ יהיו סותרים סוף השטר עם התחלת השטר וזה כלל בידן דכל שנוכל לפרש את השטר שלא יסתרו אהדדי מפרשינן כיון דקיי"ל יד בעל השטר על התחתונה עמ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חח"מ סי' רס"ט) ועי' בשו"ת מהרשד"ם (חח"מ סי' רע"ח) שכ' ודבר ידוע הוא לתינוקת של בית רבן דיד בעל השטר על התחתונה אפילו בלשון דמשתמע כדברי בעל השטר יע"ש וא"כ כ"ש בנ"ד דלא נצרך לתרץ בדוחק רק בריוח. שיהי' מתורץ הלשון מראשו לסופו שדעתם הי' שיגמור המקח לחלוטין בעת כתיבת האקט רעיענטנא דאז ישלם שמעון סך עשרת אלפים וחמשה מאות רו"כ ועל הרעשט יתן וועכסלין אז יקנה שמעון המקח לגמרי לחלוטין ומעכשיו מתחיל הקנין למי שפרע עכ"פ. דלא למיהדר בי' ודו"ק

טו) באופן אחר יש לומר דהנה עי' במרדכי בפ' מי שמת (סי' תרי"ז) הביא מחלוקת ר"ש עם ר"ב ועי' בשו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' רע"א) בדין האויר שע"ג החנות וכ' בסוף התשובה דאין להביא ראי' מדברי ר"ב שהובא במרדכי בהקנה כח הפירות חדא דשמא אין הלכה כר"ב בזה. ועוד י"ל דוקא התם שלא הי' בשטר יותר שום דבר רק מה שהקנה כח הפירות ולכן כיון שכתבו העדים כתיקון חז"ל בע"כ קאי ע"ז אבל היכא דאיכא עוד איזה דבר בשטר י"ל דמ"ש העדים שנעשה כתיקון חז"ל קאי על מלתא אחריתי הנאמר שם בשטר. ועוד דאפשר דגם הר"ב לא סמך על הטעם שכתוב כתיקון חז"ל רק עיקר טעמו הוא טעם ב' שכתב שם מפני שי"ב בכל גם שטיחת פרי כו' עכת"ד יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון די"ל דמה שכתוב בשטר שנעשה באופן המועיל יותר קאי על הק"ס שנעשה כדינו במאנא דכשר למיקני בי' ובכלי של קונה דלא כתוב להדיא בשטר ונעשה כדין ק"ס דלא למיהדר בי' דאם לא נעשה כדינו יכול כ"א למיהדר בי' וא"צ לקבל מי שפרע אבל לעולם אין כוונתם שיהי' הקנין נגמר כל זמן שלא נכתב האקט רעיענטנא. ועי' שו"ת הראנ"ח (ח"א סי' ע"ז) שביטל שם שטר מתנה מחמת שלא הקנה המטבע כתיקונו אף שהי' כתוב בשטר שנעשה כתיקון חז"ל וכ' דאפשר דהמרדכי בשם ר"ב לא קאמר דמהני מ"ש כתיקון חז"ל רק היכי שחסר בשטר לשון ההקנאה ולכן כיון שנכתב כתיקון חז"ל שפיר מהני אבל כשיש שם לשון הקנאה ואין ההקנאה ההיא מועלת שם לא מהני לשון זה לתקנו וכ"כ הכנה"ג בח"מ (סי' ר"ב). יע"ש. וא"כ בנ"ד כיון שכתוב בפי' שיחזיקו המקח בכתב רעיענטנא א"כ אין לך גילוי דעת גדול מזה שלא סמכה דעתם להקנות בקנין גמור מעכשיו רק למי שפרע. ולא יהי' נגמר הקנין לחלוטין רק בעת כתיבת האקט רעיענטנא ועי' בכנה"ג בח"מ (סי' ר"ז) שכ' דגם אם כתוב שנעשה כתיקון חז"ל רבים חולקים וס"ל דלא מהני והמע"ה. ועי' בנתיבות המשפט (בסי' ר"ז סקי"ח) שהעלה דשלב"ל אך שנכתב בשטר שנעשה באופן המועיל והתובע מודה שנעשה רק בק"ס ולא בהתחייבות לא מהני דבר שלב"ל ל"ש הטעם דגמר ומקני ותלינן אותו בטועה ע"ש ועי' בשו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' רמ"ז) ודו"ק ועי' בח"מ (סי' ר"ז סעיף י"ח) שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיתחייב כך וכך ממון וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא ודלא ס' אין זה מוציאו מידי אסמכתא ולא קנה ע"ש שכ"כ בשם תשובת הרא"ש (כלל ע"ב). וכ"כ בעיטור (אות ת' סי' י"א) והגהות אשיר"י (פ' א"נ) בשם א"ז וסיים שם הרא"ש הטור דאע"ג דכתוב בשטר דלא כאסמכתא דלא מיהניא מידי דהא חזינן דאסמכתא היא יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד כיון דחזינן דלא סמכה דעתייהו עד שיכתבו אקט רעיענטנא לא מהני במה דכתוב דנעשה באופן המועיל יותר לסתור דבריו הראשונים. ועוד דאחר חתימתם כתבו פעם שנית על אודות האקט רעיענטנא נראה שלא חזרו