בכורי שלמה חלק א רפט

דהא לא הי' רצונו למכרו בפעם אחת. רק צריכים לדון מכפי שהי' מכרו לאחדים כמקדם. נגד זה צריכים לראות אם נתאנה על יתר משתות ועל זה יכול ראובן לברר שנתאנה על יתר משתות דהיינו בעד חצי עסק כפי שיכולים להשיג מקונים בפעם אחת כך וכך ועבור הרעשט למכור לאחדים הי' לו יותר משתות המקח א"כ בוודאי לא מחל על האונאה דאטו בשופטני עסקינן דהתפשר רק להנצל מהיזק ימחול עוד יותר מההיזק. והאחרונים העלו בח"מ (בסי' רכ"ז) דהיכא שמכרו כפי שער שבשוק אם נתאנה אף בפחות משתות בטל המקח כיון דחזינן דלא רצה למחול הפחות משתות יע"ש. א"כ כ"ש בנ"ד דנתאנה על יתר משתות כפי ששוה אצלו בוודאי לא מחל. וחוזר המקח ועוד שנית דבנ"ד כיון דהתפשר רק מאשר חשב שיקבל עבור מחילת עסק החדש שלשת אלפים רו"כ א"כ אף אם נתאנה על עסק הישן רק על אלף ושני מאות רו"כ לערך וס"ה הוא ד' אלפים ושני מאות רו"כ הוא ג"כ על יותר משתות המקח. וזה גם שמעון מודה דשנים עשר מאות רו"כ נתאנה אף אם ימכור העסק בפעם אחת [כיון דישיגו עבור חצי העסק שימכרו בפעם אחת. ריוח גדול שעולה יותר משנים עשר מאות רו"כ] וא"כ פשוט דצדקו דברי ראובן דיכול לבטל המקח מפני האונאה על יתר משתות ועוד שלישית טוען ראובן כיון דכעת כל הקונים יערים יקנו באופן זה אם יעלה גורלם שישיגו הקרן בריוח כל שהוא בתקותם שיעלה מחיר העצים מעלה מעלה. לאשר בכל שנה יתמעטו היערים מפאת החטובה. ויש שקונים אם יראו רק הקרן בצמצום וא"כ גם עבור עסק הישן ג"כ יקנו קונים ויתנו יותר משתות מסך שנתן שמעון. כיון שלע"ע נראה הקרן במעט ריוח. וזה דרך התגרים לקנות כן. דאם לאו באופן זה לא יוכל איש לקנות יער בזמן הזה. וא"כ כיון שימצאו קונים שיתנו יותר משתות אף אם יקנו בפעם אחת שוב בטל המקח כיון שנתאנה על יתר משתות. היוצא לנו מזה דטענת ראובן החמישית קיימת לבטל המקח מפני שנתאנה על יתר משתות. וממילא בטל גם הפשר על מחילת עסק החדש שהי' מוחל דוקא מפני שחשב שיגמלהו בערך ג' אלפים רו"כ על עסק הישן וכיון שנתגלה שלא השיג כלל עבור מחילתו בטל הפשר ובטל מכירת עסק הישן והחדש

יא) טענת ראובן הששית דהקנינים בטלים ג"כ טענה מעלייתא כיון דאתרא דידן נוהגין לכתוב שטר בערכאות או לכל הפחות בלשון לוע"ז כגון פולאנית או אשכנזית או בלשון רוסיא. ובנ"ד לא נכתב בלשון לוע"ז רק בכתב יהודית לא מקרי שטר וכמ"ש בח"מ (סי' ק"ץ) דבאתרא דכתבא שטרא לא מוקני בכספא וכ' בבאר היטב שם דבאתרא דכתבא שטרא תלוי במנהג באיזה לשון כותבין שטר אם בכתב יהודית או בכתב לוע"ז יע"ש. וא"כ כיון דבאתרא דידן נוהגין לכתוב בכתב פולאנית וכתב יהודית אין לו שום שויא בדיניהן והוי כחרס הנשבר מ"ה אינה קונה ולא סמכא דעתייהו עלייהו וא"כ פשוט דלא מהני השטר הזה. ועי' בשו"ת נוב"י (מהד"ק חח"מ סי' י' וי"א) דנאמן לומר פרעתי נגד כתב יד יהודית שע"פ דינא דמלכותא אין לו תוקף יע"ש. וא"כ ה"ה לענין נ"ד כיון דלא מהני בדיניהם לא סמכא דעתייהו על שטר כזה ואין לומר כיון דבנ"ד הי' קנין סודר ובזה אפשר דלא צריך שטר עי' בשו"ת הר"א ששון (סי' ר"ו) שכתב דאף דממהרי"ו משמע דבק"ס א"צ שטר אולם הריטב"א בחי' העלה דק"ס לבד לא מהני באתרא דכתבי שטרא ועי' שו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' רכ"ד) דגם להרמב"ם דוקא אם כתב ג"כ שטר אזי בצירוף הק"ס מהני גם בלא דמים אבל אם לא כ' שטר אף אם נתן מקצת דמים לא קנה בק"ס אף נגד מעותיו יע"ש ואף דבשו"ת חוט המשולש (טור ג' סי' ד') מנכדו העלה דהתשב"ץ לא אמרה אלא אם העיכוב הי' מצד המוכר בנ"ד נמי העיכוב מצד המוכר. כיון שלא נתן לו עוד כל כסף מחיר היער לא סמכה דעתי' למסור היער לשמעון בלא כסף וגם נעלם ממנו דברי הפוסקים הנ"ל דס"ל דל"ק בק"ס באתרא דכתבי שטרא וכן הוכחתי משו"ת הרדב"ז (ח"א סי' שכ"ג) על ענין אחד שמכר חזקת חנותו בעדים וקנין אבל לא כתבו לו את השטר העומד לראי' וכתב דאם המנהג הוא שלא יתקיים המקח אלא ע"י שטר לא קנה עד שיכתוב לו את השטר. אבל אין המנהג כן אלא מנהג מדינה זו לקיים כל דבר ע"י ק"ס הלכך קנה שמעון חזקת החנות ואפילו לא כתב לו את השטר יע"ש. וא"כ באתרא דידן נהגו שלא לקיים את המקח של יער בלא שטר ע"י ערכאות או לכל הפחות קאנטראקט בלשון לוע"ז כיון דכתב יהודית לא מהני בדיניהם כלל בפרט בעסק גדול כזה א"כ פשיטא דגם לרדב"ז לא מהני בק"ס לחוד. וכ"כ להדיא בשו"ת רשמי שאלה (חח"מ סי' נ"ב) באמצע התשובה בפשיטות שדעת הרמ"א ז"ל דק"ס לחוד אינו קונה במקום שכותבין שטר אחר כסף מדכתב בש"ע (סי' קצ"ב סט"ז) דחזקה לחוד קונה בלא שטר וסיים הרמ"א ואפילו במקום שנהגו לכתוב שטר. ומדלא סיים הרמ"א ג"כ הכי (בסי' קצ"ה ס"א) גבי ק"ס דקונה בלא שטר דזהו אפילו במקום שכותבין ש"מ שדעתייהו דבאמת לא קנה בק"ס במקום שכותבין ויכולים שניהם לחזור מגוף המקח כמו בכסף במקום שכותבין שטר יע"ש. ואף דבשו"ת מהריב"ל (בח"א סי' פ') העלה דק"ס ודמים מהני אף באתרא דכתבי שטרא. אולם עי' בשו"ת מהריב"ל (בח"ב בסופו) שהעלה דלא מהני. היוצא לנו מזה דלדעת רוב פוסקים הק"ס בטל כיון שלא נכתב שטר בלשון לוע"ז. ובפרט כיון שראובן מוחזק בהעסק כל זמן שלא נכתב בערכאות יכול לומר קים לי כדעת הריטב"א והתשב"ץ והרשמי שאלה ורדב"ז דלא מהני ק"ס בלא שטר בערכאות או בלשון לוע"ז כפי המנהג עוד נלפע"ד דהסברא של הפוסקים דס"ל דק"ס בלא שטר מהני משום דסתם קנין לכתיבה עומד כמ"ש בשו"ת פני משה (חח"מ סי' ס"ד) וכ"כ בחידושי הרי"ם (בח"מ סי' ק"ץ) יע"ש. וא"כ זה א"ש דאם מהני מה שהעדים בעצמם יכתבו שטר שייך לומר סתם קנין לכתיבה עומד וכל העומד לכתוב ככתוב דמי כיון דא"צ יותר להבעלי דברים אמנם באתרא דידן דלא מהני שום קאנטראקט בלא חתימת הבעלי דברים א"כ שוב ל"ש לומר סתם קנין לכתיבה עומד כיון דצריכים עדיין לחתימת הבעלי דברים ושמא יחזרו. וא"כ לא סמכו דעתייהו בלא שטר בחת"י דמהני גם בדיניהם. ולכן כ"ע מודו בנ"ד דלא מהני בלא שטר בל' לוע"ז בחתימת ידיהם וז"ב. ועי' בט"ז באה"ע (סי' נ') אם כתבו ראשי פרקים אע"ג דלא אמרו ע"מ שיכתוב השטר הוי כאומר בפירוש משום דרגיל לכתוב תנאים אחר ר"פ יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד רגיל לכתוב שטר רעיענטנא במכירת יער. א"כ כל זמן שלא נכתב רעיענטנא יכולים לחזור

יב) וגדולה מזו נלפע"ד אף לדעת הרי"ו וסייעתי' דס"ל דק"ס לחוד מהני בנ"ד מודו דלא מהני כיון שכתוב בשטר וז"ל בזמן אשר יתן שמעון סך הראשון עשרת אלפים וחמש מאות רו"כ יחזיקו המקח במכתב רעיענטנא ואז יתן שמעון לראובן שטרי חובות על שני ראטעס הנ"ל בסכומים וזמנים הנ"ל כו' עכ"ל. א"כ גילו דעתם דלא יקנו לגמרי בכסף וק"ס לחוד בלא אקט רעיענטנע ולא יהי' נגמר הקנין עד שיכתבו מכתב רעיענטנע. וחילי דילי מדברי הירושלמי קידושין (פ"א ה"א) באם הבטיח לתת לו שטר מגרע כחו דאיתא רב סבר מימר בכסף ע"מ שלא יכתוב אונו אבל בכסף ע"מ לכתוב לו אונו לא קנה עד שעה שיכתוב אונו רבי יונה ור' יוסי פליגין כו' יע"ש. וכה"ג פליגי ג"כ בבבלי בב"ב (דף קנ"ב) אי מגרע כחו או ארכביה אתרי רכשי יע"ש וכיון דקי"ל בח"מ (סי' ר"נ) דמגרע כחו דשמא לא גמר להקנות אלא בשטר וכ"כ בתוספות ירושלים ה' מו"מ יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד לא קנה עד שיכתוב שטר ואף דבקידושין (דף כ"ו) אמר ר"א במתנה שכתוב בו לשון מכירה דהוא לייפות כחו עי' בב"י שתמה על הרמב"ם למה לא פסק כר"א. אולם לפי הנ"ל א"ש כיון דבירושלמי קידושין הנ"ל מבואר דפלוגתייהו תליא בזה במתנה שכתוב בו קנין והרמב"ם עסק כמ"ד בב"ב דף קנ"ב) במתנת ש"מ שכתוב בו קנין לא אמרינן דליפות כחו הוא וא"כ ה"נ אין הלכה כר"א. מ"ה פסק דמגרע כחו וא"כ ה"ה בנ"ד מגרע כחו במה שכ' בנ"ד דיכתוב לו שטר רעיענטנא. אף אם בלא זה הי' קונה בק"ס ובכסף לחוד בלא שטר ודו"ק. ועי' כתובות (דף נ"ה) גבי מתנת ש"מ שמא לא גמר להקנות בלא שטר ע"ש. ועי' בשו"ת הרשד"ם (חח"מ סי' רל"ב) גדולה מזו דאף דכתב ג"כ שטר ונתן כסף רק שלא