בכורי שלמה חלק א כח

בעינן קרא בגיטין (דף מ"ה ע"ב) למעט עכו"ם בכתיבה ובאזכרות סתמן לאו לשמן כמשמעות פשטות הסוגיא בגיטין (דף נ"ד:) אזכרות שבו לא כתבתי לשמן יע"ש. והנה ז"ל הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילין הלכה ט"ו הכותב ס"ת כו' ובשעת כתיבה לא היה לו כוונה וכתב אזכרות שבהן שלא לשמן פסולים כו' עכ"ל. וכן כשמנה הרמב"ם בסוף הל' ס"ת עשרים דברים שהס"ת פסול כתב וז"ל אחד עשר שכתב האזכרות בלא כוונה עכ"ל. נראה בעליל דעתו כשיטת הר"ש. אולם דעת הרא"ש והטור ביו"ד (סי' רע"ד ורסי' ע"ו) דסתמא פסול גם באזכרות גם בשאר ס"ת וכ"כ הרי"ו. והכי קיי"ל כרוב פוסקים. אולם כדי שלא לאפושי בפלוגתא רחוקה נלפע"ד כיון דהר' אלחנן במרדכי ותירוץ א' במנחות (מ"ב) הנ"ל ס"ל סתמא כשר לגמרי נראה גם לרוב פוסקים הנ"ל דפליגי וס"ל סתמא פסול היינו רק מדרבנן בין בס"ת ובין בשאר אזכרות. והכי ס"ל באמת הרב המבי"ט בס' קרית ספר והביאו בשער דעה (סי' רע"ו) יע"ש שהשיג עליו וז"ל עיין בתוס' ע"ז (דף כ"ז.) ובמרדכי בהלק"ט פרק התכלת דמוכח להדיא דס"ל דאם לא כתב האזכרות לשמן פסול מדאורייתא ודלא כמ"ש המבי"ט וכו' עכ"ל. עכ"פ מודה השער דעה דבשאר ס"ת דסתמא סול הוא רק מדרבנן ויעיין בפמ"ג בא"ח (סי' ל"ב בא"א ס"ק ל"ב) וז"ב. לפי"ז נלפע"ד דלהפוסקים דס"ל דמגילה דרבנן הר"ן ז"ל והגהות מרדכי וסייעתו. עכ"פ במגילה סתמא לשמה כיון דבמגילה ליכא אזכרות והוה רק כשאר ס"ת וגם בשאר ס"ת מסתמא רק מדרבנן פסול א"כ נראה דזה דוקא בס"ת דהוא דאורייתא אבל במגילה דהוא רק מדרבנן לא גזרו בזה לפסול סתמא וכשר במגילה אף בסתמא [ואף שכתב כת"ר דגוף קדושת המגילה דאורייתא לפע"ד אינו נראה כמו שאכתוב לקמן בעזה"י] רק אם כיון בפירוש לדבר אחר אז פסול. לפי"ז בקטן בן דעת אף דפסול בסת"ם היינו משום האזכרות שבהם דסתמא פסול וקטן אין כותב לשמן אבל במגילה דליכא אזכרות וגם סתמא כלשמן ממילא גם קטן כשר דלא גרע מסתמא

יג) ויש להביא ראיה לזה מדברי התוס' בע"ז (דף כ"ז) ומנחות (דף מ"ב.) ד"ה ועל שהקשו למה במילה כשרה בעכו"ם אף דבעי לשמה והא בגיטין אמרינן עכו"ם אדעתא דנפשיה עביד ותירצו דעכו"ם עביד סתמא ובגט דסתמא לאו לשמה קא פסול בעכו"ם. משא"כ במילה סתמא לשמה קאי יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד שהעליתי דסתמא כשר סגי בכתיבת קטן דלא גרע מסתמא ואין להקשות דאם כן אמאי פוסל הרמב"ם גוי לכתיבת מגילה דלא גרע מסתמא ובמגילה סתמא כשר. והוא קושיא עצומה לכאורה. אולם באמת א"ש דגוי פסול לכתיבה במגילה כיון דאינו בר קשירה דאינו מחויב בקריאת ובשמיעת מגילה אבל קטן דמחויב עכ"פ בשמיעה וכיון דישנו בקשירה ישנו בכתיבה

יד) ויש להביא עוד ראיה לזה דהנה איתא ביו"ד סימן רע"ד בש"ע ס"א) צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ס"ת ומספיק לכל הספר וכתב הט"ז וז"ל ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ע"כ: ונראה דכן נכון דשמא ישכח אח"כ לקדש השם במקומו וכן נראה דעת המעדני מלך בה' ס"ת שכוונת הסמ"ג כן אלא שחולק עליו בל"ח שם אות א' שכתב שלדעת הרא"ש לא מהני באזכרות מה שאומר באזכרה הראשונה כל אזכרות שאני כותב כו' יע"ש ויעיין בספר מלאכת הקודש שתמה על המע"מ שאין כוונת הסמ"ג כן רק דס"ל ג"כ כדעת הרא"ש והעלה ב' רוב פוסקים כדעת הרא"ש. היוצא לנו מזה דלגוף קדושת הס"ת סגי בתחלת כתיבה ורק אצל האזכרות צריך לומר בכל שם. ממילא במגילה דליכא אזכרות פשוט דסגי לומר כן בתחלת הכתיבה ותו לא לפי"ז פשוט דבמגילה כשר קטן לכתוב משום דבזמן קצר כזה גם קטן יכול לכוין. ויש לי להביא ראיה דיש לחלק בין זמן קצר לזמן מרובה מדברי הרא"ש בהלק"ט הל' ס"ת וז"ל ונהגו העם כמ"ש הר' ברוך כי אין עבדנן ישראל מצוין בכל המקומות וכן הדעת מכרעת דבגט דבעינן שיכתוב כל התורף הגט לשמה זה לא יעשה אבל בעיבוד לא בעינן אלא בתחלת העיבוד כשישים את העור להסיד שיאמר אז אני עושה כך לשם ס"ת וזה יעשה הגוי ויעיין נוב"י (מהד"ת סי' קע"ה חיו"ד סי' קע"ה) והנה בגיטין (דף כ"ג.) במה דאיתא התם במתני' הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חש"ו והא לאו בני דעה נינהו ומשני והוא שיהיה גדול עע"ג ופריך אלא מעתה נכרי וישראל עע"ג ה"נ דכשר וכ"ת ה"נ והתניא נכרי פסול ומשני נכרי אדעתא דנפשיה עביד יע"ש. אם כן נראה דאף בקטן בעומד על גבו גדול כשר לכתוב. אפ"ה בגוי אמרינן אדעתא דנפשיה קעביד וגרע מקטן. ואפ"ה כתב הרא"ש הנ"ל דדוקא גט כיון שצריך להיות כל הגט לשמה זה אינו עושה אבל אם צריך רק רגע אחת לשמה אמרינן גם בנכרי שעושה לשמה א"כ כ"ש בקטן דעדיף מגוי בוודאי אמרינן דהיכא שצריך רק רגע אחת לשמה גם קטן עושה מש"ה דוקא בסת"ם דאיכא ג"כ אזכרות דצריך כל הכתיבה לשמה משום השמות מש"ה קטן פסול אבל במגילה דליכא אזכרות שוב א"צ לשמה רק בתחלת הכתיבה וזה מועיל לכל הכתיבה א"כ אמרינן בזה דגם קטן כשר לכתיבת מגילה ועכ"פ בקטן ואחרים עומדים על גבו בוודאי כשר לכתוב בו דלא גרע מגט

טו) אולם התוס' כתבו בחולין (דף י"ב) ד"ה קטן דאף דסתמא כשר בקדשים מ"מ בקטן גרע דהוה רק כמתעסק אף שאמר בפירוש שמכוין לזה יע"ש. א"כ לא מהני גם בנ"ד בקטן וגרע מסתמא. אולם נלפע"ד דאפ"ה מהני כתיבת קטן וחשיב לשמה דהא מבואר שם דקטן יש לו מעשה וכו' גבי אלון ורימון כו' שחוקקים התינוקת למוד בהן כו' ופירשו התוס' דהיכא דהמעשה מורה בבירור על הדבר שאין לתלות בדבר אחר נקרא מעשה וחשיב מעשה שיש בו מחשבה ודוקא בקיימא עולה בדרום ואייתיה לצפון דאיכא למיתלא מקום הוא דלא אתרמי ליה חשיב רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו יע"ש. וא"כ בשלמא לענין מחשבה דקדשים אין המעשה מורה בבירור על המחשבה וכן על הכוונה וחתיכת סימנים אבל בנ"ד בכתיבת מגילה מור בבירור שכותב לשם מגילה דאין לתלות בענין אחר וכ"כ בשו"ת הרי"מ (בא"ע סי' כ"ג) לענין קידושין בקטן דמקרי מעשה מטעם זה יע"ש. ואפילו אם נימא דאינו מורה בבירור על זה מ"מ א"ש לשיטת רש"י שם דפירוש מעשה היינו היכא שיש מעשה ודיבור. ואם כן בכתיבת מגילה יש מעשה הכתיבה ודיבור שצריך לומר בפירוש שכותב לשם מגילה ויעיין ביו"ד (סי' רע"א ורע"ד) דמשמע דאף לדעת הרא"ש והא"ח דבקדושת השם די במחשבה לבד הוא משום דכבר אמר בפירוש על הכתיבה. אבל על הכתיבה צריך לומר בפירוש לשמו והוא עפ"י דברי הר' ברוך שמדמהו לפיגול דכתיב לא יחשב ובעינן דיבור כמ"ש התוס' בפסחים (דף ס"ג.) ד"ה ר"מ ורש"י קידושין (דף מ"א ע"ב) וכיון דצריך דיבור ומעשה אית ליה מעשה מה"ת ואף שהתוס' חלקו על רש"י מ"מ הר"ן שם תירץ דברי רש"י יע"ש ויעיין בראש יוסף חולין (דף י"ב) שם ולקמן נדבר עוד מזה אי"ה בהרחבה ויעיין דעת הג"א מס' ברכות פרק היה קורא (סי' י"ב) הכל כשרים ליתן לידים אפילו חש"ו כבר שית וכבר שבע הובא להלכה ברמ"א בא"ח (סי' קנ"ט סע"ז) י"א דקטן פחות מבן ו' דינו כקוף ופסול ליתן לידים והבית הלל ביורה דעה (סי' ג') הקשה סתירה אמאי לא חילק הרמ"א נמי כן ביו"ד (סי' א') בשחיטת קטן דפחות מבן ו' דינו כקוף ובספר ארח מישור על ד"מ תירץ שם דודאי כח גברא מקרי גם פחות מבן ששה אלא בנט"י ה"ט משום דבעינן כוונת דעת נותן וקטן כזה לאו בר כוונה הוא כמו קוף אבל לשחיטה לא בעינן כוונה יע"ש וא"כ בנ"ד דמיירי שהיה יותר מששה שנים הוי בר כוונה כמו דמהני גם בנט"י דצריך ג"כ כוונה. וז"ב. עוד יש להביא ראיה לזה מדברי הרמב"ם בה' פרה אדומה