בכורי שלמה חלק א רפו

הוא חוזר. וכן נראה מדברי הש"ך בח"מ (סי' כ"ה) בקיצור הדינים (סעיף ה' אות א') שהעתיק רק דברי הש"ע. וכן הרמב"ם לא העתיק דברי הרמ"א בשם הרי"ף. ואפשר דגם הרי"ף לא אמרו בזה כמו שראיתי במקור הדין של שו"ת הרי"ף (סי' קמ"ה) שהביא דין של הש"ע (בסי' כ"ה) ולא הביא כלל דצריך שיאמר כן בשעת הפשר דהוא מפני השבועה. רק דבשו"ת הרי"ף (בסי' קכ"ד) כתב כן בראובן שהי' חייב לו שמעון שבועה וקנו ממנו השבועה ונתן לו קצת הממון שטוען על דרך הפשרה שלא ישבע והעידו על עצמו בכך ואח"כ נתגלה ראי' לראובן באותו ממון כולו פשרה זו קיימת היא או לא. תשובה פשרה זו בטלה היא משום שכשמכר לו ראובן השבועה הי' שמעון מחויב בה אבל עכשיו שהביא ראי' בממון שבועה אין כאן מכירת שבועה אין כאן. אבל אילו עשו ביניהם כתקונה ולא הזכירו השבועה הפשרה קיימת. דאמרינן עביד אינש דזבין ומזבין דיניה עכ"ל. אולם דברי הש"ע (בסי' כ"ה) אין מקורם מכאן רק (מסי' קמ"ה) הנ"ל ושם לא מזכיר כלל דצריך לגלות דעתם כן בשעת הפשר. ואפשר החילוק ביניהם דבתשובה (סי' קכ"ד) כתב להדיא דפשרה זו בטלה הוא משום שכשמכר לו ראובן השבועה הי' שמעון מחויב בה אבל עכשיו שהביא ראי' בממון שבועה אין כאן מכירת שבועה אין כאן. דבזה ל"ש דעביד אינש דזבין ומזבין דיני' כיון דהגיד בפירוש שקנה ממנו השבועה. וממילא משמע דגוף הדין לא זבין ממנו. ומ"ה אם לא הגיד בפירוש שקנה ממנו השבועה אמרינן עביד אינש דזבין ומזבין דיני' כיון שאף דידע שיכול להיות דימצא ראי' ויזכה בכולו מוטב לו להתפשר כעת עבור החצי דדלמא לא ימצא ראי' לזכות בכולו. וא"כ אף שנמצא אח"כ ראי' לא מקרי פשרה בטעות דעביד אינש כו'. דזה דומה לכל פשר שאינו יודע אם יזכה בדין או לא. אולם (בסי' קמ"ה) שהב"ד חייבו שבועה בטעות ולא הי' מעולם חיוב שבועה אז אף שלא הזכירו בשעת הפשר השבועה ג"כ הפשרה בטלה כיון שהי' בטעות וזה הוכיח ממעשה דההוא גינאי בפ' חזקת הבתים כיון שהי' בטעות חוזר אבל (בסי' קכ"ד) שם לא מזכיר כלל הענין של פשר בטעות מהא דההוא גינאי כו'. כיון דשם לא הי' בטעות כיון דאז היה באמת חייב שבועה. ואף דיכול להיות שימצא ראי' יכול להיות בהיפך. ובזה דוקא אמרינן עביד אינש דזבין דינא. ובזה מיושב מה שהי' קשה לי על הש"ך (בסי' כ"ה) בקיצור דינים (סעיף ה' אות א') שלא העתיק להלכה דברי הרמ"א דצריך לגלות דעתו משום השבועה דצדקו דברי הש"ע שלא הביא זה וגם מבעל העיטור שהביא רמ"א בשם הרי"ף ג"כ אינו ראי' למעיין במקור הדין בבעל העיטור דהעתיק רק ב' תשובות הרי"ף הנ"ל דמקודם מביא התשובה שמביא כאן הש"ע ואח"כ העתיק שו"ת הרי"ף השנית (מסי' קכ"ד) ונוכל לומר דגם בעל העיטור ס"ל לחלק כן ומ"ה לא הביא כלל על תשובת הרי"ף (בסי' קמ"ה). דדוקא שגילה דעתו שעשה הפשרה משום השבועה. וז"ב לפענ"ד. וראי' לזה דהרמב"ם ז"ל שהי' בקי יותר בדברי הרי"ף רבו של רבו והביא ג"כ רק כמ"ש בש"ע אלא הוא הדבר אשר דברתי. וא"כ בנ"ד הוי הפשר בטעות כיון דהב"ד עשו הפסק שיתן ד' מאות רו"כ עבור הקבלה ולא יצרוך לקבל כלל. והוא התפשר רק עבור הקבלה שהיה סובר שיצרוך לקבל א"כ הוי פשרה בטעות וחוזר. ונלפע"ד להביא עוד ראי' לזה לדינא מדברי הרמ"א עצמו דאף אם לא גילה דעתו בשעת הפשר שהוא משום השבועה הפשר חוזר דהוי בטעות דהנה בח"מ (סי' פ"ז סעיף י"ג) כ' וז"ל הרמ"א או שפסקו לו בשבועת היסת לישבע בנקיטת חפץ ולא רצה לישבע ושלם הוי טעות בדבר משנה וחוזר (ד"ע בפי' מהרי"ק שורש י') וקשה דכתב סתמא דחוזר ולא קאמר דגילה דעתו בשעת תשלומין דדוקא משום דצריך לישבע בנקיטת חפץ מ"ה משלם אבל אם לא הי' צריך נק"ח אף שצריך לישבע הי' נשבע. אע"כ דאנן סהדי דמה ששלם הוא דוקא מחמת חומרת השבועה בנק"ח והוי רגלים לדבר דג"כ הוי הגילוי דעת. וא"כ מוכח דגם הרמ"א דעתו במה שכ' או כדומה לזה דלאו דוקא גילוי דעת רק רגלים לדבר ג"כ מהני לבטל הפשרה. ודו"ק]. וכ"ש בנ"ד דאנן סהדי דמה דהתפשר הי' רק מחמת שהי' סבר שצריך לקבל ומעולם אף אם יהבו לי' כל חללא דעלמא ג"כ לא יקבל וכמו שהעיד לוי שהגיד לו כן בשם הב"ד ואף שהוא קרובו מ"מ רגלים לדבר הוא כנ"ל פשוט דהוי פשר בטעות וחוזר. וממילא גם הקנין בטל דתלוי זה בזה. מה שכתבתי כן בדעת הש"ע לחלק דבשטעה הדיין א"צ לגילוי דעת כתבתי רק לרווחא דמלתא. אבל העיקר בעיני מה שכתבתי דבנ"ד גם הרמ"א מודה שא"צ לגילוי דעת כיון דאיכא רגלים לדבר שנתפשר בשביל הקבלה וכמו שהוכחתי לעיל (באות ו') משו"ת האלשיך ומשו"ת מהריב"ל. וא"כ הפשר בטעות וחוזר וממילא גם הקנין בטעות וחוזר דהא זה בזה תלוי וקשורים זה בזה כנ"ל וכיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו

ז) טענת ראובן הרביעית שכל עיקר הפשר הי' לקבל עבור העשרים פראצענט מקצת טענתו למשל אם הטענה שוה ששה אלפים רו"כ וקבל עכ"פ המחצה. דהיינו ששמעון ישלם עבור עסק הישן חלק של ראובן מה ששוה פחות מפני עסק החדש שהוא במיצר שלו ואינו שותף לעסק החדש לערך שני אלפים וחמשה מאות רו"כ לזאת ישלם שמעון לראובן מחיר יער הישן כמו ששוה לשמעון כל שוויו היינו גם הסך ב' אלפים וחמשה מאות רו"כ שנפחתו אצל ראובן ועוד יותר משוויו ישלם שמעון על מחיר יער הישן סך חמשה מאות רו"כ ואז יקבל ראובן עבור טענתו של העשרים פראצענט מעסק החדש שהוא שוה הזכות ששה אלפים רו"כ יקבל חציו סך ג' אלפים רו"כ כנ"ל. באופן הנ"ל היינו ב' אלפים וחמשה מאות רו"כ להשלים מה שנפחת אצל ראובן משוויו ועוד יותר משוויו אף לשמעון סך חמשה מאות רו"כ. והנה כעת נתברר שלא די שלא קבל כלל עבור תביעתו על שמעון סך ג' אלפים רו"כ הנ"ל רק אדרבא שנתאנה עוד יותר מד' אלפים ושני מאות רו"כ שהוא יותר משתות המקח. ואף אם הי' נתאנה רק ע"ס שני אלפים רו"כ ג"כ הפשר על עסק החדש בטעות כיון שהתפשר רק מאשר חשב שמקבל מחצית תביעתו ערך סך ג' אלפים רו"כ כנ"ל. וא"כ כיון שנתגלה שלא קבל אף פרוטה אחת עבור תביעתו העשרים פראצענט רק שיש לו עוד הפסד בעסק הישן על מחיר זה שמכר שהוא שוה הרבה יותר היום אף לראובן אף אם לא יהי' שותף לעסק החדש. אין לך פשר בטעות גדול מזה. דכבר כ' הד"מ בח"מ (סי' כ"ה) בשם מהרי"ק אחד נתפשר בחלק ירושתו בדבר מועט כי אמרו לו שלא היו נכסים מרובים. ואח"כ נודע לו שהיו נכסים מרובים ושהי' מגיע לחלקו כמעט כפלים הוי פשרה בטעות יע"ש. וכ"ה הסמ"ע בשמו. וא"כ ה"ה בנ"ד שהיה סבור שקבל עבור תביעתו ובאמת לא קיבל כלל הוי פשר בטעות וחוזר. וכאן ידוע להב"ד דנתפשר רק בשביל שנותן לו יותר משויו של יער הישן אחרי שנפחת לראובן ולא לשמעון. וכמו שהגידו הב"ד לשמעון שיוסיף על המקח עוד חמשה מאות רו"כ דירויח עי"ז העשרים פראצענט. וא"כ כיון שנתגלה דגם לראובן שוה היער יותר משתות אין לך פשר בטעות גדול מזה. ואף דזה הטעות לא הוי מהב"ד רק הוא שטעה כבר הבאתי להוכיח משו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' רכ"ז) דהיכא דטעה בעצמו בוודאי הוי פשר בטעות וא"כ כיון שנתברר בנ"ד שהתפשר בטעות שמחל העשרים פראצענט בשביל שמרויח ע"י המכירה של עסק הישן. ובאמת יש לו היזק גדול מזה הפשר בטל וחוזר ושוב בטל גם הקנין מעסק הישן דזה תלוי בזה כידוע לב"ד דלא הי' דעתו למכור עסק הישן לולא הפשר על עסק החדש. ועי' בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' מ"ב) וז"ל אלא הטעה את שמעון עד שנתפייס בדבר מועט ואין לך מחילה ומתנה בטעות גדולה מזו דלא עביד אינש דשקיל מגמלא פלג אונא. וכשם שהטעות מבטל את הקנין כו' עכ"ל. וא"כ כ"ש בנ"ד שנתפייס רק מאשר חשב שמשיג ג' אלפים רו"כ עבור טענתו כנ"ל ובאמת לא השיג עבור טענתו אף פרוטה אחת. רק אדרבא שצריך עוד להוציא מכיסו לשמעון יותר מד' אלפים ושני מאות רו"כ מפני שנתאנה א"כ אין לך פשר בטעות בעולם גדול מזה

ח) עוד נלפע"ד דבנ"ד הוי פשרה בטעות על הכ' פראצענט מעסק החדש. כיון דמבואר בח"מ (סי' ר"ז ס"ד)