בכורי שלמה חלק א רפג

היינו היכא דלא טעה כגון ממון שנודע בוודאי שאין עליו עדים או ממון שיודע שיש לו עדים או שטר התם ודאי הוי מחילה אבל היכא דסבור שאין עדים ומחל ולאחר זמן מצא עדים התם וודאי לא הוי מחילה דאילו הי' יודעים שיש לו עדים לא הי' מוחל ולא מבעיא משום דלא הי' לו שום קנין אלא אפילו אם הי' שם קנין קנין טעות הוא ולא כלום הוא ע"כ. הביאו מהרי"ק (בשרש פ"ט) על נידון דידי' על יתומים קטנים שמת אביהם ולא ידעו במילי דאבוהן ולכן כשאח"כ מחלו הוי מחילה בטעות א"כ ילפינן דמחילה בטעות אפילו בקנין לא הוי מחילה ועוד כ' מהרי"ק (בשרש ב') כיוצא בזה דמחילה בטעות לא הוי מחילה והביאו ראי' מפ' חזקת הבתים (דף מ"א.) מההוא דאמרינן התם רב ענן כו' הביאו הטור בח"מ (סי' קמ"ב) כ' הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הב"י (בסי' י"ב) דאע"ג דאמרינן גבי מכר אגב זוזי גמר ומקני אי לא דמסר מודעא גבי מחילה אם מחל מתוך האונס כגון אם שכנגדו הוי תופס ממון ולא מצא זה עדים לפי שעה ולכן נתפשר עמו כפי רצונו על תנאי שימחול לו מחילת שמים מחילת בריות וכן עשה אע"פ שלקח מעות בידו לא אמרינן בכה"ג אגב זוזי ואונסי' מחל דלא אמרו אלא בזוזי של דמי מכירה אבל כאן קצת גזילה הוא שנתן לו ולא דמי גזילה כולה והוי פשרה בטעות ואינה פשרה וכל זמן שיוכל לברר יברר ויטעון על חבירו ויטול עכ"ל יע"ש. וכן הביא בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סי' רכ"ז) בשם תשובת הרשב"א. וא"כ בנ"ד נמי כיון דלא ידע שיש לו ב' עדים לברר שכתב של שמעון אינו אמת הזמן. שהוא מוקדם. הי' מוכרח להתפשר על הטענת עשרים פראצענט של עסק החדש שהי' שוה למשל ב' אלפים רו"כ הזכות. והשיג עבור טענתו רק חמשה מאות רו"כ מה ששמו שעסק הישן שמוכר ראובן לשמעון יוסיף על דמיו ערך ה' מאות רו"כ. וא"כ רק קצת גזילה שנתן לו ולא דמי גזילה כולה וא"כ פשוט דהוי פשרה בטעות וחוזר. וכיון שבטל הפשר לענין עסק החדש שוב בטל המכירה מעסק הישן כיון שידוע לב"ד דמה שמכר עסק הישן הוא רק מפני שאין לו חלק בעסק החדש דאז מזיק לעסק הישן. וכיון שלא הי' יכול לברר שכתב של שמעון מהאדון אינו אמת ידע דלא יזכה בדינו משום הכי הוכרח להתפשר וכיון שבטל הפשר לענין עסק החדש שוב בטל הקנין גם בעסק הישן כיון שתלוים זה בזה וכ"כ בשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קמ"ד) ועיין בשו"ת דרכי נועם (חח"מ סי' י"ו) וז"ל נלפע"ד דבר פשוט שאין באותו פשרה ממש דהלכה רווחת דכל קנין וכל מחילה בטעות חוזרים כדמוכח בפח"ה גבי רב ענן כו' ולא תאמר דדוקא התם איכא למיתלי בטעות שהרי לא קיבל בעל הקרקע מעות מרב ענן ולא עביד איניש דמחיל בכדי אבל הכא הרי קבל מקצת כסף בשביל חלק ירושתו וליכא למימר דאגב זוזי גמר ומקני דהא גבי מוכר פירות דקל לחבירו אמרינן דהוי מחילה בטעות כדמוכח בפ' איזה נשך ואע"ג דקביל זוזי וכ' כ"ש דאומדנא דמוכח הוא שאם הי' יודע שהיו הנכסים מרובים כל כך לא הי' מוחל דלא עביד אינש דשקיל מגמלא אונא ולא מבעיא אם יתברר שאחיו הטעוהו אלא אפילו מן הסתם רגלים לדבר איכא דבטעות הי' דאין דרך למחול מאתים במנה כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד שמפני שלא ידע שיש לו עדים לברר הי' מוכרח להתפשר לקבל רק מקצת טענתו וא"כ הוי פשר בטעות. וכ"ש כשנודע שלא קבל גם מקצת טענתו מפני שנתאנה על מכירת עסק הישן בוודאי הוי פשר בטעות

ג) ומה שטען ראובן ששמעון איים עליו ע"י הכותב וגם הב"ד כי לא יראה לו פנקס ממכירת יער החדש. וגם יזיק לעסק הישן כי יגמור עם הליווראנט שיקנה בעסק החדש ולא יקנה כלל בעסק הישן. וא"כ בעסק הראשון יהי' לו הפסד גדול מ"ה הוכרח להתפשר כדי להנצל מההיזק. וכיון שנתברר כעת דשקר דבר דהליווראנט רוצה לקנות בעסק הישן כמקדם א"כ הוי פשרה בטעות וחוזר. וגם מה שלא יראה לו הפנקס לראובן יש לראובן עצה למכרו לאחר לאיש אלם וליקח אבשטאנדס איזה אלפים רו"כ. ע"כ. לפענ"ד היא טענה מעלייתא. עי' בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' כ"ג) שכתב וז"ל ואם יתעקש המתעקש שאין קרוי אונס אלא בתלוהו וזבין אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו הרי איתא בגמרא במעשה דפרדסא שהי' קורא אונס מחמת שהי' יירא שמא יפסיד שדהו הרי מבואר שכל אונסים בעולם בין אונס גוף בין אונס ממון. כל היכא שיש חשש שמא יפסיד מקרי אונס יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד הי' יירא שמא יפסיד עסקו הישן ממילא מקרי אונס. וזה הי' ידוע לב"ד אנסו שאמרו הב"ד לראובן שהיום ג"כ יסכימו שיתפשר למכור עסק הישן מפני מה שנודעו בזה שוב א"צ למסורת מודעא. עי' בשו"ת הרש"ק (ח"א ס"י) דדווקא במכר ומתנה בבא להוציא בעינן אונס ניכר ומודעא או אונס גרידא. אבל להחזיק לא בעינן חיזוק אונס גדול מסירת מודעא יע"ש. ועי' בשו"ת מהר"י הלוי (סי' ס"ז) דלאו דוקא שאמר לעדים שהוא אנוס אלא כל שגילה דעתו בפני עדים שהוא אנוס מסר מודעא מקרי יע"ש. וא"כ בנ"ד דהכירו העדים באנסו. בפרט שהם בעצמם אמרו לו האונס שוב בטל הקנין על המחילה של עסק החדש. ושוב בטל כל הקנין ממכירת עסק הישן דהא בהא תליא דידוע לב"ד דמכר רק מפני שיתפשר על עסק החדש. ובלא זה לא הי' מכר וא"כ הקנין בטעות וחוזר. וראי' לזה מדברי המחנה אפרים (ה' שותפין סי' ה') במה שטען לוי שמה שנתפשר עם שותפו ראובן שיקח יותר מהמגיע לו ונשבע לוי לקיים דבר זה באונס עשאוהו מחמת שראובן הי' מעביר לו את הדרך והוי קאי מטי לי' פסידא ללוי כאשר בא כתב בשאלה. לכאורה נראה דדינא קא משתעי ואף כי לכל האמור הי' צריך לוי שיביא ראיה לדבריו שאנוס הי' במעשיו מיהו אחר שהיום לוי מוחזק בנכסים נאמן הוא לומר שהי' כן ולא יתן לראובן היותר מהמגיע לחלקו דקי"ל אנסוהו ויהיב אין מתנתו מתנה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד על המחילה של עסק החדש הוי תלוהו ויהיב ולא מהני ושוב בטל הקנין גם מעסק הישן דזה תלוי בזה. ועי' בשו"ת מהר"י בי רב (סי' מ') דלא מקרי מכר אלא במקבל זוזי אבל מצד תועלת שאינו מפסיד לא מקרי מכר אלא מתנה יע"ש. וא"כ בנ"ד כיון דראובן לא השיג עבור מחילתו העשרים פראצענט שום ממון רק במה שיקנה ממנו עסקו הישן כדי שלא יזיק לו עסק החדש וירויח שלא יפסיד אף אם הי' כן שע"י המכירה לא יפסיד ג"כ מקרי מחילה על העשרים פראצענט כנ"ל. וכ"ש שבאמת הפסיד ע"י המכירה מפני שנתאנה בוודאי מקרי מחילה על העשרים פראצענט. וכיון דהוכחנו דזה מקרי מחילה. הנה קיי"ל בח"מ (סי' ר"ה) דמחילה הוי כמתנה דא"צ למסירת מודעא. רק היכא דידעו באונסי' סגי. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דידעו הב"ד באונסי' דבאם לא ימחול לו עסק החדש אז יפסידו הרבה בעסק הישן ע"י שהליווראנט יקנה אצלו הכל מפני שיוזיל לו המקח. וכיון דידעו הב"ד באונסי' א"צ למסירת מודעא והמחילה בטלה. ושוב בטל הקנין גם על עסק הישן כיון דתלוי זה בזה כנ"ל והוי קנין בטעות וחוזר. וגדולה מזו כ' הגאון מ' עוזר בבאר היטב ח"מ (סי' ר"ה סק"ח) וז"ל הא דאמרינן פשרה דינו כמכר דוקא לענין שצריכין לידע שהוא אנוס אבל אי ידעינן באנסו אפילו לא מסר מודעא נתבטלה הפשרה דהוי כאנסוהו ליתן כמ"ש בשו"ת הרשב"א הביאה הב"י (בסי' י"ב) מחו' סי"ג בתשובה השלישית יע"ש וא"כ אף אם בנ"ד לא מקרי מחילה רק פשרה ג"כ סגי בידעו הב"ד שהי' אנוס ולא צריך למסירת מודעא. וכיון דבנ"ד ידעו הב"ד באונסי' כמו שהגידו בעצמם לראובן שיתפשר למכור עסק הישן מפני האונס בוודאי הפשר בטל והקנין בטעות וחוזר כיון שנתגלה כעת שלא הי' לו לפחוד כלל כנ"ל

ד) וגם לפי מ"ש הב"ח לתרץ הסתירה (מח"מ סי' ר"ה) דאמרינן פשרה דינה כמכר א"כ הוי כמו תלוהו וזבין דצריך מסירת מודעא למ"ש (בסי' י"ב) דאיתא אם ראובן הפחיד את שמעון כו' ועשה פשרה בקנין וביטול מודעא יכול לחזור בו דמשמע דא"צ אפילו למסור מודעא דממילא בטל. ותירץ הב"ח וז"ל מיהו דוקא באחד שיש לו דין על חבירו ואינו יודע אם יהי' זוכה בדין אם לאו והו"ל כאילו מוכר כל אחד לחבירו כל זכות שיש לו בתביעה זו בסך שמתפשרים ביניהם אבל אם ידוע שאין לראובן זכות בדין והפחידו כו' פשרה כזו