בכורי שלמה חלק א רפ

דעת בטרם שיגידו הב"ד הפסק דין] והגידו לו ג"ד ברור דהיינו שראובן מחויב לקבל שלא ידע מהקוויטל של שמעון באם שמעון יתן ת"כ שחשדו ועבור הקבלה יתן ראובן ארבעה מאות רו"כ ושלח ראובן ג"כ לבורר שלו לשמוע גילוי דעת והגיד הבורר שלו שראובן יצרוך לקבל ויעשו פשרה. ולא הגיד מה יהיה הפשרה. והלך השליח קרובו והגיד לראובן שבורר שלו הגיד שיצרוך ראובן לקבל ואח"כ יעשו פשרה. וכוונת השליח היה דאחרי שמחויב לקבל אח"כ מהקבלה יעשו פשרה ולא יצרוך לקבל. אולם ראובן הבין בדברי השליח כפשוטת לשונו שמחויב לקבל ואח"כ יעשו פשרה פי' אחרי שיקבל יהי' פשרה על חלקו העשרים פראצענט ביער החדש פלוני. וא"כ יהי' לו היזק גדול לעסק הישן שיהיה לו רק חלק קטן בעסק החדש. וגם מעולם לא קבל עליו גם עבור הרבה אלפים רו"כ ותיכף בב"ד כשטען שמעון שלא יזיק לעסק הישן אמר לראובן לראי' שלא יזיק כי יתן לו עוד היום מחיר יער הישן של שותפות כמו שהיה שוה מקודם לפני חצי שנה שרצה סוחר אחד לתת מחיר היער. ויענה ראובן שיקח לו זה על יישוב והלך להתייעץ והגידו כולם שלא יעשה כזאת והי' מוסכם אצלו שלא למכור עסק היש רק לשמוע הדין תורה. אולם כששמע ראובן גילוי דעת הנ"ל משליחו לוי שצריך לקבל ואח"כ יעשו פשרה חשב דטוב לפניו יותר למכור עסק הישן כי שמעון שלח אליו סרסור אשר יהיה כותב אצלו ביער החדש אשר חשבוהו לאיש נאמן רוח. ונשבע אשר הליווראנט אשר עיקר הפדיון בזה היער הישן הוא ממנו לא יקנה כלל בעסק הישן רק בעסק החדש כמו ששמע בעצמו מהליווראנט שיקנה רק בעסק החדש באשר שיוזיל לו מחיר העצים כדי לפדות אצלו למען להזיק לעסק הישן מפני הכעס שיש לשמעון על ראובן. ומחמת האימה ופחד ומחמת שהי' לו גילוי דעת שלא יזכה בדינו. אף ששמע מהדיינים דהדין תורה לא יכוף אותו למכור ויתיישב על זה. חשב שהב"ד לא ידעו מצבו כי בחלק קטן כזה אם יהי' פשר יזיק לעסק הישן ובערב כשראובן ושמעון הלכו להב"ד אמר ראובן שרוצה למכור יער הישן בעד סך חמשה ועשרים אלף רו"כ. ושמעון הי' משיב שיתן לו ארבעה ועשרים אלף וארבעה מאות רו"כ ופשרו הב"ד והגידו לשמעון כי עבור טענות העשרים פראצענט חלק של ראובן מעסק החדש שוה ג"כ שיוסיף עוד על המקח ויתן ארבעה ועשרים אלף וחמשה מאות רו"כ ואמר שמעון שילך לביתו ליישב דעתו. וראובן נשאר אצל הב"ד והגידו הב"ד לראובן אף שאתמול אמרנו שהד"ת לא יכוף למכור מ"מ כפי שראינו היום נראה כי ראוי לראובן למכור העסק [וכוונת הב"ד הי' כי כותב של שמעון הי' אצלם וספר להם כל האיומים והפחדים אשר הגיד שמעון לעשות לראובן ואיך שלא יראה לו חשבון מעסק החדש מהפדיון לאשר אין לו אקט רעיענטנא רק פריוואטנע] וכששמע ראובן כזאת מהב"ד הוסכם אצלו חזק למכור כיון שגם הב"ד הסכימו כעת על המכירה ואי לזאת כשחזר שמעון מביתו להב"ד אמרו הדיינים אשר כן יקים ששמעון יתן ארבעה ועשרים אלף וחמשה מאות רו"כ ולא בתורת דיינים רק כסרסורים אחרי כן הסכים ראובן למכור עסק הישן כיון שכעת לא יפסיד בעסק הישן כלל. שישלם לו שמעון כמו ששוה עבורו אף של ראובן אינו שוה כ"כ מפני עסק החדש שאין לו בו חלק גדול. רק מעט מזעיר. ועוד שיקבל יותר משויו ה' מאות רו"כ. עבור עסק הישן כדי שימחול זכותו מעסק החדש ובשביל זה מחל ראובן העשרים פראצענט וכתבו שטר בכתב יהודית על מכירת עסק הישן של ראובן לשמעון וקנו בק"ס וכתבו בשטר שנקנה בק"ס ואח"כ קרע ראובן שטר המכירה שהי' לו משמעון על העשרים פראצענט ושמעון החזיר לו השני אלפים רו"כ שנתן ראובן לשמעון בעת קנייתו. רק שלא נתן כסף מזומן רק וועכסיל ע"ס ב"א רו"כ והכתב שעשו על המכירה ז"ל

היער המשותף מהרבנים מ' ראובן ושמעון הקנוי להם מהאדון פלוני נמכר היום לשמעון שותפו מראובן כולו כי ראובן מכר לו חלקו בלי שיור וזכות כלל בעד סך כ"ד אלף וחמש מאות רו"כ במזומנים. פדיון העצים מיער הזה מיום פלוני ובשנה פלוני יעלה לתשלום הנמכר דהיינו מחצית הפדיון השייך לראובן כפי השותפות מקודם וכפי החשבון ינוכה הסכום הזה מדמי חילק היער הנמכר עתה. דמי הקנין נתן שמעון לראובן במזומן חמשה מאות רו"כ. עשרת אלפים וחמשה מאות רו"כ יתן שמעון לראובן במשך הזמן מהיום עד יום פלוני שנה פלוני. ביום פלוני שנת פלונית יתן שמעון לראובן חמשת אלפים שבע מאות וחמשים רו"כ. ביום פלוני שנת פלונית יתן הנ"ל להנ"ל חמשת אלפים שבע מאות וחמשים רו"כ הפרעון האחרון. ס"ה שנים ועשרים אלף וחמש מאות רו"כ. הפדיון מיום פלוני עד היום נחשב ע"ח ראובן ערך שני אלפים רו"כ ס"ה עולה ארבעה ועשרים אלף וחמש מאות רו"כ. ואם לא יעלה הפדיון עד הסכום הנ"ל או יהי' יותר יחשבו ביניהם וישלים הצד החסרון או ינכה היתרון בזמן אשר יתן שמעון סך הראשון עשרת אלפים וחמש מאות רו"כ יחזיקו המקח במכתב רעיענטנא ואז יתן שמעון לראובן שטרי חובות על שני ראטעס הנ"ל בסכומים וזמנים הנ"ל ואם יהי' האקט נעשה על שם אחר אזי יתן האחר השט"ח ושמעון יתן שיראציאן שלו עליהם. הוצאות רייענט על שני הצדדים כ"א יתן החצי כותב היער מעסק הזה אשר מצד ראובן ה"ה פלוני יהי' נשאר במקומו להיות כותב אצל שמעון או ב"כ על שכירותו אשר לקח עד היום וכל הכנסותיו עד חודש הבע"ל אם ירצה הכותב להשאר במקומו. הבנינים כולם והמאטריאל וכדומה הכל נמכר לשמעון בעד הנ"ל כי לא נשאר זכות לראובן ביער הנ"ל. נעשה בקגא"ס בקנין מעכשיו באופן היותר מועיל דלא למיהדר בי' עיר פלונית ר"ח טבת תרמ"א לפ"ק: נאום ראובן. נאום שמעון

הסכימו ביניהם הח"מ הנ"ל איך שיהי' נכתב האקט אנל הרייענט מפורש בלא אחריות שאין המוכר ראובן הנ"ל מקבל עליו שום אחריות על חלקו שמכר לו ואינו מוכר רק הזכות שלקח מהאדון מלבד אשר נתן ראובן הנ"ל כ"י בח"י על איזה פרטים אחריות כפי המבואר שם ובעת עשיית האקט הנ"ל יהי' נכתב עוד הפעם כתבנית הכתב ההוא אשר יומשך על האקט הנ"ל בזמן ההוא והכתב הראשון יוחזר אשר ע"ז באו עה"ח הנ"ל: נאום שמעון: נאום ראובן

ע"כ לשון הכתב שעשו ביניהם על המכירת עסק הישן. [וכתבו מכתב אחד בלשון פולאנית למחרתו אשר בעת יכתוב רעיענטנא אקט ושיהי' כתיב בלא אחריות בכל זאת על איזה פרטים יהי' אחריות וסומכים על הרב דפה. וכתב הזה אינו נכתב בתורת קאנטראקט רק מדבר מאחריות ולא נכתב בשני עקסעמפלארען]

ואח"כ נתודע לראובן דמה שאיים עליו שמעון ע"י שליחו שהליווראנט לא יקנה עוד ביער הישן רק בהחדש זה שקר מוחלט אדרבא ראובן ראה את הליווראנט ואמר שלא יקנ' כלל בעסק החדש רק בעסק הישן מפני שהמקח והעצי' הגוני' בעיניו. ועוד נתודע לראובן שעסק הישן גם היום שנפחת משויו ע"י עסק החדש בכל זאת הוא שוה יותר משתות המקח באם ימכרהו לאחרים וא"כ נתאנה יותר על שתות וגם לא קבל שום תשלומין עבור מחילת העשרים פראצענט מעסק החדש: אלה הטענות אשר יטענו כעת

א) שמעון טוען שראובן ימסור העסק הישן רעיענטנא כפי הכתב שבידו עם ק"ס וק"כ כנ"ל והכתב של אחריות בלשון לוע"ז

ב) וראובן טוען התפשרתי מאשר חשבתי כי אין לי שני עדים רק עד אחד לברר כי בשעה שאמרתי להוסיף ג' אלפים רו"כ בעד עסק החדש עוד לא קנה שמעון יער החדש אצל האדון בעצמו ולא גמר עוד הקנין. ולזאת לא הגדתי שיש לי עדים. אולם כעת נודעתי אשר גם סרסור של שמעון שהוא אוהבו הנאמן של שמעון בכל זאת בתורת אם לא יגיד אצל הב"ד ג"כ יעיד האמת. ואני יכולתי לקנות אם אתן יותר וזה ידוע לב"ד אשר התפשרתי רק מאשר ידעתי כי על ידי הקוויטל שיש לשמעון מהאדון לא אוכל לזכות לגמרי בדין כי לא יכלתי לברר שקרו. אולם כעת כאשר הגידו לי חכמים אשר הסרסור אף שהוא אוהבו של שמעון בכל זאת יכירו אותו שיש בו