בכורי שלמה חלק א כז

והעלו כדעת רש"י מירושלמי וכ"ה האור זרוע הגדול בהל' מגילה ובפרט שרצה כת"ר לומר דהרמב"ם ס"ל כפירוש ר"ת וזה וודאי אי אפשר דהא הרמב"ם כתב להדיא בהל' מגילה (פ"ב ה"ט) וז"ל וצריכה שירטוט כתורה עצמה עכ"ל וכתב ה"ה מקורו ממגילה (דף י"ו) צריכה שירטוט כאמיתה של תורה עכ"ל. מבואר דס"ל כפרש"י וממילא מגילה לא אתקש למזוזה. ולא יצטער שרצה להעמיס כן בדעת הרמב"ם יעיין בהגהות מיימון ה' תפילין פ"א שכתב שהסמ"ג רצה לומר דהרמב"ם ס"ל בפירוש כאמיתה של תורה כפירוש ר"ת והשיג עליו דהרמב"ם לא ס"ל כן וכוונתו ג"כ ממה שכתבתי והעלה שם הג"מ בשם כמה גאונים כדעת הרש"י. וכיון דהרמב"ם לא ס"ל דמגילה אתקש למזוזה מהי"ת לומר בדעת הרמב"ם דמש"ה אינו מצריך עיבוד לשמה משום דאיתקש למזוזה הלא לא מצינו בש"ס דמגילה אתקש למזוזה לשום דבר ואי משום החילוק שכתב כת"ר בדעת הרמב"ם דומה למזוזה. כבר העליתי בעניי דאין הפירוש כן בדברי הרמב"ם וגם אם הפירוש כמו שכתב כת"ר גם כן אינו דומה מגילה למזוזה כנ"ל. ומ"מ א"ש דברי הרמב"ם במה שכתב דמגילה א"צ עיבוד לשמה דהעיקר כמ"ש ה"ה דאינה כס"ת אלא למאי שהשוו לה בהדיא

ז) לכאורה נוכל להביא ראיה לדעת הרמב"ם לפי פירוש ה"ה דאלת"ה יקשה על מאי דאמרינן במגילה (דף י"ט ע"א) על הספר ובדיו וכתב מנ"ל אתיא כתיבה כתיבה כו' עכ"ל למה לי הג"ש דכתיבה כתיבה הלא בל"ז כיון דנקראת ספר יש לה דין ס"ת שצריכה להיות כתיבה על ספר ובדיו וכעין זה הקשו התוס' בסוטה (ד' י"ז:) לענין שירטוט למה לי הדרש של דברי שלום ואמת דצריך שירטוט הלא נקראת ספר. אע"כ לתרץ כמו שתי' התוס' במנחות (דף ל"ב:) במאי דאמרינן במגילה (דף י"ט.) אמר רב מגילה נקראת ספר ונקראת אגרת כו' וכתב רש"י ונקראת אגרת לומר שאינה חמורה כספר. והשתא אי לאו דרשא דדברי שלום ואמת הו"א כיון דנקראת אגרת לא ליבעי שירטוט קמ"ל דברי שלום ואמת דבעי שירטוט כספר יע"ש. אם כן נוכל לתרץ ג"כ קושיתי דמש"ה צריכה לג"ש דכתיבה כתיבה שצריכה להיות על הספר ובדיו דאל"ה לא נוכל ללמוד מספר דשמא דומה לאגרת וכאשר זכינו לזה מוכרח שיטת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"ה דלא לכל דברים השוו לס"ת רק למאי דרבי להדיא דאלת"ה רק דאתקש לכל מילי הדרא קושייתי לדוכתה למה לי הג"ש דכתיבה כתיבה הלא כבר נלמד מדאתקש מגילה לס"ת לענין שירטוט ממילא לכל דבר אתקש (מלבד לענין שלשה חוטי גידין) ולמה לי הג"ש דכתיבה כתיבה להשוות לס"ת. וכן להיפוך כיון דכבר כתב הג"ש דכתיבה כתיבה א"כ לכל דבר איתקש למה לי הקרא של דברי שלום ואמת והוה שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וע"כ דלא אתקש לכל דבר רק מה דרבי קרא להדיא מש"ה אי לא רבי קרא להדיא לכל אחד הייתי אומר דדומה לאגרת ומש"ה כיון דלא מוזכר עיבוד לשמה להדיא בש"ס דפסול ממילא כשר וצדקו דברי ה"ה בדעת הרמב"ם. שוב ראיתי בר"ן פ"ב דמגילה שכתב דאף דכתב כתיבה כתיבה לענין קלף ודיו מ"מ שמא דוקא לענין עיקר כתיבתו הוקש אבל לא לענין שירטוט דהוה רק תיקון הכתיבה לכן צריך לקרא דדברי שלום ואמת א"כ אינו מיותר. ואכתי אצטריך למכתב ונכתב בספר ללמוד שאף אם תפרה בחוטי פשתן פסולה דבלא"ה הו"א דכשרה לפי שהתפירה אינה כדבר שבגופה כקלף ודיו ושירטוט יע"ש. אם כן נסתרה ראייתי לה"ה דשוב נוכל לומר דהוקש לכל דבר לס"ת לדבר שבגופה. רק הכתובים האלה צריכים ללמדנו אף על דבר שאינו בגופו ולא הוה ב' כתובים הבכ"א

ח) ולכאורה צריכים להבין לסברת הרמב"ם דס"ל דא"צ עיבוד לשמה במגילה למה גרע מכל הדברים שיש לו דון ס"ת והנלפע"ד דהנה גוף הדבר דצריך עיבוד לשמה בס"ת ותפילין הוא רק מדרבנן כמש"כ לעיל ב' הפמ"ג ומלחמות דפ"א דסוכה וחי' הר"ן סנהדרין והש"ג בא"ז משום חיבוב מצוה לפ"ז א"ש דברי הרמב"ם. דדוקא בס"ת ותפילין צריך עיבוד לשמה עכ"פ מדרבנן משום חיבוב מצוה כיון דבעי כתיבה לשמה א"כ זה דוקא בס"ת ותפילין דהם דאורייתא אבל במגילה דהוא דרבנן או מדברי קבלה וכמו שאבאר בעזה"י דמגילה מדרבנן לכן לא גזרו בזה דהוה תרתי דרבנן. אבל שאר דברים דהם דאורייתא גם במגילה צריך להיות דהוה רק חד מדרבנן. היוצא לנו מזה דדברי ה"ה שרירים וקיימים בדעת הרמב"ם דמש"ה א"צ עיבוד לשמה משום דלא השוה לס"ת אלא למאי שמפורש וא"כ ממילא ה"ה בנ"ד בקטן שהגיע לחינוך עכ"פ שלא הוזכר בש"ס דפסול נראה דכשר וכמו שהביא הברכ"י ראיה זו להכשיר אשה לכתיבת מגילה מהאי טעמא

ט) ומ"ש כתר"ה ועוד נראה דאפילו לדעת הרב המגיד מודה בקטן שפסול שהרי כתב הרמב"ם שם אבל אם כתבו אפיקורס או גוי פסול והרי פסול גוי וקטן מחד קרא נפקא מדכתיב וכתבתם כדאיתא בפרק השולח וברמב"ם פ"א מהלכות תפילין. עכ"ל. כוונתו משום דכתיב וקשרתם וכתבתם מי שישנו בקשירה ישנו בכתיבה אבל מי שאינו בקשירה אינו בכתיבה

י) ולפע"ד אינו קושיא דהא גם קטן ישנו בחיוב לשמוע מקרא מגילה נהי דאינו חייב לקרות מ"מ חייב לשמוע מקרא מגילה ממגילה כשרה כמו הגדולים דהכי איתא בירושלמי דמגילה פ"ב אמר בר קפרא צריך לקרותה בפני אנשים ונשים וקטנים שאף הם היו באותו הנס בספק להרוג עכ"ל מדברי הירושלמי האלו מבואר דלא כדעת המפרשים במה שאמרו שאף הם היו באותו הנס כלומר דבזכות אסתר ניצולו עיין תוס' מגילה (דף ד'.) ד"ה שאף רק הכוונה משום דהיו בספיקא דלהרוג] וכיון דסתם דבריו לחלק בין קטן שהגיע לחינוך משמע אפילו קטן שלא הגיע לחינוך חייב במשמע מגילה ובפרט לפי טעמו משום שאף הם היו באותו ספק להרוג א"ש דאף דאינו חייב בקריאה מ"מ חייב לשמוע מקרא מגילה ממגילה כשרה. וכ"כ בהלכות גדולות הלכות מגילה (דף ל"ב:) וז"ל נשים ועבדים וקטנים פטורים מקריאת מגילה אלא שחייבין במשמע. למה שהכל היו בספק להשמיד להרוג ולאבד והואיל והכל היו בספיקא הכל חייבין במשמע כו' עכ"ל. [ואף דבש"ע (סי' תרפ"ט ס"ו) כ' דמנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה עכ"ל. ולפלא הוא בעיני שכתבו רק בשם מנהג טוב דמירושלמי ומהלכות גדולות הנ"ל מוכח דהוא חייב ואפשר לתרץ בדוחק דכוונת הש"ע דמנהג טוב להביא קטנים וקטנות היינו אף שאינם מבינים כלל הקריאה מ"מ הוה מנהג טוב להביאם] וכיון דמחויב לשמוע מקרא מגילה הוה בר קשירה ואינו דומה תו לגוי שפסול לכתוב מגילה משום דאינו מחויב אף בשמיעה אבל קטן הוי מחויב בדבר וכמו שכתב הרב בפמ"ג להכשיר אשה לכתיבת מגילה שהרי מחוייבת בשמיעה. אולם מ"ש הפמ"ג דקטן פסול לכתיבת מגילה אף שהגיע לחינוך צ"ע דהלא גם קטן חייב בשמיעה כנ"ל

יא) עוד כתב כת"ר ואת"ל שטעם הרמב"ם לפסול גוי לכתיבת מגילה משום דאדעתא דנפשיה עביד ואין כאן כתיבה לשמה ואף שהרמב"ם מכשיר עיבוד שלא לשמה מודה, בכתיבה דבעי לשמה הא מטעם זה יש לפסול בקטן שאין אחד עומד על גבו עכ"פ דקטן אין כוונתו כוונה כדאיתא בפ"ק דחולין עכ"ל הזהב

יב) נלפע"ד לשדות נרגא בזה. ומקודם אציע מקור הדין מכתיבה לשמה דהנה מבואר במרדכי בהלק"ט (סי' תתקמ"ז) שלשה מחלוקת בענין הס"ת ואזכרות שבו אי סתמא לשמה, או לא והן השלשה תירוצים בתוס' מנחות (דף מ"ב סע"א) הר"י מאורלייניש הוכיח דסתמא לאו לשמה קאי ופסול מדאורייתא בין באזכרות בין בשאר ס"ת והר' אלחנן ס"ל בהיפך סתמא לשמה קאי אפי' אזכרות נמי. ור"ש ס"ל לחלק בשאר ס"ת סתמא לשמה קאי לכן