בכורי שלמה חלק א רעח

דאנב"מ משום דס"ל עבז"ל. אבל הגאונים הנ"ל ס"ל דלא קיי"ל כאביי רק כרבה ורבא דלא אמרינן עבז"ל. מ"ה תלוי פלוגתא של רבי ור"נ אם אנב"מ בפלוגתא של ר"מ ור"א אם עח"כ או עמ"כ. דגם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ומרן בש"ע ח"מ (סי' ל"ט סי"ג) כלם פסקו כרבא דלא אמרינן עבז"ל. מ"ה יפה כ' הבה"ג מדקיי"ל כר"א אף בשטרות מ"ה אנב"מ ורב האי ס"ל דאין הלכה כר"א בשטרות מ"ה אין אנב"מ. [משום דס"ל דלא אמרינן עבז"ל כרבא ורבה הנ"ל] ורבינו ישעי' נוכל לומר דס"ל להלכה כאביי דעבז"ל [כשיטת הר"י והר"ת והרא"ש ורבינו ירוחם והטור והראב"ן שהובא במרדכי בגיטין פ' המגרש] מ"ה אמר יפה דאין זה תלוי בזה דיכול להיות דגם לר"מ י"ל דאנב"מ לבד כסברא הנ"ל והכל על מקומו יבוא בשלום

ז) לפי"ז נלפע"ד ליישב קושית התוס' בקידושין (דף מ"ז:) ד"ה דכ"ע לית להו דרבי להנך פוסקים דס"ל להלכה כרבי דאנב"מ אמאי אמרינן כאן בש"ס דכ"ע לית להו דרבי והי' יכול לומר לכ"ע אית להו דרבי. אולם לפי מה שהצעתי בעזה"י לא קשה קושית התוס'. לעולם כשיטת הפוסקים דאנב"מ. והגירסא בב"ב (דף ע"ו:) כאמימר דאנב"מ מ"מ כאן לא רצה הש"ס לומר דכ"ע אית להו דרבי כקשית כת"ר. דהא ר"מ ס"ל עח"כ ואיך יסבור אנב"מ ואז אנו צריכים לומר כמו שכתבתי שס"ל עבז"ל. אולם באמת העיקר כשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דקיי"ל כרבא ורבה ולא כאביי ואם יאמר דכ"ע אית להו כרבי יהי' מוכח מכאן דהלכה כאביי דעבז"ל מ"ה קאמר בש"ס דכ"ע לית להו כרבי וממילא נדייק דאין הלכה כאביי דעבז"ל. אבל לדבריהם דפסקו כר"א דעמ"כ בוודאי יפה פסקו כרבי דאנב"מ ומיושב קו' התוס'

ח) באופן אחר נלפע"ד ליישב דברי הגאונים מסוגיות הנ"ל [אף אי אמרינן דאנב"מ לא תלוי בפלוגתא של עבז"ל] דהנה י"ל דפלוגתא זו אם אנב"מ תלוי בפלוגתא של אביי ורבא אם למפרע גובה לפי סברת המרדכי בפ' מי שמת דאף למ"ד בקני את וחמור לא קנה זה דוקא בשביל שהן שני גופים אבל בגוף אחד קני. ה"ה בנ"ד י"ל דלא דמי להקנה לו מעות ומטלטלין דהתם אמרינן אגב שקנה המטלטלין קונה המעות דבעת קניית המטלטלין קונה ג"כ את המעות. אבל כאן הנייר קונה עכשיו והשיעבוד אינו קונה רק כשיגיע הזמן ולא פרעו ואז כשקנה השיעבוד פקע קניית הנייר דכשגובה השיעבוד צריך להחזיר לו הנייר ללוה א"כ אין שני הקנינים אלו בזמן אחד. ואיך נאמר שיקנה זה אגב זה דאדרבה כשזה קם זה נופל. כשקם שיעבוד הנכסים נופל קנין הנייר ובשעת קניית הנייר לא קנה הנכסים

ט) אולם אפשר לצדד ולומר דתלוי בפלוגתא דאביי ורבא אם למפרע גובה או לא דלאביי דלמפרע גובה א"כ שיעבוד הנכסים גובה מעכשיו שפיר י"ל שיקנה שיעבוד הנכסים דהא שניהם בזמן אחד דעד שיפרע לו המה קנויים לו כ"א הנייר והנכסים [מיהו על גוף הנייר יש לדון דהנייר אין קונה לו כלל רק דהוא משכון אצלו עד שיפרע כמ"ש הרשב"א הביאו הש"ך בח"מ (סי' ס"ו) כמה פעמים בסק"ט וס"א וע"ו. ואף לר' יצחק דבע"ח קונה המשכון היינו משכונו שלא בשעת הלואה. אבל בשעת הלואתו לא קני לי' כמ"ש הפוסקים זולת הרמב"ן דס"ל דאף בשעת הלואה קונה משכון ואין כן דעת הפוסקים כמ"ש בח"מ (סי' ע"ב) בש"ך מיהו יש לומר דבאמת הוא משכון ג"כ אבל הוא קנוי לו ג"כ לראי' שבו והלוקח הקנה לו השטר שיהא לו הראי' שבו לגבות ע"י הראי'. והוה כהקנה לו דקל לפירותיו ופרה ושפחה לעובריהם שקנה מיד כמבואר בח"מ (סי' ר"ט ס"ד). וסברא זו שזה תלוי בזה מצאתי ג"כ באחרונים. היוצא לנו מזה דאם אמרינן דלמפרע גובה אז הדין נצמח דאנב"מ [אפילו אם לא אמרינן עבז"ל] ואם מכאן ולהבא הוא גובה אז הדין דאין אנב"מ. ונלפענ"ד ג"כ דזה דוקא אליבא מאן דס"ל עח"כ אבל מאן דס"ל עמ"כ אפילו ס"ל מכאן ולהבא גובה מ"מ אנב"מ. תדע דהא אביי ס"ל דאין הלכה כר"א בשטרות בכתובות (דף כ"א.) כנ"ל ומ"מ ס"ל דאנב"מ ביבמות (דף קי"ג.) כנ"ל וע"כ הטעם דאביי לשיטתי' דס"ל למפרע גובה. מ"מ נצמח מזה דאנב"מ אף דס"ל כר"מ עח"כ בשטרות. גם יש לי ראי' דמאן דס"ל כר"א בשטרות אף דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ אנב"מ דהא רבא ס"ל לשיטת הרשב"ם אנב"מ בב"ב (דף קס"ט.) ד"ה רשב"ג סבר ואף דרבא פליג על אביי וס"ל דמכאן ולהבא גובה מ"מ ס"ל אנב"מ משום דס"ל כר"א בשטרות דעמ"כ בגיטין (דף י"א.) כנ"ל. א"כ להדיא דכנים דברי. היוצא לנו מזה דמאן דס"ל למפרע הוא גובה אף דס"ל כר"מ דעח"כ מ"מ יכול לסבור אנב"מ ומאן דס"ל כר"א דעמ"כ אפילו ס"ל כרבא דמכאן ולהבא גובה מ"מ ס"ל דאנב"מ

י) לפ"ז ממילא מיושב קשיית כ"ג על הגאונים. דלא קשה עליהם מב"ב (דף ק"ע.) דהא אביי לשיטתי' דס"ל למפרע גובה מ"ה אף דס"ל כר"מ מ"מ הדין דאנב"מ. ויפה כ' אליבא דרשב"ג. אבל הגאונים ס"ל להלכה כרבא מכאן ולהבא גובה ואז ממילא דוקא לר"א דעמ"כ הדין דאנב"מ אבל ר"מ דעח"כ אז אין אנב"מ. וגם מקידושין (דף מ"ז.) לא קשה כלום דנוכל לומר דהתרצן תירץ זאת אליבא דאביי בב"ב (דף ק"ע.) הנ"ל וכן דרך סוגיות הש"ס בכמה מקומות כמו שהבאתי לעיל אבל הגאונים לשיטתי' דס"ל דלא כאביי יפה הורו דזה תלוי בפלוגתא של ר"א ור"מ אם עח"כ או עמ"כ

יא) לפ"ז גם קושית התוס' בקידושין (דף מ"ז:) ד"ה דכ"ע לא ס"ל כרבי ג"כ מיושב. דמ"ה לא רצה התרצן לומר דכ"ע ס"ל כרבי. כקשית כ"ג דהא ר"מ ס"ל עח"כ ואנו מוכרחים לומר כתירוצם משום דס"ל למפרע גובה. אולם באמת קיי"ל כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם מ"ה לא רצה לומר דכ"ע ס"ל כרבי דיהי' משמע דהלכה כאביי דאל"ה איך יכול ר"מ לסבור אנב"מ כקשית כ"ג. ומיושבים דברי הגאונים וגם קשית התוס' שם מיושב נא להודיעני אם כנים דברי או שגיתי ברואה ואשתה בצמא דבריו היקרים

אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בהמופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ב

בעזה"י יום טי"ת ניסן שנת תרל"ז לפ"ק קוטנא

כבוד ידידי הרב כו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

הגיעני מכתבך והנאני בחי' תורה אשר כתבת. ומש"כ ליישב מה שהקשיתי (בסי' ס"ו סק"א) ע"ד הגאונים ע"פ דברי האחרונים דפלוגתא זו אי אותיות נקנות במסירה תלוי אי עבז"ל. קשה לחדש דבר כזה והנה התוס' והרא"ש והטור ור"י פסקו (בסי' ל"ט) כאביי וס"ל דאאנב"מ. והנה העיקר בטעם הגאונים כמש"כ שם דלא עדיף הלוקח מהמוכר בפרט לטעם הריטב"א דהו"ל כאומר משתעבדנא לכל מאן דאתי מחמתך. למאן דס"ל צריך לה"ר אין ממש בשטר זה לגבי לוקח כיון דצריך לה"ר שקנה ובלא עדים לא מהני ולר"מ לא מקרי מוכח מתוכו כל שאין נתברר מגוף השטר לכן צריך שיכתוב שטר אחר דנחשב השטר הזה בצירוף הראשין כשטר אמנם למאן דס"ל דאותיות נב"מ וא"צ לה"ר שפיר מקרי מוכח מתוכו. ולדעת הרמב"ם הובא בש"ע ח"מ (סי' ס"ו סי"א) גם למ"ד א"צ לה"ר מ"מ לגבי הלוה צריך לה"ר ולפמ"ש שם בסקט"ו עיקר הדבר תלוי בפלוגתא דשמואל ור"י בב"ק (דף ק"ד:) גבי אין משלחין בדיוקני ולר"י י"ל דא"צ להביא ראי לגבי הלוה ולמאן דס"ל דא"צ לה"ר לגבי הלוה וודאי מקרי מוכח מתוכו כמ"ש הראשונים בשטר שלא נכתב בו שם המלוה כיון דתפיסתו מוכחת יעי' בב"ב פ' גט פשוט בשער שכתב בו ממך בתוס' ובחי' רמב"ן: