בכורי שלמה חלק א רעז

חלק רביעי

סימן א

בעזה"י יום זיי"ן ניסן שנת תרל"ז. פה אזארקאוו

מאזוב אשר בקיר אל הארז אשר בלבנון החיים והשלום וכט"ס. לה"ה הרב הגאון המובהק המפורסם עוקר הרי הרים בפלפולו וטחנן זה בזה. אשר לו נגלו כל מצפונות ים התלמוד בבלי וירושלמי והפוסקים נ"י פ"ה עה"י. חסידא ופרישא. כו' כקש"ת מו"ה ישראל יהושע שליט"א אבד"ק קוטנא. המחבר ס' הבהיר. ישועות ישראל

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

הנה כ"ג האיר עיני ישראל בספרו היקר ואתבשם מתורתו. ואני משתעשע בדבריו היקרים. לזאת אמרתי להציע לפני כ"ג מה שעלה ברעיוני לחדש בו. בעזה"י

א) הנה כ"ג הקשה לשאול בספרו ישועות ישראל (סי' ס"ו בעי"מ סק"א) על הבה"ג ורב האי גאון דנראה מדבריהם דהפלוגתא של אותיות נקנין במסירה תלוי בפלוגתא של ר"מ וחכמים אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי. ויש לתמוה עליהם מקידושין (דף מ"ז) איפלגי ר"מ ורבנן בקדשה בשט"ח דאחרים אי מקודשת אי לא דר"מ ס"ל דמקודשת וחכמים ס"ל דאינה מקודשת ואמרינן דפליגי במסר ולא כתב דר"מ ס"ל כרבי דאותיות נקנות במסירה הרי דגם לר"מ י"ל דאנ"ב ור"מ ס"ל ע"ח כרתי. ותו קשה מב"ב (דף ק"ע.) דרשב"ג ס"ל אנ"ב ומבואר שם דאביי ס"ל אליבא דרשב"ג דכר"מ ס"ל דעדי חתימה כרתי הא קמן דלא תליא פלוגתא זו בהא. עכ"ד היקרים. והניח שם בקושיא רק שכ' כ"ג דבחידושיו תירץ דברי הגאונים

ב) ונלפע"ד לתרץ דברי הגאונים הנ"ל ע"פ מה שראיתי באחרונים שהעלו דהך דאותיות נקנות במסירה תלוי אי אמרינן עדיו בחתימה זכין לו דאז אין הלואה גורם השיעבוד רק העדים החתומים בשטר אף שעדיין לא הלוה לו לכך במסירת השטר זוכה בהשיעבוד. אבל למאן דלית לי' עבז"ל ואין השיעבוד ע"י חתימת העדים בשטר אז אין אותיות נקנות במסירה. וזה לדעת ר' ישעי' שהביא בטור (בסי' ס"ו) דבשטר ראי' מועיל כתיבה ומסירה עכ"ד. מבואר בזה דלמ"ד עבז"ל אז אותיות נקנות במסירה. אבל למ"ד דל"א עבז"ל אז לא אמרינן אנב"מ. ונלפע"ד לומר דזה דוקא למאן דס"ל עדי חתימה כרתי זה תלוי בזה. אבל למאן דס"ל עדי מסירה כרתי אז אפילו ס"ל דלא אמרינן עבז"ל מ"מ ס"ל עדי מסירה כרתי. וממילא הדין אליבי' דאנב"מ כמו שכתבו הבה"ג ורב האי דפלוגתא של אותיות נב"מ תלוי בפלוגתא של עח"כ או עמ"כ ולא הזכירו דמאן דס"ל עמ"כ מוכרח לסבור ג"כ עבז"ל אז דוקא אנב"מ אבל אם לא ס"ל עבז"ל אף אם ס"ל עמ"כ מ"מ אין אותיות נב"מ. אע"כ דמאן דס"ל עמ"כ אפילו ס"ל אין עדים בחתימה זכין לו מ"מ ס"ל אותיות נב"מ. אבל זה אמת מה שהעלו האחרונים דמאן דס"ל עבז"ל ס"ל ג"כ אנב"מ. פירוש אפילו אם ס"ל עח"כ כסברא הנ"ל דזה תלוי בזה. תדע הרי אביי מוכח מיבמות (דף קי"ג.) מעובדא דחבי בר ננאי וכ"כ הרא"ש בב"ב פ' הספינה דאביי ס"ל אנב"מ. ואביי ס"ל ג"כ דאין הלכה כר"א דעמ"כ בשטרות רק בגיטין. ומנא אמינא לה מהך דכתובות (דף כ"א.) לכתוב חת"י אחספא דמשמע דשטר אינו כשר על חספא וזה לר"מ ויעי' בתוס' שם ד"ה דדוקא ואף שמהרש"א והראנ"ח בחי' בכתובות הקשו עליו אולם בש"ך ח"מ (סי' מ"ב סק"ב) תירץ קושיתם ומסיק דאביי ס"ל דאין הלכה כר"א בשטרות וא"כ לכאורה קשה קושית כת"ר על הגאונים גם מאביי דס"ל בשטרות כר"מ ואפ"ה ס"ל דאנ"ב

ג) אולם באמת ניחא כמ"ש משום דאביי לשיטתי' דס"ל בב"מ (דף ה'.) דעבז"ל. מ"ה אף לר"מ אמרינן אנב"מ כסברא הנ"ל גם יש לי ראי' דאף למען דלא ס"ל עבז"ל אפ"ה ס"ל כרבי דאנב"מ משום דס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי. דהא רבה ס"ל אנב"מ כמו שמוכח בב"ב (דף ע"ז.) בתוס' ד"ה אמר אמימר שהקשו דלפי שיטתם בשיטת רבא דס"ל דאין אנב"מ תקשה מגיטין (דף כ"ד.) ותירצו די"ל דגרסינן התם רבה מדאיירי אביי בתר הכא ע"כ. וע"כ דהוה ידוע לתוס' דרבה ס"ל דאנב"מ. דאל"ה מאי מתרצים. (ונהי דתוס' תירצו אח"כ דאפי' אי גרסינן רבא ניחא ומתרצים באופן אחר. מ"מ דקארי לה מאי קארי לה אם נימא דרבה ס"ל אין אנב"מ. אע"כ דפשיטא להתוס' דרבה ס"ל אנב"מ וא"ש] וא"כ הלא רבה ס"ל בב"מ (דף ל"ה) מאימת אכל פרי. רבה אמר מכי מטי אדרכתא לידי' אביי אמר עבז"ל רבא אמר מכי שלמו יומי דאכרזתי. וכ' הרא"ש דמוכח מכאן דרבה ס"ל דלא כאביי וא"כ אם נימא דמאן דלא ס"ל עבז"ל לא יכול לסבור אנב"מ ואיך ס"ד לתרץ דגרסינן התם רבה והא ס"ל אנב"מ. אע"כ דרבה ס"ל עמ"כ. ומ"ה נהי דס"ל דלא אמרינן עבז"ל מ"מ אמרינן אנב"מ. ועוד יש להביא ראי' לפי שיטת הרשב"ם בב"ב (דף קס"ט.) ד"ה רשב"ג סבר אנב"מ. ובב"ב (דף קע"ג.) נמי אמרינן בפרקין אנב"מ אביי אמר צריך להביא ראי'. רבא אמר א"צ להביא ראי'. גם שם מוכח דאביי ורבא ס"ל דאותיות נקנות במסירה. היוצא לנו מזה דרבא בשיטת הרשב"ם ס"ל דאנב"מ א"כ תקשה ג"כ כנ"ל הלא רבא ס"ל בב"מ (דף ל"ה.) דל"א עבז"ל דלא כאביי. וא"כ איך יכול לסבור אנב"מ אע"כ דרבא לשיטתו דס"ל בגיטין (דף י"א.) דהלכה כר"א דעמ"כ אף בשטרות גבי שטרי פרסאי דמסרי ניהלי' באפי סהדי ישראל כו' יע"ש. [וכגירסת הרא"ש] ומ"ה הא בהא תליא כסברת הבה"ג ורב האי ז"ל. דמ"ה אנב"מ יען שקיי"ל כר"א אף בשטרות ואף אם ס"ל דל"א עבז"ל דלא כאביי מ"מ אנב"מ

ד) היוצא לנו מכ"ז דמאן דס"ל עבז"ל אז אפילו ס"ל כר"מ מ"מ ס"ל אנב"מ דהא בהא תליא כסברא הנ"ל. אבל למאן דסובר דל"א עבז"ל אז תליא הפלוגתא אם אנב"מ בפלוגתא של ר"מ ור"א אם עח"כ או עמ"כ. וז"ב בעזה"י

ה) לפ"ז ממילא מיושב קשית כ"ג על הגאונים הנ"ל שהקשה מב"ב (דף ק"ע.) דאביי ס"ל אליבא דרשב"ג דכר"מ ס"ל דעח"כ ואפ"ה ס"ל דרשב"ג ס"ל דאנב"מ. אולם לפי מה שכתבתי ניחא בעזה"י דאביי לשיטתי' דס"ל עבז"ל א"כ יפה אמר דגם רשב"ג דס"ל כר"מ עח"כ מ"מ יכול לסבור כרבי כסברא הנ"ל דזה תלוי בזה. אבל הבה"ג ורב האי פוסקים כרבא דל"א עבז"ל כשיטת הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וכן באמת הוא בש"ע ח"מ (סי' ל"ט) א"כ ממילא תלוי פלוגתא זו בזו. פלוגתא של רבי וחכמים לענין אנב"מ תלוי בפלוגתא של ר"מ ור"א אי עח"כ או עמ"כ כנ"ל וצדקו דבריהם

ו) לפי"ז ממילא מיושב קושית כ"ג מקידושין (דף מ"ז.) דאמרינן שם בתירץ הראשון דר"מ ס"ל אנב"מ. וא"כ נראה דזה לא תלוי בזה. אולם לפי הנ"ל א"ש. דנוכל לומר דתירץ הזה הוא לפי שיטת אביי דעבז"ל מ"ה אף ר"מ יכול לסבור דאנב"מ כנ"ל. וזה דרך הש"ס כמה פעמים לאפרוקי אליבא דכ"ע. מ"ה תירץ בראשונה אליבא דאביי. ואח"כ משני אי בעית אימא דכ"ע לא ס"ל כרבי. וזה אליבא דמאן דפליג על אביי דלא אמרינן עבז"ל ואף שהסוגיא סתמא אתמר. מ"מ סברא הוא לומר יען דמצינו בב"ב (דף ק"ע.) דאביי מתרץ דאפילו מאן דס"ל כר"מ מ"מ ס"ל כרבי ע"כ סברא הוא לומר דגם כאן בקידושין (דף מ"ז.) התרצן שתירץ דר"מ ס"ל כרבי דאנב"מ ג"כ הוא אליבי' דאביי. וגדולה מזו מצינו מה שהביא הר"ש מקינון בס' כריתות [בלשון לימודים שער ב' אות פ"ח] וז"ל פעמים מקשה מתנא לתנא אע"פ שאין השם של התנא נזכר במשנה אלא סתם נשנית מפני שמצינו אותו תנא דס"ל הך סברא ומסתמא הוא אמרה כו' עכ"ל. מבואר מזה דאפילו להקשות נוכל מסוגיא אף שסתמא אתמר. ואמרינן שבוודאי הוא מתנא ההוא שכתב במקום אחר להדיא. א"כ כש"כ בנ"ד דנוכל לומר דמסדר הש"ס תירץ זה אליבא דאביי שכ' ג"כ להדיא כן. דגם מי שס"ל כר"מ דעח"כ יכול לסבור כרבי