בכורי שלמה חלק א רעו

כתב לדחות דברי בעל אמונת שמואל דכתב להתיר לדברי הר"ש גם בעשירה דמדלא כתבו הפוסקי' היתר זה רק בגרושה ע"כ הטעם משום דגרושה לעולם היא פטורה להניק. אבל אלמנה כיון דלפעמים חייבת זו היא בכלל מניקה עי"ש. אמנם אין זה קו' כיון דעיקר טעמו דהר"ש הוא דגרושה אינה בכלל מניקת חבירו. דמנ"ח אינו אלא האשה שהיא מחויבת להניק. וממילא כ"כ גם אשה אלמנה שאינה מחויבת להניק לא הוי בכלל מניקת חבירו. ובזה ל"ש לגזור הא אטו הא כיון דאינה בכלל מינקת חבירו כמ"ש

יד) אמנם הב"ש הביא ראי' לדחות דברי האמונת שמואל מגמ' דמבואר הא דהתירו דבי ר"ג משום דהם היו מפורסמי' ויודעי' דלא תהי' המניקת מהדרי בה. הא בל"ז היו אסורים להנשא אף דהיו עשירי' ולא היו משועבדים להניק. והאבני מלואים הביא ג"כ דברי הב"ש וכתב לדחות ג"כ דברי האמונת שמואל דנהי דכל זמן שהי' הבעל חי היתה פטורה להניק מ"מ כשמת הבעל ומחויבי' היורשין להחזיר לאלמנה כל נכסי' ונדוני' שלה ואפי' אם עדיין לא גבתה אינו אלא חוב ביד היורשין וא"כ כל זמן שניזונית ודאי מחייבה במעשה ידי' ליורשי' והנקה בכלל מעשה ידי' עכ"ד ע"ש. ולפמ"ש בטעמא דהר"ש דס"ל הא דאסרו חז"ל באלמנה אף כיון דתבעה לינשא אין לה מזונות ואינה מחויבת. הוא דסתמא דמילתא לאחר דאסרוה לא תתבע להנשא ותניקהו. י"ל דבעשירה סתמא דמילתא אף אם תהי' אסורא להנשא לא תניקהו ג"כ והאיך נוכל לאסור אותו אלא דהא מוכרח כן מקו' הב"ש מבי ר"ג

טו) והנה גם להנהו דחולקי' על הר"ש ס"ל דגם גרושה היא משועבדת להניקו במכירו. וז"ל הרא"ה הובא בש"מ בסוגי' אחר שהביא דברי הר"ש כתב וז"ל אבל הרא"ה ז"ל כתב דה"ה נתגרשה אסור וכו' דאע"ג דלא משתעבדא לי' מדינא אלא בעודה תחתיו מ"מ כי היכא דמשתעבדא לי' במכירה מפני הסכנה דילמא לא בעי' למינק אחריתי לאוניקי בשכר מיהת אע"ג דאיתתא אחריתי כה"ג לא מחייבא ה"נ אע"פ שאינו מכירה אם לא היו מוצאי' אחרת משועבדת להניק אותו בשכר עכ"ל. מבואר מזה דגם גרושה היא בכלל משועבדת להניקו כיון דמחויבת להניקו בשכר וזה הוא כיון דהיתה משועבדת לו בעודו תחתיו. משא"כ אשה דעלמא אינה מחויבת להניקו. אפילו אם מכירו ויעי' באבני מלואים ססי' י"ג

טז) ולפ"ז כיון דעיקר הטעם דגרושה הוא בכלל מנ"ח כיון דמשועבדת להניקו במכירה והא דמחויבת במכירה הוא כיון דהיתה משועבדת לו בעודו תחתיו. ממילא באשה עשירה שנתגרשה אינה משועבדת לו להניקו אפילו בשכר. כיון דבעודו תחתיו לא היתה משועבדת לו כיון דהיא עשירה. וכשנתגרשה אינה משועבדת לו כלל ולכן אשה עשירה שנתגרשה לא הוי בכלל מניקת חבירו כיון דלא היתה משועבדת לו בעודו תחתיו וגם לאחר הגירושין. ולכן בבי ר"ג שהיו עשירים נקט רש"י דוקא אלמנות. דהמה בכלל מנ"ח דאף דבעודו תחתיו לא הי' משועבדת לו מ"מ לאחר מיתת בעלה דמחויבים היורשים להחזיר לה את הכל משועבדת להניקו. משא"כ גרושה לא הוי בכלל מנ"ח. ובסוטה דאיירי בכל הנ"ל נקט רש"י גם גרושה דהוית בכלל מניקה כיון דהיתה משועבדת לו בעודו תחתיו. משו"ה משועבדת לו גם עתה להניקו בשכר. ולפ"ז יהי' ראי' מרש"י סוטה דחולקי' על שיטת הר"ש

יז) אמנם גם ברש"י סוטה י"ל דס"ל כשיטת הר"ש והוא די"ל דודאי גם לשיטת הר"ש גרושה אסור להנשא כל זמן שהיא מניקו וכמ"ש הבית מאיר בשו"ת בסי' ה' דתקנה זו שלא ישא מניקת חבירו היא מדינא ומטעם פוסק חיות של תינוק נגעי' בי' דלא גרע התינוק שזכה בשדי אמו ממי שזכה בפריסת מצודה דמשם נלמד בחו"מ (סי' קנ"ו) דין מערופיא והכא בהצטרף נמי סכנתא החמירו בתקנתם לגרש אם עבר ונשא וכן הביאו תוס' סוטה כו' בד"ה לא ישא דברי הירושלמי על זו הכתוב אומר אל תשיג גבול עולם ובשדה יתומים אל תבא ע"ש. וי"ל דזה אינו אלא בעוד שהיא מניקת משא"כ אחרי שגמלתו ל"ש זה. וי"ל בסוטה איירי בעוד שהיתה מניקו בזה גם גרושה אסורא לישא אותה מדינא. אמנם אחרי שגמלתו י"ל דס"ל לרש"י כשיטת הר"ש דגרושה מותרת כיון דאינה משתעבדא להניקו. ולכן בכתובות בבי ר"ג דגמלתו נקט רש"י דוקא אלמנה וצ"ע עוד בזה

יח) ומעתה לפ"ז לשיטת הר"ש דמתיר בגרושה אפילו אם נימא בעשירה אסורא ג"כ וכמ"ש האבני מלואים כיון דלאחר מיתתו היא משועבדת להניקו. מ"מ בעניי' דאינה ניזונית בשל הבעל שפיר י"ל דלא הוית בכלל מנ"ח כיון דאינה משועבדת לו ומותרת להנשא לשיטת הר"ש וזה סניף להקל בנ"ד

יט) היתר הג' להתירה להנשא לאחר ט"ו חודש לסמוך ע"ד הפני יהושע בקו"א לכתובות. אף דמדברי כל הראשונים לא נראה כן. וז"ל הש"מ כתובות וכן פסקו תלמידי רבינו יונה דצריכה להמתין כד"ח חוץ מיום שנתארסה וחוץ מיום שנולד בו דכ"ד חדש שלמים בעי' וכו' אבל בתוך כד"ח אסורא להנשא ואע"פ שלא הניקו אותו מעולם ואפילו להתארס ואפילו נתנה בנה למניקה או גמלתו ואפילו אשה שאינה מחויבת להניק כגון שהכניסה לו שני שפחות או אשה חשובה וכו' והמיקל בזה ובכיוצא עליו נאמר ופורץ גדר וכו' עכ"ל. מ"מ כבר כתבו המחברי' לצרף היתר של הפ"י לשאר צדדי היתר

כ) ויש להוסיף לפמ"ש בגמלתו אינה בכלל מניקת חבירו ולא אסורא אלא מטעם שלא תגמול אותו והיינו דאם לא נאסר אותה להנשא אז יש לחוש דתגמול אותו והוא יהי' צריך עדיין להניק רק דתגמל אותו להנשא. ולכן אסרוה להנשא ואז סתמא תניקהו. ולפ"ז בעתים הללו דזמן הנקה תמיד אינו יותר מט"ו חדש והוא ברור לנו אף אם נאסר אותה להנשא אעפ"כ לא תניקהו יותר מט"ו חדש שוב ל"ש הטעם לאסור אותה להנשא למען תניקהו. וראיתי בספר בגדי כהונה בססי' ו' שהביא בכעין זה בשם כנ"י להתיר בזונה עי"ש ובשו"ת חמדת שלמה בסי' ז' סמך בכעין זה להתיר בצירף היתר אמונת שמואל כיון דהיא עניי' ובצירוף היתר השבות יעקב כיון דהיא לטובת היתומים. וגם דהוא לאחר ט"ו חדש עי"ש כ"ש בנ"ד דנוסף ע"ז הוא כיון דלא תוכל להניקו עפ"י מאמר הרופאים דתבוא לידי סכנה דיש לסמוך להקל כן נראה לענ"ד באופן ובתנאי כי יסכימו עוד גדולי המורים. עכ"ד שם. ונידון כ"ת הוא כ"ש להקל בי'

כא) ועתה אחתום והנני לברכהו בברכת החג כחפצו וחפץ ידידו אוה"נ בלונ"ח

יעקב שמחה רעהפיש

אמר המחבר לדינא להלכה למעשה הדרנא בי ממה שכתבתי בסי' ח' להקל בפחות מכ"ד חודש אף שהגאון המובהק מו"ה יעקב שמחה זצ"ל ג"כ הסכים אתי כיון שחזינא אחר זמן שנדפס תשובה מהגרע"א (מהד"ת סי' ס"ג) מחמיר בזה ונראה דאינו מסכים לדברי הפ"י בק"א שמיקל בנתנה למניקת ופסק חלבה וא"א לינק עוד י"ל דמותרת אחר ט"ו חודש. והגרע"א השיג עליו יע"ש. וגם כיון שהדבר נוגע לסכנה כיון שקילל הפ"י ר"ל כמו שהעלתי בריש תשובתי לכן דברי רק לפלפולא בשעשועי אהבת תורה ולא להלכה למעשה. ואיני אומר בה לא איסור ולא היתר. וכן מצאתי בשו"ת גבעת פנחס (סי' י"א) מבעל הפלאה. שהחמיר מאד בענין מניקת חבירו וסיים וז"ל ע"כ אני מסכים עם רומעכת"ר בגזירת נחש שלא יעשה כן בישראל וראה זה מצאתי בסוף ס' תפארת למשה שאירע מעשה בק"ק ווינא במניקת שלא התחילה להניק כלל וגם הי' חשש במופקרת לזנות ולא רצו הגאון הגדול מוהר"ר העשיל ז"ל וגם הגאון מוהר"ר יונה ז"ל להתיר אף שרצו לפסוק להם שכר הרבה. באמרם כי סכנה עצומה היא להמורה להקל בדבר זה עכ"ל ע"כ אני מבטל דעתי בהתירי וראוי למנוע מזה מלהתיר ח"ו

תם ונשלם חלק אבן העזר. בעזרת חי וקיים אבי העזר: