בכורי שלמה חלק א רעה

דדי' ולא ישיב החלב ושוב דנין שם מניקת עלי' ע"ש בב"י. ולפ"ז ממילא תוך ג"ח דשם מינקת עלי' שפיר י"ל דאפילו גמלתו או נתנה בנה למניקה תהי' אסורה משום לא פלוג דגזרו הא אטו הא כיון דעדיין שם מינקת עלי' ופריך הגמרא שפיר על הברייתא דקתני גמלתו מותרת להנשא מיד. דמשמע דמיד ותיכף דגמלתו מותרת להנשא ולא צריכה להמתין אף ג"ח וע"ז קשה אף בגמלתו ונתנה למניקה אף אי ידעי' דלא תחזור כו' ואין לחוש לתקנת הולד מ"מ כיון דבתוך ג"ח שם מניקת עלי' ותהי' אסורא משום לא פלוג. והאיך קתני בברייתא דמותרת להנשא מיד ואמאי לא נגזר תוך ג"ח הא אטו הא כמו גבי הבחנה

ה) וי"ל בזה הא דאמרינן בגמרא והלכתא מת מותר גמלתו אסור. ותמהו לאיזה ענין נקט גמלתו אסור הא האיסור מבואר בגמרא וההל' אינו אלא על מת מותר ע"ש בש"מ די"ל דאף דמבואר בגמ' מכח הקושיא ואתן לא תסברוהו דלא קיי"ל כהברייתא דגמלתו מותר ממתני' דהיתה רדופה לילך. אעפ"כ הי' מקום לומר דהברייתא לא נדחה אלא במאי דקתני מותרת להנשא מיד דהיינו אף תוך ג"ח. בזה מוכח ממתני' דאסורא כיון דשם מניקת עלי' גזרינן הא אטו הא. משא"כ לאחר ג"ח דשוב אין שם מינקת עליה הי' מקום לומר דמותרת להנשא דבזה ל"ש לגזור הא אטו הא כמ"ש. ולזה קאמר הגמ' והל' גמלתו אסור והיינו דאסורא תוך הכד"ח ימי הנקה. ואף לאחר ג"ח דאין שם מינקת עלי' אפ"ה אסורא וע"ז כתבו התוס' שפיר דהא אינו משום דגזרינן הא אטו הא. כיון דלאחר ג"ח אין שם מינקת עלי' אלא דחי' שמא תגמל אותו למען תהי' אסורא להנשא

ו) ולפ"ז יהי' צ"ע במ"ש הרא"ש דגם בצמקו צריך להיות דצמקו דדיה בחיי בעלה משא"כ אם צמקו דדי' לאחר מיתת בעלה וגמלתו זה נראה מדבריו וכן הוא בש"ע דאסורא להנשא. ואמאי הא בגמלתו עיקר הטעם דאסורא משום דחי' שמא תגמל אותו להנשא ולא מטעם דגזרינן הא אטו הא כמ"ש כיון דלאחר ג"ח אין שם מינקת עליה והא תינח היכא דהיתה יכולה להניק וגמלתו בזה אמרינן שפיר דאסרוהו להנשא שלא תגמל אותו משא"כ היכא דצמקו דדיה ולא תוכל להניק אותה אמאי תהי' אסורא להנשא. כיון דלא תוכל להניקו לש"ל דאסרוה למען תניקו. ודוחק לומר כיון דאסרו בגמלתו ותוכל להניקו ואף דלא נכלל בהגזירה דמניקת חבירו. מ"מ אסרוה להנשא שלא תגמל אותו. וכיון דאסרו גם בגמלתו אסרינן גם בצמקו דדיה משום הא אטו הא דהיינו אטו לא צמקו דבזה אסרוה. דזה דוחק דעכ"פ לא נכלל בכלל מינקת חבירו. ובהרא"ש נוכל לומר דבאמת בצמקו דדיה לא בעינן בחיי בעלה וי"ל דהוא מטעם שכתבתי דל"ל דאם לא היה בחיי בעל כיון דמתחלה נאסרה משום מינקת חבירו נשארת באיסורה. עד כד"ח. דא"כ גם בבי ר"ג לא יהי' מהני כמ"ש התוס'. וע"כ כיון דעכשיו אינה בכלל מניקת אף דהיתה בשעת מיתת בעלה לא הוית בכלל הגזירה לגזור הא אטו הא ולכן ליכא איסור רק משום שמא תגמול אותו. וזה ל"ש בצמקו דדיה

ז) אמנם י"ל כמ"ש הריב"ש (בסי' ש"ס) דאם נתיר בצמקו דדי' לאחר מיתת בעלה יש לחוש שכל אשה תעש' איזה פעולה שיצמקו דדי' ויפסק החלב שלה עי"ש. וכמו דאסר בגמלתו שלא תגמל אותו להנשא מטעם זה אסרו גם בצמקו דדי' לאחר מיתת בעלה שלא תפעל לפסק חלבה ויצמקו דדיה. וע' בנוב"י (מהד"ת סי' ל"ה)

ח) ולפ"ז ממילא היכא דנודע לנו דמה דגמלתו הי' ע"פ חולי דעי"ז שהניקה אותו אחזה החולי והיא בסכנה אם תניקהו דל"ש בזה חששא דהריב"ש הי' מקום לומר אף אם אירע לה החולי לאחר מיתת בעל' מותרת להנשא ג"כ. מכ"ש היכא דנודע לנו שבעוד חיי בעל' היו גוזרים הרופאים עלי' שלא תניקו ורגלים לדבר דלא באו בשכרם. דמה"ת תהי' נחשדת בזה אשה ענייה אשר אין ביכולתה להחזיק מינקת באופן זה כבר יצא הדבר להיתר בס' בני אהובה. ויעי' בתשו' נוב"י ח"א סי' י"א ובשו"ת חמדת שלמה סי' ח' ומה גם בנ"ד דיש עוד כמה צדדים להתיר

ט) היתר הב' עפמ"ש בתשובת אמונת שמואל שכמה גדולים התירו בעשירה שאינה משועבדת לו להניק. לפי שיטת הר"ש הזקן דמתיר בגרושה כיון דאינה משועבדת לו. כ"כ היא באשה עשירה. ובשעת הדחק סמכו ע"ז. וכמו כן באשה עניי' שאין לה מזונות משל בעל דאינה משועבדת לו להניקו. ויש אתי אריכות דברי' בישוב דברי הר"ש מקשיות הנופלי' עליו בדברי האחרונים וכעת לא אוכל להאריך ואנקוט בקצרה

י) התוס' בסוגי' הביאו דברי הר"ש דגרושה מותרת לינשא כיון דאינה משועבדת להניק. ודחו דבריו דאלמנה נמי לא משועבדת מכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא. עי"ש. והיינו דטעמא דהר"ש הוא דבמה דגזרו מינקת חבירו אינה אלא אשה דהיא משועבדת להניק אבל גרושה דאינה משועבדת לא נכללה בכלל מניקת חבירו. ומה דדחו תוס' דהא גם באלמנה לש"ל דהיא משועבדת כיון דמכי תבעה כתובתה או רוצה לינשא י"ל דס"ל לר"ש דעכ"פ כל זמן דלא תבעה הכתובה היא משועבדת לו להניק ולכן תיכף כשמת בעלה היתה משועבדת לו להניק ואז היא נכלל בכלל מינקת חבירו גזרו עלי' חז"ל שלא תנשא. וכיון דחל עלי' גזירת חז"ל שוב לא פקע ממנה אף אם תתבע אח"כ את כתובתה. משא"כ בגרושה דלא חל עלי' תקנות חז"ל לכן אינה בכלל מינקת חבירו. וי"ל דתוס' מקשים שפיר לפמש"ל בדברי התוס' דל"ל מה דאסרו בגמלתו הוא משום הא אטו הא דא"כ היכא שרי' ר"נ לבי ר"ג. והיינו כמ"ש דהיכא דגמלתו שוב לא הוית בכלל מינקת חבירו ומזה מוכח דאף דמתחלה היתה בכלל מנ"ח. מ"מ בגמלתו אם לא הי' הטעם לאסור דיש לחוש דתגמל את בנה לא היינו אוסרי' משום מנ"ח כיון דעכשיו לא הוית בכלל מנ"ח. ולפ"ז קשה גם באלמנה האיך אסרו להנשא כיון דהיא משועבדת לו. כיון דתבעה לינשא שוב אינה משועבדת לו ואי דמתחלה כשמת בעלה היתה משועבדת לו. הא ע"כ מוכח דבעי' שיהיה גם עתה משועבדת לו מהא דהתיר ר"נ לבי ר"ג. אמנם אין זה קו' כ"כ על הר"ש

יא) ויש ליתן עוד טעם לשבח לדברי הר"ש עפ"י דברי הר"ן כתובות בסוגי' דכושל על הא דאמרינן שם דנותני' לבע"ח משום דיותר ממה שהאיש רוצה לישא כתב הר"ן וז"ל וא"ת כיון שהדין נותן דיחלוקו האיך גוזלי' את האשה ונותני' לבע"ח. י"ל דלוה ולוה אם קדם אחד מהם וגבה מה שגבה גבה דבע"ח מאוחר דוקא אמרו שלא גבה וכו' הלכך כיון שאלו קדמה ובא לב"ד והגבוהו ראשון מה שגבה גבה מה"ד אנו מגבין לבע"ח תחלה משום טעמא דיותר ממה שהאיש וכו' ולאחר גבייתו זכה בו מה"ד וכו' עכ"ל. ולפ"ז י"ל דזה טעמו דהר"ש הזקן דבגרושה לא נוכל לאוסרה לינשא למען תוכל להניקו. דמשום תקנות הולד לא נוכל לעשות לאשה כעין גזילה לאוסרה להנשא כיון דאינה משועבדת לו להניקו. משא"כ באלמנה כיון דכל זמן דלא תבעה כתובתה. ורוצה להנשא משועבדת היא להניקו. רק אם היתה מותרת להנשא אז סתמא דמילתא דהיתה תובעת כתובתה ותובעת להנשא ואז שוב לא היתה משועבדת להניקו. ולזה משום תקנות הולד תיקנו שלא תוכל להנשא עד כד"ח ואז סתמא דמילתא דלא תהי' תובעת את כתובתה למען שלא תפסיד המזונות. כיון דגם אם תהי' תובעת כתובתה תהי' ג"כ אסורא להנשא. וממילא תהי' נשארת בשעבודה עד לאחר כלות ימי הנקה. וממילא לאחר דאסרוה להנשא לא נעשה עול כלל להאשה כיון דמה"ת היא משועבדת להניקו. משא"כ בגרושה דאינה משועבדת להניקו האיך נוכל לאסרה משום תקנת הולד. וכתבתי עוד הרבה בזה

יב) והנה המחברי' כתבו דמדברי רש"י בסוגי' נראה דס"ל ג"כ כשיטת הר"ש מדכתבו בד"ה לבי ר"ג אלמנות שהי' בהם מניקות ונתנו בניהם למניקה והתירם למניקה עכ"ל ולמה לא כתב גם גרושה מזה נראה דס"ל כהר"ש דגרושה מותרת. ואולם בסוטה ד' כ"ד בד"ה מעוברת חבירו כתבו וז"ל שמת והניחו מעוברת ומניקה או שגירשה והיא מעוברת ומניקה ואסרוה חכמים לינשא עד שיהי' הולד בן ב' שנים וכו' מבואר דלא כהר"ש ויהיו דברי רש"י סותרי' זה את זה

יג) ואמרתי ליישב דברי רש"י דהנה הב"ש בסי' י"ג סק"י