בכורי שלמה חלק א רעג

שנים לערך לאחר שנעשה הדבר ההוא באתי לק"ק פראג וכבר נסע הגאון למיץ ובית חמי הגאון מו"ה וואלף שפירא ובנו בעל אלי' זוטא וחותנו הרב בעל שבו"י וזקני חמי הרב מו"ה מיכל ובנו חמי הגאון מו"ה יצחק שפירא ז"ל היו מהמתירין ותחת פקודת הגאון מהרי"ו הנ"ל נעשה חתונת האשה אשת ר' יואל פעטשויא ז"ל והיו שפתי הגאונים עדיין מרחשון מהאי פלפולא ודברתי עם גדולי תלמידי רבינו הגדול הנ"ל הגאון מהר"ש קראקאוויר והגאון מהר"י ל"ס וחבירו ואף הם היו רע עליהם שתקע עצמו רבינו [כוונתו על הגאון מהר"א ברודא ז"ל] לדבר הלכה זו ביותר לאסור אשה מה שרבים מחכמי הדור נחלקו והנכון אתם עכ"ל הגאון בעל או"ת יע"ש. היוצא לנו מזה דבנידון הח"צ והשבו"י רבו הגאונים המתירים ונידון המשנת דר"ע גרע הרבה מנידון שלהם ואפ"ה העלה להיתר. והסכים עמו הגאון בעל או"ת להלכה יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד יש מקום להתיר דיש הרבה צדדים להתיר כנ"ל. ותרצתי בעזה"י קשיות דעת האוסרים. ואף שכ' בנוב"י (מהד"ת חאה"ע סי' ל"ה) שגם בעל אמונת שמואל לא סמך עצמו על דבר זה מפני שהכניסה לו עשירות לבד להתיר. אבל הי' לו בעובדא דידי' טעם אחר להתיר שלא רצה לפרסם בכתב מפני כבוד בית אביו של האשה שהיו חשובים גדולים ועתירי נכסין והטעם שהיה בעובדא שהאשה ההיא היתה מופקרת לזנות והובא דבר זה בשלהי ספר תפארת למשה שהודפס שם תשובה אחת מהגאון מו"ה משה זצ"ל שהי' אז באותו פעם בווינא עם זקיני אבי אמו הוא זקנו רשכבה"ג מו"ה העשיל זצ"ל יע"ש. מ"מ בנ"ד ג"כ יש צדדים להתיר בלא היתר של האמונת שמואל דהוי כצמקה דדי' מפני שחלבה ארסיי. ועוד יש צדדים להתיר כמו שהעלתי בעזה"י לעיל

סו) בשו"ת נוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' י"ז) כ' וז"ל וגם המינקת שישכור אבי האשה לנכדו תהיה אלמנה או גרושה שלא יהי' לה בעל דאל"כ הדר חשש עכירת חלב המינקת למקומו כי אולי תתעבר המינקת וגם תשבע עד"ר שלא תנשא לבעל כל כ"ד חודש ולא תחזור בה מלהניק הוולד עכ"ל. וכ"ה בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' נ"ט) ובשו"ת ברית אברהם (חאה"ע סי' מ"ו) ועי' בבית מאיר (סי' י"ג סי"א) שרצה מתחלה ג"כ לומר כן. אולם כיון דנראה מראשונים דלאו דוקא פנוי' ולא חשו לזה לכן הסכים דדוקא אם התינוק היא דבושה לבוא לב"ד לתבוע מזונות לבנה כדפירש"י ולכן תשמט הדד מפיו ויסתכן. אבל נכריות אין לה שום בושת לתבוע מהפוסק יהי' מי שיהי' יע"ש. וא"כ יש מקום להקל בנ"ד אפי' בנתנה למינקת נשואה. אולם טוב לחוש לחומרא לתת למינקת פנוי' לחוש לדעת הנוב"י וסייעתי'. ויש מקום להקל בנ"ד מדהוי כמה צדדים להתיר כנ"ל. (אחר זמן רב מצאתי בשו"ת זית רענן (ח"ב חאה"ע סי' כ"ט ל') כעין נ"ד והעלה ג"כ להקל אחר ט"ו חודש יע"ש]

סז) מ"מ לא ארהב בנפשי לחות דעתי בנ"ד להיתר להלכ' מפני שראיתי שני תשובות בענין מינקת חבירו מאדומו"ר שארי הגאון הקדוש רשכבה"ג חסידא ופרישא כו' כקש"ת מו"ה אברהם זצוק"ל אבד"ק טשעכנאוו מה שכ' לגיסו שארי מורי ורבי הגאון הצדיק כו' כקש"ת מו"ה וואלף ליפשיטץ זצ"ל אבד"ק אזארקאוו. וז"ל הקדוש. אודות המינקת אשר כתבת כי גם בחיי בעלה לא הניקה מחמת שפיטת הרופאים שחלבה ארסיי. הנה בהעתק השאלה אשר היה למראה עיני בכתב הב"ד מדאברין הי' נראה בעליל היפוכו. וחוששני אם לא יש בענין זה מי שתוקע עצמו לדבר הלכה לבקש תחבולות להתנפל על גזירות חז"ל. והענין צריך חקירה כראוי לעמוד על האמת. דברי גיסך ידידך הדו"ש באהבה וכותב בנחיצה דבה אברהם במו"ה רפאל ז"ל החב"ק טשעכנאוו. ומכתבו השני לגיסו הנ"ל זה לשונו הקדוש. הגיעני מכתבך לאחר חצות היום ע"י המוכ"ז והנני מוטרד מכל צד כמעט לא יתנוני השב רוחי. ובנידן השאלה מהמניקת מהנמנע לי כעת להאריך בפלפול של הלכה. ולדינא בוודאי אין להקל כלל בדבר שהאחרונים כמעט רובם ככולם מחמירים בילדה אחר מיתת בעלה ולא התחילה להניק. ומה שהאשה אמרה שמרגשת בעצמה שהנקה מזיק לבריאתה פשוט כביעתא כו' דאין מועיל כלל. ואפילו יבורר ע"י רופאים לא מהני וכמה כרכורים מצינו באחרונים באם נתברר שהחלב ארסיי. ואמנם התם דווקא בנתברר כן בחיי בעלה ודמי לצימוק דדים כיון שאי אפשר לה להניק כלל משום סכנת הוולד ואין לתינוק תועלת במניעת נשואיה כמו שכתב בתשובת חכם צבי ע"ש. והתם נמי נתברר כן בחיי בעלה. משא"כ בנידון זה שלא הוחזקה כלל בזה. וגם אין החלב מזיק לוולד לא יצאתה מגזירת חז"ל ואין צד להקל. דברי גיסך ידידך הדו"ש באהבה וכותב בנחיצה רבה. אברהם במו"ה רפאל ז"ל חב"ק טשעכנאוו. תקצ"ג לפ"ק. עד כאן דבריו הקדושים. האמנם מדבריו הקדושים ליכא סתירה לדברי שהעלתי. מפני דנראה שהי' מחמיר רק מפני שלא הוחזקה כלל בזה בחיי הבעל דהחלב מזיק להוולד. אבל בנ"ד דהוחזק בחיי הבעל שמתו שני בני' מפני שהניקה אותם כמו שאמרו הרופאים בחיי הבעל נראה דמודה בנ"ד להקל. אמנם כיון שכ' וכמה כרכורים מצינו באחרונים באם נתברר שהחלב ארסיי כו' נראה מזה דהי' חושש לדעת האוסר בנידון הח"צ. וגם חוששני מדבריו הקדושים שכ' במכתבו הראשון וחוששני אם לא יש בענין זה מי שתוקע עצמו כו'. נראה שהחמיר מאד בענינים אלו וכמו שהבאתי בתחלת תשובתי מדברי הפ"י בק"א ומשאר הגאונים. לזאת הנני מודיע שלא כתבתי דברי להלכה חלילה. רק להערה בעלמא לפלפולא. אבל הנני שואל את כבוד גאונו חות דעתו הגדולה להלכה בענין זה כי למר יאתה להגיד ליעקב דבר חוק ומשפט

סח) בס' פרדס הגדול לרש"י ז"ל בה' חליצה (סי' ש"י) כ' וז"ל ואפילו מת התינוק ואפילו אם נתנתו למינקת אסור לבר ישראל לישאנה עד שתשלים תשל"ב ימים כו' עכ"ל והעיר בגליון שם דהוא תמוה דהא בכתובות (דף ס') מסקינן מת מותר יע"ש. וכ"ה ברמב"ם וטוש"ע יע"ש. והניחו בקושיא. ונלפע"ד לתרץ דברי רש"י מאורן של ישראל דדעתו לפסוק כמפורש בירושלמי סוטה (פ"ד ה"ג) וז"ל ר"ח הורה כ"ד חודש ומר עוקבא הורה כ"ד חודש ואפילו מת התינוק עכ"ל. ולכן אף דבש"ס בבלי נראה לכאורה בהיפך מ"מ כיון דאפשר לפרש דברי הש"ס בבלי שלא יהיו מחולקים להלכה עם הירושלמי עבדינן כמ"ש הב"י ביו"ד (סי' ר"א וסי' רי"ז) ד"ה הנודר והנה בכתובות (דף ס') אמרינן שם והלכתא מת מותר גמלתו אסור. מר בר רב אשי אמר אפילו מת נמי אסור דלמא קטלה לי' ואזלא ומינסבא הוי עובדא וחנקתי'. ולא היא ההוא שוטה הואי דלא עבדי נשי דחנקתן בנייהו עכ"ל הש"ס. א"כ אפשר לומר נהי דאמר הש"ס ולא היא כו'. היינו רק לדחות ראית מר בר רב אשי מהאי עובדא אבל לא מוכח מזה דכוונתם לפסוק דלא כמר בר רב אשי. דבתרא הוא. ונדחוק לומר כן בפירוש דברי הש"ס בבלי כדי שלא יהי' בהיפך ממה שמפורש בירו' דהורה כן הלכה למעשה. ואע"ג דכ' בס' אור זרוע הגדול ה' יבום וקידושין (סי' תרכ"ט) וז"ל ואע"ג דאמר מר בר רב אשי אפילו מת אסורה נדחית דאסיקנא ולא היא ההיא שוטה עכ"ל. נראה מדברי האור זרוע דמה דאמר בש"ס ולא היא הוא מימרא דסתמא דתלמודא דאידחי לי' למר בר רב אשי וממילא הלכתא דמת מותר. וא"כ דברי רש"י תמוהים כנ"ל

סט) נלפע"ד לתרץ דרש"י ס"ל כשיטת רב האי גאון הובא בחי' הרשב"א ברכות (דף ל"ח:) וז"ל היכי דאמר לא היא בלא וא"ו אזי סתמא דתלמוד אומר כן. והיכי דאמר ולא היא בוא"ו הוא עצמו אומר כן. והרשב"א דחה דברי רב האי דכיון דאמר ר"נ שם ואני אומר במחלוקת שנוי' איך יאמר הוא בעצמו ולא היא עכ"ל. וא"כ בנ"ד י"ל כמ"ש רב האי דמר בר רב אשי אמר כן מעצמו ולא היא. היינו לא על הדין רק על הראי' שהביא ממעשה שהי'. אבל לדינא י"ל כמר בר רב אשי רק דגם מת אסור. כיון דהוא בתרא. וכלל בידן דפלוגתא בגמרין ועובדא בירושלמי עבדינן כירו' והוכיח כן מתוס' נדה (דף ס"ח.) ד"ה הא דאפשר וכ"כ הרא"ש בפ"ד דסוכה (ססי' ח') יע"ש. א"כ כיון דכתוב בירו' דמר עוקבא הורה כ"ד חודש ואפילו מת התינוק דהוי עובדא