בכורי שלמה חלק א רעב

בשלמא במניקות איכא רובא דחסות נגד מיעוטא אך במעוברת איכא תרי מיעוטא נגד חד רוב. וע"ז מסיים עיכור חלבה וקטלה ומשום ספק נפשות החמירו אף דהוי מחצה על מחצה. ובזה מתורצים כל הקשיות הנ"ל שהקשה מהר"ש לוצאטו בתשובת א"ש מה שהקשה בדברי התוס' הנ"ל יע"ש

ס) ולפענ"ד תירוצו לא מחוור בעיני. דכבר כ' הרשב"א בת"ה ה' שחיטה דאפילו אי אמרינן סמוך מיעוט לחזקה אפילו לרבנן הוא דוקא כשהמיעוט מסלק מן הרוב ולא כשהוא עומד ממש נגד הרוב כגון התם מיעוט מפילות דהוי ג"כ בכלל רוב מתעברות אלא מכל נשים המתעברות מסלק מיעוט מפילות. משא"כ מיעוט אינן מתעברות דהוא עומד ממש נגד הרוב א"א לחשבו כלל למיעוט דכמאן דליתא דמי יע"ש. לפ"ז השתא לענין סמוך מיעוט לחזקה אמרינן סברא זו דהיכא דהמיעוט הוא עומד ממש נגד הרוב הוי כמאן דליתא. א"כ כ"ש לענין צירף מיעוט למיעוט שיהי' נחשב כמחצה בוודאי אמרינן כסברת הרשב"א. וא"כ בנ"ד המיעוט דנשים שאינן חסות על ילדיהן הוא עומד ממש נגד הרוב והוי כמאן דליתא ל"ש לומר בי' לצרף למיעוט השני שיהי' כמחצה. וא"כ נשארו קשית מהר"ש לוצאטו ומוכרחים לומר כסברתו וסברת האמונת שמואל

סא) עוד יש צד להיתר בנ"ד כיון דאין לה מזונות כעת ולא תוכל להניק הילד וגם שאר בניה מוטלים ברעב על ידי שישא אותה המשודך יהי' לה מזונות ולכל הילדים והוי תועלת יתומים. וכבר העלה בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צ"ה) סניף להקל במינקת חבירו כל שהוא לתועלת יתומים והוכיח כן מח"מ (סי' ר"צ סי"ט) אצל אפוטרופס שאין רשאי להוציא עבדים לחירות. וכ' הרמ"ה דכל זה מיירי בלא רשות ב"ד. אבל רשאי לעשות כל מה שיראה להם שהוא תועלת יתומים וכ' הב"י שכ"כ הה"מ בסוף ה' נחלות בשם הרמב"ם והרשב"א ז"ל וכן מפורש בתוס'. הרי להדיא דמשום תועלת יתומים עקרינן העשה דלעולם בהם תעבודו. ומינה דמשום תועלת יתומים דחינן תקנת חכמים לגבי מינקת וכגוונא שכ' מהר"י מינץ לענין מופקרת. עכ"ד השבו"י. ונלפע"ד ג"כ להביא ראי' דלתועלת יתומים מתירין איסור דרבנן. דהא ביו"ד (סי' ק"ס סי"ח) קיי"ל ב' הרא"ש והרמב"ם דכל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד יש להקל משום תועלת יתומים איסור מינקת חבירו שהוא רק דרבנן אליבא דכל הדעות:

סב) גם יש סניף להתיר בנ"ד ע"פ מ"ש בשו"ת רבינו חיים כהן ראפפורט (חאה"ע סי' י"ג) על מה שכ' רש"י גמלתו אסור. שגמלתו מחמת שרוצה לינשא עכ"ל. הרי שדקדק רש"י דדוקא אם גמלתו מחמת שרצונה לינשא אז דוקא אסור הא אם גמלתו בשביל דבר אחר בזה לא גזרו חכמים. מ"ה בנידן דידי' דמחמת מקרה שהי' לה מכה בדדי' ר"ל הוכרחה ליתן התינוק למינקת אחרת. ולא עשתה כדי להנשא מותרת לינשא יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד דמה שנתנה למניקה הוא בשביל שסכנה לה להניק בעצמה. מותרת להנשא. הן אמת ראיתי בדבריו תיהה שכ' אבל אי הוי לה מכה בדדי' זה מקרי בידי שמים והוי דומיא ממש לצימוק דדים ובצימוק דדים לא בעינן שתהי' בחיי הבעל כדאיתא ברא"ש וטור וש"ע עכ"ד. אולם אשתמיטתי' במחכת"ר דברי שו"ת הריב"ש (סי' ש"ס) דדוקא צמקו בחיי בעלה יע"ש וכ"כ בשו"ת נוב"י (מהד"ת חאה"ע סי' ל"ה) וז"ל ומ"ש הרב השואל דבשכנה"ג הביא שרבים מקילים בזה וגם בת' ח"צ משמע דלא בעינן בחיי בעלה הנה מ"ש ב' הח"צ ליתא דהוא לא כתב אלא דלא בעינן ילדה בחיי בעלה אבל הצימוק ודאי מודה דבעינן בחיי בעלה יע"ש הובא בפ"ת סק"ל ומה שכ' כדאיתא ברא"ש ובטור וש"ע ליתא דשם הפי' דהצימוק הי' בחיי הבעל וכמבואר בשו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' ט') דאף דלא כ' בטוש"ע בצימוק בחיי הבעל מ"מ כיון דכ' או שאינה חולבת לעולם שיש לה צימוק דדים. הוי כמו שכ' להדיא בחיי הבעל. מ"מ בנ"ד דנתנה למניקה בחיי הבעל ונתחזק שהוא סכנה להולד שמתו שני בני' שהניקה. הוי כצמקה בחיי הבעל דודאי מהני

סג) גם יש סניף בנ"ד להתיר דנעשה חיזוק בכתב בערכאות שלא תשמוט הדד מפי התינוק כל משך זמן הנקת העובר ובשעת הצורך תמסמס לי' בבצים וחלב. ונכון יותר שיושלש מיד כל שכר הנקת הולד וצורך המסמוס ויש להוכיח כן ממה שכ' באסיפת זקנים למס' כתובות (דף ס':) וז"ל שאני דבי ר"ג דלא הדרי בהו שאין המניקה חזרה בה לאחר שקבלתו להניק משום אימתא. וגם הם אינם חוזרים בהם מתוך חשיבתן וכו' יע"ש כ"כ בשו"ת עטרת חכמים (חאה"ע סי' א') וכן מצא אח"כ באבני מלואים יע"ש. וכ"כ בשו"ת חת"ס (חאה"ע ח"א סי' ל' ול"ג) וכן יש להוכיח מדברי הס' עצי ארזים (סי' י"ג ס"ק כ"ה) שהבאתי לעיל (באות נ"ו)

סד) בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צ"ז) העלה באלמנה שהי' לה ג' ילדים ומתו ואמרו הרופאים שיש לחוש שחלבה גורם. ואח"כ הי' לה ד' ילדים ולא הניקה ושכרה להם מינקת וחיו. ואח"כ מת הבעל וכשילדה נתנה התינוק למינקת כדרכה. ועשתה שידוך ע"פ ב"ד וגדול אחד חולק על היתר זה. והשיג השבו"י על האוסר. וסיים וז"ל כלל יוצא מתוך דברינו אפשר דהמיקל כדעת תשובת אמונת שמואל לא הפסיד כו' כן הסכים מח' הגאון מהר"ד נרו והאריך בתשובתו ובפרטות שכבר יצא הדבר בהיתר מפי גדולי המורים הרבנים המובהקים דק"ק האמבורג בכח דהתירא דעדיף שלא מהדרינן עובדא אף דאיכא למימר כיון שעדיין לא נשאת לא מקרי מהדר עובדא. זה אינו דכבר אמרינן בכתובות לא נשאת נשאת ממש אלא כיון שהתירה להנשא לא תצא מהתירא הראשון ובפרטות לדעתי אף לכתחלה יש להתיר בנ"ד. והאוסר בזה לא כיון להלכה כו' וזיווגם יעלה יפה ואין ספק שאם יראה החולק תשובתי שאמת ליעקב תתן ומודים דרבנן היינו שבחייהו כנ"ל. הק' יעקב. עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד גם כן יש להקל כיון שנשתדכה ע"פ הוראת מורה אחד. לא מהדרינן עובדא. ובפרט שבנ"ד דהוי כמה צדדים להתיר דיש להקל גם לכתחלה ואף דבשבות יעקב מיירי במתו ג' ילדים. כ' שם השבו"י דלאו דוקא ג' דה"ה בשני ילדים שמתו הוי חזקה כיון דאיכא סכנה כמו בקטלנית ומילה כמו שהבאתי בשמו לעיל (אות ל'). א"כ בנ"ד שמתו ב' ילדים שהניקה ואמרו הרופאים מפני שחלבה ארסיי יש להקל

סה) ובס' משנת דר"ע בסופו תשובה ג"כ כעין נידון השבו"י רק דבנידון דידי' מיירי דאפשר שלא הי' זה אלא אומדן דעת הרופא ולא הי' סכנה קרובה כ"כ רק מיחוש בעלמא באשר שאשתו ראשונה מת באותו חולי. ולכן בעלה הרופא אמר שאינה רשאית להניק והעלה שם באריכות להתיר. וכ' שכן בשו"ת אמונת שמואל צידד להיתר וכן הובא שם ב' מהר"ש לוצאטו וכן הוא שם שראה תשובה ארוכה ב' מהר"ם פריווינצל ומהר"י איגרא שכתב להתיר רק בלא שמה הדד בפי התינוק וכן הביא דעת מהר"י איגרא בשו"ת מהר"ם פאדוה (סי' ל') אלא שמהר"ם חלק עליו. וכן בשו"ת גבורת אנשים נמצא שחכם אחד מהאראדנא התיר בלא שמה כו' וכן בש"ג סביב האלפסי כ' שרבים מקילים אף שהאמת שאין לשום מורה להתיר דבר זה כאשר הסכימו האחרונים וביחוד מהר"ם כ"ץ ומהר"י מקראקא בס' גבורת אנשים. מ"מ הני וודאי לאו קטלי קניא המתירים כו' והרשות נתונה עכ"פ לשחד מכחם בעדנו ולדון ולתקוע א"ע לדבר הלכה באשה הנצבת פה עמנו. כו' עכ"ל. והעלה שם פלפול עצום להתיר את האשה. יע"ש. ושלח את תשובתו להרב התומים. והשיב להרב משנת דר"ע וז"ל רום מעלתו טרח והאריך למצוא דרך ישכון לאור להאשה הנעצבת בזה ויישר כחך ארי שטרחת בכח דהתירא להאיר אופל אלמנה ואף ידי תכון עמו להתירה בלי פקפוק כו' והאריך בפלפול עצום להתירה וסיים וז"ל ויהי' איך שיהי' הדין הנ"ל לפענ"ד ברור והאשה זו דמיא ביותר לצמוק דדים ומעלתו חושש לדעת האוסר בתשובת שבו"י והוא רבינו הגדול ר"א ברודא ז"ל וזה הוא שנחלק עם הח"צ ודא אחת היא וכבר יצא אז הדבר בהיתר מכל חכמי הדור ולית דחש לדברי רבינו הנ"ל. ואימא לו שני