בכורי שלמה חלק א רעא

כיון דקיי"ל כרבא דהבחנה הוי דרבנן. א"כ שוב גזרינן אטו אשה אחרת גם במינקת אף דהוי רק דרבנן. כמו דגזרינן בהבחנה אטו אשה אחרת אף דהוי רק דרבנן. יע"ש בנוב"י לפ"ז י"ל דר"נ לשיטתי' דס"ל דהבחנה דאורייתא שפיר התיר לדבי ר"ג משום דל"ש לגזור אינה מכירה אטו אשה אחרת מכירה. דהא בדרבנן מודה ר"נ דלא גזרינן אטו אשה אחרת רק דגזרינן באשה זו עצמה שמא תחזור בה כנ"ל. מ"ה שפיר התיר בדבי ר"ג כיון דמאוימים המה לא הדרי בהו. א"כ מיושב שפיר קשית האבני מלואים

נה) ומה שהקשה בשו"ת כנסת יחזקאל עוד שם על האמונת שמואל וז"ל והאמת יורה דרכו שטעו דידוע בגמרא דקאמר דלמא חזרה המינקת ודוקא בהכניסה לו שני שפחות ופי' שפחות שהם קנין עולם כמו שהקשה בב"מ (דף י' ט"ס וצ"ל י"ב) האי שפחה ה"ד אי דאייתי שתי שערות כו' ואלו אינם יכולים לחזור ולכך שפיר אם הכניסה לו שני שפחות אינה מינקת משא"כ במינקת דלמא תחזור ואם האם עשירה גדולה במדינה שאין נוהג בקנין שפחות כו' חיישינן דלמא תחזור המינקת אחר שיכירה הולד. יע"ש שהניחו בקושיא

נו) לפענ"ד אינו השגה. דאדתמה על האמונת שמואל הי' לו לתמוה על הטור והש"ע באה"ע (סי' פ' ס"ח) שכ' הכניסה לו שתי שפחות או נכסים הראוים לקנות מהם שתי שפחות כו' ואינה מניקה את בנה יע"ש הא אין דרכם להביא רק מה שנוהג גם בזה"ז. והא בזה"ז לא משכחת לה לקנות מהם שני שפחות. ויש לתרץ דבזמן הש"ע היו משיגים לקנות שפחות. אולם עדיפא מיני' נלפע"ד לתרץ. דז"ל הרמב"ם בה' אישות (פכ"א ה"ה) יש מלאכות אחרות שהאשה עושה לבעלה בזמן שהן עניים ואלו הן אופה הפת כו' ומניקה את בנה כו' בד"א בעניים. אבל אם הכניסה לו שפחה אחת כו' הכניסה לו שתי שפחות או נכסים הראוין לקנות מהן שתי שפחות או שהיו לו שתי שפחות או שהי' ראוי לקנות שתי שפחות אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה אלא נותנת אותו לשפחה להניק עכ"ל. ואם נימא דהא דקתני או שהי' ראוי לקנות שתי שפחות הפי' דוקא אם יכולים לקנות שפחה כנענית דוקא כדי שאז תניק השפחה. א"כ במקום דלא ישיגו לקנות שתי שפחות. אף שהיא עשירה. אפ"ה תהי' מחויבת להניק בנה. אם העיקר תלוי רק אם ישיגו לקנות שתי שפחות או לא. א"כ אינו מדוקדק לשון הרמב"ם במה שכ' בד"א בעניים כו'. הלא דין הזה נוהג אפילו בעשירים במקום שלא ישיגו לקנות שתי שפחות. וכבר ידוע דלשון הרמב"ם שקול בפלס הקודש מזוקק שבעתים. אע"כ דהעיקר תלוי דדוקא בעניים תקנו שמחויבת להניק בנה לטובת הילד. אבל בהכניסה שני שפחות או נכסים הראוין לקנות מהן שני שפחות. פי' כמו שהביא הרב המגיד וז"ל דפי' רש"י שהכניסה נדוניא רבה שיש כדאי למביאה נדוניא זו לקנות ממקצתה שפחות להכניס לשמשה וזה דעת רבינו. עכ"ל. נראה כוונתו כיון דהכניסה נדוניא רבה שאז אינה ענייה. ומ"ה אינה משועבדת להניק. דהשיעבוד הזה דוקא על העניים. וטעם הדבר לתקנת הולד דזה נצרך דוקא בעניים. אבל בעשירה תוכל לשכור מינקת. ואם ניחוש שמא תחזור. י"ל כמ"ש הש"ס ביבמות (דף מ"ב:) דלמא איעברא ומיעכר חלבה וקטלי' לי' אי הכי דידיה נמי. דידיה ממסמס לי' בבצים וחלב. דידה נמי ממסמס לי' בבצים וחלב. לא יהיב לה בעל כו' עכ"ל וא"כ בזה בדידי' באם תחזור המינקת ימסמס. בפרט שהכניסה לו עשירות. בוודאי יוכל למסמס. ולכן לא חייבוה להניק בנה. כיון שראוי לקנות שני שפחות. ואף אם לא נשיג לקנות מ"מ נשיג לשכור מינקת. ולא שייך בזה לומר שמא תחזור כיון דיוכל למסמס כנ"ל. ויש להביא ראי' לדברי מדברי העצי ארזים (סי' י"ג ס"ק כ"ה) שהעלה דבשכרו עד זמן תשלום הנקת התינוק לא חיישינן שתחזור בה ואפילו אם תחזור בה לא שייך בזה טעמא דבושה לבוא לב"ד שאם כבר נתנו להמינקת כל השכר א"כ הרי צריכה להחזיר השכירות ובשכר הנקה יכולה למסמסו. ואם לא נתנה לה השכר א"כ מי שישלם שכר הנקה ישלם שכר המסמוס ולא שייך בזה שבושה לתבוע ליורשים שהרי כבר קצבו השכר עם המינקת כו' יע"ש. וא"כ כ"ש בזה שהכניסה לו עשירות. שאינה מחויבת להניק מפני דלא חיישינן שתחזור המינקת שישכור. ואף אם תחזור יוכל למסמס. וכן יש להוכיח מדברי הבית מאיר שאביא לקמן (אות ס"ה). ומיושב קשית הכנסת יחזקאל. ועי' מח"א ה' עבדים סי' א'

נז) לפ"ז נלפע"ד לתרץ מה שהקשה בס' עצי ארזים (סי' י"ג סק"ל) על האמונת שמואל דלדבריו אפילו הכניסה כדי שפחה אחת נמי נימא הכי. דהא בכתובות (דף ס"א.) בהכניסה שפחה אחת פרכינן עלה הא שארא עבדא ותימא לי' עיילת איתתא בחריקאי. ומתרץ דא"ל הא טרחא לדידי ולדידך וכו' ועכ"פ זה פשוט דהא דאמרינן באחת לא טוחנת ולא אופה וכו' אורחא דמלתא נקט דמסתמא תפטור עצמה ממלאכות הכבדות. אבל אם תאמר השפחה האחת שהכנסתי היא תניק את בנך וודאי שהרשות בידה כו'. וא"כ אף בכה"ג תהי' פטורה. וא"ת שבאמת לא תקנו אלא בעניי' שאין לה אפילו שפחה אחת א"כ בטלת דין דשכרה מינקת דהוי כמו שהכניסה מעות לשפחה אחת. ומבואר לעיל דלא מהני אלא בחיי בעלה וגם בפסק חלבה יע"ש. אולם לפי מה שתרצתי לעיל קשית הכנ"י מיושב ג"כ קשית העצי ארזים. דאיך מדמה שכרה מינקת בחיי בעלה במניקת חבירו. להכניסה לו שפחה אחת בבעל שלה. דבשלמא בבעלה לא שייך החשש שמא תחזור המינקת. לא מבעיא בעת שהיו משיגים לקנות שפחה בוודאי לא היתה יכולה לחזור דהיא קנין עולם. ואף בזה"ז דלא שייך לקנות שפחה ורק הטעם משום דהיא עשירה שראוי לקנות בנדוניא כזאת שפחה אחת. או עכ"פ לשכור מינקת ג"כ לא שייך החשש הזה שמא תחזור המינקת. דבדידיה שייך דיוכל למסמס בבצים וחלב דהא הכניסה לו עשירות. ומ"ה אינה משועבדת להניק בנה כנ"ל. אבל במניקת חבירו. דבדידה ל"ש לומר דימסמס דבושה לבוא לב"ד. מ"ה חיישינן שמא תחזור המינקת. ולכן לא שרי רק אם פסק גם חלבה ג"ח קודם מיתת הבעל. דאז לא נ"מ להילד במה שלא תנשא ואז דוקא מותרת להנשא. ומיושב קשית העצי ארזים

נח) ומה שהקשה בס' הפלאה לדעת הר"ש הזקן דהיכא דלא משעבדא לית בה דין מינקת דא"כ לרב דס"ל כאנשי יהודא דלעולם לא משעבדא להנקה לפמ"ש תוס' ר"פ אלמנה ניזונית והיכי קאמר רב צריכה להמתין כ"ד חודש. כבר תירץ בס' הפלאה בק"א לסי' צ"ג לפמ"ש הב"ח (סי' צ"ג) דכל היכא דאסורה לינשא מחמתו יש לה מזונות בע"כ ולכן אסורה לינשא כדי שיוכרחו היורשין ליתן לה מזונות ומעשה ידיו שלהן דהיינו הנקה יע"ש. ואף שבס' אבני מלואים השיג על תירוצו מ"מ הרב אבני מלואים תירץ יפה דקושיא מעיקרא ליתא דלרב דס"ל כאנשי יהודא ס"ל דגרסי במשנתנו הניזונית וכמ"ש מהרי"ט וא"כ ממילא משעבדי אפילו לאנשי יהודא יע"ש. ולפענ"ד נראה לתרץ קשית הפלאה ע"פ מה שתרצתי לעיל (אות מ"ג) את קשית הנוב"י על הרב אמונת שמואל מב"ש דס"ל דשמטה דד מפיו יע"ש. והעלתי דדוקא בגרושה לא גזרו כלל על הנושא כיון דאיכא בעל שימסמס. אבל באלמנה אף דאינה משועבדת לרב מ"מ גזרו על הנושא מינקת חבירו כל זמן שהיא מנקת מרצונה הטוב (רק עד כ"ד חודש כיון דליכא בעל שימסמס אבל לעולם במקום שפסקה מלהניק מותרת להנשא כיון דאינה משועבדת. ומיושב קשית הפלאה

נט) הנה בשו"ת כנסת יחזקאל שם השיג על האמונת שמואל וז"ל והנה עדיין מוטל עלינו לבאר לפ"ז דבלא"ז היינו מפרשים מטעם חסות על ילדיהן א"כ לימא במעוברת ג"כ האי טעמא ומאי מקשה על המעוברת יותר ממניקות ונ"ל דהנה הרא"ש מדקדק בלשונו רוב נשים חסות משמע דאיכא מיעוט נשים דאינן חסות ובגמרא קאמר ג"כ סתם מעוברת למניקה קיימא ש"מ דאיכא מעוברת שאינו קיימא למניקה כי באמת כמה פעמים הולד שאינו של קיימא או צימוק דדים. לפ"ז הי' קשה לסמוך מיעוט חסות למעוטא דמעוברת אינה מניקות והוי כמחצה על מחצה נגד טעמא דרוב נשים חסות ולא הי' לחכמים לגזור במעוברת באשר שאינה משועבדת.