בכורי שלמה חלק א כו

והולכי מדברים מתני' מסייע לשמואל דתפילה שבלה עושין אותה מזוזה ומזוזה שבלה אין עושין אותה תפילה שמעלין בקודש ולא מורידין עכ"ל א"כ מבואר דשמואל ס"ל מזוזה קודמת שכן היא תדירה יותר מתפילין משום דתפילין אינן נוהגת בשבתות ויו"ט אבל מזוזה נוהגת בשבתות ויו"ט מש"ה מזוזה קודמת. ור"ה ס"ל דתפילין קודמין משום דמזוזה אינה נוהגת במפרשי ימים והיינו שיכול לפטור עצמו מהחיוב. אבל תפילין נהי דאינו תדיר מ"מ הוי חובת הגוף דאינו יכול לפטור עצמו מהחיוב. מש"ה תפילין קודמין דחובת הגוף עדיף מתדיר וכיון דהירושלמי כתב דמתני' מסייע לשמואל דמזוזה קודמת א"כ לכאורה קשה על הרמב"ם דכתב דמזוזה א"צ עיבוד לשמה משום דתלוי בבית וקיל מתפילין. אולם באמת א"ש דהא הרא"ש כתב בה' תפילין ומסתברא דהלכה כר"ה דמצוה דגופא עדיף וגם מפרש תלמודא טעמי' והקשה הרב קרבן עדה הא בתלמודא מפרש ג"כ טעמא דשמואל ואדרבא מייתי סייעתא לשמואל. ותירץ כיון דהירושלמי מביא ראיה לדשמואל מבריי' דתני תפילין שבלה עושים אותה מזוזה ומזוזה שבלה אין עושים אותה תפלה א"כ ממילא למאי דקיי"ל בתלמודא דידן דאיתא בברייתא בהיפוך דמתפילה אין עושין מזוזה וממזוזה עושין תפילה דקדושת תפילין חמורה ממזוזה וממילא הוי סייעתא לר"ה יע"ש ובשו"ת הגר"ע איגר (סימן ט')

ג) לפ"ז מיושב דברי הרמב"ם על נכון ויפה חילק בין ס"ת ותפילין למזוזה ומבואר חילוקו בדברי ר"ה בירושלמי דס"ת ותפילין הוי חובת הגוף שאינו יכול לפטור עצמו אבל מזוזה אינה חובת הגוף רק חובת הבית דהא אינו נוהג במפרשי הים והולכי מדבריות וז"ב בעזה"י. דמקורו של חילוקו דהרמב"ם ז"ל הוא מדברי הירושלמי אלו. אם כן מבואר דמ"ש הרמב"ם חובת הגוף התדירה אין כוונתו דצריך להיות חובת הגוף וגם תדיר הלא גם תפילין אינו תדיר דהא אינו נוהג בשבתות ויו"ט. רק כוונתו לחלק תפילין ממזוזה דמזוזה אינו חובת הגוף כלל דהא אין מוטל עליו לקנות בית שיהיה חייב במצות מזוזה. וגם אם יש לו בית מותר למכרו ויכול לפטור עצמו מהחיוב. לכן כתב דמזוזה עצמה אינה המצוה. וכמ"ש הרמב"ם בתחלת דבריו לחלק וז"ל וא"ת מ"ט תפילין וס"ת צריכין עיבוד לשמה ומזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה לפי שעצמו של הס"ת ועצמן של התפילין הן המצוה ולפיכך צריכין לעשות להם עיבוד לשמה כו'. ועצמה של המזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני הבית שחייב בה ואם אין בית אין מזוזה עכ"ל. אם כן מבואר דעיקר החילוק של הרמב"ם דס"ת ותפילין הם חובת הגוף אבל מזוזה הוי חובת הבית. א"כ ה"ה מגילה דומה לתפילין דהוי חובת הגוף ואינו יכול לפטור עצמו ממנה בשום פנים ואף דהרמב"ם סיים אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה היא. היינו דלא יכול לפטור עצמו מהחיוב בזמנו מש"ה קראו תדיר. אבל מזוזה יכול לפטור עצמו מהחיוב כל ימיו [ולא מקרי תדיר רק מצוי כדאיתא בזבחים (דף צ"א.) אמר רבא מצוי קאמרת יע"ש]. או י"ל דכוונת הרמב"ם לומר דהלכה כר"ה דתפילין עדיף משום דהוי חובת הגוף וגם מקרי תדיר נגד מזוזה. דהא מזוזה כיון דתלוי בבית ואינו חובת הגוף לא מקרי תדיר רק מצוי כנ"ל. א"כ מגילה דאינו יכול לפטור עצמו מהחיוב הוי תדיר יותר ממזוזה. ואם כן אמאי מגילה א"צ עיבוד לשמה אע"כ כמ"ש הרב המגיד דלא השווה לכל דבר לס"ת. וכן נראה דברי התרומה בדעת הרמב"ם הובא בהגהת מיימוני ספ"א מה' תפילין. ואף שהשיג עליו מ"מ נראה ברור דכן כוונתו בדעת הרמב"ם

ד) ונלפע"ד להביא עוד ראיה להרב המגיד בדעת הרמב"ם ז"ל דהנה צריכים להבין דעת הרמב"ם דס"ל דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה מנין לו זה. ואף שכתב לחלק כן מ"מ מנין לו לחלק כן דוקא לענין עיבוד לשמה. ולמה אינו מחלק כן גם לשאר דברים להקל במזוזה מן ס"ת ותפילין כגון לענין כתיבה לשמה ודיו וכדומה ונלפע"ד לתרץ דהנה גוף הדבר שצריך עיבוד לשמה דס"ת ותפילין הוא רק מדרבנן כמ"ש הפמ"ג וכ"כ המבי"ט בקרית ספר וכן נראה מדברי הרמב"ן במלחמות פ"א דסוכה וחידושי הר"ן סנהדרין (דף מ"ד) דכתבו דבס"ת דבעי לשמה משום דכתיב כתבו לכם דרשינן לכם עשייה לשמה ובתפילין ומזוזה דלא רבי קרא לא בעינן עיבוד לשמן וא"כ בס"ת לא כתיב לכם רק בכתיבה ומנין לעיבוד רק כיון דבעי כתיבה לשמן כ"כ החמירו חז"ל על עיבוד וכנראה מדברי הר"ן דשם כתב לחיבוב המצוה. וכבר כתב בש"ג משם הא"ז איני יודע מנין לו דתפילין בעי לשמה העיבוד בין למצוה בין לעיכוב. ואינו דומה למצה וסוכה שהם גוף המצוה. אבל עיבוד עור מהי תיתי מדאורייתא. דגבי ציצית דרשינן לך לשם חובך ואי דתפילין איתקש למזוזה וס"ת ומזוזה ילפינן כתיבה כתיבה מגט דכתיב וכתב לה לשמה הא בגט גופיה לא בעי עיבוד לשמה ויעיין תוס' מנחות (דף מ"ב.) לכן נראה דהוי רק מדרבנן משום חיבוב מצוה. מעתה א"ש שיטת הרמב"ם ז"ל דלהרמב"ם היה קשה לו קושית הש"ג מנין לנו בתפילין ומזוזה דבעי עיבוד לשמה והלא כל הלימוד של לשמה הוא מגע ובגט עצמו א"צ עיבוד לשמה. לזה יצא לחלק בין מזוזה ותפילין. דתפילין בעי עיבוד לשמה ומזוזה באמת לא בעי עיבוד לשמה דלא עדיף מגט דג"כ א"צ עיבוד לשמה. וטעם חילוק הזה נלפע"ד דהנה התוס' ריש זבחים הקשו אמאי אמרינן סתם נשים לאו לגירושין קיימו מאי שנא מקרבנות דאמרינן סתמא לשמן קאי. ואין לומר משום דאין כאן מצוה לגרשה דא"כ בזינתה מא"ל. ותירצו בתוס' ובקדמונים הוא מפורש יותר דבשלמא במילה ופסח כיון דמצות חובת הגוף הם. בזה י"ל דוודאי לא ימשוך ידו מן המצוה. משא"כ באשתו שזינתה נהי דמצוה איכא לגרש מ"מ אין חוב עליו לגרשה ואם ירצה שלא לגרשה אין עבירה בידו לכך מסתמא לאו לשמה קאי. יע"ש. א"כ מבואר שם דגט אינו חובת הגוף משום דאין חוב עליו לגרשה. א"כ כיון דחזינן דבגט א"צ עיבוד לשמה ולא החמירו בו חכמים דיהיה העיבוד לשמה משום חיבוב מצוה כיון דאינו חובת הגוף. א"כ ה"ה במזוזה דג"כ אינו חובת הגוף רק חובת הבית כנ"ל ג"כ א"צ עיבוד לשמה. אבל תפילין דהוי חובת הגוף ועצמן של התפילין הן המצוה לכן החמירו בו חכמים דגם העיבוד יהיה לשמה וא"כ א"ש דדוקא לענין עיבוד לשמה היקל במזוזה כיון דדומה לגט ושם ג"כ א"צ עיבוד לשמה. אבל לענין שאר דברים דגם בגט בעי הכל לא הקילו גם במזוזה וז"ב בעזה"י

ה) שוב ראיתי בשו"ת הגר"ע איגר (סי' ס"ט) שכתב שם וז"ל במחכת"ר גם להרמב"ם כתיבה לשמה מדאורייתא אלא דעיבוד לשמה ס"ל דלאו מדאורייתא דהרי הרמב"ם (בה' י"א) כתב דמזוזה לא בעי עיבוד לשמה כו' וכתב הכ"מ דאין ללמוד מזוזה מס"ת. ובהלכה ט"ו כתב דכתיבה שלא לשמה פסול במזוזה. ומנ"ל זה. ללמוד מס"ת אלא ע"כ דס"ל דשלא לשמה בכתיבה פסול מדאורייתא ע"כ לשונו הזהב. ושמחתי כי כונתי בעזה"י לדעתו הגדולה אולם לא ביאר למה העיבוד שלא לשמה פסול רק מדרבנן ואנכי בעניי הסברתי הכל בטוב טעם בעזה"י. וא"כ ממילא במגילה דג"כ הוה חובת הגוף ולא דמי לגט גם כן צריך העיבוד להיות לשמה. ואמאי כתב הרמב"ם דמגילה א"צ עיבוד לשמה אלא ע"כ כמ"ש הרב המגיד דלא לכל דבר השוה לס"ת

ו) גם מצאתי בדברי קדשו ט"ס שכתב והרי פרש"י בהא דצריכה שירטוט כאמיתה של תורה כמזוזה שיש בה מלכות שמים עכ"ל. ז"א דאדרבה רש"י כתב להדיא במגילה (דף ט"ז ע"ב) וז"ל כאמתה של תורה כס"ת עצמה שירטוט הלכה למשה מסיני עכ"ל. וכן הביא ר"ן בשם רש"י כן רק זה שיטת ר"ת הובא בתוס' גיטין (דף ו' ע"ב) בד"ה אמר ר' יצחק דפירושו כמזוזה וכמעט כל הפוסקים חולקים על ר"ת ומסכימים לדעת רש"י דכן כתב הרא"ש להדיא בה' ס"ת וכ"כ הר"ן במגילה פ"ב וכ"כ הריטב"א במסכת מגילה והתוס' בעצמם במנחות (דף ל"ב:) דחו דברי ר"ת