בכורי שלמה חלק א רסט

הראוי' לקנות ב' שפחות דאז אינה משועבדת להניק דיש לסמוך על הר"ש שהתיר בגרושה מפני דאינה משועבדת להניק. וא"כ ה"ה באלמנה כיון דג"כ אינה משועבדת להניק בשביל עשרה שהכניסה לו שהי' ראוי לקנות ב' שפחות יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמיירי ג"כ שהכניסה לבעלה הראשון רכוש גדול ואינה משועבדת להניק ג"כ יש צד להיתר ועוד דבנ"ד דמיירי ג"כ שאין לה מזונות שבעלה לא השאיר כלום. ואז ג"כ הדין שאין משועבדת להניק ויש צד להיתר

מ) אולם יש לדחות היתר זה דהא הב"ש ובשו"ת כנסת יחזקאל (סי' נ"ט) השיגו על הרב אמונת שמואל וז"ל הנה לכאורה נעלם מהם לשון הרשב"א שכל יסודם עליו שכתב די"ל דלא אמרו אלא בגרושה שיש לו אב למסמס ליה בבצים כו' וכ"כ הרא"ש בכתובות והר"ש הזקן כו' הואיל ובעל' קיים וכל הפוסקים והתשובות כולם מעתיקין דברי הר"ש דוקא בגרוש' שיש לה בעל. וא"כ באלמנה אף דאינה משועבדת לא שייך היתר זה יע"ש

מא) ונלפע"ד לתרץ קשיתם על הרב אמונת שמואל דהנה הנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' י"ד וסי' י"ז) תמה על הא דאמרינן ביבמות (דף מ"ב) לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו הרי שתלה האיסור בדידי' ובכתובות (דף ס'.) אמרו לא תנשא תלה האיסור בדידה. ופי' הוא להוכיח דינו של הר"ש בכתובות אינה מניקה שמת בעלה והיא משועבדת להניק לכן תלה האיסור בה. אבל ביבמות איירי לא ישא האיש מעוברת חבירו משמע אף בגרושה לכן תלה האיסור בו. דבאמת אם אין רצונה להניק לא משועבדת להניק רק תלה האיסור דבעל לא ישא. ואם לא ישא את הגרושה סתם אשה חסה על בנה ותניק. ובזה מיושב דברי ב"ש דאף דהם סברו שמטו דד מפיו מ"מ האיסור עליו כ"ד חוד כי היא מעצמה תניק את בנה. וא"כ באינה משועבד' ורק האיסור עליו והיכא דהוא רואה את הילד גמול בוודאי אין איסור גם עליו והגמרא דאוסרתו גמלתו הוא דוקא היכא דאיסור עלי' יע"ש ודברי פח"ח. אולם מדברי הר"ש נראה דבגרושה לא גזרו כלל גם עליו כמו שהעתיקו כלם דברי הר"ש. ובפרט לפי הטעם שהביא הר"ן בשמו משום דאיכא בעל דממסמס בבצים וחלב. א"כ אין לגזור על הנושא מינקת בגרושה וכמ"ש הנוב"י בעצמו שהוא נגד משמעות הפוסקים

מב) ונלפע"ד לתרץ באופן אחר קצת. מדברי הנוב"י ע"פ דבריו. דנ"ל דשני הטעמים צריכי' דמ"ה כ' הר"ן לשיטת הר"ש דמ"ה בגרושה מותרת להנשא כיון דיש לה בעל שימסמס. דהטעם הזה דאינה משועבדת להניק בלבד אינו מספיק כמ"ש הרא"ש בכתובות בפ' אע"פ וז"ל והר' שמשון ז"ל הי' אומר דגרושה אינה צריכה להמתין עשרים וארבעה חדשים שאין עלי' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים והביא ראי' מההוא דלעיל נתגרשה אינו כופה ואין חילוק בין נדרה ללא נדרה. אבל כשמת בעלה אע"פ שאינה מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם עכ"ל כלומר דהנה הרא"ש כ' ביבמות פ' החולץ בשיטת ר"ת ח"ל ועוד אלמנה גופא אי אמרה איני ניזונית ואיני עושה לא משעבדא להניק אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה. ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקתו אפילו אינה משועבדת להניקו. אבל אם היתה מותרת לינשא לא היתה מניקתו עכ"ל. מ"ה כ' הר"ש לדחות שיטת ר"ת הנ"ל. דדוקא כשמת בעלה אע"פ שאינה מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניק האם. אבל בגרושה שבעלה קיים א"צ להתקנה. פי' כמ"ש הר"ן בשיטת הר"ש. כיון דהבעל קיים ימסמס בבצים וחלב. אבל באלמנה דל"ש שהבעל ימסמס עשו חכמים תקנה דלא ישא מינקת חבירו כדי שלא יבא לידי סכנה

מג) אולם יש חילוק לדינא דהיכא דמשועבדת להניק אז דוקא עשו חכמים זמן הנקה כ"ד חודש ואז נגזור גמלתו אטו לא גמלתו כו'. כדי שלא להפסיד שיעבוד הילד יעי' בס' בית מאיר בצלעות הבית (סי' ה'). אבל באופן שאינה משועבדת להניק כגון שהכניסה לו עשירות עצום דראוי לקנות מהם ב' שפחות. ואז רשות בידה לשמוט דד מפיו. מ"מ אם הם מניקים מרצונם. לא ישא אדם אותה כדי שלא להפסיד להתינוק. אולם אם פסקה להניק ואין רצונה להניק עוד באמת מותרת להנשא לכל אדם כעין סברת הנוב"י הנ"ל. ולפ"ז מיושב ג"כ קשית הנוב"י על ב"ש שס"ל דשמטה דד מפיו ואינה משועבדת להניק. וא"כ איך משכחת לה להר"ש לב"ש דיהי' אסור לישא מעוברת ומינקת חבירו. אולם לפי הנ"ל א"ש דדוקא בגרושה לא גזרו כלל על הנושא כיון דאיכא בעל שימסמס. אבל באלמנה אף דאינה משועבדת מ"מ גזרו על הנושא מינקת חבירו כיון דליכא בעל שימסמס עכ"פ כל זמן שהיא מינקת מרצונה הטוב. אבל לעולם במקום ששמטה דדה מפיו מותרת להנשא

מד) לפ"ז בנ"ד בהכניסה עושר רב דהי' ראוי שיקנה שני שפחות בוודאי אינה משועבדת להניק. ועוד מפני דעתה אין לה מזונות ג"כ אינה חייבת להניק. ולפ"ז כיון דכבר פסקה להניק עוד בחיי בעלה ונתנתו למינקת ג"ח קודם מיתת הבעל. וגם גומלתו והוא בריא אולם ושוב כיון שהוא רואה את הילד גמול בוודאי אין איסור גם עליו ובפרט שהוא אחר ט"ו חודש דיש לצרף גם סברת הפ"י הנ"ל (באות כ"א)

מה) ובלא"ה מה שכ' בשו"ת כנסת יחזקאל שם וז"ל וכל הפוסקים ותשובות כלם מעתיקין דברי הר"ש דוקא בגרושה שיש לה בעל עכ"ל. לפענ"ד יש להעיר על דבריו. דהא כ' בס' אור זרוע הגדול ה' יבום וקדושין (סי' תרכ"ט) וז"ל והיכא שנתגרשה והיא מניקה בזה הורה הר' שמשון זצ"ל זקינו של רבינו שמשון דשאנץ זצ"ל שמותרת להנשא אחר ג' חדשים והביא ראי' מפ' אע"פ (דף נ"ט:) נדרה מלהניק את בנה ב"ש אומרים שומטת דד מפיו ובה"א כופה ומניקתו נתגרשה אינו כופה אלמא דגרושה לא מחייבא להניק מותרת להנשא אחר ג"ח. דדוקא גבי אלמנה שהיא חייבת להניק את בנה אסור לה להנשא עד כ"ד חודש מפני שבושה כו' עכ"ל. נראה מדברי האור זרוע בדעת הר"ש דאין הטעם בשביל שיש לה בעל שימסמס בבצים וחלב רק הטעם בשביל שאינה משועבדת וכמו שהביא התוס' בשם הר"ש. וכן הרא"ש בפ' החולץ כ' וז"ל ודלמא מיעברא ומיעכר חלבא וקטלא לי' ומתוך זה הי' אומר רבינו שמשון הזקן גרושה מינקת וגרושה מעוברת מותרת לינשא דלא משעבדא להניק כדאמרינן בפ' אע"פ (דף נ"ט:) נתגרשה אינה כופה כו' עכ"ל. נראה מדברי הרא"ש אלו בדעת הר"ש ג"כ רק מטעם דלא משעבדא להניק ולא הביא כלל הטעם משום דהבעל קיים ימסמס בבצים וחלב וא"כ יש ג"כ בנ"ד צד להקל כפי שיטת האור זרוע והרא"ש ביבמות בדעת הר"ש דבמקום דלא משעבדא להניק מותר להנשא תוך כ"ד חודש. ובנ"ד דהכניסה נדוניא גדולה אינה משועבדת להניק. מ"ה יש להקל בנ"ד. שוב מצאתי בשו"ת הגרע"א (סי' צ"ה) וז"ל מ"מ רובא דרבוותא התוס' ביבמות וכתובות והרא"ש והסמ"ג ומרדכי כתובות הביאו לדברי הר"ש דמתיר בגרושה משום דתניא נתגרשה אינו כופה. הרי דתליא בשיעבוד הנקה. וממילא גם זונה מותרת. וא"כ דעת הר"ן אליבא דהר"ש יחידאה נגד הנך רבוותא הנ"ל עכ"ל. א"כ מיושב קשית הכנסת יחזקאל

מו) ומה שהקשה הב"ש על הרב אמונת שמואל וז"ל אבל אנ"ל להקל דהא לא כתבו הפוסקים היתר זה אלא בגרושה ולא באלמנה וע"כ הטעם משום דגרושה לעולם היא פטורה להניק א"כ היא אינה בכלל מניקה. אבל אלמנה דהיא לפעמים חייבת אז היא בכלל מינקת חבירו כו' עכ"ל יע"ש. אולם באמת אינו השגה לא מבעיא לשיטת הרשב"א שכ' ה"ה בשמו דשיטת הר"ש הוא דוקא באינה מכירה. אבל במכירה מודה דאסור. והובא דעתו בש"ע (סי' י"ג סי"ד) פשיטא דלא קשיא קשית הב"ש. דהא גם בגרושה לא לעולם היא פטורה להניק. דהא במכירה באמת אסורה מפני דאז חייבת להניק. ואפ"ה באינה מכירה מותרת ולא אמרינן לא