בכורי שלמה חלק א רסח

מכיר המינקת האחרת דהיינו ג"ח. שאז דוקא אינה נקראת אמו עוד בכלל מינקת חבירו. כיון שיש להילד מינקת אחר שמכירה. לפ"ז יש לנו צד מדברי הריב"ש להתיר בנ"ד. דאף דבנ"ד הניקה אמו ג"כ מעט עד חודש לפני מיתת בעלה. מ"מ כיון שנתנה למינקת ג"ח קודם מיתת בעלה והיא הניקה את הילד ביותר. א"כ כבר מכיר הילד את המינקת. א"כ שוב אינה נקראת בכלל מינקת חבירו. ויש להתיר בנ"ד עכ"פ אחר ט"ו חודש

לד) עוד יש סניף להקל בנ"ד ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"ם זיסקונד רוטנבערג (סי' ל"א) שהעלה דנראה לו להתיר ממה דפוסק בש"ע אם פסק חלבה בחיי בעלה ושכרה מינקת מותרת וצריכין אנו לפרש כב"ש דפירושו אם פסק חלבה אף רק יום אחד ובאמת טעמא בעי הא אם פסק רק יום א' ולא שכרה מינקת אסורה כי שמא תחזיר חלבה ואינה מותרת אם לא שפסקה ג"ח שאז נפסק החלב כמו שפסק הש"ע וגם שכרה מינקת ולא פסק חלבה כלל נמי אסורה מטעם שמא תהדר המינקת ולא יועיל פסק חלבה יום א' ושכרה מינקת שניהם יחד הא עדיין לא נסתלקו החששות הנ"ל אלא ודאי דלא אסרינן לה משום חששא שמא תהדר המינקת אלא היכא דיש מקום לחשש זה לפנינו משא"כ הפסק חלבה דאין כאן מקום לחשש זה שמא תחזור המינקת כי מאי יפסיד התינוק אם תחזור המינקת או מה ירויח אם נאסור אותה ומותרת. וא"כ השתא בפסק חלבה יום אחד דאפשר שתחזיר חלבה ואתיא לכלל מינקת אפ"ה לא חיישינן לחששא שמא תהדר המינקת הואיל באשר היא שם אין מקום לחשש זו. מכ"ש בנ"ד שאי אפשר שתחזור להניק [פי' משום דנתברר שחלבה ארסיי] מכ"ש דלא חיישינן לחששא שמא תהדר המינקת ואין מקום לחששא זו יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמיירי בנתנה למניקה ג"ח קודם מיתת בעלה ונתברר אצל הרופאים שיש סכנה לה להניק בעצמה פשוט דמותר בנ"ד. שוב ראיתי בשו"ת מהר"ח כהן ראפפורט (סי' י"ג) שהביא ג"כ ראי' להקל בנידון דידיה מדברי מהר"ם זיסקונד הנ"ל. וא"כ דברי מהר"ח כהן ג"כ סניף להקל בנ"ד

לה) הנה בשו"ת הרא"ם (סי' כ"ה) כ' וז"ל וכן השב יעקב גופא שם בתשובה נראה שהסכים לפי' הב"ח יע"ש וא"כ צמקה אף בלא נתנה למינקת מהני וא"כ תיקשה נגזור אטו לא צמקה וצ"ל דצמקה גופא מידי דמינכר הוא כאשר יתבאר לקמן. אמנם אף לשיטת הב"ש וכן נ"ל עיקר דשכרו למינקת קאי גם אצמקו וא"כ איכא למימר דמטעם נתנה למניקה היא מידי דמינכר רק דבעינן צמקה דאל"ה יש לאסור דלמא הדרה בה המינקת או דהוא בכלל מינקת חבירו יע"ש. אולם לפענ"ד דברי השב יעקב כנים. דלעולם דנתנה למינקת מודה השב יעקב דלא מהני כמ"ש בשו"ת הרא"ם מטעם דלמא הדרא בה המינקת או דהוא בכלל מינקת חבירו אבל צמקו דדיה סגי כיון דהוי מידי דמינכר כנראה מדברי הרא"ש בפ' אע"פ. ל"ש לגזור בי' אטו אשה אחרת דלא צמקו דדי'

לו) ומה שהאריך בשו"ת הרא"ם שם להשיג על השב יעקב במה שהשיג על הב"ש וז"ל ודבריו תמוהין במה שכ' אם רצונה למסמס בביעי וחלבא דאם כוונתו לאחר מיתת בעלה כו' ואף דאפשר דנולד סמוך למיתת בעלה ועדיין לא נגמל הילד אבל זה אין הדעת סובל לפרש כן לשון הפוסקים כו' עכ"ל הרא"ם אולם לפענ"ד דברי השב יעקב צודקים. דזה מודה השב יעקב דקשה לפרש לשון הפוסקים דיהיה מיירי באופן זה. רק שהשיג על הב"ש דלפי דבריו דצמקה ובפסק חלבה ע"כ צריכים להשכיר מינקת א"כ עדיין קשה לטעמיה דשכרה מינקת לא מהני. רק אדלעיל קאי אצמקה ופסק חלבה אשמעינן דצריכה ג"כ להשכיר מינקת ל"ל לאשמעינן זאת כיון דע"כ צריכה ליתן למינקת. דאת"ל דאשמעינן דלא מהני אם רצונה למסמס בביעי וחלב [כלומר באופן שכ' בשו"ת הרא"ם כגון בנולד סמוך למיתת בעלה ועדיין לא נגמל הילד. ז"א מלבד שהוא דחוק לומר כן לפרש כן דעת הפוסקי' כמ"ש בשו"ת הרא"ם. הקשה עליו השב יעקב עדיפא מיני'] דא"כ אזיל ליה ג"כ הנחתו. פי' במה שכ' דיש להוכיח כהב"י דאדלעיל קאי דהא אם היה צימוק דדים או פסק חלבה ע"כ הולד אצל מניק' א"כ אם שכרה מינקת לבד מותר ל"ל להזכיר צימוק דדים כו' עכ"ל. דהא לפי מה שחידש דמשכחת במסמס בביעי וחלב בנולד סמוך למיתת בעלה ועדיין לא נגמל הילד א"כ אינו מוכרח דהילד אצל מינקה. א"כ צריך להזכיר צימוק דדים דמהני אף בלא שכרה מינקת. אע"כ דזה סברא פשיטא להב"ש דלא מיירי באופן במסמס ביעי וחלב ולא צריך להשמיענו זאת. א"כ שוב אתי שפיר מה שהשיג השב יעקב על הב"ש. ומ"ה העלה השב יעקב דכוונת הרא"ש וודאי בצימוק לא נצרך לומר ושכרה לו מינקת ולא קאי עלי' רק על פסק חלבה קאי. וה"פ או שפסק חלבה כו' וכוונתו לומר בזה אף שאינו נפסק לגמרי אלא יש לה מעט חלב כדרך נשים שאינו נפסק מכל וכל רק עכ"פ אינו מספיק חלב ושכרה לה מינקת שהצריכה למינק' מותרת לינשא יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד יש להקל דדמי לצמקה כיון שאסורה להניק בעצמה מפני הסכנה. ואף שהרה"ג מו"ה מתתיהו ארווייליר ז"ל השיג שם על השב יעקב אולם הגאון שב יעקב תירץ יתיב כל השגותיו בתשובה שלאחרי' יע"ש. ויש להקל גם בנ"ד

לז) ומה שהשיג בשו"ת הרא"ם שם על השב יעקב מלשון הרא"ש שכ' שאינה מניקה בשום פנים. דמשמע מזה הא אם גם היא מניקה לא מהני נתנתו למניקה. אולם באמת הרב שב יעקב (בסי' ט) הרגיש בזה ודחאה והוכיח מתשו' ההוא בעצמה להיפך. והוכיח כן גם מסוף פ' כל האיסורין בתמורה יע"ש. לכן דברי השב יעקב ברורים להלכה ובפרט דבנ"ד גם מהר"ם מודה דיש להקל. דדוקא בנידון השב יעקב שאין סכנה במה שמניקה רק שלא הספיק חלבה. על זה י"ל דהיא עדיין בכלל מינקת חבירו. ויש תועלת במקצתו להילד עכ"פ. אבל בנ"ד כיון שסכנה להוולד ואין מחוייבת להניק ואינה רשאית להניק בוודאי אף לשיטת הרא"ם אינה בכלל מינקת חבירו. וא"כ גם לשיטתו יש להקל בנ"ד ובפרט לפי מה שהעלה בשו"ת הרא"ם (סי' כ"ז) שהעלה דדברי הח"צ (סי' ס"ד) ברורים להלכה דעדיף מאד מצמקו דדיה ואע"ג דעובדא דהח"צ היה בהוחזקה בשלשה ילדים ברור דהמעשה שהיה כך היה דהרי במילה וקטלנית פסקינן כרבי בתרי זימני הוי חזקה יע"ש כמו שהעלתי לעיל (אות ל'). וא"כ כ"ש בנ"ד דיש להקל אחר ט"ו חודש שתנשא להמשודך

לח) גם יש סניף בנ"ד להקל ע"פ מ"ש בס' עצי ארזים (סי' י"ג ס"ק כ"ה) דבטור איתא או שכרו לו מינקת. וכפי הנראה שכן הי' הנוסחא ישינה בלשון הרא"ש. וכ' הב"ח שכן עיקר מדכתב ב' פעמים בחיי בעלה ואף שהט"ז והב"ש השיגו עליו תירץ העצי ארזים דס"ל להרא"ש לחלק בין נתנה להמניקה בחנם ובין שכרו מינקת. וי"ל דבשכרו עד זמן תשלום הנקת התינוק לא חיישינן שתחזור בה ואפי' אם תחזור בה ל"ש בזה טעמא דבושה לבא לב"ד שאם כבר נתנו להמינקת כל השכר א"כ הרי צריכה להחזיר השכירות ובשכר הנקה יכולה למסמוס ואם לא נתנו לה השכר א"כ מי שישלם שכר הנקה ישלם שכר המסמוס שהרי כבר קצבו השכר עם המינקת רק דשכירות לאחר מיתת בעלה לא מהני כיון שהיתה נקראת מינקת חבירו בשעת מיתת בעלה גזרינן הא אטו הא. אבל בחיי בעלה דליכא למיחש לאחלופי כיון דבשעת מיתת בעלה לא היתה מינקת כלל לכן בשכירות ליכא למיחש לחזרה. ולפי הטעם שכתבתי דבדמי השכירות יכולה למסמס אין לחלק גם כן בין מניקה פנוי' לנשואה יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמיירי ששכרה מינקת עבור דמים שוב ליכא חשש שמא תהדר. ומ"ה מותרת להנשא בנ"ד. אף דגם היא הניקה מעט תוך הג"ח. מ"מ כיון דאינה בכלל מינקת בשביל שאינה רשאית להניק לכן בשכירות ליכא למיחש לחזרה כיון דאם תחזור יכולה למסמס בדמי השכירות

לט) עוד יש צד להתיר בנ"ד ע"פ היתר של השו"ת אמונת שמואל (סי' ב') שהעלה בהכניסה לו סך עצום ורב