בכורי שלמה חלק א רסז

להיות ג"ח קודם מיתת בעלה ושהיא לא הניקתו כלל תוך ג"ח דאז צמקו לה דדי' אבל תוך ג"ח עדיין היא בכלל מינקת חבירו ואסורה לינשא תוך כ"ד חודש יע"ש. ויעי' בב"ש שם שכ' דדוקא בנפסק מחמת איזה סיבה אז סגי ביום אחד אם נתנה בנה למינקה בחיי בעלה אבל אם פירשה ומחמת זה פסק חלבה אז צריך דוקא ג"ח מקודם. וא"כ בנ"ד שהניקתו תוך ג"ח לא מהני נתינתו למניקה

ל) איברא דכבר העלתי לעיל (אות ו') דנ"ד לא גרע מנידון השב יעקב מפני שאסורה להניק בעצמה וצריכה למינקת אחרת יש לסמוך על השב יעקב להקל בנ"ד ג"כ להתירה להנשא אחר ט"ו חודש. וכעת נראה לי דנ"ד עדיפא מנידון השב יעקב. כיון דבנ"ד אסורה להניק מפני סכנה דידה וסכנת הילד בוודאי אינה בכלל מינקת חבירו. וכמו שהעלתי ב' ח"צ (סי' ס"ד) ומה שדחיתי לעיל (אות ד') דשאני נידון הח"צ דמיירי שמתו ג' בנים מפני שהניקתם. והוי אתחזק. אבל בנ"ד דמיירי רק שמתו ב' ילדים מפני שהניקה אותם לא הוי חזקה. ז"א השגה. דשם מעשה שהיה כך הי' אבל לפי הטעם שכ' הח"צ דמפני שאסורה להניק אינה בכלל מינקת חבירו. א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ אסורה להניק. ויעי' בשו"ת חתם סופר (חאה"ע ח"ר סי' ל') וז"ל ומכ"ש בנ"ד שהרופאים אומרים שהנקה בעצמה היא סכנה לה ולולד אע"ג דבעלמא אין האמנה להרופא אלא לספק עלינו ויהי' ספק פ"נ דדו"ש ויוה"כ כו'. מ"מ גם בנ"ד אם עכ"פ מאמינים להרופא לספק עלינו שעכ"פ ספק פ"נ איכא להאשה שוב אינה משועבדת להניק ולסכן עצמ' ומכ"ש דאיכא סכנה להילד עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד אינה משועבדת להניק עכ"פ מפני ספק סכנה. ואף לפ"מ שכתב החת"ס אח"כ שם ובודאי בתחלת הנקה דרוב בנים מסוכנים לחלב ומסמוס ביעי בלא חלב כלל אינו מועיל. וא"כ אם לא יניק כלל הו"ל ודאי סכנה ודברי הרופא ספק אפשר שאין ספק מוציא מידי ודאי כו' עכ"ל. ואני הוספתי על דברי החת"ס ע"פ מ"ש בב"י בח"מ (סי' תכ"ו) ובסמ"ע שם בדברי ירושלמי שמחויב להכניס עצמו בספק סכנה כדי להציל את חבירו מודאי סכנה יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד מחוייבת האשה להכניס עצמה בספק סכנה להציל הילד מודאי סכנה. אולם ז"א דבאמת השמיטו בעלי הש"ע דין זה וע"כ לא ס"ל כן וכמ"ש בספר הפלאה בקו"א (סי' פ' סי"ב) וכ"כ בשו"ת הרדב"ז (ח"ש סי' תרכ"ה) וכ' דמי שעושה כן ה"ז חסיד שוטה יע"ש. ועוד דהא סיים בשו"ת חת"ס שם וז"ל אבל אחר שכבר ינק איזה חדשים ועוד יניק רק חששא דמיעוטא או משום שאר בנים כגילו בזה ודאי ספק פ"נ דילי' עדיף ואין מניחים אותה להניקו וממילא מהיכי תיתי לעגנה בחנם ולחשוד להרופאים שמשקרים במזיד מחמת שוחד הואיל והיה זה בחיי בעלה ולא נולד עכשיו וגם מוכיחה קיים שכל הנשים יודעות שיש לה מיחוש הנ"ל וכבר הורה זקן בתשובה שבסוף ס' בני אהובה ככל חזיון הזה ואין לפקפק על היתר זה עכ"ל הזהב. וא"כ ה"ה בנ"ד דג"כ ידוע שהיא מסוכנת ושני רופאים יהודים מומחים מגידים בתורת עדות שסכנה לה להניק הוי כצמקו דדיה בחיי בעלה ומותר להנשא תוך כ"ד חודש. ועוד כיון שהעלתי ב' החת"ס דאחר שכבר ינק איזה חדשים ועוד יניק רק חששא דמיעוטא אי משום שאר בנים כגילו ודאי ספק פ"נ דילי' עדיף. א"כ בנ"ד ג"כ כשמתו שני ילדי' שהניקה אותם והרופאים אומרים שחלבה ארסיי בוודאי הוי חזקה. וכמבואר באה"ע (סי' ט') אשה שנישאת לשנים ומתו לא תנשא לג' שכבר הוחזקה להיות אנשי' מתים. וכתב הב"י שם בס"פ הבא ע"י (דף ס"ד.) אמרינן דפלוגתא דרשב"ג ור' הוא דלרשב"ג לשלישי תנשא לרביעי לא תנשא ולר' לשני תנשא לשלישי לא תנשא ומסיק התם דהלכה כרבי עכ"ל יע"ש. וכ' בפרישה וז"ל ואע"ג דאמרינן בעלמא תלתא זימני הוי חזקה הכא דאיכא סכנת נפשות אזלינן לחומרא עכ"ל יע"ש. וכ"ש בנ"ד דהוי סכנה לה וסכנה להולד. וכל הענין הוא רק תקנת הולד. ובנ"ד הוא תקנת הולד בהיפך שלא תיניק כדי שלא יבוא לידי סכנה בוודאי יש להקל. וכן מצינו ביו"ד (סי' רס"ג) לענין מתו אחיו מחמת מילה דבתרי זימני הוי חזקה דאין למולו כשהוא קטן יע"ש. א"כ חזינן דבמקום סכנה בשני פעמים הוי חזקה. וא"כ ה"ה בנ"ד כנ"ל דשוב דומה לנידון הח"צ להקל בי'. שוב מצאתי בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צ"ז) שהעלה ג"כ כמו שכתבתי דלאו דוקא בג' בנים שמתו רק אפי' בשני בנים יש להקל והביא הראיות שהבאתי מקטלנית וממילה יע"ש וכן מצאתי בשו"ת הרא"ם (סי' כ"ז) ומה שכתבתי לעיל (באות ה') שנ"ד אינו דומה לנידון הח"צ דשם מיירי שלא נתנה הדד לפי התינוק כלל לכן יש מקום להתיר. אבל בנ"ד שנתנה הדד בפי התינוק גרע. ז"א דהא מבואר בריב"ש (סי' תס"ג) שהובה ביתה יוסף ומדברי הרשב"א שבב"י דלא מהני שלא התחילה להניק. הובא דעתם בש"ע דלא מהני. ובנידון הח"צ מיירי דבשעה שמת בעלה היתה מעוברת והיתה בכלל התקנה של מעוברת חבירו שאסורה דמעוברת למניקה קיימא. אבל בנ"ד דבשעה שמת בעלה לא היתה כלל בכלל מינקת חבירו. חדא מדנתנתו למינקת ג"ח קודם מיתת בעלה. וגם מפני שפסק חלבה ואינה רשאית להניק מפני הסכנה. ועי' בחלקת מחוקק (סי' י"ג ס"ק ט"ו) שכתב ג"כ דכשמת בעלה קודם שילדה גרע טפי מנולד קודם שמת דכשמת בעלה קודם הלידה כבר נאסרה מטעם מעוברת חבירו יע"ש. וא"כ נ"ד כ"ש דיש להקל בי' מנידון הח"צ

לא) הנה בשו"ת הגרע"א (סי' צ"ה) כ' וז"ל גם הריב"ש בשו"ת (סי' תס"ג) במ"ש בנתנו למינקת אסור' דשמא תחזור המינקת הוסיף להמתיק ושמא תתן להמינקת בשביל זה כדי שתנשא. והיינו דרצה ליישב באם עי"ז דנתנה למינקת פסק חלבה אם ניחוש לשמא תחזור מה בצע לנו אם לא תנשא. לזה פי' דשמא תתן בשביל זה כדי שתנשא הרי דלא ניחא לי' בסברת הרמ"ה ז"ל דמרויחין שתהדר אחר מינקת. ובאמת קשה לי למה דמבואר בריב"ש בנתנתו ג"ח קודם מות בעלה דמותרת דלכאורה גם בנתנתו יום א' תשתרי אחר שתמתין ג"ח לשיעור פסיקת חלבה דהא גם בנתנתו למינקת אחר מיתת בעלה הי' ראוי להתיר בכה"ג כיון דאין מרויחין במה דלא תנשא אלא דחיישינן שעשתה זה ליתן למינקת בשביל שתנשא וזה ל"ש בנתנו בחיי בעלה וצ"ע עכ"ל. והניחו בקושי'

לב) ונלפע"ד לתרץ קשייתו די"ל דהריב"ש ס"ל כמ"ש בשו"ת מהר"י ווייל (סי' ק"ב) וז"ל דבסמ"ג כ' דלא מקרי מינקת חבירו היכא דפרשה מלהניקו ונתנתו למינקת ג"ח קודם מיתת הבעל משמע דוקא ג"ח קודם מיתת הבעל אבל בפחות מג"ח לא. והטעם משום דג"ח אית להו קלא כו' עכ"ל יע"ש. א"כ א"ש דברי הריב"ש דדוקא בנתנתו ג"ח קודם מיתת הבעל דאז יש לו קול אז מתירין מדאינה תו בכלל מינקת חבירו ולא שייך לומר בה לא פלוג כיון דאית ליה קול. כמ"ש הר"ן ז"ל לתרץ הא דשרי ר"נ לדבי ר"ג ול"א בי' לא פלוג משום דאית לי' קול יע"ש. אבל אם נתנתו למינק' רק יום אחד לפני מיתת בעלה. נהי דפסקה כבר חלבה מינה ג"ח קודם מיתת הבעל אפ"ה כיון דלית לי' קול מה דפסק חלבה כיין דלא נתנתו להילד ג"ח קודם שייך בי' לגזור אטו אשה אחרת שלא נתנה למניקה בחיי הבעל משום לא פלוג, וז"ב בעזה"י. ומיושב קשית הגרע"א על הריב"ש. לפ"ז בנ"ד דמיירי דנתנתו ג"ח קודם מיתת בעלה למינקת מטעם דהרופאים גזרו אומר דאסורה להניק א"כ יש לו קול. אף דהניקה ג"כ מעט אינה בכלל מינקת חבירו כיון דאינה רשאית להניק ואינו תקנת הולד כמ"ש הח"צ. וגם משום לא פלוג לא שייך בה כיון דיש לו קול כנ"ל. א"כ גם סברת הריב"ש סניף להתיר בנ"ד

לג) באופן אחר נלפע"ד לתרץ קשית הגרע"א בפשיטות. דהריב"ש לשיטתי' דכ' (בסי' תס"ג) הנ"ל וז"ל ואף הגאונים ז"ל לא התירו אלא בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה ולאחר ג"ח מת בעלה דהשתא אינה נקראת מינקת חבירו כיון שיש ג"ח שלא הניקתו ובג"ח כבר מכיר המינקת האחרת ותפסו להם הגאונים ז"ל ג"ח לחומרא שהוא השיעור הגדול הנאמר בגמרא בהכרת המינקת אבל בפחות מיכן לא התירו עכ"ל. א"כ נשמר הריב"ש מקשית הגרע"א דלא התירו רק אם