בכורי שלמה חלק א רסג

הערה בעלמא כי באמת כבר גזרתי בעצמי מיום עמדי על דעתי שלא להאשים את המקילין ולהעבירם מדעתם אם יש להם כמה צדדים להקל אבל להיות שמי נקרא בכלל המצדדים לא יאבה כי כן מקובל אני מאבות אבותי הגאונים זצ"ל שהי' דרכם למשוך ידיהם מזה ולא אמרו לא איסור ולא היתר חדשים מטעם הכמוס אתי עכ"ל. ויעי' בשו"ת שמן רוקח (ח"א סי' נ"ו) פלפל בזה הרבה וכ' ואני אינני מורה בזה לא איסר ולא היתר מטעם הכמוס עמי עכ"ל. והטעם הכמוס הוא בלי ספק בשביל דברי הפ"י בקו"א הנ"ל שקילל ר"ל. ואם בארזים נפלה כו'. איך ארהב לכתוב בזה איסור או היתר. רק באתי לפלפולא בעלמא אבל לא להלכה קאתינא ח"ו. רק לשאול את חות דעת כבוד גאונו כי לו יאתה

א) הנה מקור דין זה הוא ביבמות (דף מ"ב) וכתובות (דף ס'.) ובש"ע אה"ע (סי' י"ג סי"א) וז"ל. או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרה לו מינקת בחיי בעלה כו' מותרת לינשא עכ"ל. וכ' הב"ש דדוקא אם פסק חלבה מחמת איזה סיבה אז סגי אף ביום אחד קודם מיתת הבעל. אבל בפירשה הילד ושכרו לה מינקת צריך דוקא ג' חדשים מקודם. יע"ש. א"כ בנ"ד דלא פסק חלבה מאיזה סיבה רק מחמת שפירשה הילד א"כ צריכים ג' חדשים מקודם. ובנ"ד פסקה רק חודש קודם מיתת בעלה להניק א"כ אסורה להנשא תוך כ"ד חודש

ב) אמנם בנ"ד יש להתיר ע"פ מ"ש בשו"ת ח"צ (סי' ס"ד) באלמנה שהניחה בעלה מעוברת ואחרי מות בעלה ילדה בן ולא הניקתו כלל אלא שכרה לו מינקת מחמת שבחיי בעלה שפטו הרופאים שחלבה ארסיי ומתו ג' בנים מחמת שהניקה אותם ונשתדכה לאלמן והיה שעת הדחק והעלה להיתר תוך כ"ד חודש כיון דחלבה מזיק וממית כאשר חכמי הרופאים יגידו ונתאמת בחוש הרי אסורה היא להניק את בני' כדאמרינן במילה ובאיסורי כרת כמו אכילת יוה"כ וחלול שבת שהוא איסור כרת וסקילה סמכינן ארופאים הכא לא כל שכן שיש לנו לשמוע אל הרופאים וכיון שמן הדין אסורה להניק את בני' בשעה שמת בעלה אין אני קורא בה סתם מעוברת למניקה קיימא דהרי לא קיימא למניקה וגרועה מפסק חלבה וצמקו שדי' דהלכה רווחת בישראל דמותרת לינשא יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דג"כ לפי עדות הרופאים אסורה להניק וחלבה ארסיי א"כ ג"כ מותרת להנשא תוך כ"ד חודש

ג) ואף דבשו"ת בית יעקב (סי' ק"מ) רוצה לאסור אף בחלב ארסיי אם שהילדים אשר הניקה מתו ואשר לא הניקו אח"כ נשארו בחיי'. מ"מ דעתו לאסור. והגאון מ' אברהם ברודא זצ"ל הלך בדרכו כנודע מהדברים אשר עברו בענין זה בינו ובין הגאון ח"צ זצ"ל והובא דברי האוסר בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צ"ז) ובוודאי לדעתם יש לאסור בנ"ד מק"ו כמובן אולם בשו"ת שבו"י שם (סי' קט"ז) האריך בזה והעלה להתיר וכ' שכן הסכמת כמה גדולים דלא כהחולקים עליו יע"ש. וא"כ יש להקל גם בנ"ד

ד) אך יש לדחות דלא דמי נ"ד לנידון הח"צ והשבו"י. דהם מיירי שהניקה מקודם ג' בנים ומתו כלם והרופאים אמרו שהיא מפני שחלבה ארסיי וג' פעמים הוי חזקה. ואחר זה הי' לה ג' בנים ולא הניקה אותם וכלם חיים וקיימים. א"כ נתאמתו דברי הרופאים דלא היא בשביל שבאו בשכרם. אבל בנ"ד דמיירי שהניקה רק ב' ילדים ומתו ואף שהרופאים אמרו שהיא מפני שחלבה ארסיי. א"כ לא הוי עוד חזקה. וגם אח"כ לא הניקה רק אחד שלא הניקה ולא מת. א"כ לא ידענו עוד אם אמת בפי הרופאים. ולא נוכל ללמוד נ"ד מנידון דידהו. ועי' בני אהובה

ה) ועוד יש לחלק דנידון הח"צ והשבו"י דמיירי שלא נתנה הדד כלל בפי התינוק יע"ש מ"ה אינה בכלל מינקת חבירו. וכמ"ש בשו"ת אמונת שמואל (סי' ב') שראה העתק תשובה מהחכם מו"ה משה בכמר אברהם פרווינצל שהתיר באלמנה שלא התחילה להניק וכן פסק האלוף מו"ה יהודא אבד"ק הוראדנא יע"ש. אבל בנ"ד דמיירי דהתחילה להניק וחודש קודם מיתת בעלה הניקה מעט. וא"כ לפי מה שהעלה הב"י בטעם של הגאונים בפסק חלבה דצריך ג' חדשים הוא משום דעד ג"ח הדר חלבה למקומה א"כ אפשר דהיא עדיין בכלל מינקת חבירו ואסורה להנשא תוך כ"ד חודש

ו) אך יש להתיר בנ"ד דהנה בשו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' ט') העלה וז"ל וכל זה אם יסכים כת"ר עם הסברא אם אין לה חלב כדי סיפוק הולד להחיותו הו"ל כמו פסק החלב לגמרי מטעמים וראיות הנ"ל. דא"ל כיון דיכולה להניק קצת לא פלוג רבנן כבר הוכחתי לעיל מש"ס דתמורה (סוף פ' כל האיסורין) דסתם חלב היינו כדי להעמיד על אותו חלב כדי חיותא וכיון שאין לאשה כזאת חלב כדי סיפוק לא נכללת בשם מינקת חבירו בתוך גזירות חכמים. ומכ"ש לפמ"ש התוספות בכתובות (דף ס') ד"ה דאמר ר"נ הלכה כר"מ בגזרותיו א"ל דגזרינן מת אטו לא מת כו' עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ דאי אפשר לה שתניק בעצמה כפי עדות הרופאים מפני הסכנה. וא"כ אף אם לא תנשא ולא תעכר חלבה ג"כ צריכה למניקה אחרת שוב ל"ש לגזור בזה שלא תנשא משום גזרת חשש זה. דנהי דלא נוכל להתיר מטעם סכנה בלבד מפני שאינו דומה לנידון הח"צ ושבו"י. עכ"פ לא עדיף מאשה שיש לה רק מעט חלב שאין יכולה בעצמה להניק. וא"כ נ"ד דומה לנידון השב יעקב

ז) איברא דנידון השב יעקב תלוי באשלי רברבי. דהנה התוס' כ' בכתובות (דף ס'.) ד"ה אר"נ וז"ל אין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת ונתנה בנה להניק אטו לא נתנה גומלתו אטו לא גמלתו דא"כ היכי שרי רב נחמן לבי ר"ג אלא י"ל דגזרינן במת שמא תהרגנו ונתנה בנה להניק שמא תחזור בה גומלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך להניק עכ"ל. והקשה המהרש"א דלמה לא כתבו התוס' דגזרינן הא אטו הא וכמו בהבחנה דגזרינן שאינן ראויות לילד אטו ראויות ע"ש. ויעי' בשו"ת בית שמואל אחרון (חאה"ע סי' ב') שכ' דלפי שיטת התוס' כל שאין החלב מספיק להניק הולד שלה וצריך למניקה אחרת וא"כ אין חשש באשה זו ומותרת להנשא ולא גזרינן אטו אשה אחרת יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דהאשה עצמה אסורה להניק מפני סכנה כנ"ל ג"כ לא גזרינן בה אטו אשה אחרת אולם לשיטת הר"ן ז"ל גזרינן אטו אשה אחרת. ואין להקשות קשית התוס' דא"כ היאך שריא ר"נ לדבי ר"ג על זה תירץ הר"ן דר"ג קלא אית לי' וכ"ע יודעים. אבל גומלתו או נתנה בנה למניקה אין כ"ע יודעין יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לשיטת הר"ן ז"ל גזרינן אטו אשה אחרת. א"כ תלוי נידון השב יעקב ונ"ד בפלוגתא דתוס' והר"ן ז"ל

ח) עוד כ' הב"ש אחרון דדברי הרא"ש סותרין עצמן. דהרא"ש כ' בשמעתין וז"ל ואפילו נתנה בנה למינקת או גומלתו אסורה להנשא דחיישינן שמא תמהר לגומלו כדי שתינשא ויסתכן הילד וכן נתנה למניקה שמא תחזור. הרי דהרא"ש ז"ל ס"ל כשיטת התוס' דלא גזרינן אטו אשה אחרת רק באשה זו יש חשש. ואח"כ כתב דאפי' נשבעה המינקת שלא תחזור אסור דגזרינן אטו היכא דלא נשבעה הרי דחזינן דגזרינן אטו אשה אחרת. וא"כ דברי הרא"ש סותרין יע"ש

ט) ונלפע"ד לתרץ דברי הרא"ש דליכא סתירה בדבריו לעולם דס"ל כשי' התוס' דלא גזרינן אשה זו אטו אשה אחרת ואפ"ה א"ש. והנני מוכרח להעתיק דברי הרא"ש בארוכה בכתובות (דף ס'.) וז"ל ואפי' נתנה בנה למניקה או גומלתו אסורה להנשא דחיישינן שמא תמהר לגומלה כדי שתנשא ויסתכן הילד כו'. אבל שאר נשים אפילו נשבעה המינקת או הדירה ע"ד רבים שלא תחזור בה אסור דאתי למיחלף באשה אחרת היכא דלא נשבעה כו' והיכא שגומלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא דליכא למיגזר כו' דודאי מינכר בין נתנה למניק' ובין לא נתנה למניקה ובין גומלתו ללא גומלתו וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהיתה מיניקתו כשמת בעלה עכ"ל. א"כ מוכח דהרא"ש ס"ל ג"כ כשיטת התוס' דלא גזרינן הא אטו הא. והא דגזרינן בנתנה למינקת רק שמא תחזור כיון דמינכר דנתנה למינקת. אבל לעולם היכא דלא מינכר שפיר גזרינן הא אטו הא ומ"ה בנשבעה ע"ד רבים גזרינן אטו לא הדירה עד"ר דזה לא מינכר. ויעי' במשפטי שמואל (סי' קי"ח) דכל דברי