בכורי שלמה חלק א רסב

אמנם לפענ"ד אין זה השגה על הנוב"י. הן אמת דהר"ן כ' כן בביצה פ"ק דיש קצת מרבוותא דמחלקים בכך. אולם הר"ן שם כ' על זה וז"ל ואיני אומר כן אלא הנהו לא שייך בדרב כלל דרב ה"ק דכל דבר שהוא מותר גמור וחכמים אסרוהו מפני מראית העין בלבד אין לחלוק בו בין ר"ה לרה"י שאם אתה מתיר לו ברה"י אף הוא יעשה כן בר"ה כו'. אבל ההיא דארון וצנור ודכותייהו לא שייכי בדרב כלל דאדרבה מצד עצמם אסורין הן ומפני הצורך והדוחק התירום כו' דבמקום פסידא לא גזור רבנן הילכך כיון דאסירי לא רצו חכמים להתירן אלא בצינעה כו'. וא"נ אמרת דאיכא למיחש אי אפשר בלאו הכי עכ"ל. ולפי חילוק זה של הר"ן א"ש מה שדימה הרב נוב"י להקל באשת חמיו לאחר מיתת אשתו להא דגיורת. דבשניהם הוא מותר גמור וחכמים אסרוהו מפני מראית העין בלבד. וא"כ כמו בגיורת דמתה אשתו מותר באמה כיון דאיקלש איסורי' לא שייך בי' מה"ע. א"כ ה"ה באשת חמיו לאח"מ כן. ואין להקשות דלפי סברת הר"ן שהבאתי דהיכא שהוא מותר גמור רק שחכמים אסרוהו מפני מראית העין אז אין לחלק בי' בין ר"ה לרה"י ואמאי כ' בירושלמי לחלק בין מקום שמכירין למקום שאין מכירין. אולם לפי מה שהעלתי בתשובתי (סי' ד') אינו קושיא. כיון דכייל לן הט"ז ביו"ד (סי' קי"ז) דבמקום שמפורש בתורה להיתר אין יכולים חכמים לאסור והבאתי דברי החת"ס (חיו"ד סי' ק"ט) והנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ס"ב) דדוקא לאסור בכולו אין יכולים. דאז יעקרו כל ההיתר. אבל אם ישארו מחצית בהיתר יכולים לאסור. ולפ"ז לא היו יכולים חכמים לאסור משום מה"ע בכל אופן כיון דמפורש להיתר דדוד נשא רצפה בת איה. ולכן אסרו רק במקום שמכירין. אבל במקום שאין מכירין הניחו להיתר. וא"כ דומה למ"ש הר"ן ואי נמי אמרת דאיכא למיחש אי אפשר בלאו הכי. יע"ש. וה"ה בזה אי אפשר לחכמים לאסור אף במקום שאין מכירין גם א"ש דזה דוקא בחיי אשתו רק שגרשה. אבל לאחר מיתת אשתו דאיקלש איסורא אז לא אסרו כלל משום מה"ע כמו בגיורת. וא"ש בנ"ד להיתר. ועולה הדמיון כהוגן ומתורץ קשית הגרע"א על הנב"י. היוצא לנו מזה דמסייע לן הרב הרדב"ז להתיר בנ"ד וגם מהגרע"א נראה לדינא דמסכים להיתר רק שהקשה על הדמיון של הנוב"י. וכיון שתרצנו בעזה"י קשייתו א"כ גם דבריו הם סניף להתיר בנ"ד וכן הגאון מו"ה שמשון ארנשטיין שליט"א אב"ד דפה [וכעת הוא אבד"ק קאליש] דעתו להתיר מטעמים אחרים וכן הגאון בעל נפש חיה העלה להיתר כמו שהעלתי בתשובתי (סי' ד') מטעם אחר. א"כ יכולים לסמוך להתיר בנ"ד. בצירוף דעת כ"ג ודעת חתנו הגאון בעל זכר יהוסף שליט"א. [אולם אודיע לכ"ג כי נהרס כל השידוך לאשר הגאון המובהק המחבר ס' ישועות ישראל שליט"א לא רצה להזדקק להיתר זה. לא רצה המדובר לעשות שידוך הזה]

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. פי המדבר

שלמה אברהם בהמופלג אי"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ח

ב"ה יום א' פ' פקודי שנת תרל"ה לפ"ק פה אזארקאוו

הרים ישאו ברכה וחיים ושלום וכט"ס לכבוד ידיד ה' וידיד נפש כל חי ה"ה הרב האי הגאון המפורסם בקצוי ארץ סיני ועוקר הרים. שר התורה. נזר הקודש צדיק ונשגב. פ"ה עה"י נ"י כו'. כקש"ת מו"ה שמחה רעהפיש שליט"א אבד"ק קעמפנא והגליל. [בעהמ"ח ספר שערי שמחה זצ"ל]

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

לאשר שמו הטוב כשמן תורק אשר במקום גדולתו שם ענותנותו. וכאשר החל להראות לי כי ענותו תרבני. לזאת הרהבתי בנפשי לבוא לפני כס כבודו הרם להציע לפני הדרת קדשו את רחשי לבבי את אשר עלה בעזרת רוכב שמים במצודת שכלי אשר נסתפקתי ואשר עלה ברעיוני ומבוקשי אשר כבוד גאונו ישים דברי בכור שכלו הזך לשקול אותם בשכל הקודש ומתורתו ילמדני. וישמיעני חות דעתו הרחבה להלכה

שאלה באשה שהניקה ב' בנים ומתו והחליטו הרופאים כי חלבה ארסיי. כי האשה הזאת היא נגועה ומוכת שחין ר"ל. גם אמרו הרופאים כי גם היא מסוכנת אם תניק לאשר היא חולנית על החזה ר"ל. ואחר זה היה לה בן ולא הניקה אותו מפני ציווי הרופאים וחי. ואחר זה ילדה זכר ואמרו ג"כ הרופאים יהודים מומחים שלא תניק כי היא סכנה לה ולהילד. ונתנה בנה למינקת שלשה חדשים קודם מיתת בעלה רק היא ג"כ הניקה מעט. והעיקר הניקה המינקת. אולם אם הילד נפלה למשכב וגזרו הרופאים שהיא מפני שתניק גם היא מעט והזהירו אותה שלא תניק כלל. ופסקה להניק לגמרי חודש קודם מיתת בעלה. ומפני שפסקה מלהניק פסק גם חלבה. והמינקת הניקה הילד חמשה עשר חדשים וגמלתו והילד הוא בריא אולם וכעת אירע שידוך הגון להאשה האלמנה עם גביר אחד שישגיח גם על ילדי' לטובה. והאשה הכניסה לבעלה הראשון נדוניא גדולה. אולם בעלה אבד הכסף בענין רע ונשארה ריקם עד שאין לה מזונות ר"ל. ואם תעשה זה השידוך יהיה לה ישועה ולבני'. אך גביר הזה אינו רוצה לחכות עד שיהיה הילד כ"ד חדשים. ורוצה לעשות החתונה תיכף. והורה לה מורה אחד דמותרת להנשא אחר דהילד הוא אחר ט"ו חודש ועשתה השידוך. ונסתפקתי אם רשאי לעשות החתונה או לא רק לחכות כ"ד חדשים. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

תשובה הנה בספר פני יהושע בקו"א למס' כתובות (סי' ק"נ) לאחר שביאר שם דיש לאסור אף בלא התחילה להניק לאחר מיתת בעלה ושגם בתשו' ח"צ החמיר מאד בדין זה כ' וז"ל אמנם נשתרבב הדבר בעוה"ר ונעשה כהיתר ע"י קלי הוראה שהתירו מורים לכתחלה ליתן למניקה מיד לאחר שילדה ולא התחילה להניק עד שכמעט בטלה תקנת חכמים וכבר נעשה מעשה בימינו והסכימו גדולי דורנו לאסור אף בדיעבד לאחר שניסת ע"י כך ולנדות הבעל עד שיוציא בגט וישאנה לאחר כ"ד חודש ויש שחשו לדברינו כו' עכ"ל. לזאת זחלתי ואירא לחות דעתי בענין זה אשר הגדולים מנעו עצמם להורות בזה. ובשו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' ט') כ' שתמיד היה חושך א"ע מן הדין בדינים אלו שלא לפתוח בהיתר תחלה עד אשר בא תחלה היתר משארי רבנן יע"ש. וכן בס' משנת דר"ע בסופו תשובה מענין זה וז"ל ולא רציתי להזדקק א"ע לדבר זה כלל וכלל כי היה נגד עיני ובזכרוני שעם היות דבר זה איסור דרבנן הרבה והרבה החמירו בי' ראשונים ואחרונים וכמה דיו נשתפכו. ובפירוש אמרו שאין לחוש לקלקול בית ולא לתקנת בתורתה [יעי' בשו"ת הריב"ש סי' ש"ס] וכאשר האריך בזה הרב החסיד מהר"ש אבוהב בשו"ת דבר שמואל (רסי' פ"ב) כו' אי לזאת אמרתי הנה דבר זה לגדולים שבישראל וזקנים שבדור להם משפט הגאולה והבחירה לפתוח דלתות העזרה כי אין ננעלת עליהם כו' ואני לא אבוא אלא כנושא ונותן בפלפלת כל שהוא למען דלא ליהוי כמאן דיליף ריקם. אמנם לא כאוסר ולא כמתיר לא כסוגר ולא כפותח רק כמאן דמצד אצדודי פעם לימין פעם לשמאל כו' עד אשר יובא הדברים לפני זקנים שבדור גאוני זמנינו ולפניהם משפטה יצא ואז אבתרייהו אגרור למנקוט בשפילי גלימייהו כו' ע"כ לשונו הזהב ויעי' בשו"ת חת"ס (חאה"ע ח"ר סי' ל"ג) וז"ל אהוביי קשה עלי שהכניסוני לדבר שאני מרחיק מאד מאד מלהצטרף להתיר בענין מינקת חבירו כי יראתי מקרא מלא דמייתי תוס' סוטה (דף כ"ז.) בשדה יתומים אל תבוא כי ה' יריב ריבם וקבע קובעיהם נפש רחמנא לצלן ורוצה בשדי יתומים כמו שדים ורחם בשי"ן ימין ועי' פ"י בקו"א כתובות (סי' ק"ן) ע"כ שומר נפשו ירחק. ואסמכתא זו היא מירושלמי עכ"ל. וכ"כ בשו"ת עטרת חכמים (חאה"ע סי' א') וז"ל וכ"ז אני כותב ע"ד