בכורי שלמה חלק א רסא

לדעת מה דעתי בזה. מה תועלת בהודעת דעתי לבד. ובפרט שהעיקר לפי הענין וההכרח. ורק זאת אוכל להגיד לו בחשאי כי אין דעתי נוחה מחומרות בענינים כאלו. ואין ספק אצלי כי הנוב"י שחידש משום אשת אביו כתב זאת רק מצד שהי' קשה בעיניו להתיר דבר התמוה לרבים וכדי להניח הדבר תלוי ועומד שיתיישב בזה למועד אחר והי' כוונתו ג"כ רק כפי מה שיראה ההכרח מענין המאורע שיתברר לו. ואודיעו כי במכתבי שהזכרתי מזה לחותני הגאון מו"ה מרדכי גימפל נ"י אבד"ק ראזינאי שליט"א. אשר הערותיו מעט בזה [והוא תשובה הקודמת] אם כי גם מדבריו בזה אין דעתי נוחה כ"כ אשר בנויים על יסוד סוף דהנוב"י. ואח"כ נתתי להעתיק ולהגיע אליו תשובת הגאבד"ק קאליש. ולבסוף מכתבו כתב אלי בנד"ז בזה"ל. איני מיצא מכתבו לשעה מכתבו הב' בנד"ז והנני כותב שהייתי מוטעה תחלה ודמיתי שנמצא באו"ז סקפ"ב וחפשתי ולא מצאתי ודמיתי שאולי משגה בציון ועתה מצאתי בשו"ת הר"ח מאו"ז. ובראותי זה נבהלתי שהחמיר הרבה יותר מר"ת דאף בנתעברה הוציא ומי יוכל לילך נגד ראשונים עמודי ההוראה כאלו. בקשתי להודיעני אם כבר השיב בנד"ז ואף שמי שירצה להתיר יש לו ג"כ סיועת חבל גאונים אבל הם אחרונים. ורב א' שעבר דרך פה העיד לפני שבעיר מולדתו הי' א' שנשא אשת חמיו ורק קטן הי' בצאתו מעירו ולא ידע אם במשגה או ע"פ המורים הג' דווילנא שהי' אז בחיי הג"ר שאול והג"ר אבלי ז"ל

העתקתי מכתב חותני הגנ"י האחרון בזה מבלי כל חדש. ואם כי אין זה נוגע לנ"ד שדהא"ז לא מיירי באופן זה כמו שהארכתי בתשובה אשר לא ראיתי תועלת להעתיקה כעת. ורק שקשה להכניס עצמי להיות דן יחידי בכאלה ואם הי' נוגע למעשה הייתי חוקר מקום הרב שאולי הי' אפשר להוודע מה מזה. אך באשר לא נשאלתי עוד בזה לא רציתי לחקור בזה. ובכ"ז חפצתי לדעת אם נמצאו עוד מתירים ואם יצא מהם היתר ואם הי' באפשרי אשר יש לפניו מי שיעתיק תשובתם אם אולי נמצא איזה יסוד חדש בדבריהם חפצתי לראות דבריהם. כעת הנני חותם ואו"ש ממני הדוש"ת ומחכה לשמוע ממנו אך טוב ושלום כל הימים

יוסף זכרי' שטערן אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף כו'

סימן ז

ב"ה יום י"ג מנח"א שנת תר"ם לפ"ק אזארקאוו

החיים והשלום וכ"ט סלה לכבוד ידידי ח"ה הרב הגאון המובהק. סיני ועוקר הרים. שר דתורה. נזר הקודש. צדיק ונשגב. נ"י פ"ח עה"י כו'. כקש"ת מו"ה מרדכי גימפל שליט"א אבד"ק ראזינאי

אחדשה"ט. הנה מתשובתו דמר (בסי' ה') נראה דמסכים אתי להתירא בנ"ד מטעם שחידש שם ודבריו ראוים למי שאמרם. וכ"נ מתשו' חתנו הגאון המובהק המחבר ס' זכר יהוסף שליט"א דדעתו להתיר בנ"ד. ומה שכ' חתנו הגאון נ"י בשם מעכת"ר שאחרי שראה דברי השו"ת הר"ח או"ז (סי' קפ"ב) [שהבאתי לעיל בתשובתי סי' ד'] שהחמיר מאד בענין זה מי ילך נגד ראשונים עמודי ההוראה כאלו שהחמיר הרבה יותר מר"ת. אולם חתנו נ"י כ' על זה וז"ל "שדהא"ז לא מיירי באופן זה כמו שהארכתי בתשובה". הנה אני לא ראיתי תשובתו לדעתי צדקתי במה שהעלתי לעיל בתשובתי (סי' ד' אות ל"ד) דמהר"ח או"ז לא מיירי לאחר מיתת אשתו רק בגירש אשתו. מ"ה הי' מחמיר בנידון דידי' דגזרו בזה משום מראית עין דאם יתירו זה יתירו גם חמותו. אבל בנ"ד דמיירי לאחר מיתת אשתו דאז גם חמותו אינו בשריפה וכרת אפשר דמודה דלא גזרינן בזה משום חמותו כמו דלא גזרינן בגר כיון דאיקלש איסורו וכמ"ש הנוב"י

וכעת מצאתי עמוד גדול להתיר בנ"ד בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרע"ה) וז"ל שאלת ממני על מעשה שאירע בראובן שרצה לישא את אשת חמיו ואמרו ששדך אותה תוך ג' חדשים למיתת חמיו. תשובה דע כי הדין תלוי במחלוקת שני התלמודים כי בתלמוד שלנו גרסינן בהדיא ומותר אדם באשת חמיו וכן נראה שהיא דעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן שהיא מותרת וכן חורגתו מותרת. אבל בירושלמי אסרוה מפני מראית העין וקצת מפרשים החמירו כדעת ירושלמי וכן נראה דעת ר"ת ובה"ג אסר ג"כ אשת חתנו ומעשה הי' בפרובינציא באחד שהי' טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי'. ואע"פ שכל מקום שרי"ף ורמב"ם מסכימים לדעת אחת אנו הולכים אחריהם וכ"ש הכא דאיכא נמי אחרינא ותלמודא דידן עיקר דאנן בתר בני בבל גרירין כו'. ומ"מ לגבי הדין בעלמא יש לפסוק כדברי המקילין כיון דעיקר טעם הירושלמי הלא משום מראית העין וברור הוא עכ"ל. ולפענ"ד אלו ראה הנוב"י ושאר אחרונים דברי הרדב"ז שמיקל בפשיטות היו שמחים. ואפשר דהרדב"ז אינו חולק על שו"ת מהר"ח א"ז דהא נידון הרדב"ז מיירי באשת חמיו לאחר מיתה. אבל באשת חמיו לאחר גירושין אפשר דמודה להאו"ז דיש להחמיר. אבל בנ"ד דמיירי לאחר מיתה גם להר"ח או"ז והרדב"ז יש להקל

אחר זמן רב נדפס שו"ת הגר"ע איגר (ח"ב) וראיתי שם (בסי' ס"ח) שהאריך בענין זה. ופלפל הרבה בדברי הנוב"י הנ"ל. וכוונתי במקצת לדבריו. וסיים וז"ל. ואך בלא"ה כיון דרובא דרבוותא פסקו דאשת חמיו מותרת ולהאוסרים י"ל ס"ל כר"ע דאשת חמיו לאח"מ אינה בשריפה ממילא אשת חמיו לאח"מ אשתו מותרת כמו בגיורת מהי"ת לנו לגבב כל החומרות ולחוש לה. והפמ"ג ביו"ד כייל כמה פעמים דהיכי דמתירים בהפ"מ אם יש עוד ענין ספק וצידוד להתיר מקילים גם שלא במקום הפ"מ. ה"נ הכא באשת חמיו אם נשאת לא תצא כמ"ש הב"ש. א"כ נקטינן לדינא לעיקר כהפוסקים אשת חמיו מותרת ממילא אם יש עוד צד להקל והיינו אחר מיתת אשתו דיש צד כהפוסקים כר"ע וגם האיסור דרבנן ומהי"ת לחוש כולי האי עכ"ל. יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמיירי לאחר מיתת אשתו יש מקום להתיר עכ"פ שישאו באתרא דלא חכימין להו

ומה שכ' עוד שם הגרע"א אח"כ. אולם בעיקר הדמיון של הגאון נוב"י להתיר אחר מיתת אשתו לדמות לגיורת דמתה אשתו מותר באמה נ"ל דיש לחלק הרבה. דלכאורה יפלא בההיא דגיורת אף לשיטת רש"י דלר"ע היקל חמותו אח"מ דלית בה לאו וכרת רק איסורא בעלמא הא בכ"מ חיישינן למ"ע אפילו באיסור דרבנן עש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ו. ולמה הקילו כ"כ באיסור מ"ע דאשת חמיו מכח קלישת איסורי'. עכ"ל

ולפענ"ד אינו השגה. דעיקר יסודו יש לדחות דמצינו בכתובות (דף נ"ו.) דר"י ס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. יע"ש. ויעי' ביו"ד (סי' רל"ט) בש"ך סק"כ ב' הרלב"ח דאף דעל ח"ש לא הוי מושבע ועומד מה"ס כיון דליכא לאו מיוחד לאיסור ואינו אלא מדרש חכמים אבל על איסור דרבנן הוי מושבע ועומד ואין שבועה חלה עליו מפני שהוא בכלל לאו דלא תסור יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל כיון דאיקלש איסורא דלית בה לאו וכרת רק איסורא בעלמא ל"ש בי' מ"ע. אף דבדרבנן שייך מ"ע

ומה שכ' עוד הגרע"א לפי הנחה הנ"ל וז"ל ולזה צ"ל דתרי גווני מ"ע דהיכי דמ"ע שעושה כזה ואם האמת כן עבד איסורא בזה אסרו גם בדרבנן. אבל היכא דהטעות שיטעו בדין זה אינו מצוי כ"כ ולא חששו. וכעין זה כ' הר"ן פ"ק דביצה (דף קפ"ה.) ומ"ה בגיורת דשם נראה דאין המ"ע דיסברו דאינה גיורת דזה קלא אית לה אלא דהחשש שיטעו בדין ולא ידעו שנתגייר כקטן שנולד דמי מ"ה מתה אשתו מותר באמה כיון דאיקלש איסורא ל"ג. אבל באשת חמיו דנראה דהמ"ע הוא דיסברו דאשתו היא בתה. והיא באמת חמותו ומוכח כן ממ"ש הרא"ש לחלק כו'. דליכא קלא שאשתו בת חמיו אינה מהאשה הזאת וכיון שכן י"ל דגם אחר מיתת אשתו דנהי דקליש איסורא מ"מ אסורה כמו בכ"מ דאף בדרבנן אסור משום מ"ע. עכת"ד הגרע"א: