בכורי שלמה חלק א רס

ימשוך באכילה עכ"ל. בשלמא לדידן דקיי"ל תפלה דרבנן וכמ"ש הרמב"ן בס' המצות כברכות (דף כ"א.) וסוכה (דף ל"ח.) א"ש. דשייך בתפלה גזרה דהוי כל"ח מלא תסור כנ"ל. אבל לפמ"ש הרמב"ם בה' תפלה (פ"א ה"א) וז"ל מצות עשה להתפלל בכל יום עכ"ל. א"כ מוכח דגם במ"ע לחוד ג"כ שייך גזרה דלא כהגאון בעה"מ נפש חיה

מג) ונלפע"ד לתרץ דהנה הרמב"ן בס' המצות שורש א' השיג על הרמב"ם במ"ש שהתפלה היא מצוה מה"ת הלא בברכות (דף כ"א.) ובסוכה (דף ל"ח.) מבואר דתפלה דרבנן. ותירץ הכסף משנה שם וז"ל ודעת רבינו שמצות עשה מן התורה להתפלל בכל יום ממ"ש ועבדתם את ד' ועבודה זו צריכה שתהי' בכל יום שאם אינה בכל יום אולי נבוא לומר שהיא פעם אחת בכל ימיו וזה ממה שלא יסבלהו הדעת וא"כ ע"כ החיוב הוא להתפלל בכל יום אבל אין מנין התפלות מן התורה אלא בפעם אחת ביום סגי. עכ"ל. יע"ש שחכמים תקנו ג' תפלות בכל יום. ומ"ה אמר בש"ס דתפלה דרבנן. יע"ש. לפ"ז מיושב קושייתי. נהי דעיקר תפלה לרמב"ם הוי מ"ע מה"ת. מ"מ כיון דחכמים תקנו שצריך שיתפלל ג' פעמים בכל יום ובדרבנן הוי ג"כ ל"ת מלא תסור כנ"ל. ואטו כיון דעיקר תפלה הוא מ"ע דאורייתא גרע דלא יעשו בה משמרת. דל המ"ע דאורייתא נשאר דהוי דרבנן דדינו כל"ת דעשו בי' משמרת כנ"ל. ומיושב קושייתי בטוב טעם

מד) אולם קשיא לי על הרב הגאון הנ"ל ממאי דהעלה הרמב"ם בה' סוכה (פ"ט ה"ז) נסרים כו' ואם יש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן ואע"פ שאינם משופין גזרה שמא ישב תחת התקרה וידמה שהיא כסוכה עכ"ל. והלא שם הוי רק מ"ע של סוכה ואפ"ה גזרו בה. ועשו משמרת. וכן קשה עוד ממה שכ' הרמב"ם שם בהלכה י' חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן גזרה שמא יעשה אותן חבילות על גג כדי לייבשן וימלך וישב תחתיהן לשם סוכה. והוא מתחלה לא עשה סכך זה לצל ונמצאת כסוכה שנעשית מאלי' עכ"ל. א"כ מבואר דגם בעשה דסוכה עשו משמרת. וכן מה שכ' הרמב"ם שם בפ"ו ה"ח מי שהי' ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך ביתו או חוץ לסוכה הרי זה אסור וכאילו לא אכל בסוכה עד שיהי' שלחנו בתוך הסוכה גזרה שמא ימשוך אחר שלחנו עכ"ל. א"כ מוכח דגם בעשה שייך משמרת. וצ"ע לחלק בזה שוב מצאתי בנוב"י מהד"ק (חא"ח סי' כ"א) שכ' להדיא דבאיסור עשה לא אמרינן דעביד הרחקה. ובהגהות מהגאון מ' יוסף שאול ז"ל הביא ראי' לזה מסוכה (דף ט"ז:) ל"א ר"י אלא באיסור. עשה אבל שבת דאיסור סקילה יע"ש ברש"י ודוק

מה) היוצא לנו מכל זה דלפענ"ד בנ"ד יש להתיר שישאו זה את זו במקום שאין מכירין ואח"כ יהי' מותר להם לדור אף במקום שמכירין. כן נראה לי להלכה ולא למעשה עד יצטרפו בזה איזה גאונים להתיר בנ"ד. לזאת נפשי כמה לשמוע חות דעתו הגדולה למען נדע איך לעשות

אלה דברי ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו. מצפה לתשובתו

שלמה אברהם בלא"א המופלג הגביר מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ה

ב"ה יום ד' ו' מנחם אב תר"מ לפ"ק ראזינאי

ימי בכי ואבל יהפך ליושבי תבל. לקול כנור ונבל. ושלום וברכה יקבל כבוד ידידי הרב כו'. כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י. שלום לו ולתורתו ולכאל"ש

אחדשה"ט. יקרת מכתבו בלוית תשובתו נידון אשת חמיו כו' קבלתי לנכון. הנה כת"ר פלפל בחכמה העמיק והרחיב בזה. כל דבריו ברורים להלכה ולמעשה. ולא באתי רק להוסיף אומר מן החדש דברים אחדים. הנה בתשו' הנודעות לי מעט אשר מצאתי רק בשו"ת תפארת צבי (ח"ב סי' ל"ה) באשת אבי חמיו. ומתיר שם דאיפליג דרא ומנ"ל החמיר כ"כ משום מ"ע. ורק בתשו' הגרח"כ ראפפורט יש ד' תשובות להתיר בנד"ז. בסי' י"ז העלה לאסור. ובסי' י"ח שנכתבה למחר העלה להתיר וכן התירה בסי' י"ט כ' כ"א. וגם האחרונים האוסרים כמו הנוב"י והחת"ס נחתו לסברא דלאחר מיתה אין סברא כלל לחוש ורק שחששו להתיר דבר חדש (וד' הבנין ציון ח"א מועתקים כבקשתו ורק באשת חתנו) והנה א אוכל לדבר בזה בלי עיון בדברי התשו' הארוכה של הגאבד"ק קאליש (הוא המחבר ס' נפש חי' זצ"ל) וע"כ רק אציג סנסן קטן בנד"ז. אשר לפ"ד יתן תבלין להתירא. דהנה באמת יפלא מדוע חשש הר"ת לאסור נגד תל דן וגם צריך להבין במאי פליגי הבבלי והירוש' וע"כ נ"ל שהגזרה דמ"ע הפי' כהנוב"י משום אשת אביו. וע"כ לא חששו לזה בבבלי דלפמ"ש איירי בחיי אשתו וחתן הדר בבית חמיו קל מסובין ורבנן מנגידי עלי' ובבית אביו הי' וכמ"ש בית חתונת לבנו. וע"כ ליכא לחשוש לחילוף זה שהיא אשת אביו. ואפשר דבמערבא לא הוי זהירי בהך דחתן הדר בבית חמיו וסמך לזה אפ"ל לפי' ר"ת בקידושין (דף כ"ט:) דבני א"י לומדים במקומם גם אחר שנשאו ואין דואגים למזונות דהיו על שלחן חמיהם. וע"כ חשו האחרונים ובראשם ר"ת לאסור. וכבר כ' התוס' בקידושין דעכשיו נוהגים להקל לדור וסומכים על שדרים בלא שכירות בביתם. וכה"ג כ' הראב"ד (בפכ"א) מהאס"ב. וע"כ אסרו האחרוני' גם לדידן אשת חמיו משום אשת אביו. ואולי מה דאסר ר"ת הי' בחתן כזה שדר בבית חמיו. ולפ"ז אמינא במה שנתתי גם תבלין למ"ש בסוטה (מ"ג ב') א"ר יוחנן חורגה הגדילה בין האחין אסורה דמחזי כי אחתייהו ולא היא כו' ולכאו' אינו מובן דלמה דחו זה שאין חולק עלי'. וע"כ נ"ל דז"ש ר' יוחנן דמחזי כי אחתייהו לטעמי' דריו"ח במכות (פ"ב ה"ו) ר' יוחנן שלח לרבנן דתמן כו' יפ"ת לא הותר אלא בעילה ראשונה בלבד ואני אומר לא בעילה ראשונה ולא כו' והנה בתוס' קידושין (כ"ב א') ד"ה שלא כו' דלמאן דס"ל ביאה ראשונה אסורה במלחמה ע"כ תמר לא היתה בתו של דוד כלל ומה שקראה בנות משום שנתגדלה בבית דוד עם בנותיו נקראת כן. אבל לפי מה דקיי"ל בזה בבבלי כרב וכמ"ש שם גם ר"ת וכ"פ הרמב"ם דביאה ראשונה מותרת במלחמה. א"כ אמרינן דתמר היתה באמת בתו של דוד שנתערבה במלחמה. אבל משום שנתגדלה בביתו לא נקראת בתו. ואחות בניו ובנותיו וע"כ ס"ל לתלמודן דאשת חמיו וחורגין מותרין זב"ז דל"ד למראית עין ואידחיי' דריו"ח בסוטה שם. ובזה יובן מש"ש בירושלמי וא"ת תורה. דחשש משום אשת אביו נקרא תורה נגד איסור אשת חמיו לגבי חמותו ובנד"ז יש לי אריכות דברים קצת בענין הירוש' דסנהד' (פ"ב) בפלגשים לענין רצפה בת אי' דמייתי בירוש'. והמגי' בתשו' הגרח"כ ראפפ' לא ראה שם. וחפצי לראות דברי הגאבד"ק קאליש שליט"א שבל"ס האריך וטרח בכל פרט וכת"ר שיחי' אם יישר בעיניו תשובתי יחיש להשיבו כו' ומחמת כי היום לא עת להאריך וגם מרוב טרדה קצרתי ואו' שלו' כנפשו ונפש דו"ש באהבה מחכה לישועת ישראל ונחמת צוי"ר עה"ק מרדכי גימפל

סימן ו

ב"ה יום ח' מנחם אב שנת תר"מ לפ"ק שאוול

ההוח"ש לכבוד ידידי חרב וכו' מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

מכתבו הגיעני ברגע זו ובהיותי מוטרד מאד מטרדות שונות אשר אינני מופנה להאריך נידון התשוב' מא"ח לאח"מ [סי' ד' הנ"ל] הגם כי נרשם אצלי איזה הערות שונות. אך באשר לא נדרשתי אז לא ממקום המעשה וכדומה חשבתי כי מה תועלת יהי' להכניס עצמי ללא שאלוני ואשר יחפוץ