בכורי שלמה חלק א רנז

יש להביא ראיה לדבריו ממ"ש הב"ח ביו"ד (סי' שפ"ז) לדעת הרמב"ם דכיון דבירושלמי מפורש. אף שבגמרין אינו מפורש ילמוד סתום מן המפורש יע"ש. א"כ אף דבש"ס דילן לא קתני דאסור משום מ"ע ולחלק בין מקום מכירין למקום שאין מכירין מ"מ נלמד זה מירושלמי דמפורש

יח) אולם באמת ז"א דממ"ש הב"י ביו"ד (סי' שמ"א) ובבדק הבית שלו בח"מ (סי' מ"ו) משמע דס"ל דכל שלא חילקו בהכי בגמ' דילן משמע דלא ס"ל הכי. וכ"כ הב"ח בא"ח (סי' קכ"ד ס"ז) לדעת רש"י ותוס'. ואפשר דהנך רבוותא נמי מודו להב"י בהא. דהא הב"י לא כתב כן רק על חילוק שחילק הטור מפני שהוזכר בירושלמי בדין שהוזכר בגמרא דילן דזה ודאי גרע טפי מאילו לא הוזכר כלל עיקר הדין בגמרתנו. דכיון שכתבו הדין ולא חילקו בו שום חילוק מכלל דלא סבירא להו. וגם הב"י הוציא כמה דינים מהירו' אף שלא הוזכרו בגמ' דילן כמבואר לבקי בספריו ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי על הב"י. וכ"כ היד מלאכי. וא"כ כיון דבש"ס דילן לא כ' להדיא לחלק דבמקום שמכירין עכ"פ אסור משום מ"ע ע"כ דס"ל דלגמרי מותר אף משום מ"ע

יט) עוד נלפע"ד דבנ"ד לא שייך לאסור משום מ"ע כיון דבני עירו בודאי יודעים היטב כי המדוברת היא חמותו חורגתו היא אשת הגאון אבד"ק פלונית המנוח ז"ל. וכעין שכ' הגאונים ופסקו המחבר בשלחנו הטהור והרמ"א בא"ח (סי' רמ"ג) גבי מרחץ יע"ש. והדבר מפורסם בכל העיר שאינה חמותו. ובפרט כיון שידוע שעשה ע"פ שאלת חכמים גאוני הזמן בודאי בהיתר עשה. אולם הט"ז בא"ח (סי' רמ"ד סק"ד) השיג להך דסי' רמ"ג משום מה דכ' הרמ"א שם בשם תשו' אשכנזית דאפי' הדר בין העכו"ם איכא למיחש לאורחים. וא"כ ה"נ איכא חששא דחשדא דאורחים יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד איכא למיחש לאורחים דיטעו דהיא חמותו ממש

כ) אולם זה אינו השגה. שכבר כ' הרב חת"ס (חא"ח סי' ס') דהך דאורחי' אינו סותר כלל להך דססי' רמ"ג דבמרחץ (בסי' רמ"ג) כיון דשכנים הם ישראלים ומחמם המרחץ בשבת לא יחשדוהו האורחים. משא"כ תשובת אשכנזית (שבסי' רמ"ד) איירי להדיא מאדם הדר בין הגוים ולכשיבואו שם אורחים יחשדוהו לומר הואיל ודר בין הגוים ואין ישראל רואהו מלאו לבו לעשות רע לשכור לו פועלים נכרים יע"ש. א"כ בנ"ד יש להם להנשא במקום שאין מכירין. ואח"כ מותרין להיות גם במקום שמכירין כנ"ל. ואין לחוש שמא יבואו אורחי' כיון דהם יהיו במקום שדרים ישראלים לא יחשדוהו שעשו באופן האסור

כא) ומצאתי בס' חוסן ישועות על יבמות (דף כ"א.) שכ' להתיר בא"ח לגמרי דמירושלמי אין ראי' די"ל לשיטתי' הוא הולך. דאית' שם דמאן דאית לי' כללא דכל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שני' פליג אהאי ברייתא דמתיר אשת חורגו ומ"ה לא סמכו עלה כמו בהיתר אשת חמיו וחורגין. אבל לפי שיטת גמרתנו דמתרצו לקמן לא פליגי ברייתא אהא כללא משום דליתא להאי כללא אלא היכי דבחד קידושין מקרב לה. א"כ שפיר יש לסמוך על כל הדברי' השנויין בהאי ברייתא. ובשו"ת נוב"י חוכך להחמיר אף בלאחר מיתת אשתו וחומרא יתירה היא דאחר מיתת אשתו הואיל ונתרחקו. שום אדם לא יטעה לומר שהוא אביו שאין בכדי שהדעת טועה לומר על רחוק שהוא קרוב יע"ש. א"כ יש לנו עוד גדול אחד לסייע לנ"ד להתיר בפשיטות

כב) עוד נלפע"ד בנ"ד להתיר דהנה הרמב"ם בפ"ה מה' יו"ט העלה דבחדרי חדרים מותר משום שמחת יו"ט. ואף דבכ"מ שאסרו מפני מ"ע אפילו בח"ח אסור. משום שמחת יו"ט התירו. יע"ש בהרב המגיד וש"פ. לפ"ז נרא' דכל לדבר מצוה לא גזרו מפני מ"ע בח"ח אפילו באיסור דאורייתא דהא הך דלהטיח גגו הוא צריך דמיירי הרמב"ם שם הוא איסור דאורייתא ואעפ"כ בח"ח שרי משום שמחת יו"ט. ויעי' בפ"י ביצה (דף ט'). א"כ ה"ה בנ"ד כיון דקי"ל ביו"ד (סי' ק"ס סי"ח) בשם הרא"ש והרמב"ם דכל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים יע"ש. ויעי' במ"א (סי' רמ"ב) בשם שיבולי לקט לוין ברבית לצורך סעודת שבת או סעודת מצוה. וכ' הבאר יעקב שם וגם בה' רבית דר"ל ברבית דרבנן יע"ש. א"כ חזינן דלטיבת ותקנת יתומים דינו כלדבר מצוה ושמחת יו"ט. לפ"ז נצמח בנ"ד היתר במקום שאין מכירין כלל דהוי כמו חדרי חדרים מותרים להנשא וליכא בי' משום מ"ע בח"ח כיון דלטובת יתומים הוי כדבר מצוה דמשום שמחת יו"ט התירו בח"ח וליכא משום מ"ע. וכיון דנשאו בהיתר שוב מותרים לבוא אף במקום שמכירין מדהוי כדיעבד. וכמו שפסק הצמח צדק (סי' י') דבדיעבד מותר. וכמו שכ' בשו"ת שו"מ דבבית מאיר צידד דלא בשביל שהורו לו מתיר הצ"צ בדיעבד רק משום דבדיעבד שרי. א"כ י"ל דמה שאמרו בירושלמי דיסבון באתרא דלא חכימין להון היינו לא שידורו שם תמיד דא"כ הו"ל לומר שיתבין באתרא דלא חכימין להון. רק כיון דלא אסור אלא מפני מ"ע. וא"כ כל שנשאו באתרא דלא ידעון להון א"כ כל שכבר נשא שוב מותרין אף במקום שמכירין אותה יע"ש. וא"כ א"ש בנ"ד להתיר. עכ"פ דינשאו במקום שאין מכירין

כג) [לכאורה י"ל דנידון הצ"צ אם מותר בדיעבד תלוי בפלוגתא דרבוותא ביו"ד (סי' י"ג) דצריך לשחוט בן פקועה משום מ"ע דבאמת א"צ שחיטה. ובדיעבד אף לא שחטו דעת הט"ז שם דבדיעבד אם לא נשחט מותר. ודעת הנקה"כ דאסור אף בדיעבד. אולם בנ"ד בודאי אף לשיטת הנקה"כ מותר כנ"ל דבמקום מצוה ל"ש מ"ע בח"ח ומותר לכ"ע]

כד) ומה שהשיג בשו"ת שו"מ על ההיתר דתקנת יתומים מה שהוכיחו ממ"ש בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' צ"ו) להתיר לישא מיניקת בשביל טובת היתומים. דאף אם נימא דמשום תקנת היתומים מתירין איסור דרבנן היינו אם הוא איסו' מצד עצמו כמו מניקת או אבילות דהוא איסור בפ"ע. אבל מה שאסרו אשת חמיו הוא מצד דלא ליגע באיסור תורה בחמותו ממש בזה ל"ש להתיר משום תקנת יתומים דחיישינן כשיראו שמתירין אשת חמיו יסברו דחמותו ג"כ מותרת וחמותו בשריפה או באיסור בודאי לא התירו בשביל תקנת יתומים כמו כן גזרו באשת חמיו. ואטו כ"ע ידעו דהוא לטובת יתומים יע"ש. ראי' זו יפה השיג עלי'. אולם ראי' שהבאתי מאבק רבית דמותר לתקנת יתומים ראיה טובה היא. דהא דא"ר הוא אסור ג"כ מחשש דלא יבא לרבית דאורייתא. ואינו איסור בפ"ע רק יש לו שורש בדאורייתא. והא ראי' דבר"ק אסור אף לטובת יתומים. כמבואר ביו"ד (סי' ק"ס) ובחיבורי ברית אברהם (סי' ק"ס שאלה נ"ה) ואפ"ה בא"ר שהוא דרבנן התירו ולא חשו שיבואו לרבית דאורייתא לטובת יתומים. וא"כ ה"ה בנ"ד באשת חמיו ג"כ התירו האיסור של מ"ע בשביל תקנת יתומים ולא חשו שיבואו עי"ז לאיסור דאורייתא. וז"ב

כה) ומה שכ' בשו"ת שו"מ להשיג על דבריו הנ"ל. וכ' דלכך אסר ר"ת משום דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה דהרי כל שנשאה מותרת. וא"כ הו"ל עושין ספד"ר לכתחלה. והרי גם איסור דרבנן אין עושין בידים דה"ל כמבטל איסור בידים ולכך ל"מ שיסבון באתרא דלא חכמין ולכך נשמט בש"ע. ומ"מ צידד בנידון דידי' שכבר נשאה וגם היא לאחר מיתת אשתו יש להקל שלא יצטרך לגרשה יע"ש. נראה מדבריו דבנ"ד דהוי לכתחלה אסורין להנשא

כו) ולפענ"ד אינו נראה. דכבר כת' בשו"ת תרומת הדשן הובא ביו"ד (סי' נ"ז) ברמ"א ובש"ך שם דבמקום שיש צדדים להתיר מותר לעשות ס"ס לכתחלה. וכבר כ' הפוסקים דספק אחד בדרבנן דומה לס"ס בדאורייתא. וא"כ במקום שיש צדדים להתיר מותר לעשות ספק דרבנן לכתחלה. ובנ"ד יש צדדים להתיר. דשמא הלכה כש"ס דילן דמותר אף במקום שמכירין. וגם אם הלכה כשיטת הירושלמי דלמא הלכה כהנוב"י והעצי אלמוגים והחסן ישועות ומהר"ח כהן ראפאפורט (סי' י"ח) דלאחר מיתת אשתו מותרין להנשא ואף במקום שמכירין. ועוד דבנ"ד הוי ג"כ ס"ס וא"כ עכ"פ מותרים להנשא בנ"ד במקום שאין מכירין שיבואו אח"כ למקום שמכירין כנ"ל: