בכורי שלמה חלק א רנד

לעשות על צד היותר טוב מחויבים לעשות. ודוקא בחרם דר"ג שלא לישא ב' נשים אמרו כן דצריך היתר ממאה רבנים דחמיר דכל עוד דאגידא בי' עובר על החרם ובעמוד והוצא קאי. אבל בחדר"ג שלא לגרש בע"כ דבשעת גירושין עובר על החרם ותו לא. וכמ"ש בכנה"ג. מ"ה א"צ בזה היתר ממאה רבנים דקיל

לה) ומה שכ' כ"ג באות ט"ו מה שהבאתי הקושיא על הט"ז מדם טוהר ב' הדברי יוסף ובאמת לא נמצא שם כלל מזה. ושוב נזכר שביד מלאכי (אות רצ"ה) הביא ג"כ קושיא זו בשם הדברי יוסף עכ"ד. אמת הדבר שהי' בזכרון שלי קושיא זו ב' הרב דברי יוסף מפני שראיתי ביד מלאכי שם הקושיא בשמו. כי לא נמצא ת"י שו"ת דברי יוסף. וסמכתי עליו. היוצא לנו מכל זה מכל הלין טעמא יש להתיר בנ"ד ע"י היתר מאה רבנים ובאופן שכ' הצ"צ (סי' ס"ו) הובא בבאר היטב אה"ע (סי' א' ס"ק כ"ב) ובכל האופנים שנצרך לזה כמבואר בתשובות שם בפתחי תשובה

אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרב. אוהבו מקרב ולב עמוק משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם רזעכטע

סימן ד

ב"ה יום כ"ז תמוז תר"מ לפ"ק אזארקאוו

החיים והשלום וכט"ס לכבוד אוהבי ה"ה הרב הגאון המפורסם לשם ולתהלה. סיני ועוקר הרים. איש אשכולות. פאר הדור. נזר הקודש. חכם חרשים. צדיק ונשגב. נ"י פ"ה עה"י כו'. כקש"ת מו"ה מרדכי גימפל שליט"א אבד"ק ראזינאי

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

לאשר הכרתי כי במקום גדולתו שם ענותנותו. לזאת הרהבתי בנפשי להציע לפני כס כבודו הרם שאלה אחת אשר קרה בעיר הקרובה לעירנו

שאלה הנה אשת הרב הגאון הצדיק מו"ה פלוני הכהן נ"ע אבד"ק פלונית אשר נתאלמנה מבעלה. וחתן בעלה מוהר"ם הלוי נ"י הוא איש יקר ופרנס את האלמנה ובני' אשר עשה מסחר אתם ביחד. ועתה מתה אשת מוהר"ם הנ"ל ואם מוהר"ם הנ"ל יקח אשה אחרת מי ישגיח על הילדים. כי עד עתה ר"מ הנ"ל לא הי' לו בנים והוא רוצה לישא אלמנת חותנו הגאון הצדיק זצלה"ה. וכפי הנראה הי' זאת טובה גדולה עבור היתומים. אם מותר. עכ"ל השאלה

שאלה זו נשלחה לכבוד הרב הגאון כו' מו"ה חיים אלעזר וואקס שליט"א. אבד"ק קאליש וכעת אבד"ק פיעטרקוב. גם נשלחה לכבוד הרב הגאון כו' מו"ה שמשון ארנשטיין אב"ד דפה וכעת הוא אבד"ק קאליש. והראה לי שאלה זו. ותשובת הגאון מו"ה רח"א וואקס שליט"א שהעלה להיתר ושאל חות דעתי בזה. ולפענ"ד ג"כ נראה לי להקל בנ"ד להלכה ולא למעשה. והנני להציע את רחשי לבי לפני כ"ג אם יסכים להיתר בנ"ד. וזה החלי בעזר צורי וגואלי

א) מקור דין זה הוא ביבמות (דף כ"א.) בברייתא ומותר באשת חמיו. ובתוס' מביא הירושלמי דאשת חמיו אסור משום מראית עין. ובפרובינציא הי' אחד טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי'. והרי"ף והרמב"ם פסקו כש"ס דילן דאשת חמיו מותרת ואנחנו גרירין תמיד אחרי בעלי התוס'. ויעי' בהרא"ש שהעלה להדיא דשמא בחורגה הגדילה בין האחים אית לה קלא כגמרא דילן ואין לחוש מפני מראית העין אבל באשת חמיו לית לי' קלא איכא למיחש למראית העין וכן מסתבר עכ"ל יע"ש. וגם בס' הלכות הגדולות כ' להדיא דאשת חמיו אסור מפני מראית העין יע"ש וכ"כ במ' דרך ארץ פ"א. וכן מצאתי בפסיקתא זוטרתא (פ' אחרי) דאסור משום מראית העין וכן העלה בס' אור זרוע הגדול כדעת התוס' וכן דעת הטור לאסור. אולם הש"ס דיל העלה להתיר באשת חמיו וכ"ה בש"ע אה"ע (סי' ט"ו) דעה הראשונה בסתם להיתר. רק י"א לאסור. וכבר כיילו לנו הפוסקים דבכה"ג דעתו בפשיטות לפסוק כדעה הראשונה. ולא הביא הי"א רק לחלק להם כבוד. וכ"כ הכנה"ג בא"ח (סי' שי"ח בהגה"ט) ובכללי הפוסקים כלל ס"ב בשם מהרי"ק ומהר"ש הלוי ומהרי"ט יע"ש. וכ"כ בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' צ"ז) והש"ך בח"מ (סי' ס"ו ס"ק ס"א) והפר"ח ביו"ד (סי' נ') והב"ח ביו"ד (סי' ק"ץ) ובחלקת מחוקק אה"ע (סי' א' ס"ק ט"ו)

ב) גם הרשב"א והר"ן העלו כיון דגמרא בסוטה פליג על חורגין ה"ה באשת חמיו וחתנו כיון דלא חיישינן למראית העין מותר והעלו דלא ס"ל לאמוראי בתראי הא דירושלמי. וכ"ה הנ"י בשם הריטב"א שהרמב"ן ורבים מרבותינו התירו ושכן עיקר יע"ש וכן הוא דעת הרד"ק בשמואל ב' (קפיטל ג' פסוק ה') דאשת חמיו מותרת. הובא בשו"מ. אולם היש"ש ביבמות האריך לאסור וכ"ה הבית הלל והצ"צ והב"ש בשם תשובת מהרי"ל (סי' פ"ה) והב"ח. וכן פשט המנהג בכל אשכנז לאסור

ג) אמנם הרב נוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' כ"ו) פתח בכחא דהיתרא. א'. מה שכ' התוס' על הירושלמי דאוסר דלא כהש"ס בבלי. וכ"ת דאפשר דבדורות האחרונים אסרו. הביא על זה הנוב"י דאי אפשר לומר כן. דהאוסר בירושלמי הוא ר' חנינא ור' חנינא מב"ד של רבינו הקדוש. ורבינו הקדוש בשעת מיתתו אמר ר' חנינא ישב בראש וכו'. ובתלמוד שלנו ביבמות אמר רבא ג"כ דאשת חמיו מותרת ורבא הי' כמה דורות אחר ר' חנינא יע"ש שכתב אמנם אין בכחי לדחות דברי התוס' והרא"ש אבל בכל מה שיש בכחי להמציא חלוקים לא אמנע. עכת"ד

ד) ולפענ"ד דהופיע רוח הקודש בבית מדרשו של היש"ש בדעת התוס' דלא כהרב נוב"י. אלא דאין כוונת התוס' במה שכ' שמא אח"כ אסרום על התנאים ואמוראים. רק הכוונה דהגאונים אסרום אחר הש"ס. וכמו שנמצא בבה"ג דהוא מן הגאונים. ומ"ה אסר ר"ת ואפסדי' לסעודתי' דלעולם דהש"ס דידן חולק על הירושלמי וממילא הלכה כש"ס דילן נגד הירושלמי והמס' דרך ארץ ופסיקתא זוטרתא. רק דהגאונים אסרום וחששו לדברי הירושלמי משום מראית עין מ"ה אפסדי' ר"ת לסעודתי'. כי האיר ד' את עיני ומצאתי את שאהבה נפשי בס' האגודה [המיוחס בס' שם הגדולים להרא"ש] וז"ל ומעשה הי' בפרובינצא באחד שהי' טבחו טבוח לישא אשת חמיו ואפסדי' ר"ת לסעודתי'. ושמא אחר התלמוד אסרום הגאונים עכ"ל האגודה. וידוע דס' האגודה מביא דברי הש"ס והתוס' ומבליע איזה פירוש בדבריהם. והנה שפתיו ברור מללו דכונת התוס' דהירושלמי חולק על ש"ס דילן. ומפני זה הי' קיי"ל כש"ס דילן להיתר. רק מפני דאחר התלמוד אסרום הגאונים מ"ה אפסדי' ר"ת לסעודתי'

ה) גם ארווח לן דכל האיסור לדעת התוס' והרא"ש דהעלו לאיסור הוא רק מתקנת הגאונים בעל הלכות גדולות וסייעתי'. ולדעת המתירים לא אסרום הגאונים או דלא חששו לאיסור הגאונים. כיון דמבואר בש"ס דילן דלא כירושלמי ואף שכ' הרא"ש ז"ל בפ' תפלת השחר והתוס' בפ' אלו טריפות (דף מ"ד.) דדברי בעל הלכות גדולות דברי קבלה הם וראוי סמוך עליהם. וכ"כ מהרי"ק (שרש ק"נ וק"ס). ויעי' בש"ך ביו"ד (סי' כ"ה סק"ב) ויעי' בשו"ת מבי"ט (ח"ב חיו"ד סי' י"א) שהוסיף עוד בטעם זה מפני שקבל מהגאונים ומרבנן סבוראי ומרבנן דסוף הוראה יע"ש. וא"כ בנ"ד דבה"ג מחמיר מפני מראית העין לכאורה אסור

ו) אמנם אינו קושיא דמלתא דפשיטא היא שלא בא לומר שכיון שקבל מרבנן סבוראי ומרבנן דסוף הוראה לא ירים איש את ידו לחלוק עליו דהוי כאילו דבריו כתובים בש"ס. ז"א דהא כמה וכמה דינים מצינו שחלקו עליו התוס' והרשב"א והרא"ש ואף במקום שהוא מחמיר והם מקילים ולא חשו כלל למה שהם עצמם כתבו דדבריו דברי קבלה הם אלא כוונתם שקרוב לשמוע אל דבריו היכא דליכא בהו פירכא מן