בכורי שלמה חלק א רנג

נשים אחרות שוב לא מועיל אם אומר הבעל שאין מאמינה על הבדיקה. שוב מצאתי בשו"ת הר המור מהגאון מ' מרדכי בנעט זצ"ל] (סי' ל"א) שהעיר ג"כ במה שהעיר כ"ג דאבדה נאמנותה כיון ששמשתו נדה. ופלפל בזה הרבה וסיים וז"ל ע"כ נלפע"ד כ"ז לא נראה מהאשה שעשתה תשובה גמורה תשובה שאינה של רמי' ובסיגופים ותעניתים כו' מ"מ בכה"ג נוכל לסמוך אח"כ ע"י בדיקת נשים כשרות להתמנות עלי' אשר יבדקו אותה כל פעם וסיפור ז' נקיים שלה ע"י שאותן הנשים תהי' לה וגם אז יכתוב לה כתובה אחרת כמבואר בחמ"ח (סי' קט"ו ס"ק י"ח) עכ"ל. א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ לא יכול הבעל לומר אין מאמינך על הבדיקה ולכן יפה אמרתי בתשובתי הראשונה (סי' א' אות כ"ח) דיש לדמותו למ"ש הרמ"א באה"ע (סי' ק"ט ס"ג) דאם היא מביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים וחרם לא אבדה כתובתה אף אם היא עובר וא"כ ה"ה לענין שמשתו נדה אם הבעל ג"כ ידע מזה לא הפסידה הכתובה. א"כ אפשר דה"ה לענין לגרש בע"כ ג"כ אינו יכול לכופה ליורשה בע"כ. ומיושב השגתו

כט) ומה שכ' כ"ג וז"ל מ"מ העלו בעסקה בזיופים דנידונה כעוברת על דת כו' וה"נ י"ל דלא גזר בכה"ג שהכניסה עצמה בסכנה ומותר לישא אחרת ומבואר ביו"ד (סי' רל"ב סי"ז) דהיכי שהי' מסבב בעצמו אין זה אונס אלא רצון וכ"כ בשו"ת מעיל צדקה (סי' ט"ו) עכת"ד. דבריו היקרים מיוסדים על אדני פז. ואף לפי מ"ש בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' כ"א) דזה דוקא בשבועה אבל בנדר אם היה אנוס בשעה שנדר אף דהוא הביא עליו האונס לא חל הנדר יע"ש. אף אם היה החרם דומה לנדר מ"מ בנ"ד מודה מהרי"ט דשאני התם דחיילות הנדר הי' בשעה שהיה אנוס. אבל בנ"ד החרם היה עוד לפני האונס וחייל עליו שלא לקחת שתי נשים. וכיון שהוא הביאה עליה האונס לא מקרי אונס. אולם באמת חרם היא שבועה כמ"ש במדרש תנחומא פ' וישב כי השבועה גדולה כו' (שופטים כ"א ה') וכי שבועה הי' ללמדך שהחרם היא השבוע' עכ"ל. וא"כ בודאי א"ש בנ"ד אף למהרי"ט כמ"ש כ"ג דבשבועה אם הביא עליו האונס לא מקרי אונס. ובגליון הגרע"א רמז ג"כ לשו"ת מעיל צדקה

ל) ומה שרמז כ"ג להבית מאיר (סי' ע"ח באה"ע) והיינו דנראה דחולק על המעיל צדקה יעי' כ"ג בס' פתחי תשובה שם (ס"ק א') שהביא דברי הבית מאיר ותמה עליו שלא זכר דברי האסיפת זקנים בכתובות (דף נ"א) ב' הריטב"א דהא דקתני לקתה חייב לרפאותה להכי נקט לקתה ולא קתני חלתה לאשמעינן דאם חלתה בפשיעותא אינו חייב לרפאותה יע"ש. וכן הביא שם עוד בשם איזה פוסקים יע"ש

לא) ומה שכ' כ"ג (באות י"ג) מדברי הב"ש (סי' א' ס"ק נ"ז ובסו"ס קנ"ד) דעדיף טפי לגרשה בע"כ מלהתיר לו לישא אחרת ולהנוב"י (מ"ק חאה"ע סי' א') להיפך דחרם דב"נ קיל טפי והביא כ"ג בזה בקיאות גדול. יעי' בשו"ת רשמי שאלה (חאה"ע סי' ס"ו) וז"ל ומה גם ראיתי בשו"ת בי"מ דחרם רגמ"ה נמי איסור דאורייתא מקרי ע"ש בסוף שו"ת הנ"ל. אחר שנים רבות מצאתי עוד כן בשו"ת נוב"י (חאה"ע סי' ע"ה) דחרם הוא דאורייתא ע"ש (בדף צ"א) ב' רשב"א וע"ש עוד (בדף צ"ב) בסופו ע"ש ובפרט החרם דרגמ"ה שלא לגרש בע"כ עכ"ל. נראה מדבריו ג"כ דחרם שלא לגרש בע"כ חמיר. ויעי' בשו"ת מים חיים (חאה"ע סי' א') שס"ל בהיפך. שכ' וז"ל וגם בתשובת מהר"ם פאדווא שהבאתי לעיל מבואר ג"כ שגזירת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ קיל מגזירת דר"ג שלא לישא שתי נשים לענין הסכמת מאה רבנים וכמו שהבאתי לעיל וגם הרב ח"מ והרב ב"ש (בסי' קי"ט סק"ח) כתבו וז"ל בתשו' מהר"ם פדוואה התיר לגרש בע"כ אבל לא התיר שישא אשה אחרת כו' משמע להדיא מדבריהם שגזירת רגמ"ה שלא לגרש בע"כ קיל מגזירת דלא לישא שתי נשים וכן משמע בסי' ע"ז שכ' הרב ב"ש בס"ק י"ט וז"ל וכ' בח"מ אף לי"א דאין מתירין לישא אשה אחרת מ"מ מתירין לגרש בע"כ ע"ש. ויעי' בישועות יעקב באה"ע (סי' א' סק"ח) שהעלה דמשמעות הלשון בסוף ס' תשובת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג דהך תקנה שלא לישא ב' נשים החרים רגמ"ה שלא יהיה לו התרה רק ע"פ מאה רבנים. אבל תקנת רגמ"ה בענין גט בע"כ לא הי' בזה האופן רק שבמקום מצוה לא תיקן וא"ש דכאן בנשתטית שאי אפשר לגרשה בע"כ רק לישא אחרת צריך התרה יע"ש ובשו"ת שב יעקב חולק ג"כ על הב"ש בענין זה ומחלק בין מקום מצוה היכי דהיא לא פשעה כמו נשא אשה ושהה עשר שנים עמה ולא ילדה ובין עוברת על דת. ובשו"ת מהר"ם פדוואה חולק דשוין יע"ש. א"כ לפי סברת הישועות יעקב בנ"ד דהוי במקום מצוה כנ"ל בתשובתי הראשונה הי' מקום להתיר ע"י גט בע"כ אף בלא מאה רבנים מ"מ בנ"ד דא"א לגרשה בע"כ לכן צריך התרה ממאה רבנים לישא אשה אחרת

לב) ומ"ש כ"ג (באות י"ד) וז"ל וגם בעיקר קשית כת"ר מהא דאין ב"ד יכול לבטל כו' מבואר ג"כ בב"ח דאין דאין שום דעה כו' מסתמא כך קבלו מפי רגמ"ה וב"ד דתחלת תקנתם כך נעשה להיתר בנידון כזה עכ"ד. יעי' כ"ג בתשובתי הראשונה (אות י"ג) שרמזתי ג"כ להב"ח בענין זה

לג) באופן אחר נלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש הרמב"ם בה' ממרים (פ"ב ה"ז) גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות ולאחר זמן מרובה עמד ב"ד אחר ובדקו בכל ישראל וראו שאין אותה הגזרה פושטת בכל ישראל יש לו רשות לבטל ואפי' הי' פחות מב"ד הראשון בחכמ' ובמנין עכ"ל. ומקורו מע"ז (דף ל"ו) השמן לא פשט איסורו ברוב ישראל כו' וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א ב"ר צדוק שהיו אומרים שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה כו' יע"ש. וא"כ ה"ה בחר"ג מבואר באה"ע (סי' א' ס"י) דלא פשטה תקנתו בכל הארצות יע"ש. א"כ דומה היא לשמן דצריך היתר. רק דאפי' הי' פחות מב"ד הראשון בחכמה ובמנין יכול להתיר. א"כ מיושב קשיתי דמהני בנשתטית היתר ממאה רבנים אף שקטנים בחכמה ובמנין מב"ד הראשון

לד) ונלפע"ד ליתן טעם למה הצריכו מאה רבנים על ההיתר של נשתטית. כיון דהיה קשה להם איך יכולת ביד ב"ד שקטנים מב"ד חבירו לבטל דברי ב"ד שגדלו מהם. לכן אף שהעלתי לעיל לתרץ כנ"ל. מ"מ עכ"פ מה שהיו יכולים לעשות יותר בהיתר עשו והכריחו שיהי' מאה רבנים בכדי שבכללות הב"ד בהצטרפות כולם יתירה מחכמת ב"ד הראשון אע"פ שראש ב"ד האחרון לא יהי' גדול בחכמה כראש ב"ד הראשון ולא נערוך אלא בערך כל החכמה הנמצאת בכלל הב"ד. ומנא אמינא לה מדברי שו"ת הרדב"ז בלשונות הרמב"ם (סי' קי"ז) שכ' שיש שני דרכים דרך א' כנ"ל ודרך הב' שאין לנו להעריך אלא בערך ראש ב"ד שאם היה ראש ב"ד האחרון שהוא עוקר הדבר גדול מראש ב"ד הראשון יכולים לבטל דברי ב"ד הראשון אע"פ שהחכמה בכללה שיש בב"ד הראשון יתירה מן האחרון. ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה נראה שהכל תלוי בראש ב"ד. אבל מיתורא דמתני' משמע לי דתרווייהו בעינן שיהי' כללות הב"ד האחרון גדול מן הראשון. וגם ראש ב"ד האחרון יהי' גדול מן הראשון ואז יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו כו' עכ"ל. פי' דקתני במתני' אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. לכן נלפע"ד אף דכ' הרמב"ם במקום דלא נתפשטה התקנה יש לו רשות לבטל אפילו הי' פחות מב"ד הראשון בחכמה ובמנין. מ"מ כל מה דאפשר לעשות יותר על צד היותר טוב צריכים לעשות. לכן חידשו אף דבזה"ז ליכא חכמים גדולים כבזמן הקודם וא"כ א"א בזה"ז שיהיו גדולים בחכמה ובמנין. מ"מ עדיף לקחת מאה רבנים דאז בכללות הב"ד בהצטרפות כולם אפשר שהיא יתירה מב"ד הראשון. ואז ההיתר מהני על הצד היותר טוב. ומ"ה כ' הכל בו דאין להתיר חר"ג אלא ע"פ מאה אנשים מג' קהלות מג' ארצות. והיינו מטעם שיציע הדבר לפני הגדולים שבאותו הדור מג' ארצות כמ"ש הב"ח. ואז יהי' בכללות המאה רבנים בהצטרפות כולם יתירה מב"ד הראשון. ואף אם בכללות המאה רבנים ג"כ לא יהי' יתירה מב"ד הראשון. מ"מ כל מה שנוכל