בכורי שלמה חלק א רנא

ואינו יוצא יחידי בלילה ובשאר כל דרכיו הוא עושה שטות דלא נקרא שוטה אתמהה כו' יע"ש. וה"ה בנ"ד. וצ"ע

טז) ומה שכ' כ"ג בתשובתו בסופו (אות ה') מצד ספק חרם והאריך בבקיאות נפלא. הנני להוסיף על דברי קדשו יעי' בשו"ת תשב"ץ (ח"ב סי' קכ"ח) שכ' שם וז"ל דמי שנידוהו בחלום אם ע"י מלאך הוא הרי הוא מנודה ואם ע"י שד הוא אין מנודה וא"כ זה ספק מנודה ספק אינו מנודה והרי זה כספק איסורא אם אסור לספר ולכבס ולהתרחק מבני אדם ד' אמות אם לא ומן הספק צריך היתר ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מיד ספק ע"י תקנה ויתירוהו עשרה שזה הוא מנודה לשמים כו' עכ"ל. נראה מדבריו דאם לא הי' עצה לצאת מהספק היינו מקילין דהוי רק כספיקא דרבנן א"כ נראה דעת התשב"ץ שחרם הוא רק מדרבנן. דרק מפני שאפשר לצאת מהספק אזלינן להחמיר. אבל בנ"ד דלא אפשר לצאת מהספק ויהי' צריך להחמיר שלא לישא אשה אחרת ולא יקיים מצות פו"ר אפשר דמקילין. כ"ג רמז לחת"ס (חאה"ע סי' ב' ג'). אבל לא רמז כ"ג לחת"ס (ח"ש חאה"ע סי' צ"ט) שכ' שם וז"ל דפליגי אי חרם דאורייתא וספק להחמיר או לא. ויעי' במשפטי החרם לרמב"ן שבסוף תשובה המיוחסת וצל"ע קצת דכל חילי דרמב"ן כו' ועכ"פ חזי לאיצטרופי דעת הסוברים שהוא רק דרבנן וס' להקל ולהאומרים נמי שס' להחמיר האיכא דס"ל דלא החרים אלא עד סוף אלף החמישי ומכאן ואילך אינו אלא קבלה בעלמא דלא מצינו בשום מקום שחזרו ונמנו על ככה להחזיק החרם יע"ש שהאריך בזה. ויש עוד אתי להאריך בספק חרם שהוא ספק דברי קבלה. אולם כבר הארכתי בספק דברי קבלה בתשובתי להרב הגאון מקאוונא שליט"א. ועוד באיזה תשובות אין רצוני לכפול

יז) ומה שכתב כ"ג (באות ו') להשיג על מה שכתבתי על פי דברי הט"ז באבן העזר (סי' קי"ט) וכתב כ"ג וז"ל. הנה מזה אין ראי' מוכרחת לדידן שאחר שברחה מזה ושמצד מה שהי' מקודם הי' צריך התראה מב"ד כיון דהיא בת דעה כיון שיש לדון רק מצד דין מורדת ושייך ג"כ סברת מהרי"ק כו' ואף שהדבר מסור לב"ד כו' ולב"ד שאינו יפה. עכ"ד הנחמדים. הנה השגה זו אין מקומה כאן דכאן דנתי דמקרי נשתטית והוי ראי' מעליא מדברי הט"ז לנ"ד. ומה שהשיג דזה לא מקרי נשתטית. זה כבר השיג כ"ג לעיל באות ד'. ואני תרצתיו בתשובה זו לעיל אות ט"ו קצת. ומה שהשיג מצד דין מורדת יאות על מה שהעלתי בתשובתי הראשונה (אות כ"ז) לצדד להיתר מצד דין מורדת שתרצתיו באות שאחר זה

יח) ובעיקר השגת כ"ג על מה שצידדתי בנ"ד משום מורדת יש לתרץ. דבנ"ד האשה מנעה את הבעל מתשמיש הוא מפאת שמאסה בו ולא כדי לצערו. וסופו הוכיח על תחלתו שברחה עם הציס'. ובזה א"צ התראה. ודוקא במנעה מתשמיש כדי לצערו אז צריך התראה והכרזה. אבל במאסה בו א"צ התראה כ"נ מלשון הש"ע באה"ע (סי' ע"ז). ומה שכ' כ"ג מדברי מהרי"ק שא"כ כ"א יטעון כן כשתקדיח תבשילו עכ"ד. הנה הרמ"א כ' שם באה"ע (סי' ע"ז ס"ב) וז"ל ונ"ל דוקא תוך י"ב חודש אבל לאחר י"ב חודש אם הוא רוצה לגרשה צריך לקבל ממנו בעל כרחה או מתירין לו לישא אחרת דאין כח ביד האשה לעגנו לעולם וכ"נ להורות עכ"ל. וא"כ בנ"ד דמיירי לאחר י"ב מתירין לו לישא אשה אחרת אף דנראה שם דעכ"פ התראה בעינן. נלפע"ד דזה דוקא באיתא האשה לפנינו ומרדה בו לצערו. אז דוקא בעינן התראה. דאל"ה שייך סברת מהרי"ק דאם יותר במורדת יבא להתיר בשאין מורדת דאפילו תקדיח תבשילו יאמר שהיא מורדת. כי יתן עיניו באשה אחרת. אבל בנ"ד כיון דחזינן דברחה לנפשה לארץ אחרת עם הציס' לא שייך בזה לחוש כן ויש גביית עדות על הכל כמבואר בהשאלה. לא שייך שמא עיניו נתן באחרת וגדולה מזו כ' בשו"ת מהרי"ק (סוף שורש ג') וז"ל ואם יסכימו טובי העיר שהם מעוותים אותו אז יבקש מאתם שיכתבו הדברים לפני מורה צדק והם יעיינו בדבר להתיר לו ולגרשה בעל כרחה או לישא אחרת דמאחר שיעשה הדבר ע"פ ראשי הקהל לא יבא כ"כ לידי קלות ראש עכ"ל הובא דבריו בקיצור בב"ש שם סק"כ יע"ש. וא"כ כ"ש בנ"ד דידוע לכל אנשי העיר שברחה לנפשה. והב"ד גבו עדות על זה פשוט דמתירין לו ע"פ מאה רבנים לישא אחרת. ויעי' בסוף ס' נחלת יעקב בשו"ת מהגאון מליסא (סי' ה') ורמזו גם כ"ג נראה ברור שכל שאינה רוצית לקבל גט מתירין לו לישא אחרת. ויעי' בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' ת"ש ובשו"ת מים חיים חאה"ע סי' ב'

יט) ומה שכ' כ"ג מ"מ חשש לזה לפריצת הדור ולב"ד שאינו יפה דשכיחי טובא עכ"ד. לכאורה יש להביא ראי' לדברי קדשו מדברי הרדב"ז הובא בשו"ת אבקת רוכל (סי' כ"א) שכ' דהאידנא דלא בקיאי כ"כ הדיינין דייקינן ב"ד בתר ב"ד ואם בזמנו של הרשב"א כ"כ כ"ש בזמנינו יע"ש. א"כ ה"ה לענין מורדת יש לחוש לב"ד טועין. אמנם הרב ב"י השיג שם על הרדב"ז וז"ל אמר יוסף קארו לא דק דלא אמר כן הרשב"א אלא בדין ההוא שהוא זר. אבל בשאר דינים גם בזה"ז לא דייקי בתר בי דינא. וזה פשוט בתשובת הרשב"א שכתבתי בב"י עכ"ל. ואם כן הוא הדין בנ"ד אין חוששין לב"ד טועין

כ) ומה שהביא כ"ג ראי' מתוס' ישנים (דף י"ז.) דהו"ל לגזור אף במסיקה מה"ט עכ"ל כו' ולכן אף במקום שנתברר ג"כ ממש כיון שברוב פעמים א"א שיתברר כו' דאל"כ תתקלקל התקנה לגמרי עכ"ד קדשו. לפענ"ד אינו השגה דהא כתב הלח"מ בה' יו"ט (פרק ג') דלא פלוג רבנן לא אמרינן רק בענין אחד בעצמו אבל בשני ענינים כגון שנאמר דמשום דנאסר כבוי שלא לצורך יאסר ג"כ לצורך מטעם דלא פלוג רבנן לא שייך כלל למימר הכי כיון דשני ענינים נפרדים הם דהאי לצורך והאי שלא לצורך. וראיתי שמביאים ראי' לדבריו מדברי הר"ן בשבת (ר"פ השואל) שכ' הר"ן תדע דהא אמרינן בפ"ק דאם אדם חשוב הוא מותר ולא גזרינן אטו שאינו חשוב יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דנתברר לכל העולם דברחה ומאסה בבעלה דפשוט דמתירין לו לישא אחרת. ובלא"ה כ' התוס' בשבת (דף כ"ד:) דאין להשוות גזירות חכמים זה לזה יע"ש וכ"כ בשו"ת מהרד"ך (בית י"ג חדר ב') א"כ אין ראי' מדברי התוס' ישנים דשבת שהביא כ"ג

כא) ובלא"ה י"ל דענין התראה הוא רק להפסיד כתובתה דכ"נ מדברי הבית שמואל (סי' ע"ז סס"ק ל"ג) בדיני מורד ומורדת בקצרה. מורדת האומרת בעינא לי' ומצערו כו' והיינו דינא דמתרין לה שתפסיד הכתובה כו' א"כ נראה דהתראה מועיל רק לענין הפסד הכתובה. וכעין זה כ' הנוב"י (מה"ת סי' כ"ו) על מאי דאמרינן בש"ע אה"ע (סי' קט"ו ס"א) אלו יוצאות שלא בכתובה כו' או ששימשתו נדה כו' וכ' הרמ"א ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרם ר"ג. וכתב הנוב"י ואף דמבואר שם דדוקא בהתראה. זה דוקא לענין להפסידה הכתובה. אבל לענין לגרשה בע"כ אין צריכה התראה. יע"ש. וא"כ י"ל דה"ה לענין מורדת צריך התראה דוקא להפסיד כתובתה. אבל לענין להתירו לישא אשה אחרת אפשר דאין צריך התראה. וכן יש להוכיח מדברי החלקת מחוקק (סי' ע"ז ס"ק ט"ז) והב"ש סק"כ וט"ז סק"א דההתראה לענין כתובה וא"צ המתנה יב"ח. והמתנה יב"ח לענין שמא יתפייסו ולא יצרך לגרש. אבל התראה לגירושין ל"צ. תדע שלשון התראה כך. הוי יודעת שאם את עומדת במרדך אפילו כתובתיך ק' מנה הפסדת אותם. ע"כ. ולא אמרינן לה שתצרך לקבל גט או שישא אשה אחרת. אע"כ דההתראה לענין כתובה דוקא

כב) ומה שהשיג כ"ג (באות ז') על דברי וז"ל וגם לפי דרכו זה לא חשוב קום ועשה רק מה שנשבע לעשות בידים ולא מה שבא ממילא בסתם ב"א ורק מצד שלא הי' לו להעמיד דבריו בכה"ג כו' עכ"ד. ולפענ"ד אינו השגה דהא מבואר בתוס' שבועות (דף ל':) ד"ה אבל וז"ל ועי"ל דכשעושין על ידו לא מקרי שב ואל תעשה עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד כיון דע"י החרם דר"ג אסור לו לקחת אשה אחרת והוא