בכורי שלמה חלק א רמז

גזר וגם במקום דאיכא למיחש לקלקול עבירה לא גזר וביותר לפמ"ש דמן הנמנע שתבא אליו בחזרה וגם הוא אלא אם כן לאו בת גירושין היא רק ע"י היתר מאה רבנים ומ"מ כותב שאין רצונו להצטרף בזה בדבר שהוא רחוק מגבולו ואפשר להתקיים ע"י אחרים. וע' בתה"ד (סי' רס"ד) מיבמות מ"ד א' וק"א ב' דמשום קטטה דחינן מצוה דאורייתא דיבום קודמת לחליצה ועדיף לישא אשה שאינה בת בנים כשקיים פ"ו ואף דאיכא ג"כ עשה דלערב אל תנח ידך דהוי רק דרבנן אבל לא ימנע לגמרי מלישא וכולי האי לא דחינן מקמי קטטה והובא ברמ"א (סי' א' ס"ח) וע"ש ב"ש (ס"ק י"ז) וע' שו"ת נוב"י מ"ת (חאה"ע סי' ו') לצדד דאף להסוברים דגזר ר"ג אף במקום מצוה היינו בביטול פ"ו כיון שהוא רק בשב וא"ת ושמא גם מאחרת לא יזכה לבנים אבל מי שיושב בלא אשה שנכשל בהרהורי עבירה בכ"י ולאו כ"ע כב"ע יעש"ב וע' בשו"ת מור"ם אלשקר סו"ס צ"ה שלא יעלה על הדעת לחשוב שתיקן ר"ג אפילו במקום שיש חשש איסור או נדנוד עבירה או איזה סיבה המחייבת גירושין וא"צ לפנים גם במקום מצוה לא גזר. וע' בשו"ת אורי וישעי סי' נ"ח דלענין שיהא מצוה לגרשה גם להחולקים על רש"י בסוטה כ"ה שכ' דבעוברת ע"ד משה פשיטא לי דא"צ התראה ואף לענין להפסידה כתובתה אבל היכא שכבר הכשילתו מצוה לגרשה אף שלא התרה כלל ומבואר ברמ"א (סי' א') דהיכי שהדין לגרשה ואינה רוצה ליקח ממנו גט יש להקל להתיר לו לישא אחרת ומבואר בשבות יעקב ח"ג סי' קכ"ז דאפילו נימא דכל עוברת ע"ד משה צריכה התראה מ"מ משמשתו נדה שהוא דבר הידוע לכל הנשים אפילו שהיא ע"ה גמורה כו' שוב א"צ התראה יע"ש

יד) וגם בעיקר קושית כ"ת מהא דאין ב"ד יכול לבטל כו' מבואר ג"כ בב"ח אה"ע (סי' א') דאין שום דעה החולקת בזה התקנה דמאה רבנים מדלא ערערו על התקנה מטעם דאין ב"ד יכול לבטל כו' בע"כ דמסתמא כך קבלו מפי רגמ"ה וב"ד דתחלת תקנתם כך נעשה להתיר בנידון כזה. ובשו"ת אורי וישעי (סי' י"ט) דא"צ לכ"ז דלא שייך אין ב"ד כו' אלא היכא דרצון הב"ד לעקור גוף התקנה לגמרי וכרמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"ד שאפילו ב"ד קטן מהראשונים יש לעקור לפי שעה וכו' והכ"נ דגוף תקנת ר"ג שלא לישא שתי נשים אינה נעקרה רק להוראת שעה ואף לגבי זה האיש גופא אם תתרפאה האשה החיוב על בעלה לשלחה בג"פ וגם מגדר מילתא שייך בזה להשחית דרכם וגם הרהורי עבירה והביא ג"כ בשו"ת תועפות רא"ם חאה"ע (סי' ג') דלישב בלי אשה כל ימיו בהרהורי עבירה הוי כקום ועשה ובזה מדוקדק לשון הש"ס ב"ב סו"פ חה"ב לישא אשה ולהוליד בנים והיינו לישא אשה בת בנים שזה מצות פו"ר והוי שוא"ת וכיון שהוא חומרא יתירה ואין בכחינו להכריע כנגדם כל שיש צד וסברא דבכה"ג לא החמירו שומעין להקל יע"ש עוד מתוס' מגילה ה' ע"ב בד"ה וביקש לעקור. לתי' ב' שביקש לקבעו בעשירי יע"ש על הגליון ורק בפשוטו כיון דלא נעקר לגמרי התקנה רק שזה חשיב לתחלת פרענותא וזה חשיב לסופה וכיומא אריכתא והכ"נ כיון דאין ברצונינו לעקור רק לזה האיש והאשה וגם הוא אסור בנשים אחרות ליקח ב' נשים לא חשיב עקירה ובזה ל"ק מריש מגילה דרצו לעקרו מי"ד וט"ו ולקבעו בי"א וי"ב דאין שום שייכות להימים הללו והוי כקורא בזמן אחר ע"כ חשיב עקירה עכ"ל בקיצור. וכן העלה בסי' נ"ח והביא ג"כ דהכנה"ג חיו"ד סי' ס"ב בהגהות הטור דמיגדר מילתא לא שייך בדבר שהיא עצמו אינו אסור אלא משום חומרא יע"ש

טו) עוד מ"ש לפלפל בדהט"ז תקפ"ח סק"ה נידון מ"ש במכתבו בשם הדברי יוסף מדם טוהר שלא נמצא שם כלל בזה. שוב נזכרתי שביד מלאכי סי' רצ"ה הביא ג"כ קושיא זו עהט"ז בשם הדברי יוסף והביא ג"כ מהר"י הכהן על הק"ט בהלכות נדה דף י"ד ע"ב ומש"ש יד יוסף ט"ס וצ"ל דברי יוסף כי לא הי' הס' תחת ידו לעיין עליו. אבל גם אליו נתחלף בתשובה אחרת אשר כנרא' בא לו מצד הכתובה ביני שיטי שלא הזכיר שם הס' שהקשה זה שהשמיטו וחשב שהוא בדברי יוסף. וכעת אני כותב מכתבי בחפזון רב ולסרוגין ובלי סדרים. ואחתום וא"ש בברכה ארוכה וכפולה ממנו הדוש"ת כל הימים

יוסף זכרי' בלא"א מ"ו הרב מו"ה נתן שטערן זצלה"ה אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף וכו'

סימן ג

ב"ה יום כ"ז אדר. תרח"ם לפ"ק אזארקאוו. החיים והשלום וכט"ס לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון המובהק. מאור הגולה. רכב ישראל ופרשיו. סיני ועוקר הרים. חכם חרשים. שר התורה פ"ח. עה"י נ"י. צדיק ונשגב. איש חמודות כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול המחבר ס' זכר יהוסף וכו'

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

מכתביו היקרים המסולאים בפז קבלתי לנכון. שתיתי בצמא דבריו הקדושים והיו לי למשיבת נפש. שמחתי לראות משלומו הטוב בעזה"י ומשלו' תורתו. בם ראיתי אשר מצאתי חן בעיניו לשום דברי בכור שכלי הזך. והי' לי למשוש נפש. והנני להשיבו להצדיק דברי מחצי השגתו בעזרת רוכב שמים

כ"ג באות א' כתב אשר השיג מכתב מן מהר"ד טעביל שליט"א מוויטעפסק בשם בשורת לחיים תוצאות ומבשר מתוצאות קונטרס קרן ישועה תשובות בענין כזה. הנני להשיבו ששאל אותי שאלה זו בכתב בשינוי קצת. מאשר שלח השאלה לכ"ג וכמו שכתבתי לכ"ג (בסימן א') והשבתי להרב הנ"ל תיכף את תשובתי והבטיחני להדפיסה בקונטרס קרן ישועה. אולם לא זכיתי לראות קונטרס הלזה. ואולי לא בא לדפוס כלל. אך נפלאת היא בעיני מאין בא השינוי בהשאלה

א) מה שכ' כ"ג באות א' דמה שהקשיתי על עיקר חדר"ג לדהט"ז ביו"ד (סי' קי"ז) דבמפורש בתורה להיתר אין ביד חכמים כא לאסור. ובזה מפורש להיתר כי תהיינה לאיש שתי נשים. וכ' שכבר הרגישו בזה הקודמים בשו"ת שמן רוקח ובשו"ת שו"מ עכ"ד נתתי שבח להשי"ת כי כוונתי לדעתם הגדולה. ומה שהביא כ"ג מדברי שו"ת שמן רוקח שכ' להשואל דהו"ל להקשות על התוס' ב"מ (דף ע':) ד"ה תשיך והא מה"ת מצות יבום קודם ומ"מ התירו. וע"כ דשאני מצות יבום דנשתנה הענין שראו שהדור פרוץ ואין כוונתו לשם מצוה כן בחדר"ג שראה שעתה א"א לעמוד בסיפיקייהו וירבו הקטטות והט"ז מיירי רק בדבר שהי' שייך הטעם גם מאז ולא במה שהוא למגדר מילתא עכ"ל. ולפענ"ד ליכא ראי' מהא דמצות יבום קודם ומ"מ התירו לחלוץ להא דר"ג. דשאני התם דנהי דמצות יבום קודם אבל עכ"פ גם מצות חליצה הוי מצוה וכיון דחזינן דאף מי שעוסק במצוה קלה פטור ממצוה חמורה כריטב"א סוכה (דף כ"ה). מ"ה חשבו חכמים דמוטב שיעסוק במצות חליצה כדי שיהי' פטור ממצות יבום אף דהוא קודם. מטעם שראו שהדור פרוץ. ואין כוונתם לשם מצוה. ומהני סברא זו דלא יהי' חשוב עוקר מצוה מה"ת כיון דעכ"פ עוסק במצות חליצה. וממילא פטור ממצות יבום. כנ"ל. אבל לחדר"ג במקום מצוה. שאז יהי' עוקר מצות פו"ר לגמרי, ולא יקיים מצוה אחרת תחתי' מנין לנו סברא זו דמשום סייג יש כח ביד חכמים לעקור היתר או מצוה מפורש. ויעי' בשו"ת הריב"ש (סי' ש"ב) וז"ל. אבל מ"מ אומר לך דאפילו לדברי הגאונים ז"ל שפוסקין דמצות יבום קודמת בנדון זה שהיבם הוא נשואי לכ"ע מצות חליצה קודמת דהא קיי"ל שנותנין לו עצה שאם הוא הי' ילד והיא זקנה כו' כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה בתוך ביתך ובודאי שבכגון זה מצות חליצה קודמת שאם היתה מצות יבום קודמת אפילו בכגון זה ישיאו לו ב"ד עצה לבטל מצות יבום הקודמת אלא ודאי כל שיכנס קטטה לתוך ביתו אם הי' מיבם מצות חליצה קודמת