בכורי שלמה חלק א רמה

דברי כ"ת מדם טוהר איני רואה דמיון לזה דודאי י"ל דיכול לאסור על עצמו דבר המותר דכיון דמחומרא דר"ז שהחמירו על עצמן זה בידם וכבר נכלל זה בספרי זכ"י בפתיחה (דף ג' ע"ג) מהא דב"ב (ס' ע"ב) יעש"ה ובתוס' ד"ה דין כו' ושמא על אותן שכבר קיימו כו' וע' שו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' א') בד"ה ועוד יש לצרף על תמיהת התוס' כו' יעש"ב ובשו"מ קמא ח"א (סי' קי"ג) וע"ע בספרי זכ"י יבמות (ס"ז דפ"ו) ובחי' לשבת (קל"ג א') ובכ"מ מש"ש בדהט"ז והארכתי הרבה במק"א ואין רצוני כאן להמשך הרבה בזה מענין לענין. [וביתר דברי כתו"ר בהט"ז שהאריך בתשובתו בחמותו לאחר מיתת חמיו הארכתי שם ג"כ בתשובתי מה שנ"ל בזה]

ב) ומה שהעיר כ"ת מהא דתענית אם נדרו קודם לגזירתו כו' להסוברים דגם במקום מצוה גזר וע' בשו"ת שו"מ קמא (ח"א סי' א') וע"ע בשו"ת מור"ם מינץ (סי' י') דמשום דאמרו דין הוא שנגזור על עצמינו כו' מ"מ גורם שאין כופין להוציא במקום ששהא עמו עשר שנים כו' יעש"ב. וע"ע בשו"ת זית רענן ח"ב (חאה"ע סי' כ"ח אות א') בהג"ה במ"ש בח"א דמ"ע של פ"ו יש שני ענינים שמחוייב לקיים עונתו ובזה מקיים עיקר המצוה וכשלא הולידה הגם שקיים המצוה בפועל כו' יע"ש בדבריו. ועוד יש לדחות בכמה פנים ואכמ"ל

ג) ומה שהאריך עוד מדבר שבמנין [וכבר קדמהו בזה בשו"ת רש"ל (סי' ס"ה) בתשו' הר' שמחה בר שמואל וע' שו"ת פרי תבואה סי' ה' משש"בן]. ושוב הרגיש בעצמו מתשו' מוהר"ם מרוטנבורג שכך הי' התקנה בתחלה שיהי' רשות בידם לבטל. [וע' בתשו' מוהר"ם מפאדווה סי' י"ג משש"ב ובסוף תשו' מוהר"ם מרוט' בתקנות שתיקן ר"ת בצרפת ובסי' קנ"ג ובכל בו סי' ק"א וע' שו"ת צ"צ סי' ס"ז]. וע' בספרי זכ"י מ"ק ג' ובספרי זכ"י מירו' מגילה פ"ק סוף הלכה א' רבנן אסמכוה אקרא דמשפחה ומשפחה והיינו שכך התנו שכל הרוצה לבטל יבטל שלא הוי בכלל דבר שבמנין וזה שלא כשיטת הבבלי ריש מגילה דמקשה והא אין ב"ד כו' יע"ש. וע' בירו' פרק לולב וערבה הלכה א' בשעה שניתנה הלכה לכך ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרוש. יע"ש בשיורי קרבן. ובלא"ה י"ל עפ"ד השמ"ק כתובות ג' שאם הי' אותו ב"ד קיים היו מסכים להיתר שנשתנה הענין אין זה עקירת דברים וע' בשו"מ קמא ח"ג סי' קע"ט מ"ש עפ"ז בישוב קושיות התוס' מגילה ה' ב' ד"ה ובקש כו' מהא דריש מכילתין דגם בזמן ב"ד חבירו אסור לעקור כו' וכן תירץ בהגהות הגרצ"ה חיות והארכתי בחי' למגילה ואכמ"ל. וע' תוס' ביצה ו' א' לענין היכי שהיתה הגזירה מפני חששא דכיון שעברה החששא ממילא מותר ולא הוי דבר שבמנין והפר"ח הקשה עליהם וע' במג"א סי' תרכ"ח סק"ו שנראה שמפרש דסברת התוס' דגבי חברי הוי רק חששא שמא יכופו לעשות מלאכה וכן גבי גילוי שמא שתה נחש משא"כ בנ"ד וגבי עליית ה"ס בשעת מת"ת וביצה ה' ב' בשני ימים של רה"ש שנוהגין היום ומחר קודש הוי איסור ודאי. ומיושב ג"כ מ"ש הפליתי ביו"ד סי' י"ב סק"ב בטעם השוחט לתוך הגומא שהתירו בזה"ז דלא הוי ג"כ רק חששא וכנ"ל. ובארצות החיים סי' ט' ס"ק מ"א הרגיש ג"כ מהא דגומא וכבר קדמו הפליתי וכנ"ל וע"ש שלדעתו לא אמרינן שצריך מנין רק בדידעינן שסנהדרין גדולה גזרו הדבר כמו בביצה ופרוזבול ומגילה בי"ד וט"ו אבל דיינים אחרים אף שהחזיקו בהם א"צ מנין אחר להתירו וזה דחוק לומר דמה שנגזר בלא סנהדרי גדולה רק שגזרו חז"ל לא הוי בכלל דבר שבמנין אלא שלדר"נ תקנת איסור גילוי לא נאסר במנין וכשו"ת פרי תבואה (סי' א') דלפ"ז הי' אפ"ל דגם חשש חברי לא נאסר במנין רק שהר"מ נמשך אחר רוה"פ שלא הזכירו סברת הר"ן לענין גילוי. וגם יתר דברי האה"ח לפלפולא ועיקר יסוד דבריו בסוגיא דהשולח מבואר בפר"ח הנ"ל ודבריו נסתרין למעיין במסקנת הר"ן. וע' בשו"ת עמק הלכה חיו"ד סי' נ"ח שהאריך בכוונת התוס' לחלק היכי שהטעם ידוע אף שעיקר הגזירה הי' במנין מיקרי חששא ואמרינן עברה החששא עבר הטעם יעש"ב. וע' שו"ת זית רענן ח"ב ס' ס"ט בין היכי שהטעם גלוי לכל כמו לענין לשאת ולתת ולהלוותם ביום אידם מפני שאינם אדוקים כ"כ וע' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ק"ו וק"ז ויותר קרוב לחלק למ"ש בתשו' הרא"ש כלל ב' סו"ס ח' לענין טלית של פשתן דלא שייך למיגזר כלל בזמן הזה שאין לנו תכלת כיון שטעם האיסור ידוע אם נתבטל הטעם בטל ממילא האיסור דל"ד להיתר ביצה שאין הטעם ידוע כ"כ לעולם שיהי' ההיתר תלוי במה שתיקן שיהיו מקבלין עדות כל היום כולו אבל בנד"ז אין כאן תקנה אלא גזירה וכיון דהשתא לא שייכא האי גזרה שרי והובא בב"י ומג"א או"ח סו"ס ט' סק"ז וע"ש במחצית השקל דמה שאין הטעם ידוע קורא תקנה ומה שטעמו ידוע קורא גזירה והארכתי במק"א בתשובה. וע' בתויו"ט מעש"ש פ"ה מ"ב ועי' שו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' מ' אות ג' ה' ו'. ובשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' ט) בדה"ס י' ע"ג בד"ה ולכאו' י"ל דאפילו דבר כו' וע' בחומת ירושלים סי' קמ"ט משש"ב בדהרא"ש ודהראב"ד וכקשית הפר"ח ע"ד התוס' וע' בשו"ת ברכת יוסף חאה"ע סי' ק"ב דף ע"ג ע"ד מ"ש על העה"ג ובדהרא"ש עפ"ד התוי"ט סוטה פ"ד דמעוברת חבירו תקנה. אבל אם נשא איילנית הוי גזירה כדי לחזק המצוה דפו"ר וזה הוי משמרת למשמרת אבל לענין דבר שבמנין ס"ל להרא"ש דגזירה קל יותר כיון שעברה החששא ובשו"ת בשמים ראש סי' ל"ז שה"ר מהא דבטלה מגילת תענית ועשו"ת רשד"ם חיו"ד סי' קכ"ב ובשו"ת דברי יוסף סי' ל"ב ועשו"ת פרי תבואה סל"ג וע' בשו"ת קהלת יעקב מהמשכי"ע חח"מ סי' ב' דף י"ג ע"ב לענין הסכמות שקיבלו המדפיסים על משך זמן ונמכרו הספרים שהאריך בענין דבר שבמנין עש"ב מ"ש בדהראב"ד ובדהתוס' בענין חששא יע"ש במה שהעלה דזה דומה לתולה נדרו בדבר בנדרים ס"ה דאמדינן כוונתו כשנשתנה הסיבה שבשבילה נדר וכריב"ש (סי' קצ"ה) בנתנו לו הספרים מן הקהל שהזכירו בלשון ההסכמה לפי שהוא ראוי ונאמן ואח"ז קלקל נאמנותו דהוי אומדנא דמוכח יעש"ב

ד) ומה שכ' לענין שיטת הרמב"ם בשוטה הארכתי הרבה בזה בכמה מתשובותי ועשו"ת בית אפרים סי' פ"ט ושו"ת מים חיים חאה"ע סי' מ' ושו"ת מוהרי"ם מבריסק סי' ל' ורק שאינני רואה לדמות בזה כלל לשוטה בדבר א' מה שאדם מתעב כל מיני מאכל ושמחייתו רק בשתיית קאפ"ע שמתאוה ובמה שמנדד שינה מעיניו ואף שיקרה ג"כ למשוגעים העדר התאוה לאכילה ונידוד שינה מ"מ לא נאמר זה רק בעשיית מעשה שטות בעצם ולא מצד העדר מעשה שבא בטבע מצד חולי הגוף

ה) ומה שפלפל בדהנוב"י מצד ספק חרם מהש"ך יו"ד סי' רי"ח ס"ק י"ד שנתעורר אח"כ כת"ר בעצמו שכבר השיגו בשו"מ מ"ק וע"ע בנוב"י מ"ת חאה"ע (סי' ח') ובעה"ג סוס' ח' ובחת"ס חאה"ע ח"א סי' ב' ג' ובשו"ת רשמי שאלה סו"ס ס"ו ובשו"ת ברכת יוסף חאה"ע סי' ב' ד"ה ובענין אי חר"ג כו' ע"ש בדף א' ע"ג וע' בשו"ת רמ"ץ חאה"ע סי' ה' וסי' ל"א אות ד' שהאריך לפלפל בספק חרם ובספיקא דפלוגתא ובכמה פרטי החקירות בזה וע"ש עוד בסי' נ' שהאריך לפלפל לפי דרכו ויש לי הרבה ארוכות דברים בזה ובפרט בדברי המשנה למלך פרק ו' מגירושין הלכה ג' שהאריכו כל האחרונים וע' במחא"פ הלכות גירושין פ"ג דט"ו והארכתי הרבה בתשובה בדין נשתטית אשר לאריכות הדברים בזה לא אוכל להעתיקם. וע' בית מאיר בסי' א' וע' שו"ת בית אברהם בקונטרס גט כשר משש"ב ובשו"ת זית רענן חאה"ע סי' כ"ז אות ב' ועי' שו"ת ר"ח כהן סי' ד' ה' ו' וסי' נ"ב נ"ג ובשו"מ קמא ח"א סי' קט"ו וקט"ז ובח"ג סי' י"ב וסי' רט"ז ובתליתאה ח"ב סי' קס"ט בשו"ת מנחת עני חאה"ע סי' ע' אות ה' וע' שובת ציון סי' פ"ו ונוב"י מ"ת חאה"ע סי' קכ"ו ושו"ת ברית אברהם חאה"ע סי' ק"א אות י"ב ובסי' צ' אות ה' ובשו"ת נפש חיה חאה"ע סו"ס כ"ו ובשו"ת נודע בשערים סי' י"א אות ט' וי"ב ובחידושיו להלכות גיטין סי' קכ"א ס"א