בכורי שלמה חלק א רמד

(פ"ו ה"ג) ועפ"י גיטין (דף ע'). אך הנוב"י (מהד"ק חאה"ע סי' ג') כתב לחוש לדעת חכמי ליסא ויתן עוד ת"כ ע"ס שיהיה מונח לערבון שאם תחזור האשה לדעתה ותהיה ראויה לקבל גירושין יתן גט מחדש שיהיה כתיבת הגט ומינוי השליחות אחרי שכבר שבה לדעתה. ובאם לא יתן ישלם דמי הוועקסיל וגדולי האחרונים השיגו עליו ולכאורה מבטל בזה גט הראשון ואף אם נתנו בדרך תנאי עכ"פ הוי תנאי קודם כתיבת התורף. והעלו הלכה למעשה שיתן הגט ליד השליח בלי שום תנאי רק אח"כ קידם שנותן לו כתב היתר זה נצוה עליו שישליש ביד הב"ד וועקסיל מסך כך וכך לאופן שבכל פעם שנאמר לו שצריך שיתן גט חדש יתן תיכף או ישלם הסך הנ"ל. ובזה לא מבטל הגט הראשון דיכול לפרש הכוונה אולי יתקלקל בנתים הגט הראשון ביד השליח ואז יתן הגט אחר ומעתה יצאנו ידי כל הדיעות. יע"ש. לכן יש לעשות גם בנ"ד כן, ויעי' בשו"ת פמ"א (ח"א סי' ד') שאסור לזכות הגט ע"י שליח לגרשה מיד כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר יע"ש ורק להשליש הגט כנ"ל

ל) הב"ח באה"ע (סי' קי"ט) העלה ג"כ דצריך ליחד לה מקום ובית בפ"ע לשמור אותה ממנהג הפקר. דאל"כ יש לחוש לגרירה כדאמרינן בירושלמי יע"ש. מ"מ נלפע"ד דבנ"ד דמרדה וברחה לנפשה למרחקים דא"א לשמרה. ומצדו רוצה לייחד לה מקום ולשמרה ורק המניעה מצדה פשוט דלא החמיר הב"ח בזה. ובפרט דגם באם לא נתיר לו לישא אשה אחרת. ג"כ לא יוכל לשמרה כנ"ל. א"כ שוב נוכל להתירו אף בלא יחד לה בית לשמרה. וז"ב. ויעי' בשו"ת עבודת הגרשוני (סי' ל"ו) ושו"ת ברית אברהם (סי' צ"ח)

לא) וידעתי כי בהצד היתר בנ"ד משום נשתטית יש לבע"ד לחלוק דזה אינו שייך לנשתטית רק דמה שאינה רוצית לאכול כלל ולא לישן וכדומה הוא מחמת איזה חולי. אף שהוא דרך המשוגעים ג"כ. בכל זאת כיון דבלא"ה יש כמה צדדים להתיר. לכן גם אני מצטרף באם יהיה מאה רבנים מג' מדינות. ולאו דוקא רבנים וסגי בלומדים שקרובים להוראה. מלבד איזה גדולים שיסכימו' על ההיתר הנני סניף להתיר מכל הלין טעמים

לזאת אקוה אשר כ"ג ישים עין בקורת על דברי ויודיעני חות דעתו הגדולה. דברי ידידו מקרב לב עמוק המצפה לתשובתו הרמתה. המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א המופלג הנדיב מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ב

ב"ה יום א' ט"ז שבט תרח"ם לפ"ק שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד ידיד ד' הרב וכו' כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכאל"ש

א) מכתבו הגיעני ושמחתי לשמוע משלומו הטוב ומשלום תורתו. והנני להשיבו על מכתבו. נידון שאלתו זה כמה שנים בערך שנת תר"מ או מקודם הגיע אלי מכתב נדפס מהרר"ד טעביל אפרתי נ"י מוויטעפסק בשם בשורת לחיים תוצאות ומבשר מתוצאות קונטרס "קרן ישועה" תשובות בנידון כזה שנשא א' אשה מכמה שנים ואחרי חתונתו אמרה כי היא חולה מעט ואינה יכולה להטהר לבעלה ושאלו לכמה רופאים מפורסמים ואמרו כי למראה עיניהם לפי חיצונות מחלתה אין חליה נסיבה לאי טהרתה. והיא באחת ואין חפצה להבדק ורק אם ירצה להיות עמה מבלי טבילה ופ"א תקפה עליו יצרו ונכשל לעשות מעשהו ומרוב בהלה אינו יודע מה ואיך ועתה נודע לו שהיא מהטומטמות או אנדרוגינוס אך לא יוכל להתברר. וז"ז לא תישן ולא תאכל במעל"ע אף כחצי זית וכל מחייתה רק משתיית הקאפ"ע לרוב. ולקבל ג"פ לא תאות בשום אופן וזה לא כביר בגדה בגד בוגדים... ותרחיק נדוד לעיר ניעווי במדינת שווייץ מקים לא נמצא רב בישראל להשתדל אודותה ואין שם גם עשרה יהודים. ובהיתר העלוב כבר קבץ תשובות מגדולי הזמן כאו"א טעמו ונימוקו עמו. ועל כל אלה יש גב"ע כד"ת ובהיות שמבקש להשיב לו ויתן מקום לדברי בראש ס' קרן ישועה. ובאשר לא רציתי להשיב בלתי שיהיה הגב"ע בבירור למראה עיני בכל הפרטים ובאיזה מקום וכדומה לאשר לפה"נ קשה לברר בעדות המועיל שיברר הבעל שהוא כדבריו ולא השבתי לו כלל ואמרתי אפשר שיתקיים ע"י אחרים בהיות כפי שאלתו ההיתר פשוט מצד עוברת על דת ושאר כמה טעמים וא"כ מצד ענין מורדת וכנזכר בשו"ת זית רענן (ח"ב חאה"ע סי' כ"ח) בעובדא דידיה. ואם היה נתברר כדבריו לית דין צריך בושש מלשאול במרחקים בשאלה כזו. וע"ע בשו"ת ברכת משה (סי' ל' ול"א) בקו' התשובות משש"ב דסתם שבויה ספיקא דדינא אי גזר ר"ג כו' וכפי הנראה הכותב לשאול לכתו"ר ראה שאלה זו נדפסת בקונטרס קרן ישועה הנ"ל מהר"ד טעביל מהארדאק ומוויטעפסק אשר לא בא אלי רק העלה בשורה לחיים תוצאות. ואשר הוא רק בקצת שינוי שהיה כהן ושנשבית מקודם וברחה מידם וכאן נאמר שברחה מקודם וכפי המציאות המורגל. וידרוש כתו"ר עליו מחברותיו שיצאו ממנו אשר כנראה היה זה בהתחלת הדפסתו וימצא שם כנראה תשובות שונות אשר לענ"ד למותר הארוכות בכאלה כו'. והנה מה שהאריך כתו"ר שי' להקשות על עיקר חדר"ג לדהט"ז דבמפורש בתורה להיתר אין ביד חכמים לאסור וכאן מפורש כי תהיינה לאיש שתי נשים וכ"מ בכ"מ ההיתר מזה. וכבר הרגישו בזה הקודמים ועי' בשו"ת שמן רוקח (ח"ב סוף סי' פ"ה) שנשאל בזה והשיב דלפי הבנתו טפי הוללה"ק על התוס' ב"מ ע' ע"ב בד"ה תשיך והא מה"ת מצות יבום קודם ומ"מ התירו וע"כ דשאני במצות יבום דנשתנה הענין שראו שהדור פרוץ ואין כוונתו לשם מצוה וכן בחר"ג שראה שעתה א"א לעמוד בסיפוקייהו וירבו הקטטות. והט"ז מיירי רק בדבר שהיה שייך הטעם גם מאז ולא במה שהוא למגדר מילתא וצורך שעה ושמעון ב"ש תלה פ' נשים באשקלון וע' ח"מ (סי' ב') ואין לך אלא שופט שבימיך שבידם לגזור לצורך שעה וגם לעקור דבר מה"ת בשוא"ת ובכמה ענינים שמסרו לחכמים באיסורי מלאכה בחוה"מ ובעניני עדות וכו' יעש"ב. ולעיל (סי' י"ח דף כ"א ע"ג) ובקו"א. ובסגנון זה העלה ג"כ בשו"מ קמא (ח"א סי' קי"ג) ועוד כמה אחרונים שהאריכו ואינני פנוי כעת לחפש מקומם. ולדעתי בלא"ה לק"מ דהט"ז לא מיירי רק היכא שמפורש בלשון היתר בקרא דיהי' לכם: אבל גבי שתי נשים לא כתב קרא רק שלא יוכל לבכר כו' ועכ"פ תפסו קידושין וכמו ביבמות ע"ח א' דאי דאיסורא קתני גבי לא יבא ממזר וכה"ג. וכן בכל הני שמצינו במקרא שנשאו ב' נשים ובדוד נאמר ג"כ ע"י נביא ואתנה לך כו' ואת נשי אדוניך כו' ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה. והדרש ידוע ולפי' רד"ק אם עוד מעט זמן המתנת ולא חטאת הייתי מוסיף לך כבוד וגדולה כהנה וכהנה. ועכ"פ זה לא נקרא מפורש להיתר רק מצד שנהגו כן המלכים. והנה מעכת"ר האריך עפ"ד האחרונים דלאסור מקצתו יכולין לעשות. ואינני רואה חילוק בזה לעקור דבר מה"ת שיהיה מותר מצד שלא גזר על כל העולם. ורק החילוק מצד שהתקנה היה לצורך שעה שבזה הרשות בידם אף אם היה על כל העולם. ומ"ש בשם הדברי יוסף שתי' קושייתו על הט"ז מדם טוהר כיון דהאיסור משום מנהג. לא מצאתי מזה שום רמז בספר דברי יוסף. ואולי נתחלף בכתיבתו על ס' אחר יעי' בשו"ת בנין עולם (חיו"ד סי' יו"ד) שהרגיש ג"כ מדם טוהר דמפורש תשב בדמי טהרה וכו'. ואין סברא לחלק בין איסור חכמים למנהג דק"ו הדברים אם חכמי התלמוד לא היו יכולים לאסור המפורש בקרא להתיר ק"ו לחכמים האחרונים בזה"ז עש"ב. ובהג"ה שכ' והא דמדאו' א"צ ז' נקיים כמ"ש ש"י תהיה בנדתה כו' וכן כתמים שמפורש בתורה בבשרה עד שתרגיש כו' כ"ז אין מפורש כ"כ להיתר רק מדיוקא דקרא יעש"ב. ובעיקר