בכורי שלמה חלק א רמג

ולפ"ז באשת ישראל דהספק שמא באונס ומותרת ונמצא אף שבא עליה הבועל כל שלא נתרצית היתה מותרת. ועיקר הספק שמא נתרצית וזה בא מכח גופה ורצונה בכה"ג מועיל ס"ס. ובשלמא בסוטה הספק שמא לא נבעלה אבל אין הספק אם באונס זה מקרי מחמת דבר אחר. אבל בספק שמא באונס הספק תלוי בה וגם הספק דתחת בעלה י"ל ג"כ דמקרי הספק בה אם היתה בשעה שהיתה לאיש דאל"כ לא נטמאה יע"ש ודפח"ח. היוצא לנו מזה דלגבי כהן אף אם לא נתרצית ג"כ אסורה לו אם כן מקרי מחמת דבר אחר. ושוב מקרי ספק טומאה ברה"י כמו בסוטה. והא מבואר במתני' דטהרות (פ"ו מ"ד) דכל שאתה יכול להרבות ספיקות ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא. וא"כ שוב לא מהני הס"ס שכ' מהרשד"ם משום דהוי ס"ס ברה"י דספיקו טמא. א"כ נדחו דבריו מהלכה. ופשוט בנ"ד להחמיר דפסולה לבעלה כהן מדהוי ספק טומאה ברה"י. ואז אף ס"ס לא מהני. ושוב אמרינן בנ"ד כיון דאסורה לבעלה אין בכלל נושא ב' נשים וכמ"ש בשו"ת מהרי"ק (שורש קמ"א) ובשו"ת חמדת שלמה (חאה"ע סי' ד'). וא"כ יכולים להתירו לישא אשה אחרת עכ"פ ע"פ מאה רבנים

כה) עוד נלפע"ד להתיר בנ"ד ע"פ מ"ש באה"ע (סי' קי"ז סי"א) מי שנודע לו שאשתו נכפת ורוצה לגרש' ואינו משיג כדי כתובתה כופין אותה לקבל גט [ואין בזה משום תקנת רגמ"ה. רמ"א] יע"ש. וכ' הב"ש נכפת היינו שנולדה בה אחר אירוסין ונשואין ונסתפחה שדהו לכך חייב ליתן לה הכתובה. מיהו יכול לגרשה בע"כ כי יש סכנה בדבר. ויעי' בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ב) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דע"י שדר עמה נחלה הוא עד שהרופאים אמרו נואש לחייו באם יהיה אתה באופן כזה. א"כ הוא דומה ממש לנכפת כיון דגם בנ"ד היא סכנה לו על ידיה וז"ב. ויכול לגרשה בע"כ. ואם כן בנ"ד כיון שאינו יכול לגרשה בע"כ כיון שברחה לנפשה. פשוט דלא נעגן אותו ומתירים לו ע"י מאה רבנים לישא אשה אחרת. ואף דהברירה בידו שלא להיות אתה ולא יהיה לו סכנה. מ"מ גם בנכפה יש לו ברירה זו ואפ"ה כופה לגרשה. ומה גם שיכול לנהוג אישות עמה אלא שיש סכנה. כ"ש בנ"ד שאינו יכול לנהוג אישות עמה ויש סכנה

כו) עוד נלפע"ד להתיר בנ"ד להשיאו אשה אחרת משום דהוית מורדת דלא רצתה לטבול לטהר לבעלה. דהא הרופאים אומרים אשר לפי חצונותה בלי בדיקה אין מחלתה סיבה ומניעה לטהרתה והיא בשום אופן לא תאבה ללכת לטבול. א"כ אין לך מורדת גדולה מזו. ויעי' באגרת הרמב"ם (סי' ז') ד"ה מי שאינה רוצית לטבול כדי שלא תשמש בעל עמה דיש לה דין מורדת. הובא בבאה"ט אה"ע (סי' ע"ז סק"ז). ואף שיש לדחות דשאני התם דלא תרצה לטבול כדי שלא ישמש עמה. אבל בנ"ד תרצה לשמש עמו רק בלא טביל'. אפשר דאין לה דין מורדת. ז"א. יעי' באה"ע (סי' ע"ז סי"ג) ברמ"א וז"ל וכן היא אומרת אי אפשי אלא אני בבגדי והוא בבגדו תצא בלא כתובה. נ"י בשם הריטב"א עכ"ל. וא"כ כ"ש כשאומרת אי אפשי אלא בלא טבילה דתצא בלא כתוב'. ויעי' בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (סי' תתרכ"א) וז"ל לית דין צריך בשש דלא עלה על דעת הגאון ליתן למורדת ששהתה י"ב חדשים שלא לגרשה בע"כ דכתב רבינו אב"ן ז"ל אע"ג דהלכה כרבותיו בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים לא משהינן לזו בשביל אחרות שיתווסרו קנסינן לה להתירו לישא אחרת והיא תשב ותתעגן כו' יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דמורדה שלא רצתה לטהר לטבול ועומדת במרדה. ומדברי השאלה נראה דכבר חלף יותר מי"ב חודש מזמן שהיא מורדת וגם ברחה לנפשה למקום שליכא יהודים ואינה רוצית לקבל גט. פשוט בנ"ד דמתירין לו לישא אשה אחרת ע"פ מאה רבנים יע"ש באה"ע (סי' ע"ז ס"ב) ובחלקת מחוקק. ויעי' בשו"ת מהרשד"ם (חאה"ע סי' ק"כ) להתיר מטעם ס"ס ספק אם גזר לאחר כלות אלף החמישי ואת"ל שגזר אם מורדת בכלל החדר"ג יע"ש. ויעי' בשו"ת ח"צ (סי' קכ"ד) שכתב שמה שצירף הרב דברי ריבות ס"ס אם חדר"ג הוא גם לאחר אלף החמישי אנו אשכנזים אין מחשיבים אותו לס"ס כי בוודאי נוהג גם לאחר אלף החמישי ע"ש. מ"מ ע"פ מאה רבנים מודה דיש להתיר ודוק. ויעי' בשו"ת שו"מ (מהד"ק ח"א סי' פ"א) וז"ל אודות האיש לעפאלד הדברים פשוטים וא"צ ארוכות דיכול לקחת אשה אחרת. ואין כאן משום חדר"ג כדבר האמור בדברי קדשו. ובאמת כיון שעשתה מעשה רשע ונתיחדה עם איש אחר וברחה עמו בכה"ג לא תיקן רגמ"ה שלא תיקן רק מפני אנשים רעים שלא יתעוללו בנשותיהן כמבואר בדברי הרשב"א הובא בד"מ אה"ע (סי' א') וכאן היא פשעה בו ואם יזכה לה גט מה טוב מהיות טוב ובוודאי זכות גדול הוא לה בכה"ג יעיין שם. ואם כן ה"ה בנ"ד היא פשעה שברחה לשווייץ ונתיחדה עם הציס'. פשוט כביעא בכותחא דמזכה לה גט ונושא אשה אחרת ע"פ היתר מאה רבנים

כז) לכאורה נוכל לצדד להתיר בנ"ד להשיאו אשה אחרת ע"פ דברי הש"ע אה"ע (סי' קט"ו ס"א) אלו יוצאות שלא בכתובה כו' או ששימשתו נדה כו' וכתב הרמ"א ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חרם ר"ג יע"ש. ואף דמבואר שם דדוקא בהתראה. זה דוקא לענין להפסידה הכתובה. אבל לענין לגרשה בע"כ א"צ התראה כמ"ש בשו"ת תה"ד (סי' ער"ב) ובשו"ת מהר"ם מפדוואה (סי' י"ג) ויעי' בשו"ת הר"י הלוי (סי' ל"ט) ובשו"ת הגרע"א (סימן קי"ד) ובנוב"י (מהד"ת חאה"ע סי' כ"ו) ובב"ש (בסי' קט"ו) ובשו"ת שבות יעקב (ח"ב סי' קכ"ז) ועי' בבית מאיר שהאריך בזה. וא"כ ה"ה בנ"ד ששימשתו נדה ג"כ יכול לגרשה בע"כ וכשלא נוכל לגרשה בע"כ מתירין לו לישא אחרת ע"י מאה רבנים. אמנם ז"א דהא כ' הרמ"א שם (בסי' ק"ט ס"ג) דאם היא מביאה עדים שגם הוא עובר על נדרים וחרם לא אבדה כתובתה אף אם היא עוברת יע"ש. ויעי' בבית מאיר (סימן צ"ו סי"ב) מה שהביא בשם שו"ת פמ"א (ח"ב סי' י"ב) אם כן נראה דבאם גם הבעל ידע מזה לא מפסדת הכתובה. וכן יש להוכיח מדברי הש"ס דכתובות (דף ע"ב.) דפריך מנא ידע משמע דאם ידע צריך ליתן לה כתובה ויע"ש באס"ז. אם כן ה"ה לענין לגרש בע"כ ג"כ אינו יכול לכופה לגרשה בע"כ. כיון דגם הוא עובר עבירה זו. ולכן אין להתיר מטעם זה. מ"מ בלא זה כבר העלתי כמה היתרים להתיר ע"י ק' רבני'

כח) עוד נלפע"ד לצדד בנ"ד להתירו לישא אשה אחרת. כיון שאומרת שאינה יכולה לטהר לבעלה ויעי' בשו"ת מהרח"ש (סי' ל"ג) ובשו"ת מים עמוקים (סימן ל"ב) דכל שאינו יכול לדור עמה שרי לגרשה בע"כ דבכה"ג לא גזר. ויעי' בס' גט פשוט (ס"ק י"ט) מזה. וא"כ ה"ה בנ"ד שאינה יכולה לטהר לבעלה לדעת רוב פוסקים מותר לגרשה בע"כ. וא"כ כיון שאינה רוצית לקבל ג"פ ואין לו עצה ליתן בע"כ שוב מתירין לו לישא אשה אחרת במאה רבנים. אמנם מצד זה לבד לא נוכל להתיר בנ"ד כיון שלא נדע בבירור דאמת היא מה שאומרת שאינה יכולה להטהר לבעלה דאולי משקרת. רק דמ"מ סניף הוא להתיר בנ"ד דשמא אמת הוא. ואז לא שייך החרם דרגמ"ה. ושוב הוי ספק חרם ומותר כנ"ל (באות ט"ז). היוצא לנו מזה דבצירוף כל הטעמים נוכל לצדד התירו לישא אשה אחרת ע"פ היתר מאה רבנים. דממנ"פ אם באמת אינה יכולה לטהר לבעלה א"כ יכול לגרשה בע"כ. כסברת מהרח"ש ומים עמוקים הנ"ל. ואם שקר הוא רק שאינה רוצית לטהר שוב הוי מורדת. וכיון שאין רוצית לקבל גט מתירין אותו לישא אחרת מכח ממנ"פ כנ"ל

כט) ואופן ההיתר הוא כמ"ש הב"ח באה"ע (סי' קי"ט) שצריך להשליש הכתובה ונדוניא ותוספת כתובה ביד הב"ד יע"ש. א"כ גם בנ"ד צריך לעשות כן. אך אם לא היה ידו משגת על זה ג"כ יש עצה לפי מ"ש בשו"ת צ"צ (סי' ס"ז) למכור כתובת' ותוספת' בטובת הנאה לבעלה ע"פ ב"ד שתוכל להתפרנס מהרוחים יע"ש ולענין מ"ש חכמי ליסא שיתן הגט ביד שליח להולכה שיהיה הגט בידו עד שתשתתפה. השיגו עליהם כמה גדולים ובראשם בס' מרכבת המשנה ה' גירושין