בכורי שלמה חלק א רמ

ב' מהר"א ששון ז"ל. אבל בחרם דרגמ"ה דהוא רק משום קטטא איך יכולים לעקור ותבטל גזרת התורה גזרת רגמ"ה. וא"כ לשיטות הפוסקים דבמקום מצוה ג"כ גזר. איך יכול לגזור

ז) ונלפע"ד לתרץ דהנה הר"ן הקשה שם דאף אם גזירתנו קודם לנדרו אמאי יבטל נדרו והרי נדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות. ותירץ דהכא לאו בנדר גמור מיירי אלא בקבלת תענית אבל בנדר גמור אף בימים אלו חייל יע"ש. א"כ ה"ה חרם רגמ"ה יכול לחול אף נגד גזירת התורה. אם דינו כמו נדר דנדרים חלין על דבר מצוה דהא כ' הרא"ש בתשובה דשבועת יהושע הי' חרם שאי אפשר להשביע הנולדים יע"ש. א"כ כיון דחרם ר"ג חל על הנולדים הוי נדר ואף דבילמדנו למד מיהושע דחרם הוא שבועה. מ"מ חייל עכ"פ בכולל. וכמו שאכתוב לקמן (אות כ"א)

ח) אולם קשיא לי איך יכולת ביד מאה רבנים שבזמנינו להתיר החרם בנשתטית וכדומה כמ"ש באה"ע (סימן א') הלא רגמ"ה עשה החרם בצירף ק"נ רבנים בדורו. כמ"ש בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג בסופו. והלא אמרינן בע"ז (דף ל"ו) דאין כח ביד ב"ד לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין. יע"ש בר"ן שהעלה דאפי' לא פשט איסורו ברוב ישראל אבל מ"מ היא גזרה שרוב הציבור יכולין לעמוד בה זו היא ששנינו אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין יע"ש. וזה דוחק לומר דגזרת רגמ"ה הוא גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה. אדרבא בלא תקנתו אין רוב הציבור יכולים לעמוד כמובן. וא"כ בנ"ד אף דתקנת רגמ"ה לא נתפשטה בכל הארצות מ"מ איך יכולים מאה רבנים שבזמנינו להתיר החרם דאינם גדולים בחכמה ובמנין מדורות הקודמים. כמו שאמרו בשבת (דף קי"ב:) אם הראשונים כמלאכים כו'. ועי' ברמב"ם ה' ממרים (פ"ב ה"ב) שכתב שאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אפילו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולים לבטל עד שיהיו גדולים מהם יע"ש. א"כ בנ"ד אף במקום נשתטית וכדומה שהטעם בטל אפ"ה אין כח ביד חכמי זמנינו לבטל דברי ב"ד חבירו. אמת דהראב"ד כ' על דברי הרמב"ם עיטור שוקי ירושלים בפירות קשיא עלי' שהראשונים תיקנוהו לריב"ז בטלה לאחר החורבן מפני שנתבטל הטעם של הראשונים ולא הוי גדול כראשונים יע"ש. ויעי' בכסף משנה שנדחק לתרץ

ט) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בשו"ת מהר"י ווייל (סי' ס"ה) שהעלה דלא פלוג רבנן לא אמרינן אלא במילתא דהוי תנאי ב"ד ונתקן במנין בחכמי כל ישראל אבל בתקנות הקהלות דלא נתקן אותו דבר רק לאותה המדינה בלבד אז איכא למימר דלא נתקנה אותה תקנה אלא היכא דשייך אותו הטעם לבד יע"ש. לפ"ז א"ש דברי הרמב"ם ולא קשה עליו מעיטור שוקי ירושלים. דהא מקורו בביצה (דף ה'.) שתיקנו חכמים שמהלך יום א' לכל צד לא יפדו פירות נטע רבעי אלא יעלו ויאכלום בירושלים ומפרש התם טעמא כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות ואמרינן נמי התם דריב"ז נמנה עליהם והתיר שלא יעלו הפירות לירושלים אלא יפדו ויאכלום במקומם משום דבתר חורבן מה לנו לעטר את שוקי ירושלים לצורך העכו"ם. יע"ש. בזה מודה הרמב"ם דאם בטל הטעם בטל התקנה כיון דלא היתה תקנה לכל העולם. רק למהלך יום א' לכל צד. בזה ס"ל דלא נתקנה אותה תקנה רק היכא דשייך אותו הטעם. כמ"ש הר"י ווייל. וא"ש דהי' ריב"ז יכול לבטל אבל במקום דהתקנה היתה כוללת לכל העולם אז יפה כ הרמב"ם דצריך שיהיו הב"ד גדולים בחכמה ובמנין לבטל התקנה אף אם בטל הטעם. ומיושב קשית הראב"ד. וכ"כ התוס' בפ"ק דע"ז (דף ה':) שאף עתה שאין לנו קרבן שואלין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום אף שעיקר התקנה על הקרבן נתקנה יע"ש. וכן לענין עשיית מלאכה בע"פ אחר חצות כ' התוס' בר"פ מקום שנהגו שאף שעיקר הטעם משום קרבן אף בזמן הזה דליכא קרבן כיון שנאסר אז אסור לעולם. יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד כיון שהחרי' רגמ"ה לישא ב' נשי' אף שבטל הטעם איך יכולת ביד ב"ד שבזמנינו לבטל דברי ב"ד חבירו

י) ואין לתרץ כיון דמבואר באה"ע (סי' א') ב' הרשב"א דרגמ"ה לא תיקן רק עד אלף החמישי מ"ה הקילו בזה. הלא מבואר ברמ"א שם דמ"מ בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד ואין נושאין שתי נשים וכופין בחרמות ונידויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן יע"ש. וכ' הפוסקים דהמשיכו התקנה. ויעי' ברמב"ן במשפטי החרם שלו דמפורש בב"ב (דף קכ"א.) דאלו אמרו ממנו ומבנינו או שאמרו סתם הי' החרם חל אף על הדורות הבאים וכ' שם הרמב"ן שכן הדין בכל קבלות הרבים שחלה עליהם ועל זרעם כדאשכחן בקבלת התורה וכן במגילה או בצומות כו' וכ"ה בשו"ת הריב"ש (סי' שצ"ט) יע"ש. א"כ נראה דאף רק המשיכו התקנה יש לו ג"כ דין חרם. ואיך יכולת ביד ב"ד שבזמנינו להתיר החרם

יא) לכאורה נוכל לתרץ ע"פ דברי מהר"י ווייל הנ"ל דכיון דלא נתקן התקנה רק לאותה המדינה נוכל למימר דלא נתקנה רק היכא דשייך הטעם. וא"כ בנשתטית וכדומה היכא דל"ש הטעם לא גזר כלל רגמ"ה. ז"א דהא כ' בשו"ת שב יעקב (חאה"ע סי' א') להשיג על הב"ש וכ' דמה שכלל רמ"א אלו ב' דינים כשנשתטית וכשהוא מה"ד לגרשה היינו היכא שהדין לגרשה ומ"מ היא לא פשעה כגון שהתה עשרה שנים ולא ילדה וזה שוה עם נשתטית ובשניהם צריך התרה מק' רבנים. ומ"ש רמ"א באה"ע (סי' קט"ו ס"ד) בהג"ה ויכול לגרשה בע"כ ואין זה משום חר"ג היינו בעוברת על דת שהיא פשעה יע"ש. ויעי' שו"ת נוב"י (חאה"ע סי' א') וא"כ נראה שהי' החרם גם על נשתטית. רק דבנשתטית המאה רבנים יתירו את החרם. וא"כ כיון שצריך היתר איך יכולים ב"ד שבזמנינו לבטל דברי ב"ד חבירו שגדול מהם בחכמה ובמנין אף אם בטל הטעם

יב) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בס' תומת ישרים (סי' קס"ח) ומקורו מדברי הרמב"ם ה' ממרים (פרק ב'). דאע"ג דקיי"ל אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין לא כל המקומות שוים ולצורך שעה יכול הב"ד לבטל הסייג והתקנה שתקן ב"ד אחר גדול ממנו בחכמה ובמנין יע"ש. א"כ בנשתטית וכדומה אין לך צורך שעה גדול מזה ובמקום דאינה נשתטית השאירו התקנה על מקומה. מ"ה יכולת ביד הב"ד לבטל אף שקטנים בחכמה ובמנין

יג) באופן אחר נלפע"ד והיא העיקר. דהנה במועד קטן (דף ג'.) א"ל ר' זירא לר' אבהו כו' ר"ג וב"ד היכי מצי מבטלי תקנתא דב"ש וב"ה. והא תנן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין אשתומם כשעה חדא. א"ל אימר כך התנו ביניהן כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל יע"ש. וכן אי' בירושלמי שביעית (פ"א ה"א) יע"ש. א"כ מבואר דאם מתנין תיכף שיכולים לבטל. אז אף קטנים מהם יכולים לבטל. והנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג העתיק לשון רגמ"ה שיש לו התרה ע"י מאה רבנים אם יראו טעם מבורר לדבר עכ"ל. וכן העתיק בספר כל בו והב"ח. נראה שכל שיגיע ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם רגמ"ה יהי' מה שיהי' ויתירו ע"י מאה רבנים דוקא כדי שלא יהי' קל בעיני הדורות. יעי' בשו"ת הרא"ם (סי' כ"ט) ובשו"ת תפארת צבי (חאה"ע סי' ל"ט) א"כ כיון שנתגלה לנו שרגמ"ה בעצמו התנה כך שיוכלו מאה רבנים לבטל בכל זמן. שוב יכולים לבטל אף שהם קטנים מרגמ"ה ובית דינו. וז"ב בעזה"י

יד) עתה נחזי אנן בנ"ד דנראו בה אותות שגעון כי לא תישן ולא תאכל אף כחצי זית וכל מחייתה הוא רק שתיית הקאפ"ע לרוב. מה שאין דרך כל בני אדם לעשות כן. ונרא' שמצד שטות נוהגת כן. נוכל להתיר להבעל לישא אחרת ע"פ היתר ק' רבנים וכמ"ש רמ"א באה"ע (סי' א' ס"י) וז"ל ובמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהיא מן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת כן משמע מתשובת הרשב"א א"כ ועכ"פ צריך היתר ממאה רבנים כמ"ש מהר"ם מרוטנבורג והב"ח והבאר הגולה: