בכורי שלמה חלק א רלט

אבן העזר

סימן א

ב"ה יום ג' בא תרח"ם לפ"ק אזארקאוו

הרים ישאו שלום וברכה לכבוד יד"נ ח"ה הרב הגאון המפורסם בקצוי ארץ. סיני ועוקר הרים. שר התורה. מאור הגולה. פאר הדור. חכם חרשים. נזר הקודש. נ"י פ"ה עה"י. צדיק ונשגב כו' כקש"ת מו"ה יוסף זכרי' שטערן שליט"א אבד"ק שאוול. המחבר ס' זכר יהוסף

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

הנני להציע לפני כ"ג מה שנשאלתי מרב הג' כו' .... שליט"א. ומה שעלה ברעיוני. ואעתיק את השאלה כלשון השואל ולא הגיד לי את חות דעתו. וז"ל

שאלה. זה כמה שנים אשר נשא איש פלוני וכהן ואיזה ירחים אחרי חתונתם לא קרב אל אשתו באמרה אליו כי אינה יכולה להטהר לבעלה וכעבור ירחים אחדים והדבר נשאל לרופא העיר ואמר כי נדרש בדיקה לזה. ותמאן האשה בזה ואחרי עמל ויגיעה נסעו לווארשא לדרוש ברופאים וגם הם אמרו כזאת. ולא שמעה גם בקולם ונסעו אח"כ גם לק"ב ולקראנץ וכלם בפה אחד ענו ואמרו כי נדרש לזה איפא בדיקה ולא שמעה בקולם ואחרי אשר רבות עמל עד כי נחלה והרופאים אמרו נואש לחייו באם יהי' אתה באופן זה וגם אמרו אשר לפי חיצונותיה בלי בדיקה אין מחלתה סיבה ומניעה לטהרתה. הרבה להעתיר עלי' דבריו עד כי אמרה כלה ונחרצה כי ללכת לטבול לא תאות בשום אופן רק אם. יאבה להיות עמה בלי טבילה אז היא נכונה למלאות שאלתו. ויהי אחרי אשר הי' עגום יעגן ימים רבים ויצרו תקפה עליו בפ"א עשה זר מעשהו להיות עמה בלי טבילה אפס מאשר הי' מעט באונס ומעט ברצון מרוב חום ובהלה איננו יודע מה שהי' ואח"כ לא יסף עוד לדעתה והיא עומדת במרדה. זו"ז נראו בה אותות שגעון כי לא תישן ולא תאכל אף כחצי זית. וכל מחייתה הוא רק שתיית הקאפפ"ע לרוב עד כי חדל לספור בכ"ז כל דברי' בהשכל ודעת יתירה. ועתה נתפשה בכף בגד בוגדים הסוציל' וברחה לנפשה לעיר נעווי במדינת שווייץ אשר אין שם לא רב ולא עשרה יהודים וזו"ז ג"פ לא תאבה לקבל בשום אופן. אחרי כל עמל ויגיעה על כל אלה יש גבו"ע כדת. עכ"ל השאלה

א) תשובה לפענ"ד זה יצא ראשונה להעיר איך הי' רגמ"ה כח בידו להחרים למי שנושא שתי נשים הא כבר כייל לן הט"ז בא"ח (סי' תקפ"ח וכ"כ הפר"ח שם) וביו"ד (סי' קי"ז) ובח"מ (סי' ב') דדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לאסור. וכבר קדמם בכעין זה התוס' בב"מ (דף ס"ד:) ד"ה ולא ישכור כו' וז"ל. ולפירוש ר"ת צ"ל דה"פ רבית גמורה היא מדרבנן ולפי שהתורה התירה בהדיא לא רצו להעמיד שם חכמים דבריהם כו' יע"ש. וכ"כ בחידושי המאירי במגילה (דף ד':) וכעין זה בריטב"א סוכה (דף מ"ג.) וז"ל כיון שמלאכת המילה עצמה מלאכה גמורה ודחאה תורה לחלל בה שבת משום מצות מילה היאך יגזרו בה חכמים משום גזרת הוצאה דרבה כו' יע"ש. ויעי' בפסחים (דף ס"ו:) עקרת מה שכתוב בתורה יעי' צל"ח שם ד"ה אמר לו ר"ע. ואף דהפנים מאירות בחי' לזבחים (דף ע"ד:) בתוס' ד"ה רב. השיג על הט"ז דהתם התירה התורה בפירוש מום בם לא ירצו הא ע"י תערובות אפילו חד בחד ירצו ואפ"ה חכמים גזרו יע"ש. מ"מ בספרי קהלת שלמה על כללי הש"ס תרצתי בעזה"י קושיתו והוכחתי מדברי התוס' שם דיש ראי' לדברי הט"ז. ואין פה עת האסף. יע"ש. ועי' בתשובה לקמן (סי' ד' אות ט' י' י"א י"ב) שתרצתי השגתו. וכיון שזכינו לכלל הזה. קשה הא מבואר בפ' תצא. כי יהי' לאיש שתי נשים וגו' וכן מצינו עוד בתורה בכמה מקומות מפורש בתורה להיתר שתי נשים. ואיך הי' בכח רגמ"ה להחרים על זה ולאסור מה שהתירה התורה בפירוש

ב) ונלפע"ד לתרץ ע"פ מ"ש בשו"ת דברי יוסף (סי' מ"ח) לתרץ קשית השו"ת חות יאור (סי' קמ"ב) שהקשה על הט"ז שהרי מצינו דאפילו מה שהוא מצוה לדעת קצת פוסקים אסרוהו חכמים משום גזרה כגון לנכרי תשיך שאסרוהו חז"ל שמא ילמוד ממעשיו. ותירץ הרב דברי יוסף דלא אסרו חז"ל להלות לנכרי ברבית מכל וכל רק ביותר מכדי חייו הוא דאסרו וגם זאת דוקא לע"ה אבל לת"ח אפילו יותר מכדי חייו דליכא למיחש שילמוד ממעשיו ומאחר שכן אזדא לה השגת החו"י שהרי עד כאן לא קאמר הט"ז רק שאין כח ביד חכמים לאסור מכל וכל דבר המפורש להיתר אבל לאסור מקצתו יכולים לעשות כן יע"ש. וכן מצאתי בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' ק"ט) שתירץ כן קשיית החות יאיר מדעתא דנפשי' וזכה לכוין לדברי הרב דברי יוסף. וכן מצאתי בנוב"י (מד"ק חיו"ד סי' ס"ב) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד א"ש דהי' כח ביד רגמ"ה להחרים שלא לישא ב' נשים כיון דמבואר באה"ע (סי' א' ס"ו) בשם מהרי"ק בשם הרשב"א. וז"ל ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי יע"ש. א"כ חזינן דלא עקרו חכמים כל ההיתר של הדאורייתא. דלאחר אלף החמישי שוב ההיתר ישוב למקומו. מ"ה הי' כח בידם לאסור ולעשות חרם

ג) לפ"ז מתורץ בטוב טעם קשית שו"ת משכנות יעקב (חאה"ע סי' א') שהקשה דמה טעם שמועה זו שלא תקנו עד עולם הלא כל גזרות חכמים נופלות לעולם יע"ש. ולפמ"ש מיושב. דהא לא היו יכולים לאסור עד עולם כיון דהוא דבר המפורש בתורה להיתר לא יכלו חכמים לעקור כל ההיתר ממקומו

ד) אמנם יקשה לכאורה לפ"ז איך נבין שיטת הר"ן ומרדכי ומהר"ם מרוטנבורג אשר דברו בענין זה ולא הזכירו כלל הקולא הזאת דלאחר אלף החמישי מותר החרם. א"כ הדרא קשיתי לדוכתא לשיטתם. ונלפע"ד לתרץ דס"ל כיון דלא פשטה תקנתו בכל הארצות כמ"ש באה"ע (סי' א') ונראה הטעם דלא תקן גזרתו רק על מדינתנו לפי שהי' רבינו. אבל על גלילת ספרד ומערב וכל המזרח לא גזר לפי שידע שלא יקבלו גזרתו לפי שאינו רבן של כל בני הגולה גם בארצותיהם. וא"כ מיושב קושייתי. כיון שלא תיקן על כל הארצות שוב הי' יכולת בידו לאסור דבר המפורש בתורה להיתר. כיון שלא עקר כל הדאורייתא. אולם לשיטת הפוסקים דס"ל דלא החרים אלא עד סוף אלף החמישי מפני שס"ל דרגמ"ה תיקן על כל העולם רק דלא רצו לקבל גזרתו רק בארצנו. וא"כ איך הי' יכולת בידו להחרים על כל העולם דבר המפורש בתורה להיתר. מ"ה הוכרחו לומר דהחרים רק עד אלף החמישי ולא עקר כל ההיתר

ה) באופן אחר נלפע"ד לתרץ קשיתי ע"פ מה שתירץ הרב דברי יוסף שם קושיתו על הט"ז מדם טוהר דמצינו מפורש בתורה דמותר לבעול על דם טוהר ועכ"ז אסרוהו חז"ל כמבואר בטיו"ד (סי' קצ"ד) ותירץ דמה שאסור לבעול על דם טוהר אינו אלא משום מנהג בעלמא כמבואר מתוך דברי הפוסקים יע"ש. א"כ מבואר דדוקא באם רוצים לאסור אינם יכולים אבל במקום שהוא רק ממנהג מותר. וא"כ ה"ה בנ"ד דהא מבואר בהג"מ כתובות שכתבו דרגמ"ה גזר משום קטטה לא משום דררא דאיסורא יע"ש. א"כ הוי ג"כ רק כמו משום מנהג ולא משום דררא דאסורא. ולכן הי' בכחו להחרים משום קטטה

ו) לכאורה נוכל להקשות עוד דהנה בפ"ק דתענית (דף י"ב.) יחיד שקבל עליו תענית ב' וה' כל השנה ואירעו בהם י"ט הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזירתנו ידחה נדרו את גזרתנו. ואם גזרתנו קדמה לנדרו תבטל גזרתנו את נדרו ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דגזירת התורה של פרי' ורבי' קודמת לגזרת רגמ"ה. א"כ נימא ג"כ תבטל גזרת התורה את גזרת רגמ"ה. ואף דיש כח לחכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת כדאמרינן ביבמות (דף פ"ט.) אפשר דוקא לעשות סייג לתורה ויעי' במשנה למלך בה' נערה פ"א