בכורי שלמה חלק א כד

שליחות נינהו. ולי נראה לפרש דבגט אם לא צוהו הבעל לא מהני לגרש בו ואפשר שכתבו רק להתלמד וע"כ אף אם באמת עשהו שליח עכ"פ אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וא"כ בסת"ם ומגילה שפיר י"ל דמשום דבעי לשמה אין לפוסלו שהרי מעשה שלו מוכיח ובוודאי כתבו לשם קדושה שיהיה כשר לקרות בו. איברא דהירושלמי מדמה לה להיתרא דהמעלה פירותיו לגג מפני הכנימה וחש"ו תפוש בו בטל פירש המפרש שהיפך בו דמעשה שלו מוכיח וטמא. ובגמרא דידן בחולין מבואר דטמא רק מדרבנן. דמעשה גמור מהני מדאורייתא אבל האי דמעלה פירותיו לגג והיפך בו חשוב רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמהני רק מדרבנן. וכיון דמדמה כתב גט לההוא א"כ אף כתיבה לא הוה מעשה גמור רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמהני רק מדרבנן ולא מהני לקדושת מגילה שקדושתה ד"ת כנ"ל ושוב אינו יוצא בה אף שחיוב מגילה דרבנן כנ"ל

ז) אמנם ראיתי להרב ברכי יוסף או"ח (סי' תרצ"א) בשם התוס' גיטין דדוקא ס"ת שכתבו אשה וקטן כו' פסול אבל לא בנביאים ואף אי היה זה אמת שהתוס' כתבו כן היה מוכח דקדושת נביאים עליו מה"ת ולא היה מקום לפסול במגילה רק משום חיוב קריאה שיש במגילה יותר על נביאים והרי חיוב קריאה מדרבנן. היה מקום להקל בקטן שהגיע לחינוך משום דמחויב בתפילין ג"כ מדרבנן. אבל באמת חפשתי בתוס' גיטין ולא מצאתי ויש ראיה להיפוך ממתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא כו' משמע דבשאר דברים שווים וכשם שהתפילין ומזוזות אם כתבם אחד מהפסולין פסול כמו כן בספרים וכבר כתב רש"י ספרים היינו תורה נביאים כתובים ומבואר דאף נביאים כתובים אם כתבם מי שאינו בקשירה פסולין כמו בתפילין ומזוזות. וכה"ג דייק הרמב"ן לענין אם חסר אות אחת בס"ת פסול ממתני' דאין בין כמו שפסול בתפילין ומזוזות. וה"ה דמצינן למילף אם כתב הפסול לתפילין ומזוזות ספרים היינו נביאים וכתובים פסולים. וכן דייק החכם צבי בתשובה (סי' צ"ז) דנביאים וכתובים צריכין לתפרם בגידין מפרש"י במתני' הנ"ל דספרים היינו גם נביאים וכתובים מהא דברייתא דגיטין ס"ת ותפילין ומזוזות שכתבן כו' ולכאורה לפמ"ש מ"ש ס"ת דוקא דנקט טפי משאר ספרים. ונ"ל משום דשאר ספרים אין חיוב לא לכתבם ולא לקרות בהם ואין נ"מ אם קדושתו עליהם או אין קדושתו עליהם לענין הכשר דאפי' אין קדושתו עליו מ"מ מותר לקרות בו כמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' ס"ת הל"א שחשב שם עשרים דברים שהס"ת נפסל בהם ואעפ"כ כתב שם שמותר ללמוד בהם לתינוקת אף שפוסק בפ"ז אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה מ"מ כשהספר שלם אף שאין בה קדושה מותר להתלמד. וא"כ בנביאים שאין חיוב לא לכתבם ולא לקרות בהם ברבים אין נ"מ אם קדושתם עליהם או לא לענין הכשר ודו"ק. וזה שכתב הסמ"ג ראיה להרמב"ם שכתב דמגילה שכתבה ע"ג עור שאינו מעובד לשמה כשר מהא דהקורא מגילה הכתובה בין הכתובים יצא אף דכתובים לא בעי עיבוד לשמה. נ"ל דמ"מ אף בכתובים אם אין העור מעובד לשמה אין קדושת כתובים עליהם ונלמד גם כן ממתני' דאין בין אלא דמ"מ בכתובים דודאי לא קפדי שיהיה קדושתם עליהם כיון דעומדין רק להתלמד בהם וכיון דבלא עיבוד לשמה מותר לקרות בהם לא קפדי שיהיה מעובד לשמה דוקא ומ"מ קאמר בש"ס אהא דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות הא לתופרן בגידין זה וזה שווין ואף דבלא תפרם בגידין ג"כ מותר לקרות בהם כמ"ש בפ"י מה' ס"ת ונביאים הכשרים רק לענין שיהיה מותר לקרות בהם. וספרים דמתניתין נביאים וכתובים נמי בכלל לענין לתופרם בגידין וכמ"ש החכם צבי בתשו' (סי' צ"ז) אלא דמתני' מיירי לענין שיהיה קדושת נביאים וכתובים עליהם ולזה בעי תפורין בגידין דוקא. ובזה מיושב מה שהקשה החכם צבי על הרא"ם שהקשה על ראיית הסמ"ג דלדידיה מי ניחא הא מגילה בעי תפירת גידין ואמאי יצא בכתובה בין הכתובים. והקשה הח"צ על קושיית הרא"ם דהא כתובים בעי נמי תפירה בגידין ולהנ"ל לא קשה דלא בעי תפורת גידין אלא שיהיה בהם קדושה אבל לא קפדו בהא כיון דבלאו הכי מותר לקרות וזה כוונת הסמ"ג בעיבוד שלא לשמה ג"כ כנ"ל וה"ה בכתבה אשה וקטן שאין בהם קדושה והקורא בהם לא יצא ידי חובת קריאת המגילה

ח) והנה ראיתי להרב ברכי יוסף שיצא להכשיר מגילה שכתבה אשה וקטן וראיתי מדברי הרב המגיד להרמב"ם וכבר דחינו זה בטוב טעם בשגם שאין דברי ה"ה מוכרחים בדעת הרמב"ם עוד ראיתי שהביא ראיה ממה שהכשיר הפר"ח אם כתב מגילה בשמאל בדיעבד. והנה ראיתי הפר"ח דרש דין זה כמשה מפי הגבורה בלי שום נתינת טעם לדבריו. אולם כוונת דבריו מאחר שגם בתפילין קיי"ל (בסי' ל"ב) דאם אין לו תפילין אחרים מניח אותם שכתב בשמאל ע"כ במגילה דרבנן סמך על המתירים ומה זה ענין לקטן ואשה שפסולם מבואר בש"ס בלי שום מחלוקת. סוף דבר הלוואי שיהיה כל שמעתן מחוורן בידן כהדא שאשה וקטן פסולים לכתיבת למגילה

ט) ועתה נבוא לבאר דין בן י"ג שנה שכתב מגילה ולא בדקנוהו בשערות ומעלתו כתב בסוף דבריו משום דמגילה דרבנן סמכינן אחזקה דרבא כדברי המג"א (בסי' נ"ג ונ"ה). ויפה אמר. וגדולה מזו אני אומר דאף בס"ת אם כתבו בן י"ג שנה שלא בדקוהו בשערות מותר לקרות בו בציבור כיון דקריאת התורה הוא רק מתקנת עזרא ונביאים ובדרבנן סמכינן על חזקה דרבא. ובזה אין לומר כלל כיון דקדושת ס"ת דאורייתא ובדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא. דליתא דבשלמא התם שבוודאי אינו בר חיוב מה"ת ובוודאי אין בה קדושת ס"ת מה"ת ע"כ אינו יוצא אף החיוב דרבנן שחכמים חייבו לקרות במגילה כשרה כהלכתה שיהיה קדושה עליה מה"ת. אבל בבן י"ג שנה שלא נבדק אם יש לו שערות בדרבנן סמכינן אחזקה דרבא שהביא שערות. וכ"ז בס"ת אבל במגילה יש מקום עיון ומעלתו חשב מגילה קיל מס"ת ואני חושבו חמור דהנה הרמב"ם ריש הלכות מגילה כתב דכל מצות של תורה נדחין מפני מקרא מגילה ומשמע דאפילו לא יוכל אחר קריאת המגילה לעשות המצוה של תורה וכן כתב הט"ז דעתו. אבל הר"ן כתב דבא"א לקיים שניהם אין שום מצוה של תורה נדחית מפני מקרא מגילה דרבנן. והט"ז דחה דברי הר"ן שדעת הר"ת דברי קבלה כדברי תורה דמי. ולדידי א"צ לזה

י) ונ"ל ראיה לדעת הרמב"ם מירושלמי דמגילה דקריאת המגילה עשאוהו כשל תורה ממש וז"ל הירושלמי פ"א הלכה ה' ד"ז שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים מצטערים על הדבר כתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם ונשאו ונתנו בדבר עד שהקב"ה האיר עיניהם מן התורה כתוב זאת זכרון בספר כתוב זאת מה שכתוב כאן זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה. והרמב"ן בפירוש התורה פרשת שופטים בפסוק לא תוסיפו על הדבר כתב דלאו דוקא כשמוסיף על גוף המצוה כגון חמש ציצית חמש מינים בלולב אלא המחדש מצוה אחת נוסף על המצות שנצטוינו עובר משום בל תוסיף והביא ראיה מהירושלמי הנ"ל והביא דברי הירושלמי וסיים הרי שהיתה זאת המצוה מסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף אלא שלא למדנו למוסיף מפני נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומה שתיקנו חכמים גדר כגון שניות לעריות וכיוצא בהם זו מצוה מן התורה ובלבד שידע שהוא משום גדר הזה ואינן מפי הקב"ה בתורה עכ"ד והנה מבואר מדברי הרמב"ן בפירוש הירושלמי שהוקשה להם משום בל תוסיף אלא שהביא הירושלמי קרא דאלה המצות דאל"כ הו"א דעפ"י נביא מותר וקשה טובא מ"ש מכל מצות דרבנן כגון נר חנוכה וכדומה שאין בהם סייג לתורה ואין בהם משום בל תוסיף וכמ"ש הרמב"ם בה' ממרים דאין בל