בכורי שלמה חלק א כג

הטור (סי' תרצ"ט) כתב בשם ר"ת דנקראת ספר נותנין לה כל דיני ס"ת חוץ ממה שמפרש בהדיא היינו אם נתן בה שלשה חוטי גידין כשרה אבל לשאר דברים דינו כס"ת לענין עיבוד לשמה וכו' והב"י כתב בשם כמה פוסקים דצריך עיבוד לשמה. וכתב הרמ"א דכן נוהגין וכן פסק המג"א דצריך עיבוד לשמה. ונבוא לנ"ד היינו אם קטן כתב מגילה. ולכאורה לדעת הפוסקים החולקין על הרמב"ם הדבר פשוט שפסול אך לדעת הרמב"ם ולפי מה שפירש הרב המגיד בטעמו דאינו כס"ת אלא לדברים שמצינו א"כ ה"נ י"ל בכתב קטן אך באמת לולי דברי ה"ה היה נראה דהרמב"ם מודה לשאר פוסקים שדינו כס"ת חוץ ממה שמצינו להקל בהדיא וטעמא דידיה בעיבוד כמ"ש בהלכות תפילין פ"א הי"א דאין המזוזה צריך העבדה לשמה. ובכ"מ הביא התשובה שהשיב הרמב"ם לחכמי לוניל וז"ל וא"ת מ"ט ספר תורה ותפילין צריכין עיבוד לשמה ומזוזה אינה צריכה כו' וסוף דבריו ז"ל אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה עכ"ל. וע"כ מגילה שאין חובתו תדירה דומה למזוזה זה מפני שאין חובת הגוף וזה מפני שאין חובתו תדירה כמ"ש הרמב"ם שם. אלא בחובת הגוף התדירה שצריכה עיבוד לשמה. וע"כ שאר פוסקים שחולקים על הרמב"ם במזוזה חולקים על הרמב"ם במגילה גם כן וכל זה בפסול עיבוד לשמה דכשרה במזוזה לדעתו ה"ה במגילה והרי פרש"י בהא דצריכה שירטוט כאמיתה של תורה כמזוזה שיש בה מלכות שמים הרי שדינה כמזוזה אבל בפסול קטן שפסול אף במזוזה אין לנו להכשיר במגילה

ב) ועוד נראה דאפי' לדעת הרב המגיד מודה בקטן שפסול למגילה שהרי כתב הרמב"ם שם אבל אם כתבו אפיקורס או גוי פסול והרי פסול גוי וקטן מחד קרא נפקא מדכתיב וכתבתם כדאיתא בפרק השולח וברמב"ם בפ"א מה' תפילין ואת"ל שטעם הרמב"ם לפסול גוי במגילה משום דאדעתא דנפשיה עביד ואין כאן כתיבה לשמה. ואף שהרמב"ם מכשיר עיבוד שלא לשמה מודה בכתיבה דבעי לשמה. הא מטעם זה יש לפסול בקטן שאין אחר עומד ע"ג עכ"פ דקטן אין כוונתו כוונה כדאיתא בפ"ק דחולין ולקמן נדבר מזה עוד אי"ה

ג) איברא דכ"ז בקטן שלא הגיע לחינוך [והוא קשה המציאות שקטן שיהי' לו דעת לכתיבת מגילה לא יגיע לחינוך] אבל בקטן שהגיע לחינוך לכאורה יש מקום להכשיר. ואקדים מה שיש לי תפיסה על הרב פמ"ג שכתב ואשה כשרה לכתיבת מגילה שהרי מחוייבת בשמיעה אבל קטן אפילו הגיע לחינוך פסול עכ"ד. ולדידי דבריו תמוהים במה שהכשיר אשה לכתיבת מגילה מטעם שמחוייבת בשמיעה שהרי במזוזה חייבת לגמרי כאיש ומשנה שלימה היא במס' ברכות והוא ש"ס ערוך בפ"ק דיומא ואעפ"כ פסולה לכתיבת מזוזה והכל תלוי בחיוב תפילין דמי שפטור מתפילין פסול לסת"ם מהיקשא דוקשרתם וכתבתם אף שמחויב במזוזה וה"ה במגילה דאף שאשה חייבת במגילה כיון דפטורה מתפילין פסולה לכתיבת מגילה. ואמת שצריך להבין דברי הר"ת ז"ל שהביאו התוס' בפרק השולח שלמד מכאן דאשה אינה יכולה לעשות ציצית ולאגד לולב כיון שאינה מחוייבת בציצית ולולב. ולכאורה הא אין הטעם כלל דמצוה שאינה מחוייבת אינה יכולה לעשות דמזוזה תוכיח כנ"ל. וצ"ל לשיטת ר"ת דדוקא סת"ם תלה התורה בתפילין שהם ג"כ פרשיות בתורה והם מלבוש האדם ובטלים אל האדם ויש לו שייכות בהם יותר ממה שיש לו אל מזוזה וס"ת אבל בשאר מצות בתר חיובא דידהו אזלינן כצ"ל לשיטת הר"ת. ועכ"פ זה ברור דבסת"ם בתר חיובא דידהו אזלינן וה"ה במגילה שדומה לסת"ם בכל הדינים הנ"ל

ד) והנה ע"פ הדברים האלה יש מקום להכשיר קטן שהגיע לחינוך לכתיבת מגילה דמגילה דרבנן הוא והרי מדרבנן מחויב בתפילין ואינו דומה להא דקיי"ל שקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא את הגדול בקריאת מגילה דשם כתבו התוס' טעם דגדול חד דרבנן וקטן תרי דרבנן והתינח אם היה הפסול תלוי במה שפטור ממגילה ג"כ היינו יכולים לומר דלא מקרי בר חיובא לגבי הגדול שיוכל לכתוב מגילה אל הגדול אבל כאן דתלוי בפטור התפילין ובתפילין מחויב הקטן מדרבנן והוא חד דרבנן כמו הגדול במגילה שפיר כשר קטן לכתיבת מגילה דרבנן

ה) איברא דכד מעיינין הא מילתא ליתא והוא דודאי אף שמגילה דרבנן היינו החיוב קריאה אבל קדושת המגילה הכתובה כהלכתה הוא מן התורה ככל כתבי הקודש למה דפסק הרמב"ם אסתר מטמא הידים ובמגילה (דף ז') כתוב זאת מה שכתב כאן זכרון מה שכתוב בנביאים דברי ר' יהושע. ר"א המודעי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה זכרון מה שכתוב בנביאים בספר מה שכתוב במגילה אמר שמואל אסתר אינה מטמאה הידים. ובמסקנא דס"ל כר' יהושע דאמר בספר מה שכתוב בנביאים ולדידן דקיי"ל שמטמאה את הידים ע"כ ס"ל כר"א המודעי. ולדידי כתיבת מגילת אסתר נכתבת בתורת משה ואף שאין כל אחד מחויב לכתוב לו מגילה כמו שאין כל אחד מחויב לכתוב לו שאר ספרי קודש. מ"מ ילפינן מקרא ששם כתובים עליה וקדושתו דברי תורה. וע"כ קטן שאינו מחויב בתפילין ילפינן מקרא דאם כתב סת"ם אין קדושתו עליה וע"כ כיון שחכמים חייבו לקרות מגילה מתוך מגילה הכתובה כהלכתה כל שאין קדושת מגילה עליה ככל מגילות שיהיה קדושה ד"ת אינו יוצא ידי חיוב דרבנן. ואין דומה כלל להא דקטן שאכל כדי שביעה מוציא גדול שמחויב רק מדרבנן דהתם אם יאמר בעצמו אמר בר חיוב דרבנן ויוצא. כמו כן אם שמע מקטן שמחויב מדרבנן שומע כעונה בעצמו שהיה עניית עצמו בר חיוב דרבנן פוטרתו. כמו כן אם שמע מקטן שהוא בר חיוב דרבנן אבל הכא אינו יוצא אלא במגילה הכתובה כהלכתה שיהיה קדושתה ד"ת וראיה דאל"כ אם קטן שהגיע לחינוך כתב ס"ת יהיה כשר לקרות בו שהרי קריאת התורה מתקנת עזרא לבד ולהדיא כתב הש"ך ביו"ד סימן רפ"א סק"ז דפסול. אלא ודאי כיון דמ"מ קדושת ס"ת דאוריתא לא מהני קטן לקדושתו ושוב און יוצא בה אף מדרבנן כיון דאינה קדושה בקדושת ס"ת מה"ת. הן אמת שהש"ך כתב דין זה ב' נראה כו'. וכן משמע בעט"ז עי"ש. ולא כתבו לפסק הלכה ברורה [ועי' בעירובין דף י"ג נראין אתמר] והנה יש מקום להכשיר בס"ת שכתבו קטן שהגיע לחינוך לשיטת הר"ן בפ"ב דמגילה שהכשיר ס"ת שהשמיט בה הסופר אותיות. ודחה דברי הרמב"ן שהביא ראי' לפסול ממתני' דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' דהתם לענין מצותו מן התורה ואתם כתבו לכם וגו' אבל לענין קריאתו שהוא מתקנת עזרא לבד אין לנו עי"ש. הרי דאף שאין בו קדושת ס"ת כשרה מה"ת אעפ"כ יוצא בו ידי תקנות עזרא. וה"נ י"ל בנ"ד בכתבו קטן שהגיע לחינוך אולם באמת אין מדברי הר"ן ראי' שהוא הכשיר רק מדאיתא בגיטין ס"ת שחסר יריעה אין קורין בו משמע הא פחות מיריעה קורין בו. הא בשאר דברים אין לנו ופשיטא שאין לנו ללמוד משם דהתם מ"מ מה שכתוב קדושת ס"ת עליו ומגילה שנשתיירה בה פ"ה אותיות כויהי בנסוע הארון מטמא את הידים: משא"כ בשכתבו כולו מי שאינו בר חיוב בתפילין מה"ת. גם לא קיי"ל שם כהר"ן

ו) נשוב למ"ש בתחלה דאף לדעת הרב המגיד בשיטת הרמב"ם דמגילה אין דינו כסת"ם אלא למה שהשוה. מ"מ הא פסל הרמב"ם בפירוש מגילה שכתבו גוי ואת"ל דמשום דגוי אדעתא דנפשיה עביד הא קטן נמי לאו בר כוונה הוא והנה יש מקום בזה להכשיר ע"פ דברי הירושלמי דתרומות (פ"א מ"א) הביאו התוס' פ"ק דחולין (דף י"א) שהקשה אהא דחש"ו פסולים לכתוב גט משום דבעי לשמה ויהיה מעשה שלהם מוכיח על מחשבתו. פירוש דהא חש"ו יש להם מעשה ואין להם מחשבה וכתיבת הגט הוה מעשה. ומשני משום דזה כותב וזה מגרש פירוש שאחר מגרש. והמפרש לירושלמי פירש משום דבעי שליחות ולאו בני