בכורי שלמה חלק א רלח

היינו בדברים שעיקר איסורן מדאורייתא רק רבנן קבעו בהו שיעורא למלקות או לקרבן אע"פ דאסמכוהו אקרא כגון ששיערו שיעור אכילה דקרא כזית וכה"ג. וכמ"ש בפ' כיצד מברכין דשיעורין מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא או של הלמ"ס כמסקנת גמ' יומא פ' יוה"כ (דף ע"ט.) לר' יוחנן גופי'. באלו ס"ל לר"י דח"ש אסור מדאורייתא דלא נתנו חז"ל שיעור רק למלקות או לקרבן וגם ר"ל דפליג מודה דמדרבנן מיהא אסור כו'. וענין נדר דמפרש איסורו מה אסר על עצמו הו"ל כמפורש שיעורא איסורו בתורה ואין ענין לאסרו בפחות וה"ה ה"נ בנידון נדר שלא לילך פרסה עכ"ל. [העתקתי כל דבריו באריכות יען היא הלכתא רבתא והס' חות יאיר אינו בנמצא] היוצא לנו מדברי החו"י דלדבריו לאו דוקא במידי דאכילה אמרינן ח"ש אסור מה"ת רק שלא יהי' מפורש שיעורו בתורה רק שעיקר האיסור הוא מה"ת רק דרבנן קבעו בהו שיעור למלקות או לקרבן אע"פ שאסמכוהו אקרא. א"כ ה"ה במחיקת השם דג"כ עוקר האיסור מה"ת רק שיעורו אמרו חכמים דאינו לוקה רק במוחק כל האות. א"כ שייך שפיר במוחק חצי אות דח"ש אסור מה"ת. כמ"ש הרמ"ע מפאנו

י) אולם יש להעיר בדברי הרב חות יאיר שכ' וז"ל דנראה דיליף מחלב לכל מידי דאסורא כמו דיליף לכל מיני אכילת איסורים מהא כו' עכ"ל. לפענ"ד אשתמיטתי' במחכת"ר דברי שו"ת הרשב"א (ח"א סי' תל"ט) שהעלה שם וז"ל שאלת עוד מאי זה טעם ח"ש אסור מה"ת ואין בו מלקות שכיון שאסור כבר הוזהרנו על אכילתו. תשובה אין לוקין עליו ומשום דעיקר קרא אכילה כתיב בי' לא תאכלו כל נבילה [דברים י"ד פסוק כ"א] כל חלב וכל דם לא תאכלו ויקרא ג' פסוק י"ז] ואין אכילה פחות מכזית מ"מ כיון דכתיב כל ולא כתיב נבלה לא תאכלו חלב ודם לא תאכלו אשמעינן קרא דאפילו ליכא שיעור אכילה לא תאכלו ואחר שריבה ומיעט ומאי ריבה ריבה לאסור ומאי מיעט מיעט מלקות ויש לנו כזה בטעמו ולא ממשו עכ"ד. א"כ מבואר בדברי רשב"א דיש ג' ילפיתות כל גבי נבילה וכל בדם וכל בחלב בכ"א בפ"ע כדי לאסור ח"ש בכל אחד ואחד. [ועי' בפתחי שערים על פ' איזהו נשך (דף ס"א בתו' ד"ה אם אינו ענין] והרב חו"י כ' דיליף מחלב לכל מיני אכילת איסורים. אולם לדינא אפשר לומר דגם הרשב"א מודה להרב חו"י כיון דגלי קרא הסברא דחזי לאיצטרופי דיליף מכל. ממילא הדין כן בכל איסורין. וכן יש להוכיח מרש"י שבת (דף ע"ד.) דבמלאכת שבת נמי ח"ש אסור מה"ת וכ"כ הגהת אשר"י בר"פ המוציא יין וכמו שהוכיח מהם בהגהות המל"מ בה' שבת בריש פי"ח דלא כהח"צ (סי' פ"ו) שכ' דדוקא במאכלות אסורות אמרינן ח"ש אסור מה"ת יע"ש. ובלא"ה כבר העלתי לעיל דמחיקה הוא דומה ממש לאכילה ולא לבל יראה דלא כהרב בית שלמה

יא) ועוד דגם לפי שיטת הח"צ (בסי' פ"ו) לחד תירץ דאיסור דח"ש בכל האיסורין שאסור מה"ת היינו דוקא בעושה מעשה שמחשיבו לח"ש. אבל לענין ב"י בחמץ בפחות מכשיעור שאינו עושה מעשה אלא מניחו ואינו מבערו ולא אחשבי' כלל לח"ש מ"ה שרי מה"ת יע"ש. א"כ ה"ה במחיקה דעשה מעשה מחיקה ג"כ ח"ש אסור מה"ת

יב) ומה שכ' כ"ג שעיקר סברת הרב בית שלמה תלי בהני תרי טעמים דחזי לאצטרופי במ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח. דלטעם הב' אין מקום לחילוקו של הבית שלמה. לטעם הא' בבישול והנאה ל"ש זה א"כ ה"ה במחיקה ל"ש חזי לאיצטרופי עכת"ד. כנים דבריו דלטעם הב' אין מקום לחילוקו של הרב בית שלמה. אולם כבר העלתי לפשוט ספיקו של הפמ"ג ממעילה ומרבית ומגזל ומשבת. דשייך חזי לאצטרופי אף במידי דלאו דאכילה וא"כ ה"ה במחיקה

יג) ומה שכ' כ"ג ובעיקר סברת הה"מ דבגזל אסור משום ח"ש כבר תמהו עליו דהכא ל"ש חזי לאצטרופי כיון דהטעם דמחלו אהדדי ובשבת (דף פ'.) הוציא ח"ש והניחו כו' שאם קדם והגבי' החצי הראשון קודם הנחת השני נעשה כמו שנשרף ופטור כו'. יע"ש. כבר הבאתי לעיל (באות ז') שהעיר בזה גם הרב מנחת חינוך (מצוה ק"ל) שהעלה באמת דלסברא זו דפחות משו"פ דאינו חייב להשיב מטעם מחילה. לא הוי חזי לאצטרופי. רק לסברת הרב מח"א וכמו שנראה משיטת הרמב"ם דלא הביא כלל הטעם דמחילה שייך שפיר חזי לאיצטרופי

יד) ומה שכ' כ"ג וז"ל מה חשש מחיקה מהשם שייך בזה לכ"ע כו' דבזה א"צ לדון אי מותר משום מתקן כהמרדכי פ' הקומץ כו' וכמ"ש הרמ"ע מפאנו (סי' ל"ו) שהי' רגל נו"ן פשוטה דבוק לגג של ה"א המכוונת תחתי' כו' ואף שאוסר במקצת משום ח"ש מ"מ לא חיישינן שאפשר שיכווין להסיר רק הדיבוק שבבירור למעלה מהנו"ן עכ"ל. ולפענ"ד אין ראי' מדברי כמו שהשגתי לעיל באות ב'

טו) היוצא לנו מכל זה להלכה דהיכא דיש לן ספק השקול אם נראה כחי"ת או ה"א עם וא"ו. אז מהני אם ניכר לתינוק דלחו"ט ואומר שהוא ה"א עם וא"ו. באופן שצייר לו בני נ"י התמונה [משונה קצת מאשר רשמתי] וצדקו דברי כ"ג להלכה להיתר. שא"צ לגרר רק הדיבוק ולהפריד בין גג הה"א להוא"ו. אבל אם נראה לעינינו יותר כחי"ת כמו בנ"ד כפי הציור של התמונה לעיל (סימן כ"ח) אף אם שאלנו לתינוק דלחו"ט והגיד דהוא ה"א עם וא"ו ג"כ לא מהני. כיון דלעינינו ניכר דנשתנה צורת האות וכמו שהעלתי באות א' בשם הריב"ש (סי' ק"ך) ורמ"א בא"ח (סי' ל"ב סי"ו). ואף שהב"ח באה"ע (סי' קכ"ה אות ו') העלה דלא נקרא נשתנה צורתו רק בדבוקות ממש כל גובהו של אות. כבר העלתי באות א' דהב"ח מיירי דוקא מאותיות דאם נדבקו יחד לא נשתנה לצורת אות אחר. אבל באותיות שאם נדבקו נשתנו לצורת אות אחר מודה הב"ח אף דאין דבוקות כל גובהו של האות לחברתה ג"כ פסול. כמו בשני זייני"ן אם נדבקה גג של זיי"ן לגגו של חברתה בראשה בנגיעה עבה דאז נראה כחי"ת בוודאי פסול.. וכמו שהעלתי ב' הדרכי משה ביו"ד (סי' ער"ד) וכדומה לזה. ואם כן בנ"ד כיון דלעינינו נראה יותר כחי"ת מקרי נשתנה צורתו דלא מהני תו הכרת תינוק

אחר כתבי זה מצאתי בעזה"י ראיה לדברי בשו"ת דרכי נועם (חאה"ע סימן ג') וז"ל עלה בידינו בכל מה שכתבנו דלא משגחינן בקריאת תינוק לסמוך עליו אלא דוקא בספק שהוא שוה בשוה שאין דרך לגדול לנטות ימין ושמאל אמנם אם תהא שינוי צורת האות כל כך עד שיותר דומה צורת אות אחרת ממה שדומה לצורת אותה אות הצריכין לה כפי משמעות הענין לא מייתינן תינוק ולא משגחינן בי' עכ"ל הזהב. יע"ש שכתב כן לענין סת"ם ולענין גט. ואם כן מבואר שם כדברי דכיון דיותר דומה לחי"ת לא מהני קריאת תינוק. וז"ב בעזה"י

אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרב משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מבקשו שיזכרני לטובה בעת תפלתו. דו"ש באהבה רבה

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כו' כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

תם ונשלם חלק יורה דעה. בעזרת החונן לאדם דעה: